נועם ירושלמי על נשים יח

זכר נוטל מאתים אם נקיבה מנה ילדה נקיבה נוטל מנה זכר ונקיבה אין לו אלא מנה א"ר מנא ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר ופירשו דבתאומים לא הוי ניחא לי' היינו משום דהתם קאמר המבשרני יטול כו' וא"כ הוא נוטל רק בעד השמחה ע"כ פריך הש"ס והא זכר ונקיבה לא אמר אבל מתניתין דאמר אם תלד אשתי זכר יטול מנה והוא מתכוין ליתן לבניו וע"כ אם ילדה זכר ונקיבה הזכר נוטל מנה והנקיבה מאתים ודו"ק

והנה בש"ס דילן בב"ב (ד' קמ"ב) פריך על רב ששת דאמר א' זה וא' זה קנה והוא דהמזכה לעובר קנה מהא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל בן יום א' אין אבל עובר לא כו' והירושלמי לא מקשה מזה והוא משום דאמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים. א"כ ניחא דהא דאמר בן יום א' נוחל ומנחיל דבעובר כיון שמת ולא יצא ראשו ורובו מחיים שמואל נמי מודה דלא זכי כמו דאמר ר' יוסי ודו"ק]

(שם) תני הראשון ראוי להיות כ"ג והשני ממזר בספק ר' אליעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק כו' עיין בפ"ק דכתובות ובפ"ו דקידושין (ה"ג)

שם (ה"ג) שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין עמה בש"א יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ובה"א הנכסין בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב ובגמ' הכא את אמר מוכרת ונותנת לקיים מתה מה יעשה בכתובתה והכא את אמר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אמר ריב"ח הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים כשנפלו לה עד שלא הי' שומרת יבם (והק"ע והפ"מ גריס משנפלו לה משנעשית שומרת יבם) והא דאת אמר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם (צ"ל משנפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם) אמר ר' זעירא ההן יבם דהכא צריכא דב"ש כבעל הוא או אינו כבעל אין כבעל הוא יורש את הכל אם אינו כבעל לא יורש כלום מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ב"ה פשיטא לי' כבעל ויורש את הכל שכן אפי' אחיו אין לו אלא אכילת פירות בלבד

[ונראה לי דר' זעירא מתרץ הקושי' שהקשו תחילה הכא את אמר מוכרת ונותנת וקיים והכא את אמר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב דזהו דווקא אם הפירוש הוא דהא דפליגי ב"ש וב"ה היינו בנכסים הנכנסים והיוצאים עמה וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ח) ולותבה כתובה דמתניתין לא פליגי ולא והא קתני מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה בש"א יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובה"א נכסים בחזקתן הכי קאמר מתה מה יעש' בכתובתה ושבקה (פי' דזהו ודאי שייך ליורשי הבעל אפי' לב"ש דסברי שטר העומד לגבות כגבוי משום דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים) נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בש"א יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובה"א נכסים בחזקתן כו'

אבל לשיטת הירושלמי דפליגי בכתובה אבל נכסים הנכנסים והיוצאין עמה הוא בחזקת יורשי האב וכמו דמפרש בירושלמי שכן אפי' אחיו אין לו אלא אכילת פירות בלבד וא"כ לא קשה רישא לסיפא דבנכסים הנכנסים והיוצאין עמה לא פליגי ב"ש וב"ה רק בכתובה ואע"ג דב"ש סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי גבי מתו בעליהן עד שלא שתו התם מתו בעליהם וא"כ ניתנה כתובה לגבות ע"כ סברי ב"ש הנוטלות כתובה ולא שותות משא"כ הכא דמתה וא"כ לא נתנה כתובה לגבות מחיים ע"כ לא הוי כגבוי. אך דלב"ש מספקא לי' אם היבם הוא כבעל ויורש את כתובתה ואם אינו כבעל ע"כ סובר דיחלוקו]

