נועם ירושלמי על נשים קעט

ואפי' לר' יוחנן גמי דלא כשיטת הש"ס דילן אליבא דר' יוחנן שסובר כר"נ וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דב"ק ה"ו) תני ר' אבהו קומי דר' יוחנן הרגת שורי קצצת נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב א"ל הן תניתה אילין למקבילות למקבילות (פי' שהוא בהיפוך הדין) א"ל אנא הוא דטעית ואינון דמרין כן מעידין אנו את איש פלוני שהרג שור פלוני והלה אמר איני יודע חייב (והפ"מ נדחק בזה מאוד דכיון דאמרי עדים שהרג א"כ אפי' הוא מכחישן בבירור נמי חייב ונדחק שם הפ"מ) ול"נ שנתחלפו השורות (כצ"ל) תני ר' אבהו קומי ר' יוחנן מעידין אנו את איש פלוני שהרג שור של פלוני והלה אומר איני יודע חייב אמר ליה הן תנתה למקרילות למקבילות (פי' דבר שהוא כנגד הדין) דהא בעדים אפילו הוא מכחישן נמי חייב) ע"ז אומר אנא הוא דטעית ואינון הוא דמרין כן הרגת שורי קצצת נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב (כצ"ל) והוא משום דברי עדיף ולפי"ז אפי' ר' יוחנן נמי סובר דברי עדיף וע"כ לא שקיל וטרי בירושלמי על הא דתנן ב"מ (ד' צ"ז) המשאיל אומר שאולה מתה כו' והלה אומר איני יודע חייב והש"ס דילן מוקי לה בב"מ (ד' צ"ז) אליבא דר"נ כגון שיש עסק שבוע' ביניהן ע"ש ודו"ק

וע"כ כיון שנתבאר שהירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף וא"כ קשה הא דתנן בב"ב (ד' קל"ה) זה אחי אינו נאמן ואידך מאי קאמרי אי קאמרי אחונא הוא אמאי יטול עמו בחלקו ותו לא אלא דקאמרי לאו אחונ' הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו הא אמרי לאו אחינו הוא לא צריכא דקא אמרי אין אנו יודעין אמר רבה ז"א מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וא"כ לשיטת הירושלמי שסובר דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וא"כ קשה דאמאי יטול עמו בחלקו ותו לא אלא ודאי דקאמרי לאו אחינו הוא ואפ"ה תנן דנפלו לו נכסים ממקום אחר ירשו אחיו עמו אע"ג דקאמרי לאו אחינו הוא אפ"ה ירשו אחיו עמו וע"כ סובר הירושלמי שאזלינן בתר הודאתו אלמא דאזלינן בתר הודאת הנותן וע"כ אע"ג דקאמרי לאו אחינו הוא אפ"ה ירשו אחיו עמו וע"כ סובר הירושלמי דאזלינן בתר הודאת הנותן וחייב לשלם דלא כשיטת הש"ס דילן וע"כ הא דאמרינן בב"ק (ד' ל"ה) בהא דתנן היה א' גדול וא' קטן ניזק אומר גדול הזיק ומזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק א' תם וא' מועד ניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק המוציא מחבירו עליו הראיה ופריך הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק נימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו חטים והודה לו בשעורים פטור והירושלמי לא שקיל וטרי בזה והוא משום דלשיטת הירושלמי ניחא דלשיטת הירו' אזלינן בתר הודאת הנותן לחיוב ולא אזלינן בתר הודאת המקבל לפטור וע"כ ניחא דאי לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק ולא כשיטה הש"ס דילן דאזלינן בתר הודאת המקבל לפטור וע"כ פריך הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק נימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו בחטים והודה לו בשעורים פטור אבל לשיטת הירושלמי ניחא דאזלינן בתר הודאת הנותן

