נועם ירושלמי על נשים קפ

הולד הולך אחר הזכר ע"ז אומ' דלא יבוא כו' לו לפסול (פי' דאזלינן בזה בתר הפגום אעפ"י שהוא בהיתר) וע"ז אומר ופליגא על ההיא דאמר ר"י בן פזי דאמר ר"י בן פזי כו' מושיב יחידים ביתה אפי' ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה (והפ"מ נדחק בזה) ולי נראה דקאמר ופליגא על הא דריב"פ (פי' שלפי שהשיב ר"י לו דשרי) אלא דידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קמי שמיא (פי' וזה אסור להרבות ממזירין) וכמו דאמרינן לקמן (ה"ג) דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזירין מן העולם וא"כ אם ינסוב ממזרתא אע"ג דשרי אי אמרי' דק"ג לא איקרי קהל אעפ"כ כיון דבנוי דההוא גברא ממזירין ע"כ נא ישא אותה וע"ז אומר ופליגא על ההיא דריב"פ דמושיב יחידים ביתה דאפי' ממזר בסוף העולם וממזרת בסוף העולם הקב"ה מביאן ומזווגן זה בזה וא"כ לית לי' הא דממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזירין מן העולם

עוד שם עובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר ר' יעקב בר אחא כו' בשם ר' ינאי ברבי (ט"ס וצ"ל ר"ג ברבי) הולד אינו כשר ולא פסול אלא מזוהם ר' יונתן סליק עם ר' יודן כו' הורי תמן הולד כשר אמר ר' זעירא ההן ולד כל מה דאזיל הוא מתעלה רבי עבד ממזר (כצ"ל) ברי' מזוהם בר ברי' עבד כשר כו' והנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דהיינו לפסול לכהונה וכמו שאומר לקמן שאם הי' נקיבה שפסלה מן הכהונה וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ה) דכולי אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום לכהונה כו' ואיפשר לומר דהולד מזוהם הוא כמו שכתבו רש"י ותוס' בקידושין (ד' ס"ח) דלמ"ד הולד כשר היינו אחר גירות דהטעם דהולד כשר היינו משום דשדי לי' בתר העובד כוכבים דעובדי כוכבים מזוהמין הם כמו דאמרינן בשבת (ד' קמו) בשע' שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא כו' ולא פסקה זוהמתן ועיין מה שהאריך בזה בספר ח"ש חלק אה"ע (ס' ב') במה שצריך גירות וע"ז אומר דהולד מזוהם (פי' שצריך גירות בימים הקדמוני') ובמ"א יתבאר

עוד שם אמר ר' יעקב בר אחא תני תמן הפוסל פוסל בפנוי' והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש עיין בריש יבמות מה שביארתי בזה

שם (הי"ג) תני משם ר"א יש איש ואשה שמולידין חמש אומות כיצד מי שיש לו עבד ושפח' והולידו בנים הרי עובדי כוכבי' ומזלות נתגייר א' מהן אחד גר וא' עובד כוכבים נתגייר רבו וגיירו לשני עבדים והולידו בנים הרי אלו עבדים אמר ר"ז הדא אמרה עובד כוכבים שבא על שפחה והולד בן הולד עבד והנה הפ"מ נדחק בזה והק"ע כתב לא ידענא מניין לו דהא הברייתא איירי כשעבד בא על השפחה וכדפירשתי בקונטרס

ולי נראה שנתחלפו התיבו' (וכצ"ל) אמר ר"ז הדא אמרה עבד שבא על השפחה והוליד בן הולד עובד כוכבים (פי' דהא קשה דלמאי אומר נתגייר רבו (בימים קדמונים) וגיירו לשני עבדים והולידו בנים הרי אלו עבדים דלמאי אומר שנתגיירו העבדים דהיינו שגיירום לשם עבד ושפחה כמו שכתב הפ"מ כיון שתחילה היו עבדים כמו שאומר כיצד מי שיש לו עבד ושפחה וא"כ כי נתגייר אח"כ רבם ה"ל עבד ושפחה של ישראל וא"כ ממילא הולד עבד דהא היא שפחה של ישראל אלא ודאי דעבד שבא על השפחה (פי' שלא גיירום אלא הם עבד ושפחה מחמת שהי' תחילה עבד ושפחה בהיותו עובד כוכבים והולידו בן לא הוי עבד אלא הוה כסתם עובד כוכבים) וכמו דאמרינן בגיטין (ד' ל"ח) מניין לעובדי כוכבים כו' למעשה ידי' וביבמות (ד' מ"ו) מ"ט עובד כוכבים גופי' כו' וא"כ הי' קנוי רק למעשה ידי' וא"כ לא הוי הולד עבד רק אם טבלום לשם עבדות אז יקנה הגוף והוי קנוי קנין הגוף אבל לא מה שהיה קנוי מתחילה בהיותו עובד כוכבים (בימים קדמונים) וע"ז אומר ר"ז הדא אמרה עבד שבא על השפחה והוליד בן הולד עובד כוכבים וע"כ אמר דוקא גיירום כימים קדמונים ודו"ק

עוד שם יש מוכר לאביו לתת לאמו כתובתה כו' וכתב הק"ע וקשה אהא דאמרינן לעיל (פ"ק) אין גובין מן העבדים כקרקעות א"כ אין העבד משועבד לכתובת אשה כו' והוא תמוה דהא אמרינן ביבמות (ד' צ"ט) מאי קמ"ל כולה ר"מ הוא ועבדא מטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתובה וע"כ אינו מביא ראיה מזה דאיפשר לומר דכולה ר"מ היא ודו"ק: עשרה יוחסין פרק

