נועם ירושלמי על נשים קעו

לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום נמי לא תפסי קידושין א"כ אמאי לא קאמר לאחר שימות יבמיך אלא ודאי דהטעם הוא משום דאין קידושין תופסין ביבמ' מחמ' זיקה וע"כ אם לא בא לבסוף לידי חליצ' או יבום פקע הזיקה ובפ"ק דיבמות הארכתי בזה עיי"ש

שם (ה"ו) מתניתין האומר לאשה התקדשי לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעש' עמך כפועל דיבר עלי' לשלטון ועש' עמה כפועל מקודש' ואם לאו אינה מקודש' ובגמ' רב אמר והוא שנתן לה שו"פ אנן קיימין ר' אימי בעי קומי רבי וכל הדברים לא והוא שנתן לה שו"פ אנן קיימין (פי' דהי' סבור דהא דאמר ע"מ הוא רק בתורת תנאי וע"כ בעינן שיתן לה שו"פ וע"כ אומר דהא זה ודאי דבכל הקידושים של ע"מ בעינן שיתן לה שו"פ) אלא כיני במה שאדבר עליך לשלטון ודבר עלי' לשלטון בשו"פ מקודשת כו' במה שאעש' עמך כפועל ועשה עמה כפועל שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת (פי' שצרי' שיהא שכר הפעולה ש"פ ובזה הוא מקדשה) (והוא כמו דאמרי' בש"ס דילן (ד' ס"ג) אמר ר"ל והוא שנתן לה שו"פ ובשכר לא והתניא בשכר שהרכבתיך כו' אינה מקודשת בשכר שארכיבך על החמור שאושיבך בקרון או בספינה מקודשת וכי תימא ה"נ בדיהיב לה שו"פ והא בשכר קאמ' כו' אמר לך ר"ל האי תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכן הוא שיטת הירושלמי דבשכר נמי מקודשת) ואפשר לומר דאין זה מטעם דאינה לשכירות אלא לבסוף אלא דהירו' לטעמי' דהמקדש במלוה מקודשת וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) וכן בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"א) דתני התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב כו' אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה כו' אפי' לא נשתייר שם שו"פ מקודשת ורשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת (ולא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) שאומר דהאי ברייתא משבשתא היא ומתרץ להברייתא ובמלוה אעפ"י שנשתייר הימנה שו"פ אינה מקודשת) וע"כ סובר דבמה שאעשה עמך כפועל ועשה עמה כפועל שו"פ מקודשת והוא אפי' אי אמרינן דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוא משום דהמקדש במלוה מקודשת לפי שיטת הירו' ואף דאמרינן בירושל' (פ"ב דקידושין ה"ה) ר"ח בשם ר"י בקידושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנה ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע אפשר דסובר דהלכה כרשב"א דבעינן שישתייר שו"פ אבל מתניתין אפשר לומר דאתי כת"ק) ולקמן יתבאר עוד בזה

עוד שם ר' בא בשם רב והוא שיחדה לו סלע במגדל במה קידשה כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב בחליפיו [ונראה לי שנתחלפו השורות וצ"ל במה קידשה וע"ז אומר ר' בא בשם ר' חייא בר רב והוא שיחדה לו סלע במגדל כהדא דתנינן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וצריך לבאר דמאי מקשה במה קידשה כיון שביארתי דהירושלמי סובר דלת"ק במלוה אפי' לא נשתייר שו"פ נמי מקודשת א"כ מה פריך במה קידשה ואיפשר לומר שסובר כרשב"א דאפי' במלוה נמי בעינן שנשתייר שו"פ וע"כ פריך במה קידשה וע"ז אומר והוא שיחדה לו סלע במגדל. ועוד איפשר לומר דפריך על הא שאומר דבמה שאעשה עמך כפועל ועשה עמה כפועל שו"פ מקודשת וע"ז פריך במה קידשה ואע"ג שסובר דלת"ק המקדש במלוה מקודשת אך איפשר לומר שסובר דהטעם הוא משום דהוי כמקדש בהנאת מחילת מלוה וע"כ מקודשת אבל הכא אי איפשר לתרץ דמקודשת בהנאת מחילת מלוה דהא אומר דבשכר שאעשה עמך כפועל ועשה עמה כפועל שו"פ מקודשת וא"כ א"א לומר בהנאת מחילת מלוה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקידושין ה"א) ר' יוסי בעא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ וכמו שביארתי שם דלא כהפ"מ שפי' בדוחק אלא שהפי' שסובר דהטעם דהמקדש במלוה מקודשת הוא דהוי כמקדש בהנאת מחילת מלוה וע"ז אומר אדם נותן שו"פ על דינר ע"כ הוי כמו המקדש בהנאת מחילת מלוה שזהו הנאה הבאה מחדש והוה כאלו נותן לה שו"פ וזהו דווקא בדינר אבל שמא אדם נותן שו"פ על שו"פ. וא"כ אם מקדש במלוה של פרוטה אינה מקודשת דהא אין אדם נותן שו"פ על שו"פ וא"כ איך אמר הכא דאם עשה עמה כפועל שו"פ מקודשת וא"כ קשה דהא המקדש במלוה אינה מקודשת. ואפי' לפי שיטת הירושלמי דלת"ק המקדש במלוה מקודשת ה א משום שמקדש בהנחת מחילת מלוה אבל הכא שאומר שאם עשה בשו"פ מקודשת וא"כ כל השכר הוא אינו רק שו"פ וא"כ תקשה וכי אדם נותן שו"פ על שו"פ וא"כ ליכא בהנאת המחילה שו"פ וע"כ אמר ר' בא בשם רב והוא שיחדה לה סלע במגדל כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו וכמו שכתב הרשב"א דרב סובר דמטבע נעשה חליפין ולשיטת הש"ס דילן מפרש למתניתין דהיינו על מנת בתורת תנאי ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף דלשיטת הש"ס דילן המקדש במלוה אינה מקודשת כמו שביארתי ודו"ק]

