נועם ירושלמי על נשים קעח

משא"כ שיטת הבבלי כמו שהוכחתי מהא דב"ב (ד' קל"ה) ועיין בתוס' כתובות (ד' פ"ט)

ונראה לי עוד לבאר דהירושלמי שסובר דאזלינן בתר הודאת הנותן אזיל לטעמי' וכמו שהבאתי מהא דב"ב (ד' קל"ה) דתנן זה אחי אינו נאמן ואידך מאי קאמרי אי קאמרי אחונא הוא אמאי יטול עמו בחלקו ותו לא אלא דקאמרי לאו אחינו הוא אימא סיפא נפלו לו נכסים ממקום אחר ירשו אחיו עמו הא אמרי לאו אחינו הוא לא צריכא דקאמרי אין אנו יודעין אמר רבה זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור אביי אמר לעולם אימא לך חייב ושאני הכא דכמנה לאחר בידך דמי אבל לרבה צריך לומר דהלה אומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור והירושלמי סובר דאם אומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וכמו דאיתא בירושלמי שסובר רב הונא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב כמו דאמרינן בירושלמי (פ"י דב"ק ה"ז) הוצאתי לך מן הכיס ונתתי לך והוא אומר איני יודע רב הונא אמר אומרין לו את לית ידע אהן ידע וכן אית' בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ח) והלה אומר איני יודע ר"ה בשם רב אנת לית ידע אהן ידע ר' יהושע דיומא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את אמר הכין תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה (פי' דאמר לית את ידע אהן ידע דהירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף) וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צ"ז) שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ורב יהודה אמרי חייב ר"נ ור"י אמרי, פטור וע"ז אומ' המן את אמר לית את ידע אהן ידע (והוא ר"ה ור' יהודה דמן בבל אמרי חיי') וע"ז אומר ר' יהושע דרישא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע וכא את אמר הכין תמן יש חילול שבועה והכא לית חילול שבועה ופי' הפ"מ כמו שפי' הרמב"ן הביאו הרא"ש גבי משכון השבועה חלה עליו לפי שהוא מחוייב שבועה וכיון שאינו יכול לשבע משלם אבל הכא גבי מנה יש לי בידך והלה אומר איני יודע לית חילול שבועה ומש"ה פטור

והנה מה שפי' הרמב"ן והביאו הרא"ש הוא קשה דלפי מה שביארתי דהירושלמי סובר כשיטתי' דרב הונא דברי ושמא ברי עדיף א"כ לית לי' האי כללא דשבועת כו' ולא בין היורשים דמיירי כמו דאמר בשבועות (ד' מ"ז) אלא לאו דאמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דבאבי' כה"ג מחייב אבל ביורשים פטור דלשיטת הירו' דסוב' דברי ושמא ברי עדיף א"כ אם אמר איני יודע ברי ושמא ברי עדיף וא"כ חיי' לשלם וכמו שהקשו התו' בשבועו' (מ"ז) בד"ה אי אמרת בשלמא חבי' כה"ג מיחייב תימא למ"ד בב"מ (ד' צ"ז) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חיי' דברי ושמא ברי עדיף היכי מוקי לה אי בנ' ידענא ובנ' לא ידענא בהא ליכא חיוב שבוע' אלא חיוב ממון דברי עדיף ויש לומר דמוקי לה כרב ושמואל דבסמוך כו'

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ה) שבועת ה' תהיה בין שניהם להוציא היורש ר' אילא בשם ר' יסא ביורשין היא מתנית' (ופי' הפ"מ כלומר דהבריית' למעוטי יורשי' של המוטל עליו לישבע כו' והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד) וע"כ נ"ל לפרש דהירושלמי הוה קשה לו קושי' התוס' דאי ביורשיו מיירי משום דלא ידעי וכמו דאמרינן בשיטת הש"ס דילן דבאביו כה"ג מיחייב וא"כ קשה לשיטת הירושלמי וכמו שהקשו התוס' דהא באביו מיחייב לשלם דברי ושמא ברי עדיף וע"כ אומר ביורשיו היא מתניתא (פי' דקאי על יורש המלוה ובבא בטענת אביו דפטור מן השבועה וכמו דאיתא בגיטין ובשבועות (מ"ב) ראב"י סבר ל"ש בו ול"ש בבנו אינו מעיז והילכך לאו משיב אבידה הוא ורבנן סברי בפניו הוא דאין מעיז אבל בפני בנו מעיז ומדלא מעיז משיב אבידה הוא וע"ז אומ' ביורשיו היא מתניתא (פי' ביורשי המלוה אבל לא ביורשי הלוה לשיטת הירושלמי דברי עדיף)

