נועם ירושלמי על נשים כ

פוטר אבל הכא דיש כח לגט לתפוס מחמת המאמר ע"כ פוטר יותר ממה שקנה מאמר ומגרע כח הזיקה ג"כ ולפי מה שאבאר לקמן דהירושלמי סובר דמאמר עילוי' זיקה קא רמי ע"כ ניחא טפי דע"כ פוטר יותר מהמאמר ומגרע כח הזיקה ג"כ כיון דמאמר עילוי' זיקה קא רמית וא"כ נוטל הזיקה ג"כ וכמו שאבאר לקמן ודו"ק אך באמת זהו החילוק שבין רבנן דתמן דהיינו דבבל לרבנן דהכא דהיינו דא"י דלרבנן דתמן שוים הכחות של המאמר והגט כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) תיבעי' להו בעלת הגט ובעלת המאמר איזה מהם קודמת ועיין מה שהקשו התוס' שם

[ועוד איפשר לומר דזה תלוי אם מאמר עלויה זיקא קא רמי כמו דאמרי' ביבמות (ד' נ"ב) אלא אמר אביי הכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין ר' סבר עילויה זיקה קא רמי ואתי חליצה ואפקועי לזיקה. ורבנן סברי האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. ורבא אמר אי דאמר לה במאמר יבמין כ"ע לא פליגי דמהני (פי' אפי' לאחר חליצה) והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה בזיקת יבמין וא"כ מסקנת רבא דהאי לחודי' קאי והאי לחודיה קאי וע"כ מהני גט לטעמיה דרבא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ג) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפי' היא מ"ט מאי דעביד בה שקליה. אבל אי אמרינן דמאמר עילויה זיקה קא רמית. א"כ איך נאמר מאי דעבד בה שקלה. כיון דמאמר עילויה זיקה קא רמית. והוא מעורב עם הזיקה. וא"כ איך שקלי ע"י הגט שאינו מועיל לזיקה

וא"כ איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דאמרי' בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"ד) נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום ולא כבר תנן אין לאחר חליצה כלום כו' אילו המקדש חלוצתו שמא תפסו קידושין (צ"ל שמא לא תפסו קדושין כו' דלא גריעא מהמקדש חייבי לאוין ומשני תיפתר אי כרבי שלא לדעת או ד"ה במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמתו ואינה יבמתו וכבר ביארתי הירושלמי הזה בספרי נ"י דלא כהפ"מ והפי' הוא שמתרץ תיפתר אי כרבי שלא לדעת כו' דרבי ס"ל דמאמר קונה שלא לדעת ג"כ. וא"כ מכח קדושין אינו תופס דלא הוי לדעת. ומכח מאמר תופס ע"פ בע"כ כרבי דס"ל מאמר קונה בע"כ אבל לאחר חליצה כבר פקעה הזיקה וא"כ אינו תופס מכח מאמר וקדושין לא הוי דהא הוא בע"כ לא מהני או כד"ה במתכוין לקנותה לשם מאמר ביבמתו ואינה יבמתו או שמתכוין שיהא בתורת מאמר ולא בתורת קדושין ומאמר לא תפיס אח"כ (והפ"מ שגה בזה)

וא"כ לדעת הירושלמי לא תפיס מאמר אח"כ. וא"כ מוכרח הוא לומר דבמאמר עילוי' זיקה קא רמי. וע"כ אינו תופס אח"כ. אבל רבא לטעמיה דאמרי' ביבמות (דף נ"ב) רבא אמר אי דאמר לה במאמר יבמין כ"ע לא פליגי דמהני והכא במאי עסקינן כגון דאמר לה התקדשי בזיקת יבמין כו' וא"כ סובר דהאי לחודי' קאי וע"כ סובר רבא דמאי דעביד בה שקלי. משא"כ להירו' שסובר דמאמר עילוי' זיקא קא רמי' וע"כ סובר דלא יכול הגט לשקול המאמר לחודי' וא"כ מוכח דהירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן

והוא מוכח בהדיא בירו' (פ"ה ה"ב) כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה כו' הדא אמר' שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר א"ת אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר יבם אמר לא יפטור גיטו אלא מה שקנה מאמר ואפי' מה שקנה מאמר לא פטר גיטו כריתות אין זו כריתות ופי' הק"ע וא"ת אין הגט פוטר ממה שקנה מאמר קשיא אמאי אסור לכנסה יבם אמר כלומר וא"ת אף שהגט פוטר יותר ממאמר מ"מ איכא למימר שצריכה חליצה או ייבום ואיירי כשאמר היבם בפירוש שנותן הגט למאמרו ולא לזיקתו אינו כלום. דאם אמר כן אף למאמרו אין הגט פוטר דכתיב כריתות ואין זה כריתות אלא ה"ל כמקדש חצי אשה והוא דחוק ואין בדברים אלו ממש: וכן מה שפי' הפ"מ הוא דחוק