רביעי

(ה"ב) רבי בא בשם רב חסדא שלשה הן שהן נאמנין על אתר חיה ושיירה והמטהרת חברותי' כו' כההיא דתנינן המן שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתים טהורות אמר רבי בא ובלבד מעת לעת ובש"ס דילן בקידושין (ד' ע"ג) אמר ר"ח ג' נאמנים לאלתר כו' פוטרת חברותי' כו' אמר ר"ח שבדקה עצמה כשיעור ווסת

והנה בפירושי על הירושלמי (בפ"ק דנדה הלכה א') ביארתי על הא דאיתא (שם) מגעה ברה"ר מהו נשמעינה מן הדא מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן וכן אשה שיש לה ווסת ושאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע הדא אמרה ודאי מגעה ברה"ר טמא ונדחק בזה הפ"מ שההוכחה הוא מדתני מטמאות במגע סתמא משמע אפי' ברה"ר והוא דוחק

[ועוד קשה הא דאמר מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן ופי' הפ"מ בלא בדיקה הא לפי' הפ"מ בהא דטהורות בביאה היינו משום שכל לבעלה לא בעי בדיקה א"כ כל הנשים טהורות בלא בדיקה וכמו דאיתא בנדה (ד' י"ב) כל לבעלה לא בעי בדיקה ועיין בהרא"ש שם]

ע"כ נראה לי דלא כהפ"מ והוא דהברייתא קאי על מתניתין דנדה (ד' ס') שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות כו' ותולות זו בזו ואמרינן שם ת"ר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה כו' מניקה ושאינה מניקה תולה בשאינה מניקה כו וע' בתוספתא (פ"ג) ובמ"א יתבאר

וע"ז אומר מגעה ברה"ר מהו נשמעינה מן הדא מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן (פי' דקאי על מתניתין דאם יש בהם מעוברת ומניקה טהורות לבעליהן) והוא דתלינן דהדם שנמצא הוא משאינה מעוברת מניקה כו' דתנן ותולות זו בזו וכן אשה שיש לה וסת (פי' דנמי תולה באשה שאין לה וסת) (והוא דלא כמו שכתבו התוס' בנדה (ד' ס') דדווקא בהך ענינא קאמ' הש"ס תולין אבל יש לה ווסת דמסולקת בדמים דהא אמרינן בה דיה שעתה אינה תולה באין לה ווסת כו') אבל הירושלמי סובר דתולה בשאין לה ווסת) ושאר כל הנשים (פי' שנמצא דם תחת אחת מהן) טהורו' בביאה (פי' אם בא עליה בעלה תחילה אינו מטמא כמו בועל נדה וכמו דאיתא בנדה (ד' י"ד) ואינה מטמאה את בועלה וע"ז אומר טהורות בביאה) ומטמאות במגע (פי' שהבעל טמא משום מגע ולא משום בועל נדה (ודלא כמו שפי' הפ"מ) וא"כ כיון דקאי אמתניתין א"כ מיירי בג' נשים וא"כ הוי רה"ר ואפ"ה תני דמטמ' משום מגע אלמא דמעל"ע שבנדה מטמא אפי' ברה"ר (וזהו דלא כמו שכתב המ"ל שהביא הרשב"א (פ' ט"ז מה' אבות הטומאה) שכתב הרשב"א דנשים אפי' מאה כחד דמי' דא"כ אין ראיה מהא דשלש נשים)

ובזה יתבאר הא דאמרינן אח"כ בירושלמי ר' יודן בעי בדקה חלוקה בשחרית ומצאתה טהור ובמנחה מצאה עליו כתם פשיטא חלוקה אינו טמא אלא עד שעת בדיקה גופה מהו שיהא טמא מעל"ע כלום אתה מטמא גופה אלא מחמת חלוקה חלוקה אינו טמא אלא עד שעת בדיקה וגופה טמא מעל"ע ואפשר לומר דדחו האי פשיטותא דפשיט מהברייתא דמעל"ע הוא אפי' בר"ה מדקאמר שאר כל הנשים טהורות בביאה ומטמאות במגע וכמו שביארתי דקאי על המתניתין דג' נשים וא"כ מוכח דטומאת מעל"ע הוא אפי' בר"ה וע"ז דחי דהך דשלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהם ואינו ידוע ממי הוא מטמא בתורת כתם וא"כ כיון שהי' בדוק לה בתחלה אינו מטמא מעל"ע וא"כ הא דתני דמטמא במגע היינו עד שעת כיבוס ולא משום טומאת מעל"ע וא"כ אין ראיה להא דטומאת מעל"ע דמטמא אפי' בר"ה (ובזה מיושב מה שכ' הפ"מ שהרמב"ם סתם דבריו בזה והוא משום דר' יודן דחי האי פשיטות' מהבריי) ועי' בתוס' נדה (ד' ב)

והנה מה שכתבתי דמעוברת ומניקה טהורות לבעליהן קאי אמתניתין דשלש נשים וע"ז קאמר וכן באשה שיש לה ווסת וא"כ מוכח מזה דלא כהתוס' דיש לה ווסת ולא הגיע שעת ווסתה דאינו תולה בהגיע שעת ווסתה ואפשר לומר דזה תלי אם וסתות דאוריי' דאנן קיי"ל כר יהושע לגבי ר"א בנדה (ד' ט"ו) דווסתות הוא דרבנן וכמו שכתבו התוס' והנה מהירושלמי דקאמר וכן באשה שיש לה ווסת דתולה בהגיע שעת ווסתה איפשר לומר דהירושלמי לטעמי' דהא דתנן בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה כולן טהורות אמרינן בקדושין (פ"ד ה"ב) ובב"ב (פ"ג ה"א) דתולה עד מעל"ע וכמו דאמרינן שם ר' בא בשם רב חסדא