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ד) דתנן הטוען לחבירו כדי שמן והודה לו בקנקנין. מה אנן קיימין אם בשטענו קנקנים ושמן כ"ע מודו שיש הודאה מהטענה אם בשטענו קנקנים ולא הודה בשמן כ"ע מודו שאין הודיי' מהטענה ר"ז ור"א בשטענו קנקנים שמן אהן אמר קנקנים כו' ובכתובות (פי"ג ה"ד) ההן מלאין וההן אמר ריקנין כו' ר"א בשם ר"א מפיק לישנא מחצין דמשח (פ' מדות שמן) וכמו דאמרינן בכתובות (דף קח) כי פליגי היכא דאמר לי' עשרה כדי שמן יש לי אצלך אדמון אומר יש בלשון הזה לשון קנקנים ורבנן סברי אין בלשון הזה לשון קנקנים) ופריך וישאלוני' (ופי' הפ"מ אמאי פליגי במשמעות לשונו וכי אין אנו יכולין לשאול מה היה כונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן ומשני בהוא דאשתתק והנה בגליון הש"ס שם הביא קושיא א' דלכל הפירושים בטענו חטים והודה לו בשעורים אם מחמת מחילה או הודאה או משטה מה מועיל מה דנשאלים לבסוף כוונתו הא כבר הודה או מחל כו' ובפשיטות אינה קושיא דכיון דנאמן לומר שתבעו שניהם א"כ לא מחל לו על הקנקנים דכיון שאומר שכונתו הי' לטעון אף קנקנים אך לפ"מ שביארתי לשיטת הירושלמי הוא דהא דטענו חסים והודה לו בשעורים פטור היינו דפטור מן השבועה משום דלא הודה ממין הטענה אבל ודאי דחייב בשעורים דהא אזלינן בתר הודאת הנותן ולשיטת הירושלמי הא דפליגי ר"ג ורבנן בפ"ו דשבועות (דף לח) היינו לענין חיוב שבועה אבל בדמי שעורים בודאי חייב והוא דלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בב"ק (דף לה) דלשיטת הש"ס דילן פטור מדמי שעורין לכ"ע כמו דאמר רבה בר נתן טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אלא דפליגי לענין חיוב שבועה ולשיטת הירושלמי חייב בדמי שעורים לכ"ע אלא דפליגי לענין שבועה]

ומעתה לפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאזלינן אחר הודאת הנותן בזה יתבאר הירושלמי דהכא רב הונא אמר מפתים אותו ליתן גט וכופין אותו ליתן קנס ואין הפי' כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שהוא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' ס"ה) דמבקשין ליתן גט ואם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה אלא דהפי' הוא דמפתין אותו ליתן גט וכופין אותו ליתן קנס (פי' שצריך ליתן כתובה דכיון שהודה ואמר קידשתי את בתך והיא אומרת לא קדשה אלא אותי וע"כ אעפ"י שהבת מכחשת שלא עשתה שליח וכמו שכתב המקנה בקידושין (שם) דאם הוחזקה השליח בעדים הבת אסורה אפי' אם האם אומרת שקיבלה בשביל עצמה ועיין שם שפי' שהבת אומרת שלא עשתה שליח (לפי פי' התוי"ט דמיירי בשהבת גדולה ועשתה שליח לאמה) וא"כ אעפ"י שהבת מכחשת אפ"ה אזלינן בתר הודאת המתחייב וכיון שאומר שקידש את בתה צריך ליתן לה גט ואף שלא נתן כתובה לגבות מחיים אך שאם לא יתן גט אז מחוייב לכונסה) וע"ז אומר מפתים אותו ליתן גט וכופין אותו ליתן קנס דצריך ליתן הכתובה לבת דאזלינן בתר הודאת המתחייב (משא"כ לשיטת הש"ס דילן דאזלינן בתר הודאת המקבל כמו שביארתי תחילה) וע"ז אומר מפתים אותו ליתן גט וא"כ אסור לישא בתה דהא נתן גט להאם ואעפ"כ מתחייב ליתן קנס להבת (פי' כתובה וקרי לה קנס מחמת שהוא רק מחמת הודאתו) וגם שאם לא היה נותן גט היה יכול לכונסה אך כיון שמפתים אותו ליתן גט א"כ אסור לישא הבת ואעפ"כ כופין אותו ליתן קנס אעפ"י שזה היה מחמת שנתן גט אבל בלאו"ה לא היה צריך ליתן כתובה שהיה יכול לכונסה כמו שאמר שקידש את בתה אך כיון שנתרצה ליתן גט ע"כ כופין אותו ליתן קנס

וע"ז אומר הגע עצמך שהיה חבר והיה יודע שחייב גט וקנס (פי' שיפתו אותו ליתן גט ויצטרך ליתן גט להאם שא"כ יהיה אסור באשתו שהיא אחותה) וא"כ כיון שלא יצטרך ליתן גט א"כ לא יתחייב קנס ג"כ שאם תתבע הכתובה יכול לומר שיכניסה דהא אינה אסורה לו כיון שלא נתן גט וא"כ יוכל לכונסה ולא יצטרך ליתן כתובה שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וע"ז אומר אין מוציאין את הודאי מפני הספק (פי' כיון שכבר נשא לאחותה ע"כ אינו צריך ליתן גט דא"כ יצטרך להוציא אשתו ואין מוציאין את הודאי מפני הספק וע"כ אין צריך ליתן גט וגם קנס אינו צריך דכיון שאינו נותן גט א"כ יוכל לכונסה ולא ניתנה כתובה לגבות מחיים וע"כ פטור מגט וקנס) ודו"ק

שם (הי"ב) חד גיור אתא לגבי ר' יוסי אמר ליה מהו מנסיב ממזרתא אמר ליה שרי חזר ואתא לגבי ר' יודה א"ל שרי אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזרין קומי שמיא חזר ואתי קומי ר' יוסי א"ל הוית ידע דהוא כן ולמה שרית לי מן קדמיתא א"ל מה דשאלת לי אגיבונך

והנה קשה דאיך אמר לו ר' יהודה דשרי הא ר"י סובר דקהל גרים (בימים קדמונים) איקרי קהל וא"כ איך שרי למינסב ממזרתא כיון דר' יהודה סובר דקהל גרים (בימים קדמונים) איקרי קהל וכמו דאמרי' בקידושין (ד' ע"ב) ת"ר גר (בימים קדמוני') נושא ממזרת דברי ר' יוסי ר"י אומר גר לא ישא ממזרת כו' אייתר לי' לקהל כו' וכן לקמן בירו' וכן ביבמות (פ"ח ה"ב) מתניתא דלא כר' יודה דר"י אמר ארבע קהילות אינון (פי' מתניתא דתנן פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררות (בימים קדמונים) ואינן אסורין אלא לבוא בקהל דלא כר' יודא (פי' שסובר דק"ג איקרי קהל וא"כ איך קאמר הכא להאי גיורא (בימים קדמונים) דשרי למינסב ממזרתא ואיפשר לומר כמו שכתב הרא"ש בעבודת כוכבים (ד' ז') ומיהו בירושלמי אמר חכם שטיהר אין חבירו רשאי לטמא אסר אין חבירו רשאי לאסור וצריך לאוקמי שכבר חלה הודאת הראשון כו' וא"כ איפשר לומר דכיון דבא לפני ר' יוסי ואמר נו דשרי וע"כ לא רצה ר' יהודה לאסור ואמר לו דשרי אלא דידע דבנוי דההוא גברא ממזירין. וע"ז אומר ניחא בת ישראל לממזר ולנתין דכתיב לא יבוא ממזר בקהל ה' מה ת"ל לא יבוא לו לפסול (פי' דניחא דאם הזכר הוא ממזר וע"כ ניחא דהולד הולך אחר הזכר אבל הכא הנקבה ממזרת ועוד שהוא בהיתר וא"כ צריך הולד לילך אחר הזכר וכמו דתנן כל מקום שיש קידושין ואין עבירה