ולי נראה שהפי' של הירו' שאומר שמוכח מן המשנה דקתני כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה. וע"כ מדייק הירו' שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר. ע"כ לא מהני מה שנתן לה גט שתהא יכולה להתייבם מחמת שהוא נוטל יותר ממה שקנה מאמר ע"כ לא מהני מה שנתן לה גט שתהא יכולה להתייבם מחמת שהוא נוטל יותר ממה שקנה מאמר: או איפשר שכח הגט הוא אינו מרובה מן המאמר. ואעפ"כ לא מהני מחמת דמאמר עילוי זיקה קא רמיא וא"כ ה"ל כמגרש חצי אשה והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום כמו דאמרי' ביבמות (דף נ"ד). ויתיישב בזה קושי' הק"ע דא"כ נפשטה הבעי' דלעיל (ה"א) מהו שיהא הגט לאחר גיטו של מאמר ומאמר אחר גיטו של מאמר שהרי מוכח דגט קנה יותר ממאמר. א"כ ה"ל כמו שיש כאן גט ואין גט לאחר גט ויש מאמר אחר מאמר של גט ובבבלי (דף נ"ח) מיבעי' ליה לרב חנינא כתב גט למאמרו ולא לזיקתו ולזיקתו ולא למאמרו: לפי מה שביארתי היינו דמספקא ליה דאם הטעם דאינו יכול ליתן גט לשקול המאמר הוא משום דכוחו של גט עדיף טפי ואם כן ישאר מכוחו של גט. וע"כ לא יכול ליתן גט להמאמר. או שהטעם שאפי' אם נאמר שהגט הוא אינו מרובה מהמאמר אך שאינו מועיל משים דמאמר עילוי' זיקה קא רמי' וע"כ אינו מועיל גט

והנה התוס' ביבמות (ד' נ') עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן גס למאמר שרי אף ליבום דאמר פ' ד' אחין (ד' ל"ב) דהותרה אפי' היא דמאי דעביד שקלי עכ"פ מוכח דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דכח הגט וכח המאמר שוים וגם סובר דאיפשר לומר דמאמר עילוי' זיקה קא רמי' כמו שהוכחתי מהירושלמי שסובר דאפ"י דקדושין תופסין בחלוצה אעפ"כ מאמר לא מהני אחר חליצה ולא כמסקנת רבא ביבמות (ד' נ"ב) דאמר אי דאמר במאמר יבמין כ"א לא פליגי דמהני ורבא לטעמי' דס"ל ביבמות (ד' ל"ב) דמאמר לאו עילוי' זיקה קא רמי'

ובזה יתבאר הירושלמי חליצה פסולה פוטרת וליידא מלה שאם יבוא ויקדש את הצרה תפסו בה קדושין והירושלמי לטעמי' אזיל דס"ל בריש מכילתין דנמנו בחבורה דאין קדושין תופסין ביבמה וע"כ אמר דלענין זה חליצה פסולה פוטרת דקדושין תופסין אבל הש"ס דילן סובר ביבמות (ד' צ"ג) דקדושין תופסין כמו דאמר שמואל בעניותי' צריכה גט וא"כ ליכא למימר לענין קדושין כמו דאיתא בירושלמי אלא לענין זה חליצה פסולה פוטרת דאינו מועיל אח"כ לא גט ולא מאמר

ועל זה אומר בירושלמי בא אחר וקידשה (פי' שאותו שנחלצה חליצה פסולה מכיון שנעקרה הימנה זיקת המת תפסו בה קדושין מאחר שהיא צריכה גט למאמר לא תפסו קדושין. וכתב הפ"מ אי מאחר כו' ואכתי כו' היא אגודה ואע"ג דמאמר יבמין מדרבנן בעלמא הוא איכא למימר הואיל והחליצה אחר מאמר לאו חליצה היא לאפקועי לגמרי א"נ דאתי כההיא דדריש לעיל רפ"ג דהמאמר יש לו מדרש מה"ת ובאמת הכי מוכח בירושלמי דהמאמר מדאו' ובפרט לפי מה שביארתי דהמאמר עילוי' זיקה קא רמיא. ע"כ ע"י החליצה לבדה לא הופקע הזיקה לגמרי והירו' לטעמיה דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה וכמו שביארתי]