והא דא"ר יהושע דיומא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את אמר הכין (הפי' הוא כך ששאלו דתמן את אמר לית את ידע אהן ידע וא"כ ברי עדיף אפי' להוציא ומכש"כ להחזיק וא"כ אמאי איתא בירו' דסוף שבועות מהו שיאמ' לו בא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה (פי' אם משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו) מ"מ אינו משלם מהו דיימר ליה אפי' את יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך (פי' אפי' יתן לי כמה אעפ"כ רוצה אני בהחפץ שלי) ונ"ל דהא דאיתא שם תני לא להקל ולא להחמיר חייב צ"ל פטור) והא דאמר אמר רבי מתניתא (צ"ל א"ר יונה) מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לשומר חנם אמר כו' היכן שורי אמר לו מת כו' ונ"ל שיש ט"ס וחילוף השורות וצ"ל אח"כ אמר ר' יונה מתניתא אמרה כן היכן שורי א"ל מת כו' משביעך אני כו' פטור ומדייק מזה דלמה קאמר לו משביעך אני כו' אלא שאומר שמשביעך אני דאעפ"י שמשלם לו אעפ"כ דילמא הוא ברשותו וע"ז אמר לו משביעך אני וע"ז אמר ר' יונה (כצ"ל) מתניתא אמרה כן (פי' שצריך לישבע שאינה ברשותו) (וכן איתא בירושלמי (רפ"ג דב"מ) אמר משלם אני חוששין שמא שלח בו יד) וע"ז אומ' בירושלמי (ספ"ו דשבועות) ר' יהושע דיומא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית אהן ידע וכא את אמר הכין (פי' דתמן את אמר לית אהן ידע אהן ידע פי' דברי ושמא ברי עדיף אפי' להוציא וא"כ בודאי ברי עדיף להחזיק) וא"כ אמאי אמר ר' יונה (בסוף שבועו') לפי גירסתי דמשביעין אותו שבועה שאינה ברשותו ואמאי הא זה טוען ברי שאינו ברשותו וזה טוען איני יודע וא"כ איך משביעין אותו והתוס' בב"מ (ד' צ"ז) בד"ה השוכר אומר שכורה מתה והלה אומר איני יודע פטור ואע"ג דבכל שבועות שומרים המפקיד משביעו מספק שמא אינו יודע אם נאנסה הכא שאינו ידוע אם מתה השאולה אין להשביעו מספק דהוי כאלו אומר המשאיל ספק לי אם השאלתיך או לא שעל אותה טענה אין השואל חייב לישבע כו' וע"ז פריך דאמאי חייב לישבע שאינה ברשותו הא הוי זה ודאי וזה ספק וע"ז אומר תמן יש חילול שבועה (פי' דהתם חלה השבוע' מתחיל' שצריך לישבע שאינה ברשותו) וכמו דאיתא בב"מ (ד' ו') שלש שבועות משביעין אותו שבועה כו' שבועה שאינה ברשותו וע"כ כיון דכבר חלה עליו השבועה שאינה ברשותו ע"כ צריך לישבע שבועה שאינה ברשותו הכא ליכא חילול שבועה וע"כ ברי ושמא ברי עדיף

[ומה שכתב הפ"מ (ספ"ו דשבועות) והביא ראיה דהירושלמי סובר דברי עדיף ממה דאמרינן בירו' (רפ"י דב"מ ה"א) היה הא' מכיר מקצת אבניו נוטלין ועולות לו מן החשבון אמר ר' הושעיה ז"א ששולטת היד מצד א' ופי' הפ"מ שם מדקתני היה א' מהן מכיר מקצת אבניו נוטלן דמשמע אפי' אין הלה מודה לו כיון דהוא מכירן נוטלן וכגון שזה אומר איני יודע דכיון דצד א' יודע הוא ידו שולטת ונאמן (והוא כמו דאמרינן בב"מ (דף קטו) והלה מה טעין אי דקאמר אין פשיטא ואי לא אמר אין למה נוטל אלא דא"ל איני יודע לימא תהוי תיובתא דר"נ דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ורב יהודה אמרי חייב ר"נ ור"י אמרי פטור כדאמר ר"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהם ה"נ כגון שיש עסק שבועה ביניהן) וע"כ מפרש הפ"מ דאמר ר' הושעיה ז"א ששולטת היד מצד א' היינו דברי ושמא ברי עדיף אך שזה דחוק מאוד בפי' הירושלמי]

ע"כ נראה לי שחסר כאן וצ"ל בכאן הברייתא שהביא הירושלמי בב"ק (פ"ד ה"א) תני ג' שהטילו לכיס ונגנבו כך הן חולקין (פי' לפי ערך המעות) והתני באלו אבני' ונגנבו מחצה לזה (ופי הפ"מ באילו אבני' ונגנבו כגון הבית והעליה של שנים שנפלו ששניהם חולקין באבנים ובאלו אבנים אם נגנבו הפסד מחצה לזה ומחצה לזה) א"ר שימי סלעים גסות הן והפ"מ שגה בזה בפירושו וכצ"ל אבנים גסות הן ולית ידע או מן הדין נסב או מן הדין נסב מספק מחצה לזה ומחצה לזה (פי' שבאבנים מחמות שהן גסות ע"כ אמרי' דאין בילה ואיפשר שנטל הגנב או כולו מזה או כולו מזה ע"כ אמרי' דמחצה לזה ומחצה לזה) אבל אבנים (צ"ל סלעים) דקות הן ואיפשר לבלול לצאת ידי כולן כל א' וא' נוטל לפי כיסו דאמרינן דיש בילה וע"כ צריך להגיה בכאן הברייתא באלו אבנים ונגנבו מחצה לזה ומחצה לזה (וכן הביא הנ"י הירושלמי בסוף ב"מ) וע"ז אמר ר' הושעי' ז"א ששולטת היד מצד א' וא"כ איפשר לומר שנטל הגנב או כולו מזה או כולו מזה וע"כ אמרי' דאין בילה ומחצה לזה ומחצה לזה וע"ז הביא אח"כ תמן תנינן ק' טבל וק' חולין נוטל ק' וא' ק' טבל וק' מעשר נוטל מאה וא' אמר ר' יוסי אם אומר את נוטל מאה אני אומר כל חולין עלו בידי ונמצאו אלו בטיבלן ללמוד מזה דאפי' בדברים הדקין אמרינן אין בילה ושולטת היד מצד א' ועיין בר"ה (ד' י"ג) לכל אין בילה חוץ מיין ושמן כן הוא פירוש הירושלמי ודלא כהפ"מ ויש להביא ראי' עוד שהירושלמי סובר דברי ושמא ברי עדיף