נועם ירושלמי על נשים כא

וזהו דלא כמו שכתב הפ"מ בירושלמי (פ"י דיבמות) הדא אמרה ע"ד דר' שמעון ביאה פסולה פוטרת ופי' הפ"מ זאת אומרת דביאה פסולה פוטרת דהרי ביאת אחיו הראשון ביאה פסולה דסוטה היא וסוטה אסורה להתיבם ור"ש לטעמי' דסבר לעיל (פ"ה) דביאה פסולה פוטרת עכ"ל וכבר ביארתי דר"ש סובר דביאה פסולה שלאחר הגט אינה פוטרת אך הפי' הוא שהביאה פסולה ושהיא מדרבנן פוטרת להצרה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' י"א) וכמו שביארתי בספרי נ"י ולא שייך להא דביאה פסולה דפ"ה דהתם רק בביאה שלאחר המאמר אבל ביאה שלאחר הגט אינה פוטרת ודו"ק

עוד נראה לי לבאר על הא דאמר תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן ביאה בין שהיא לאחר מאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת ויתבאר במאי דאמרינן לקמן (פי"ג דיבמות ה"ח וגם שם בה"א) דאמרינן התם תני ר' חייא קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט (פי' וקטנה וחרשת שהן אחיות מת בעלה של קטנה בעל החרשת מוציאה בגט דאסור מחמת שהיא אחות זקוקתו) והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחליץ כו' מת בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (פי' משום דלכונסה אינו יכול מפני שהיא אחות גרושתו ולחלוץ לה אי איפשר משום שהיא חרשת עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה והנה הפ"מ נדחק בזה מאד גם הק"ע לא ביאר

ע"כ נראה דהא דקאמר מפני תקנתה הוא משום דאלו"ה איך יוצאה בגט אם בא על החרשת הא ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה אינה פוטרת ע"ז אמר כדאמר ר' הילא מפני תקנתה ה"נ מפני תקנתה (פי' משום שאין לה תקנה אחרת) והא דאמר ר' הילא הוא לקמן (ה"ח) כיצד הוא עושה רב חייא בר אסי בשם רב כונס את החרשת ומוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחליץ כו' ואם בא על הקטנה מוציאה בגט משום זיקת החרשת דקיימא וא"כ אינה בונה שתי בתים והחרשת אסורה איסור עולם דכיון דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה עבר ובא על החרשת מוציאה בגט והותרה ר' הילא מפני תקנתה גם כאן נדחק בה הפ"מ שפי' תקנתה של חרשת אמרינן דכונסה ומוציאה בגט ולפי מה דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) וכ"ת קטנה אמאי תמתין עד שתגדיל ותחליץ תיתיב גבי' אי קנוי' היא הא קנוי' היא אם לאו קנוי' נוכריתא בעלמא היא א"כ חרשת במה תיפוק א"כ הפי' הוא מפני תקנתה של חרשת אבל אעפ"כ נראה לי לפרש כמו שפירשתי תחילה דהא דקאמר מפני תקנתה הוא משום דקשה דהא הוי ביאה פסולה וא"כ איך נפטרה בגט וכמו דפריך ביבמות (ד קי"א) אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' קטנה קנוי' ומשויירת כי בא על החרשת אמאי נותן לה גט והותרה ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטורה הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה

וע"ז קאמר בירושלמי ר' הילא מפני תקנתה (פי' מחמת שאין לה תקנה אחרת (וכן כתבו התוס' ביבמות (ד' קי"א) בד"ה תיתיב גבי' כו' ושמא כיון שלא הי' תקנה לחרשת לא רצו לאוסרה איסור עולם וע"ז משני בירושלמי נמי מפני תקנתה דהירושלמי סובר דקטנה קנוי' ומשיירת ויתבאר לקמן (פי"ג ה"ו) מה נפשך צד שקנה בו כנגדו התיר בצרה כו' משמע שסובר דקטנה קנוי' ומשיירת וכן בירושלמי שם (ה"ח) ויחליץ צד הקנוי' שבקטנה ויכניס את החרשת ויתבאר לקמן וע"ז משני דע"כ אם בא על החרשת נותן לה גט והותרה מפני תקנתה ולשיטת הש"ס דילן אמרינן שם אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' קטנה קנוי' ומשיירת אמאי כי בא על החרשת נותן לה גט והותרה ה"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ומשני הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה וא"כ לפי שיטת הש"ס דילן מוכח דר' נחמי' סובר דביאה פסולה פוטרת אפי' בביאה שלאחר הגט ולשיטת הירושלמי לא מוכח דהא משני ר' הילא מפני תקנתה

וע"ז אומר תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת וע"ז אומר על דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת משום דלרבנן דהכא דמשני התם מפני תקנתה א"כ איפשר לומר דביאה פסולה פוטרת רק לאחר המאמר ולא אחר הגט וע"ז אומר ולא שמיע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' ישמעאל אמרו דבר א' דתני שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית ר' נחמי' אומר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום כו' א"כ מוכח מזה דכרבנן דהכא דדווקא ביאה שהיא לאחר המאמר ולא ביאה שאחר הגט]: הבא על יבמתו פרק