שם (ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה כו' מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו זהו מריש פירקין דקא משני דכיון שמתה בטלה זיקתה וכמו שביארתי דשיטת הירושלמי דזיקה אינה אלא אם לבסוף לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה. וע"כ אמר ר' אבין שמע לה מן דבתרא ובאחותה מותרת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא כו' כיני מתניתין מותר הוא אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו כו' לפי שיטת הירושלמי לא צריך להטעם דאמרינן ביבמות (ד' מ') מ"ש האי ומ"ש האי הך דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן הך דלא אזלא בהדה לבי דינא לא גזרו בה רבנן אלא הטעם משום דצרה אבראי קיימא וכמו דאמר תחילה אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה לימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן דאמר בין הוא בין האחין אין חייבין על הצרה כרת כו' אבל לשיטת הירושלמי סובר דר' יוחנן הוא דאמר דהאחין חייבין על הצרה כרת דכיון דלא חלצו איגלאי מילתא למפרע דלא הי' זקוקה להם ע"כ חייבין כרת וכן לגבי צרה נמי כיון דלא באתה לידי חליצה ע"כ מותר באחותה אבל אסור בצרת קרובת חלוצתו ודו"ק]

שם (הי"א) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהא לה ג' חדשים כו' ר' מאיר חשש לגיטין ר' יהודה חשש לולד ר' יוסי חשש לגיטין ולולד אין תימר דלית לי' ר' יוסי חושש לגיטין (כצ"ל) דתנן ארוסות ינשאו מיד (והנה בזה נדחק הק"ע והפ"מ נדחק בזה מאד ע"כ נ"ל לבאר אין תימר דלית ר' יוסי חשש לגיטין פי' דהוא חושש רק לולד ולא כר' מאיר דחשש לגיטין דאפי' קטנה היוצאה בגט צריכה להמתין ג' חדשים אע"ג דליכא חששא דולד כיון שהיא קטנה כן הא דקאמר אחיות ארוסות ואחיות נשואות אע"ג דבארוסות ליכא חששא דולד אעפ"כ צריכה להמתין משום לא פלוג ור' יהודה אומר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו א"כ אינו חושש רק לולד וע"כ לא גזור בארוסה ור' יוסי חשש לגיטין ולולד ותרווייהו לקולא שאפי' במקום דאיכא חששא דולד אעפ"כ זהו דווקא אם יוצאה בגט אבל במקום שאין גט לא החמירו בהבחנה ובהא פליג על ר' יהודה וע"ז אומר אין תימר דלית ר' יוסי חשש לגיטין (פי' רק לולד וכר' יהודה והא דאמר ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מאלמנה מפני האיבול לא פליג על ר' יהודה רק בהא דאסורה ליארס אם היא אלמנה מפני האיבול. וע"ז אומר אין תימר דלית ר' יוסי חשש לגיטין דתנן ארוסות ינשאו מיד. ונראה לי להגיה דהא דתני אנוסה ומפותה צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד והירו' לא סבר דהטעם משום דאשה מזנה ומתהפכת מזנה אלא דאינו חושש כך לגיטין ולולד כמו שביארתי

עוד שם תני כו' והשבוי' והשפחה שנפדו כו' צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יודא ר' יוסי אומר אינה צריכה להמתין (והוא דר' יוסי לטעמי' דאינו חושש רק לגיטין ולולד כפי שיטת הירושלמי) ובדמים ר' יהודה אומר מטמא מעל"ע ר' יוסי אומר דיה שעתה וכתב הק"ע ברייתא זו שנוי' בתוספתא פ"ק דנדה אלא דשנוי' בהיפוך דר' יהודה לר' יוסי וקשה למה תהא מטמא מעל"ע דאימור כו' העמידוהו הא מיהת אין העובדת כוכבים מטמא כנדה כו'

ותמיהני עליו על מה שכתב שהיא תוספתא הא בש"ס דילן בכתובות (ד' ל"ו) איתא להך בריית' הגיורת שנתגיירה בימי' הקדמוני' וראתה דם ר' יהודה אומר די' שעתה ר' יוסי אומר הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעל"ע ומפקידה לפקידה כו' והוא בהיפוך מהירושלמי ומה שהקשה דאיך מטמא מעל"ע הא עובדת כוכבים אינה מטמאה כו' כבר כתבו התוס' שם בד"ה ר' יהודה אומר די' שעתה פי' הקונטרס כיון דליכא מעל"ע לאו דווקא מעל"ע אלא כלומר בתורת מעל"ע מטמאה כו'