שם (ה"ח) מתניתין קידשתי את בתי הקטנה קדשתי' וגרשתי' כשהיא קטנ' כו נאמן קדשתי' כשהיא קטנ' והרי היא גדולה אינו נאמן מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל ובגמ' קדשתי את בתי הקטנות בכלל כו' עיין מה שביארתי (רפ"ב דקידושין ה"א)

שם חד פרסאה מי דמך אמר לון הבו לאיתתי' דההוא גברא גיט' אמרון לי' ולמה בגין אחוך עליבא כד דמך אתא עובדא קומי ר' שמואל אמר מאחר שיש בידו לגרש נאמן ונראה לי דצ"ל אמרו לי' הבו לאיתתי' דההוא גברא גיטא (פי' שהם אמרו לו שיתן גט) אמר לון ולמה בגין אחוך עליבא כד דמך אתא עובדא קומי ר' שמואל אמר מאחר שיש בידו לגר' נאמן פי' אפי' במקו' חזקה דאי' לי' אחי' ר"י אמר אינו נאמן (פי' דאינו נאמן במיגו להכחיש החזקה לגמרי) נחת עולא לתמן ואמר בשם ר' יוחנן וחברון עלוי הגע עצמך שהי' כהן (ופי' הק"ע והפ"מ הגע עצמך שהי' המגרש כהן ולא רצה לגרש שמא יעמוד מחליו ויהא אסור בה והקשה הק"ע דהא תנן בגיטין (ד' פ"א) דסברי ב"ה המגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה א"כ ה"ל לגרשה על תנאי וכבר ביארתי בס' נ"י (ס' י"ד) דהקושי' הוא הגע עצמך שהיה כהן (פי' דאם הי' כהן מי שרוצה לישא אותה היא אסורה להנשא לו וא"כ הוי מיגו לחצי טענ') וכמו שהקשו התוס' בב"ב (ד' קל"ו) דאמרינן התם אמר רב יהודה אמר שמואל מפני מה אמר זה בני נאמן הואיל ובידו לגרשה וכתבו התוס' אע"ג דהאי מיגו לא חשיבא שאם הי' מגרשה הי' פוסלה מן הכהונה והשתא שאמר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מן היבם ועי' במ"ל ברמב"ם (פ"ג מה' יבום) שכתב שיש להסתפק אי שרי לכהן או לא דכיון דנאמנותו הוא משום דאי בעי מגרש לה אם כן לכהן אסירא עיין שם ועיין בספרי נ"י (שם) ואם כן הפי' הוא דהגע עצמך שהי' כהן היינו מי שרוצה לישא אותה הי' כהן וא"כ אסורה להנשא ואם כן הוא מיגו לחצי טענה וכן איתא בירושלמי (פט"ו דיבמות ה"ב) וחש לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים (פי' וא"כ לא מקלקלה נפשה על שאומרת שמת בעלה וא"כ אמאי צרתה מותרת) הגע עצמך שהיה כהן (פי' אם ניסת לכהן דאז הוא ודאי משום שמת בעלה ולא משום דשלח לה גיטא וא"כ הפי' הגע עצמך שהיה כהן קאי על הנושאה) וע"ש מה שהארכתי בזה ודו"ק]

שם (ה"ט) מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קידשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות כו' כולן אסורות דברי ר"מ חוץ מן הקטנה שבקטנות ר' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות כו' ובגמ' ר' ירמי' בעא קומי ר"ז מחלפא שיטתי' דר"מ מחלפא שיטתי' דר' יוסי כו' עיין בספרי נ"י (ס' ו') מה שביארתי בזה

שם (ה"י) האומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והוא מותרת בקרוביו כו' קידשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא אסור בקרובות הגדולה והגדולה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו ובגמ' אר"י מסתברא דלא יהוי ר"מ פליג הכא א"ר מנא כל גרמי' אמרה דהו' פליג מה אין תמן שבכלום קטנות וגדולות את אמר ר"מ פליג כאן שבכלום גדולות אצל קטנות וכלום קטנות אצל גדולות לא כש"כ שיהא ר"מ פליג

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה לפרש הא דאמר ר' יוסי מסתברא דלא יהוי ר"מ פליג הכא (פי' אם היא אומרת לא קדשת אלא בתי ולא הי' הכחשה בזה לא הי' ר"מ פליג אם הי' לה בנות הרבה שאין כולם אסורות) והטעם כשהיא אמרה שנתקדשה בתי מסתמא היא הגדולה וכמו שכתבו התוס' בקידושין (ד' נ"ב) בד"ה והלכתא כו' ועוד אפי' לא פירש נמי כו' יש לנו לומר דקידש הגדולה משו' דלא יעשה כן במקומינו לתת הצעירה לפני הבכירה ואע"ג דר"מ פליג במתניתין גבי גדולה שר"מ אוסר התם קאי אמתניתין דתנן המקדש את בתו אין הבוגרת בכלל וע"כ כיון שאין הבוגרת בכלל ע"כ לא שייך הא דלא יעשה כן במקומינו דהא אין הבוגרת בכלל דהא הבוגרת אין יכול האב לקדש (ואפי' אם