נועם ירושלמי על נשים קעה

הגט שהוא בין הערבים שסובר דכל שהוא קונה (פי' דבכל רגע מתגדלי הקידושין וע"כ מיבעי' לי' אם נתן בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים) וע"ז אמר ר' זעירא לאחר שלשים קונה קנין גמור וגירסת הרשב"א הביאו הק"ע כל שלשים קונה ואינו קונה לאחר שלשים קונה קנין גמור (פי' דעיקר גמר הקידושין הוא לאחר שלשים וכל שלשים הוא בשוה דקונה ואינו קונה ולא דכל שהוא קונה ובכל רגע מתגדלין הקידושין וע"כ ודאי מהני הגט דכיון דגירשה מקצת הקידושין א"כ אין לו מה לגמור הקידושין אפי' אי נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים) (ומה שהקשה הרשב"א דא"כ דאינן נגמרים עד לאחר שלשים יום אם מת תוך שלשים לא תהא זקוקה ליבום אינה קושיא דלא קאמר אלא דאינם מתגדלים בכל רגע אלא בכל השלשים הוי קנין במקצת ולאחר שלשים נגמר וע"כ בעי יבום להך קנין דהוי במקצת)

וע"ז אומר אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור קורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה (פי' שאומר דאם נתן לה גט בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ודאי דהוי גט וע"כ אם בא אחר וקידשה הוי קנין גמור וקורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה) והוא דהא דאמרינן דקידושי כולם תופסין בה וע"כ אפי' גירשה ואח"כ גירשה השני יכול הראשון לכונסה דאעפ"י שגירש והשני גירשה ג"כ אפ"ה מותרת לראשון דהא מה שגירש השני הוא לאותו צד הקידושין שהוא קידשה אבל לצד שקידש הראשון אינו יכול לקדשה וא"כ יכול הראשון לכונסה דלא הוי בזה מחזיר גרושתו לאחר שנישאת דהא הצד קידושין שלו לא נתקדש לאחר וע"ז אומר אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור דהיינו לאחר שגירש זה קורא אני לא יוכל בעל' הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה דהא כיון שגירש הראשון א"כ קנה השני קנין גמור א"כ בודאי דאסורה לראשון מחמת הא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה ואעפ"י שלראשון לא הי' קנוי רק במקצת אך כיון שקידש השני לאחר הגירושין א"כ הוסיף השני קנין גמור ע"כ קורא אני לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה (ואף שהקידושין שלו הי' רק קידושי שיור)

עוד שם היו שניהם כהנים שניהם אחין שניהם אסורין (פי' אם היו שניהם שקידשו קידושי שיור כהני' או שניהם אחין שניהם אסורין דאעפ"י שקידושי השני הי' רק למה ששייר הראשון אפ"ה מ"מ הוי מגורשת וע"כ אסורה וכן בשניהם אחין משא"כ משום לאו דמחזי' גרושתו אינה אסור' רק אם הוסיף בה השני קנין גמור)

שם (ה"ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז כו' תמן תנינן ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז כו' עיין בפ"ז דגיטין (ה"ה) מה שביארתי ע"ז

עוד שם ר' אבהו בשם ר יוחנן סדר סמפון כך הוא עיין בפ"ז דגיטין (ה"ו) מה שביארתי ע"ז

עוד שם כנסו עצמן בתוך סימפון אתא עובדא קומי ר' אבהו ואמר ליה זיל הב לה עיין בספרי עמק יהושע (ס' י"א) מה שביארתי על זה

שם קידש בתוך סימפון הרי אלו קידושין גמורים כו' עיין בספרי נחלת יהושע (סי' ט"ז) ושם ביארתי

שם (ה"ג) תמן תנינן מתנה אדם על עירובו אמר ר"א מאן תנא אם באו ואם לא באו כו' עיין בספרי נועם ירושלמי על מס' מועד מה שביארתי בירושלמי (פ"ג דעירובין ה"ה)

שם (ה"ד) מתניתין המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' כו' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו. ובגמ' ר"א אומר מקודשת אפי' בעדים ר"ש בשם ר"ז מקודשת לחומרין וכת' הפ"מ היותר נראה דגרסינן להא קודם (ה"ד) ואהלכה דלעיל קאי מקודשת ויש לו וקאמר אפי' בעדים דאמרי שיש לו ולדיוקא איצטריך דאם אין עדים שיש לו אינה מקודשת לגמרי ולא חיישינן שמא יש לו כדפרישית במתני' דלעיל ר' שמואל פליג אם אין עדים שיש לו וס"ל מקודשת לחומרין

ול"נ דקאי אדהכא כמו דאיתא ויתבאר במאי דאמרינן בקידושין (ד' מ"ט) ההוא גברא דזבין נכסי כו' למיסק לא"י ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים מנא לי' לרבא הא כו' אנא אמר רב יוסף מהכא המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' כו' עני' והרי היא עשירה כו' מקודשת מפני שלא הטעתו ואמאי הא אמר כסבור הייתי אלא משום דאמרינן דברים שבלב אינם דברים א"ל אביי ודילמא שאני התם משום דלחומרא אלא אמר אביי מהכא בכולם אעפ"י שאמרה בלבי הי' להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ודילמא שאני התם כיון דאתני' לאו כל כמינה דעקרא לתנאי'