שם תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר ובין שהיא לאחר הגט פוטרת. על דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' שמעון ור' ישמעאל אמרו דבר אחד דתני' שלש יבמות ליבם אחד עשה מאמר באח' ובעל לאח' ניתן גט לשלישית ר' נחמי' אמר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין לאחר בעילה כלום כו'

[והנה כבר ביארתי החילוק שבין רבנן דתמן לרבנן דהכא בענין אם שוין כח המאמר והגט או לא אך שצריך לבאר מהו הראי' מהא שמביא שאומר ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' והפ"מ פי' מהא דקאמר דתני' שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו נתן גט לשלישית ר' נחמי' אמר הראשונה צריכה גט כו' וא"כ דווקא בעשה בה מאמר

ולי נראה לבאר עפ"י מאי דאמרינן בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"א) כמה דר"ש אומר המאמר קונה או לא קונה כן הוא אומר הגט פוטר או לא פוטר נשמעינה מן הדא ר' שמעון אומר הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום הא בסוף יש אחרי' כלום בבעילה שהיא לאחר הגט אבל בבעילה שהיא לאחר המאמר מה נפשך קנה מאמר אין אחרי' כלום לא קנה מחמר תקנה בביאה ולא יהא אחרי' כלום אלא כן אנן קיימין בבעילה שהיא לאחר הגט הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר פי' הפ"מ דאל"כ אף אחר הגט לא מתוקמא וא"כ מוכרח לדברי ר"ש דס"ל דביאה פסולה פוטרת היינו דווקא בביאה שלאחר המאמר אבל לא בביאה שאחר הגט וכמו שביארתי משום דבמאמר הוי ספק לר"ש אי קנה לגמרי או לא קנה כלל אבל בביאה שאחר הגט ס"ל שהגט פוטר ומשייר א"כ הא דביאה פסולה פוטרת היינו דווקא בביאה שאחר המאמר אבל לא בביאה שלאחר הגט וע"כ אומר הירו' על הא שאומר על דעתין דרבנן דתמן דבין ביאה שהיא לאחר המאמר בין ביאה שלאחר הגט ע"ז אומר ולא שמע דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן ר' נחמי' ור' שמעון ור' ישמעאל אמרו דבר א' דתני' שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית ר' נחמי' אומר הראשונה צריכה גט וחליצה ואין אחר בעילה כלום והירושלמי סובר דדוקא דבר א' וע"כ אמרו דבר א' ולא כמו דאיתא בש"ס דילן (ד' נ"א) אמר ר"י ר"ש ור"ג וב"ש ובן עזאי ור' נחמי' כולהו ס"ל מאמר קונה קנין גמור וכתבו התוס' אין התנאים כולם שוים אבל הירושלמי אומר שאמרו דבר א' וע"כ הוי דבר א' ממש וע"כ אין לגרוס ר"נ כמו שכתבו המפרשים הק"ע והפ"מ משום דר"ג לא הי' דומה לדר"ש דר"ג ס"ל דהמאמר קונה ומשייר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) מודה ר"ג לחכמים שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט גט אחר ביאת המאמר ומאמר אחר ביאת הגט גט אחר ביאת מאמר האיך עבידא היו שלש יבמות עשה מאמר בזו ובעל לזו ונתן גט לשלישית הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר אין תימר המאמר קונה או לא קונה מ"נ קנה מאמר חין אחר זו כלום לא קנה מאמר תקנה הביאה ולא יהא אחרי' כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר (ועיין בס' נ"י ס' י"ח) שזהו כמו דאמרינן אמר רבא מ"ט דר"ג דמספקא לי' גט אי דחי או לא דחי מאמר אי קני אי לא קני כו' ואיתבי' אביי מודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט וגט אחר ביאה ומאמר כו' ואי מספקא לי לר"ג תיהוי כביאה דלכתחילה ותקני דהא תנן הבעילה בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום אלא אמר לעולם פשיטא לי' בגט דדחי ומאמר דקני מיהו אמרו רבנן בחד צד מהני בה גט ובחד צד מהני מאמר כו' והוא כמו דמסיק בירושלמי דר"ל סובר דגט דוחה ומשייר וא"כ לא, נוכל לגרוס ר"נ רק ר' ישמעאל והק"ע והפ"מ שגו בזה וע"כ מוכיח כרבנן דהכא דדווקא בביאה שאחר המאמר ולא בביאה שאחר הגט: