נועם ירושלמי על נשים קפא

ג' הן שהן נאמנים לאלתר החיה והשיירה והמטהרת חברותי' כו' ג' נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה אחת ומצאת טמא היא טמאה וכולן טהורות אמר ר' בא ובלבד מעל"ע וחולק על הש"ס דילן דאמרינן בנדה (ד' ס') אמר רב יהודה אמר רב והוא שבדקה עצמה כשיעור ווסת וא"כ לשיטת הירושלמי תלינן במעל"ע אע"ג דמעל"ע הוי דרבנן וא"כ הכא נמי לענין אשה שיש לה ווסת דתלינן בהאשה שהגיע זמן ווסתה ואע"ג דווסתות הוי דרבנן

ואיפשר לומר דהטעם הוא כמו דאמרינן בנדה(ד' נ"ג) ת"ר ראתה כתם ואח"כ ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעל"ע דברי רבי וע"כ כיון דתלינן כתמה בראייתה מעל"ע הכי נמי לענין מטהרת חברותי' אין השאר נשים טמאות משום כתם דתלינן כתמה בראייתה מעל"ע ולשיטת הש"ס דילן איפשר לחלק דהתם ידעינן שהכתם והראי' הוא מאשה אחת ע"כ תלינן כתמה בראייתה מעל"ע אבל לענין לטהר שאר הנשים לתלות זה הדם באשה זו שראתה אח"כ בהא לא תלינן

ועוד איפשר לומר דהא דקאמר הירושלמי דתלינן במעל"ע לענין לטהר חברותי' הוא כמו דאמרינן בנדה (ד' ס"ו) ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ר' אומר אינו תולה כו' והענין הוא משום שמפסדת יום א' (ועיין במ"ל שהאריך בזה) וע"כ סובר הירושלמי דכיון דנמצאת טמאה א"כ היא מקולקלת ע"כ תלינן מה שנמצא דם על המטה בזו האשה כיון שהיא בלאו"ה טמאה ע"כ תלינן בה לטהר האחרת אך היינו דווקא עד מעל"ע דבלא"ה היא טמאה מעל"ע אבל יותר ממעל"ע לא דהא מקלקלת לה טפי שמחמת הראי' אינה טמאה למפרע רק עד מעל"ע אבל אי תלינן הכתם בה א"כ מקלקלת לה טפי שהיא טמאה מעת מציאות הדם וע"כ כיון דמקלקלת לה טפי ע"כ לא תלינן בה (ורב חסדא לטעמי' בש"ס דילן דאמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין כו' עיין שם) דלרב חסדא תלי הטעם בקלקול ועיין בנדה (ד' ס' ושם) רב אשי אמר הא והא רשב"ג ולא קשי' כאן למפרע כאן להבא ופירש"י לענין טומאת למפרע תולין דלא מקלקלה לה בהכי אך הש"ס דילן לא סבר הכי דאיך נתלה עד מעל"ע במה שראתה אח"כ כיון דבשעה שנמצא הדם לא הית' מקולקלת וא"כ איך נתלה במה שראתה אח"כ ועיין במ"ל (שם) ולפ"ז הי' אפשר להשוות הירו' להבבלי וכמו שפירשו התוס' שם דכאן למפרע כאן להבא (פי' אם בעלת הכתם הכירה כתמה ואח"כ לבשה היא וחבירתה חלוק ומצאת כתם אז תולה בה אבל אם לא הכירה כתמה עד לאח"כ לא תלינן) וע' בתוס' שם

וע"כ איפשר לומר דהא דאמרינן בש"ס דילן דדווקא כדי שיעור ווסתה היינו אם הי' הספק של מציאות הדם מיד ואח"כ ראתה ע"כ כיון שנולד הספק תחילה ע"כ אף שראתה אח"כ במעל"ע אעפ"כ לא תלינן כיון שהי' הספק תחילה אבל אם לא נמצא הדם עד אחר שראתה ע"כ תולין עד מעל"ע למפרע כיון שלא נולד הספק תחילה רק לאחר שראתה וע"ז אומר הירושלמי דהמטהרת חברותי' הוא עד מעל"ע היינו באם לא נולד הספק רק עד אחר שראתה ע"כ תלינן למפרע עד מעל"ע ובמ"א יתבאר

שם (ה"ג) ר' ירמיה אמר כללא פצוע דכא כו' עיין ביבמות (פ"ח ה"ב) מה שביארתי בזה

עוד שם אין יסבור ר' יהודה גרים פסולים בקהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה אמר ר' מתני' משחררין שפחה ומשיאין לו. והנה הפ"מ פירש (בפ"ח דיבמות ה"ב) דאין יסבור ר' יהודה גרים פסולים קהל ה' אינון ופי' הפ"מ גרים פסולים כמו גרים גרידי דקהל ה' נמי הן איקרו וא"כ גר עמוני אין לו תקנה

והנה הפ"מ שגה בזה דהא דקאמר אין יסבור ר יהודה גרים פסולים בקהל ה' אינון (פי' דאי אמרינן דאע"ג דסובר ר יהודה דקהל גרים קהל ה' אינון אפ"ה בגרים פסולים מודה דלאו קהל ה' אינון וכמו דאמרינן בקידושין (ד' ע"ה) אלא אמר רבא גר עמוני ומואבי איכא בינייהו והכי קאמר כל האסורין לבוא בקהל ומאי ניהו גר עמוני ומואבי מותרין לבוא זה בזה א"ה מאי ר' יהודה אוסר הכי קאמר אעפ"י שר' יהודה אוסר גל בממזרת הני מילי גר דראוי לבוא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאין ראוי לבוא בקהל לא ולפי"ז אע"ג דר"י סובר דקהל גרים איקרי קהל היינו דווקא בגרים כשרים אבל לא בפסולין וא"כ לפי"ז לא תקשה דאיך כתיב עד דור עשירי כו' דאיך איפשר דהא עמוני אינו יכול לישא עמונית דהא היא קהל ה' אצלו לר' יהודה דסובר דקהל גרים איקרי קהל דהא איפשר לו לישא מצרית דהיא מגרים פסולים ור' יהודה מודה בזה דק"ג לא איקרי קהל

ובזה יתיישב מה שהקשיתי בספרי נ"י דמאי מקשה ביבמות (ד' ע"ח) אמר ר' יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה כו' מצרי שני במאי יטהר כו' דאמאי לא פריך אהא דקייל"ן עמוני ולא עמונית דאיך יכול העמוני לישא עמונית א"כ צריך לומר דלא מקשה משום דמיירי דאי עבר ונסיב דאי לאיסורא הוא כמו דמסיק אח"כ אבל הכא דאי להתיר ע"כ פריך מצרי שני במאי יטהר וכעת נ"ל דאיפשר לומר דישא מצרית דאפי' לר"י שסובר דק"ג איקרי קהל היינו דווקא בכשירים אבל לא בפסולים וע"כ מקשה דאי אמרינן דמצרי ולא מצרית א"כ מצרי שני במאי יטהר לר' יהודה דסובר דק"ג איקרי קהל וכיון דמצרית מותרת א"כ היא מן הכשרים לבוא בקהל וא"כ ק"ג איקרי קהל

וע"ז אומר בירושלמי דאין יסבור ר' יהודה גרים פסולים בקהל ה' אינון דגרים פסולי' נמי הוי קהל ה' (פי' דר"י סובר דק"ג אפי' גרי' פסולי' נמי הוי קהל ה') וע"ז מקש' לישא עמונית אינו יכול שהי' קהל ה' אצלו לישא מצרי' א"י שהו' קהל ה' אצלה (פי' ששניהם הוי קהל ה') וע"ז אמ' ר' מתני' משחררין לו שפחה ומשיאין לו. והנה הק"ע הקשה כאן וביבמות (פ"ח) תימא מי איכא למ"ד שפחה משוחררת לאו גיורת מעלייתא היא וכיון דס"ל לר"י ק"ג איקרי קהל א"כ גר עמוני אסור אף במשוחררת וגריס משיאין לו שפחה ומשחררין לו זרעו אך לפי"ז תקשה דא"כ לא הוי הולד עמוני וכמו דאמרינן בקידושין (ד' ס"ט) ר' טרפון אומר יכולים ממזירים ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד כו' ואיפשר לומר כמו שכתב המקנה (שם) דדוקא נקט מתניתין ממזר שנשא שפחה יכולין לטהר אבל גר עמוני ומואבי אינם יכולים לטהר אפי' ישא שפחה מיתורא דקרא דלהם אחר פסולן (פי' דאלו"ה אמאי בעי דלהם אחר פסולן דליכא למימר להורות אם היא עמונית דהא עמונית כשירה ואם הוא עמוני בודאי דהולד הוא עמוני אלא להורות דאם בא על השפחה הוי הולד עמוני אלא דזהו דוחק בהירושלמי (ועיין במקנה שרוצה אח"כ לומר דאפי' בעמוני שנשא שפחה הולד אזיל בתרה) אלא ודאי דמשוחררת גריעא טפי להירושלמי ואיפשר לומר דהירושלמי לטעמיה כמו שביארתי ביבמות (פי"א ה"ב) ר"פ אמר קומי ר' יוסי בשם ר' יוסי עבד שבא על אמו חייב חטאת שנאמר ואמרת אליהם לרבות העבדים אי נאמר לחלבים אתאמרת מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה אף שפחה נעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה ועיי"ש שכתבתי שפירוש הק"ע והפ"מ הם דחוקים והגהתי מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה אף שפחה נעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה (פי' דכמו אם ילד' השפחה בנים ואח"כ נשתחררו לגמרי אעפ"כ לא הוי כקטן שנולד וכמו דחנן וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה והוי אחים דכיון דהוי עבדים ונתחייבו תחילה במצות ע"כ לא אמרינן בהם דכקטן שנולד דמי וה"נ לא עשו צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה (פי' דצד שנתגיירו היינו להיותם עבדים לא אמרינן דהוי קטן שנולד דהא לא הוי עדיין ישראלים גמורים ע"כ לא אמרינן בהו דהוי כקטן כו') והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בסנהדרין (ד' נ"ח) דאמר רב חסדא עבד מותר באמו ומותר בבתו יצא מכלל כו' ולכלל ישראל לא בא אלמא דהוי כקטן כו', והוא כמו דאמר ר"ח בירושלמי שם ר' אידי אמר קומי ר' יוסי בשם ר' חסדא עבד מותר באחותו א"ל שמעת אפי' מאם והא תנינן וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה לחליצה וליבום אבל למאי דמסיק לא אמרינן בעבד דהוי כקטן כו' לא בשנעשה עבד ולא בשנעשה אח"כ ב"ח וע"כ איפשר לומר דלא הוי קהל דהטעם דק"ג איקרי קהל היינו משום דהוי כקטן משא"כ בשפחה שנשתחררה וע"כ אומר בירושלמי אמר ר' מתני' משחררין שפחה ומשיאין לו]

וע"ז פריך אח"כ ודכוותה מצרי לא ישא מצרית (פי' אי אמרינן דלר"י ק"ג איקרי קהל אפי' גרים פסולים (בימים קדמונים) נמי א"כ מצרי לא ישא מצרית דכל א' אקרי קהל) וכ"ת א"כ מצרי שני במאי יטהר אפשר ע"י שפחה דשפחה משוחררת לא הוי בכלל ק"ג וכמו דמשני לענין עמוני וע"ז אומר דכה"ג דכיון דשניהם הוי מצרים ושניהם פסולים בזה ודאי ר"י מודה דמותרים וע"ז אומר נשמעינה מן הדא תני ר' אבהו קומי ר' יוחנן אמר ר' יהודה בנימין גר מצרי הי' מתלמידי ר"ע אמר אני גר מצרי נשוי גיורת מצרית בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית ונמצא בן בני כשר לבוא בקהל כו' וא"כ מוכח דמצרי מותר לישא מצרית דכיון דשניהם מצרים