נועם ירושלמי על נשים יט

מעיקרא וא"כ צריך לומר משום דכתיב בה תועבה ועיין בירושלמי (פ"ו דיבמות ה"א) ר"י בר אבא בשם ר' יוחנן כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה ושמואל אמר גרושה עצמה מותרת לביתה ומה פליגין בגין דהוי עסקין בצרות כו' משמע דאפי' לר' יוחנן נמי גרושה עצמה מותרת להתייבם וא"כ צריך לומר כמו דאמרינן ביבמות (ד' י"א) דכיון דאיתעקר איעקר א"כ צריך להיות דמותרת בתרומה ג"כ ובמ"א יתבאר]: רבן גמליאל פרק

חמישי

(ה"ב) מתני' כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה הימנו חליצה כו' ובגמ' הדא אמרה שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר אין תימר אין הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר יבם אמר לא יפטור גיטי אלא מה שקנה מאמרי ואפי' מה שקנה מאמרי לא פטר גיטי כריתות אין זו כריתות (פי' שמתרץ על מה דתנן עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט שצריכה הימנו חליצה ואמאי לא אמרי' דכיון דנתן לה גט הותרה) ע"ז אומר הדא אמרה שהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר שאם יאמר שלא נתן גט רק קודם למאמרו א"כ אף למאמרו אינו פוטר והוא כמו דאמרי' ביבמות (ד' ל"ב) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט א"ד אמר רבא נתן גט למאמרו הותר' אפי' היא מ"ט מאי דעבד בה שקלי וכתבו התוס' ביבמות (ד' נ') דהא דתנן עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט צריכה חליצה היינו בנתן גט סתם אף לזיקתו אבל אם נתן גט למאמרו שרי' אף לייבם דאמר ביבמות (ד' ל"ג) דהותרה אפי' היא דמאי דעביד שקלי' ולקמן יתבאר עוד בזה

שם חליצה פסולה פוטרת וליידא מילה שאם יבוא אחר וקידש את הצרה תפסו בה קדושין וכתב הפ"מ וכר"ע אתי דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והילכך בעינן חליצה שמותפס בצרה קידושין אבל למיפטר לגמרי להצרה חליצה מעלי' בעינן כדאמרינן בבבלי (ד' פ"ז) איבעית אימא כי קאמר כו' והנה מה שכתב דהירושלמי קאמר אליבא דר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין לקמן יתבאר דהירושלמי לא מוקי מתניתין כר"ע אך דהירושלמי לשיטתו דסובר דאין קדושין תופסין ביבמה כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דיבמות ה"א) וע"ז אומר חליצה פסולה פוטרת וליידא מילה (פי' לאיזה דבר) דאם בא אחר וקידש את הצרה תפסו בה קידושין (פי' הא דאמרינן דחליצה פסולה פוטרת הא תנן עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט) וע"ז אומר בא אחר וקידשה מכיון שנעקר הימנו זיקת המת תפסו בה קידושין או מאחר שהיא צריכה גט למאמרו לא תפסי בה קידושין והא דאמרינן דחליצה פסולה פוטרת היינו רק לענין הצרה שיהא תפסי בה קידושין והירושלמי סובר דמאמר קונה ומשייר מדאורייתא דאלו"ה ודאי תפסי בה קידושין וכמו דאיתא בירושלמי (רפ"ב ה"א) יבמה יבוא עלי' זה הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה ת"ל יבמה יבוא עלי' עירה את כל הפרשה כולה ליבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה א"כ מה הועיל בה מאמר לאוסרה לאחין עכ"ל. וע"כ מיבעי לי' אם תפסו קידושין בה

עוד (שם) אילו המקדש חלוצתו שמא תפסי בה קידושין (ט"ס וצ"ל) שמא לא תפסו בה קידושין (פי' דהא קידושין תופסין בחייבי לאוין) תיפתר אי כרבי שלא לדעת או דברי הכל במתכוין לקנותה לשום מאמר יבמות ואינה יבמתו והנה הק"ע והפ"מ הגיהו בהירושלמי ונדחקו בפירושיהם ואין מן הצורך להגיה) והפי' הוא משום דפריך דאיך תנן חלץ ועשה בה מאמר כו' אין אחר חליצה כלום וע"ז פריך אילו המקדש חלוצתו שמא לא תפסי בה קידושין דהא אנן קיי"ל דקידושין תופסין בחייבי לאוין וע"ז משני תיפתר אי כרבי שלא לדעת (פי' דאתי כרבי דמאמר קונה בין לדעת בין שלא לדעת ומיירי שעשה בה מאמר שלא לדעת דהיינו בע"כ. וא"כ אם מצד קידושין לא קני דהא קידושין בעינן דווקא מדעתה ומצד מאמר לא קני דהא פקע לה הזיקה וע"כ אם חלץ ועשה בה מאמר אין אחר חליצה כלום) או דברי הכל במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמין ואינה יבמתו (פי' אי דאתי אפי' כרבנן דאמרי דמאמר אינו קונה אלא לדעת וא"כ קונה דכיון דמאמר הוא מדעתו א"כ קשה דאפי' אם אינו קונה מחמת מאמר הא מ"מ קידושין תפסי בה א"כ צריכה להיות מקודשת דהא קידושין תופסין בחייבי לאוין) וע"ז אומר במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמתו ואינה יבמתו (פי' אפי' לרבנן ניחא דמיירי במתכוין לקנותה לשם מאמר יבמתו וע"כ לא תפסי קדושין כיון שאינו מתכוין לשם קדושין ולשם מאמר יבמתו לא תפיס כיון שאינה יבמתו פקע הזיקה ובש"ס דילן אמרינן אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ע דאמר א קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכ"א יש אחר חליצה כלום והוא כמו דמסיק דרבנן סברי דבין שקידשה לשם אישות בין שקידשה לשם יבמות צריכה הימנו גט ודו"ק

שם (ה"ח) חלץ ועשה מאמר כו' ר' נחמיה אומר א' בעולה וא' חלוצה בין בתחילה בין באמצע בין בסוף אין אחריהן כלום

תמן אמרין דברי ר' נחמיה ביאה פסולה פוטרת על דעתין דרבנן דתמן ביא' בין שהיא לאחר המאמ' בין שהיא לאח' הגט פוטר' כו' מ"ד דרבנן דהכא כו' שהי' לאחר הגט אינה פוטר' עיין בפ"מ שפי' דסברי דהא דא' ר' נחמי' ביאה באמצע דפוטרת דווקא שהיא לאחר המאמר כו' אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור באשת אחד אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא עכ"ל

וצריך לבאר מהו הטעם דרבנן דתמן דאמרו ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ורבנן דא"י מחולקין ואפשר לומר כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) איבעיא להו בעלת הגט ובעלת מאמר איזה מהם קודמת בעלת הגט עדיפא משום דאתחיל בה בחליצה או דילמא בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה אמר רב אשי ת"ש ומודה ר"ג שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט אי גט עדיף לא ליהני מאמר אבתרה ואי מאמר עדיף לא ליהני גט אבתרה אלא לאו ש"מ כי הדדי נינהו וא"כ ב' הכחות שקולים שניהם וע"כ לא מחלקינן בין ביאה שאחר המאמר לביאה שאחר הגט אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י סוברי' כיון דאין הענינים שוין ע"כ תופסת גט אחר מאמר ומאמר אחר הגט אבל באמת אין הכחות שוות. ע"כ מחלקין בין ביאה שאחר המאמר לביאה שאחר הגט

וע"כ אמרינן בירושלמי ופרק ר"ג) על דעתיה דר"ג מהו שיהא גט לאחר גיטו של מאמר כו' וגט לאחר גיטו של מאמר האיך עבידא היו שתי יבמות עשה מאמר לזו ונתן גט ונתן גט לשניה אם תאמר הגט פוטר כל מה שקנה מאמר כמו שיש כאן גט ואין גט לאחר גיטו של מאמר ואם תאמר אין הגט פוטר כל מה שקנה מאמר כמו שאין כאן גט ויש גט לאחר גיטו של מאמר מאמר אחר גיטו של מאמר האיך עבידא היו שתי יבמות עשה מאמר לזו ונתן לה גט ועשה מאמר לשניה אם תאמר הגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר כמו שאין כאן מאמר ויש מאמר אחר גיטו של מאמר וא"ת אין הגט פוטר יותר ממי שקנה מאמר כמו שיש כאן מאמר ואין מאמר לאחר גיטו של מאמר זהו ג"כ לטעם הירושלמי דס"ל שאין ב' הכחות שוים אבל לפי הש"ס דילן אמרינן ביבמות (ד' ל"ג) אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמיחלפא בבעלת הגט

ולפי"ז אין ראי' מכאן למה שהביא הפ"מ ראי' למה שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' יבום ה"ד) נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרה ויראה לו שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן הגט אסורה לו והשיב ע"ז הראב"ד דהותרה לו אפי' היא דהותרה ליבם גופי' והוכיח הפ"מ לדעת הרמב"ם מהא דאמרינן בירושלמי שם מהו שיודו חכמים לר"ג (צ"ל שאין מאמר אחר מאמר ביבמה אחת האיך עבידא עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט ועשה מאמר אם תאמר יש מאמר אחר מאמר לא נפטרה באותו גט אין תימר אין מאמר אחר מאמר נפטרה באותו גט) עיי"ש: אך דהירושלמי סובר דהגט פוטר יותר ממה שקנה מאמר ומגרע כ"כ כח הזיקה עד שאין ח במאמר לחול אח"ז ולא דמי למאמר אחר גט שחל לכ"ע דהתם אין לגט שום שייכות להזיקה דהא חליצה פוטרת זיקה ואין גט