ששי

(ה"א) מה קנה שמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש נכסי המת ולאוסרה לאחיו ולהתיר צרתה לשוק ר' יוחנן אמר קנה כל הדברים אמר ר' יצחק בן אלעזר מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כל עמא מודוי שקנה בכל הדברים אמר ר' מתניא מה פליגין בבא עלי' עודה בבית אבי' אבל אם בא עלי' עודה בבית בעלה כל עמא מודים שקנה בכל הדברים אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר והנה בש"ס דילן ביבמות (דף נ"ו) אמרינן א' המערה וא' הגומר קנה מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה וכתב הרא"ש ובביאת שוגג דווקא פליגי אבל בהעראה לא פליגי דביאה היא לכל דבריו וקנין נמי בעלמא אבל שוגג דרבי רחמנא דווקא הכא פליגי ואע"ג דקבע המחלוקת על א' המערה וא' הגומר לאו משום דקאי עלה אלא משום דמסיים בה קני וקאי נמי אשוגג ומזיד ובירושלמי משמע דפליגי בהעראה עכ"ל וע"כ צריך לבאר דאיך קאמר בירושלמי דפליגי בהעראה ועוד דזהו הטעם דאם בא עליה עודה בבית בעלה שקנה לכל הדברים ע"כ נראה לי לבאר שהירושל' אזיל לטעמי' דאמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות) בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אבי' והיא ארוסה והבא אחריו בחנק ולא סוף דבר מכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה ר' אבהו בשם ר' יוחנן לכן צריכא שלא כדרכה אפי' תימא מכדרכה למה לי בעלה אפי' כו' דתנינן תמן באו עלי' שנים הראשון בסקילה והשני בחנק נערה המאורסה באו עליה עשרה שלא כדרכה וא' כדרכה כולן בסקילה כולהון כדרכה הראשון בסקיל' והשאר בחנק הערו בה עשרה בני אדם כולן בסקילה כו' וא"כ הירושלמי מדמה העראה שלא כדרכה והעראה לא הוי ביאה אלא מבעל אבל לא מאחר

וע"כ פליגי בירושלמי בהעראה דשמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ור' יוחנן אמר קנה לכל הדברים והוא משום דהעראה לא הוי ביאה אלא מבעל ולא מאחר רק דיבמה ריבתה התורה דיכול לקנותה בהעראה וכמו דאמרינן בירושלמי (ה"א) ויבמה אפי' בהערי' ע"כ פליגי בזה אם קנה לכל או לדברים האמורים בפרשה כמו דפליגי בש"ס דילן בביאת שוגג משא"כ להש"ס דילן לא פליגי בקידושין (דף ט') בשלא כדרכה אם אחר עשאה בעולה אכל לא בהערי' וע"כ פליגי בש"ס דילן (ד' נ"ו) בביאת שוגג וע"ז אמר ר' מתניי' מה פליגי שבא עלי' עודה בבית אבי' אבל אם בא עליה עודה בבית בעלה ע"כ כיון שזקוקה לו הוי כבעל וע"כ קונה בהעראה כמו הבעל וע"כ ודאי שקונה לכל הדברים כיון דבעל הוי בעילה אפי' בהערי' ג"כ ולא פליגי אלא כשבא עליה עודה בבית אבי' וע"כ לא קנה לכל הדברים ולקמן ה"ה ובפ"ק דכתובות (ה"ג) יתבאר יותר בזה

שם כה"ג שמת אחיו חולץ ולא מייבם הדא מסייע למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין אומרים לו עבור על דברי תורה (עיין בספרי ע"י סי' כ"ג)

שם (ה"ד) תני ר"מ אומר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות ה"ז בעילת זנות אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבעילה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והנה בפשיטות נראה לבאר דכיון דאמר ר"א פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ הא דתנן האשה נקנית בשלש דרכים כו' בביאה א"כ מדאורייתא מותר לקדש אשה בביאה ועיין ביבמות (דף נ"ב) אלא למקדש בביאה בלא שידוכי כו' וא"כ איך מותר לקדש אשה בביאה אי אמרת דאינו קונה אלא בסוף ביאה א"ה ההעראה היא בזנות ואף דישראל לא נצטוה על הזונה אעפ"כ הא אמרינן ביבמות (דף ק"ז) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובגיטין (דף פ"א) אמרינן על מה נחלקו שראוה שנבעלה שב"ש אומרים אפי' עושה בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ אף מותר לקדש בביאה אלא ודאי דתחילת ביאה קונה וא"כ לא הוי בעילת זנות. וע"ז אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש את האשה בבעילה אינו כבא על הבעולה משום דתחילת ביאה קונה

[ובזה יתיישב מה שכתב המ"ל ברמב"ם וז"ל וא"ת לסברת הרי"ף הלא תקשי מההיא דפ"ק דקידושין (ד' ט') דאמרינן דאי מבעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל והקשו א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה ואמאי לא מקשה דא"כ קרא דאמר והוא אשה בבתוליה יקח כו' דאי לעולם בעינן ביאה וביאה אינו קונה אלא בגמר ביאה הרי היא בעולה אלא ודאי דכסף קונה ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה והטעם משום דתחילת ביאה קונה ובקדושין (ד' ט') אמרינן מתקיף לה ר' ארא בר ממל א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה כו' א"כ לא יכול להקשות מהא דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח דהא ר' אבא בר ממל סובר דתחילת ביאה קונה

ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי שביארתי תחילה דהעראה ע"י אחר לא הוי בעילה אלא ע"י בעל וא"כ איפשר לומר דהטעם דאפי' אם