שם (הי"ב) אמר ר' אבא בר זבדא כתיב ונקרא שמו בישראל ביה חלוץ הנעל בית שהוא ניתר בחליצה אחת אף בביאה כן חליצה פוטר וביאה פוטר כמה דאת אמר בחליצה כן את אמר בביאה ומהו להערים וכי ר' טרפון אביהם של ישראל לא הערים קידש שלש מאות נשים בימי רעבון ע"מ להאכילן בתרומה תמן אין כל אחת ראוי' לאכול בתרומה ברם הכא כל א' וא' ראוי' לייבם והנה הפ"מ פי' ומהו להערים לעשות הערמה לקדש כולן ולישא א' מהם אם הוא צריך לכך ומביא ראיה מר"ט שהערים כו' ודחי לה דתמן אין כל א' וא' כו' יהי' מוכרח לעשות כן אבל הכא כל אחת כו' ראוי' הי' ליבם ולישא כולן אי איפשר א"נ י"ל דעל יבמות מהרבה בתים קאמר גם הק"ע פי' מהו להערים יבם שבא לחלוץ לכשירה מהו שיערימו הב"ד להטעותו לומר לו שאסור לחלצה כו' וכתב בשירי קרבן כתב ב"י כו' כופין אותו לחלוץ ונפסלה כו' וקשה להערים קא מיבעי' ליה להירושלמי כו' ופירושו דחוק מאוד

וע"כ נראה לי דהא דקאמר ומהו להערים היינו שיאמר על כל א' מהם שרוצה ליבמה ותהי' מותרת לאכול בתרומה לפי משנה ראשונה לפי מה שכתבו התוס' בכתובות (ד' נ"ח) דהאי דאמר קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחין הוא רק אסמכתא בעלמא והביא ראיה מהא דתני בפירקין בירושלמי הגיעו זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן אוכלות משלו ואוכלות בתרומה משמע כשמתו בעליהן כשהיבם מאכילן בלא ביאה כו' עיי"ש וע"ז קא מיבעי' אם היו יבמות הרבה מבית א אם יכול להערים שיאמר שרצה לישא כולן ויהיו כולן אוכלות בתרומה לפי משנה ראשונה וע"ז מביא ראי' וכי ר' טרפון אביהם של כל ישראל לא הערים קידש שלש מאות נשים בימי רעבון ע"מ להאכילן בתרומה וזה הוא ג"כ לפי משנה ראשונה וכמו דתנן בכתובות (ד' נ"ז) הגיעו זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלת בתרומה ר' טרפון אומר נותנים לה הכל תרומה. וע"ז אומר תמן אין כל אחת ואחת ראוי' לאכול בתרומה דהא איפשר לישא כולם הכא אין כל א' וא' ראוי' ליבם דהא בית א' הוא בונה ואינו בונה שתי בתים או שהפי' הוא תמן אין כל אחת ואחת ראוי' לאכול בתרומה (פי' בתמיה) דהא ראוי הוא לישא כולם ברם הכא ראוי' כל א' וא' לאכול (פי' בתמיה) דהא איפשר לישא כולם ע"כ אין להתיר ע"י הערמה אפי' למשנה ראשונה ודו"ק

שם (הי"ג) ר"ח בשם ר' יוחנן המחזיר את גרושתו משנשאת פסלה מן הכהונה בלא כך אינה פסול' מן הכהונה אלא פסול' מלאכול בתרומה ואע"ג דנא זר אצלה מעיקרא והירו' נמי סובר דבעינן זר אצלה מעיקרא כמו דאמרינן לקמן (פ"ו ה"ז) אעפ"י שאמרו אין חליצה אחר חליצה אבל ביאה שאחר חליצה פסלתה מן הכהונה בלא כך אינה פסולה מן הכהונה אנא פסולה מלאכול בתרומה הבא על החליצה חלוצתו פסול בתרומה (פי' בתמיה) דהא לא הוי זר אצלה מעיקרא אלא כשבא אחיו עלי' וא"כ הוי כחייבי כריתות ובחייבי כריתות לא בעינן שיהא זר אצלה מעיקרא אבל בחייבי לאוין שיהא זר אצלה