וע"ז פליגי בזה בירושלמי אהא דתנן המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוי' כו' עשירה והרי היא עני' ה"ז מקודשת מפני שלא הטעתו. וע"ז פליגי בה ר"א אומר מקודשת אפי' בעדים (פי' שהיא מקודשת ודאי כמו בעדים (והוא משום דדברים שבלב אינם דברים) ר"ז אמר מקודשת לחומרין (פי' כמו דאמרינן בקידושין (שם) א"ל אביי ודילמא שאני התם משום דלחומרא ופירש"י כלומר איכא למימר דהא דתני מקודשת לחומרא קאמר שאינה מותרת לאחר בלי גט אבל קידושין גמורים לא הוי לבטל קידושין אחרים שלא יתפסו בה שאם בא אחר וקידשה צריכה גט אף משני) וע"ז מייתי להא דר' יעקב בר אחא בשם ר' אימי ראובן חייב לשמעון סמכי' גבי' לוי אפירסן לוי לית ראובן חייב לשמעון אלמא דדברים שבלב אינם דברים אפי' לענין דיני ממונות ואע"ג דהוי ודאי בחיובא וספק בחזרה והשתא אם איתא דדברים שבלב הוי דברים רק דמקודשת לחומרא א"כ אמאי קאמר דלית ראובן חייב לשמעון ע"ז אומר הדא דאת אמר בשלא עשו בהערמה (פי' שנעשה עני אח"כ) אבל אם עשו בהערמה חייב והוא משום דדברים שבלב הוי דברים אלא דמקודשת לחומרין) והק"ע שגה בזה שכתב ומן התימא על הפוסקים שלא ביארו דבר זה וכתבו סתמא ה"ז מקודשת משמע דבכל ענין מקודשת ואם קידשה אחר אין צריכ' הימנו גט. ושגה בזה דהא לפי מה שביארתי מוכח דהש"ס דילן לא סבר הכי דהא זהו כאביי דאמר בקידושין (ד' נ') א"ל אביי דילמא שאני התם משום דלחומרא אבל לבסוף מסיק אלא אמר ר' חייא בר אבין כו' ופשטוה מהא האומר לשלוחו הבא לי כו' וא"כ המסקנא כרבא דדברים שבלב אינם דברים וא"כ היא מקודשת ודאי וע"כ לא הביאוהו הפוסקים דלפי הש"ס דילן הלכה כר"א דאמר מקודשת אפי' בעדים ודו"ק

[ועיין בב"מ (דף קיב) בתוס' ד"ה חוזר שהביאו מה שהביא הרי"ף הירושלמי דשבועות גבי חנוני על פינקסו דנשבעין ונוטלין מבע"ה קאמר דדווקא כשלא העמיד לפועלים אצל חנוני אבל אם העמידם אצלו אין בע"ה חייב לפועלים כלום ומפרש הירושלמי דהירושלמי אתי אליבא דר"ש וסבר כמותו אבל לדידן קייל"ן כרבה. ולפי זה הא דאמרינן הכא סמכי' גבי לוי היינו אף שלא היה לוי חייב כלום נמי אינו חוזר וכרב ששת ואנן קייל"ן כרבה ודו"ק]

שם (ה"ה) מתניתין האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר כו' לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת כו' ובגמ' דילמא ר' הושעי' רבה ור' יודן נשי' הוון יתבין אמרין נימא חדא מילתא בקידושין האומר לאשה הא ליך פרוטה זו שתקדשי לי לאחר שאגרשיך כו' עיין מה שביארתי ע"ז (פ"ג דנדרים ה"ה)

עוד שם אמר ר' יוסי בר' בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עיין מה שביארתי על זה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ג) דהטעם משום דשיטת הירושלמי הוא דאימתי הוי זיקה אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ הוי זיקה אבל אם לא בא לבסוף לידי חליצה או יבום ע"כ לא הוי זיקה וכמו דאמרי' בגמ' מפני שחלץ לה הא אם לא חלץ לה ומתה מותר באמה הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר"א שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה (פי' שסובר דכיון שמתה בטלה זיקתה למפרע וע"כ מותר באמה משום דפקעה זיקתה למפרע דכיון שלא באה לבסוף לידי חליצה או יבום פקע זיקתה) אבל לשיטה הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ז) דזיקה בכדי לא פקע ועיי"ש שהארכתי בזה ועיין פ"ק דיבמות בספרי נועם ירושלמי מה שהארכתי שם וע"כ קאמר ר' יוסי בר' בון דדווקא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא באה לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ לא הוי מזוקקת למפרע וא"כ תפסי קידושין למפרע וע"כ אמר לאחר שתמות אחותך או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ואפשר דמביא מזה ראי' דהטעם שאין קידושין תופסין ביבמ' הוא משום זיקה וע"כ אומר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת דאי הטעם הוא כדר"ע משום שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין א"כ אפי'