נועם ירושלמי על נשים קעד

בקדושי אשה בכסף דכיון שיש עדיין שיעבודא דכסף ע"כ אפי' קידש אחר מ"מ לא הוי חזרה כיון שיש עדיין השיעבוד של כסף. וע"כ אם מת או גירשה חוזרין הקידושין הראשונים משא"כ לענין אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים יום דליתיה לדיבורי' דהא הר"ן כתב דהגמ' סמיך אמסקנא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מעכשיו וכמו שמפרש הר"ן אח"כ עיי"ש ובירושלמי אמרינן אח"ז ר' בון בר חיי' בעי קומי ר' זעירא תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכ' את אמר הכין א"ל תמן באומר מכבר והכא באומ' לאחר שלשי' יום וא"כ סובר הירושלמי דלא הוי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מעכשיו וע"כ לא דמי עולה לאשה

וע"ז אומר מה דמי אשה לעולה דהיינו שאפי' אם מת השני לא חל קידושי ראשון אמר ר' חייא בר אדא תיפתר שמת השני וה"ל אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חל עלה קידושי ראשון (פי' אי אמרינן אין קידושין תופסין ביבמה וע"כ דמי אשה לעולה וכמו דבעולה אימר הירושלמי דלא דמי לאשה אלא דאם מכרה וחזר ולקח' לא חל ההקדש עולה וה"נ לא חל קידושי ראשון כיון שמזוקקת ואין קידושין תופסין ביבמה) מה דמי עולה לאשה אמר ר' מתני' תיפתר שהקדיש לבעלת מום קבוע ואמר שיהא דמיה עליה וא"כ כיון שאמר הרי היא לדמיה א"כ נתחייב למוכרה לדמיה ע"כ אם חזר ולקחה מחוייב לקיים ולמוכרה לדמיה ולקמן יתבאר עוד בזה

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים יום אינה מכורה הקדישה לא קדשה ליידא מילה א"ל לאחר שלשים לשייר לו גיזה ועבודה תלוש מן הקרקע הזה שאקנה לך לאחר שלשי' יום מכרו בתוך שלשי' יום אינו מכור הקדישו לא קדוש ליידא מילה אמר לו לאחר שלשים יום לשייר לו אכילת פירות הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום ומכרה אינה מכורה ומה בינה לאשה אלא מכרה ה"ז מכורה: [והנה הפ"מ פירש הילך סלע זה כו' אינה מכורה ופריך הש"ס מה בינה לאשה שאם קידשה בכסף לאחר שלשים יום יכולה היא שתחזור בה בתוך שלשים ותתקדש לשני ומאי שנא בשדה בשלמא בחלוקה הראשונה לא קשה מידי דהתם כבר החזיק בגוף הקרקע והילכך אין המוכר יכול לחזור בו ולמכרה לאחר אבל הכא שנתן לו כסף ואומר שלא יקנה עד לאחר שלשים וכיון שקיבל זה כסף מיד אחר בתוך שלשים נתבטל מכר הראשון כמו בקידושי אשה

והנה פירושו דחוק מאוד ע"כ נ"ל לבאר כמו שביארתי תחילה וכמו דאיתא בפ"ג דנדרים ודף כט) מידי דהוה האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום דמקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות ופריך פשיטא וכתב הר"ן כלומר פשיטא דמהני כי התם ולמה לי' לתנא לאשמועינן וא"כ מאי קא מקשה פשיטא אדרבה צריכה רבה דמי דמי התם אעפ"י שנתאכלו המעות מ"מ הא איכא גבה שיעבודא דכסף וכדאמרינן התם פ' האומר הני זוזי לאו למלוה דמי ולא לפיקדון דמי ומשים הכי מקודשת דהא המקדש בשטר ונתקרע השטר קודם שלשים אינה מקודשת משום דכי חיילי קידושי ליכא שטרא וה"נ כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתיה לדיבוריה וי"ל דאמסקנא סמיך דאמר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הילכך פשיטא דלא גרע אמירה לגבוה מכסף קידושי אשה משום הכי מקשה פשיטא

ובזה יתבאר הירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך ל' אינה מכירה הקדישה לא קדשה כו' תלוש מן הקרק' הזה שתקנה לך לאחר ל' כו' ליידא מילה א"ל אחר ל' יום לשייר לו אכילת פירות והוא משו' דאם כונתו הי' שלא תחול המכירה אלא לאחר ל' א"כ לא הוי מכירה כלל כיון דהמכירה היה ע"י שיתלוש מן הקרקע והוי חזקה וקני לה בחזקה וא"כ בשעת חלות המכירה דהיינו לאחר שלשים יום תו ליכא לחזקה וא"כ לא הוי קנין כלל וא"כ תתבטל המכירה לגמרי וא"כ בודאי היה הכונה שתקנה לו השדה לאחר שלשים יום מעכשיו וע"כ כיון דקני מעכשיו ע"כ אעפ"י דליתא לחזקה לאחר שלשים אפ"ה קני וכמו שתירץ הר"ן דסמיך אמסקנא דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דהיינו מעכשיו וכמו דמסיק הר"ן אבל אי לאו הכי לא קנה וכמו דאמרינן בכתובות ודף פב) האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים לא קנה ועיין רש"י בב"מ (דף לד) על הא דקאמר אי נמי דקיימה באגם כו' וא"ת תקני ליה משיכה ראשונה שמשכה לו ע"מ לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה הא אמרינן בכתובות (דף פד) האומר לחבירו משוך לי פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים לא קנה. וע"כ ודאי כונתו שיהיה הקנין מעכשיו וליידא מילה אמר ליה לאחר ל' יום לשייר אכילת פירות וע"כ אם מכרו אינו מכור

וע"ז אומר הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים אינה מכורה ומה בינה לאשה אלא מכרה ה"ז מכורה (פי' שבתחילה היה סבור דאף בכסף נמי ודאי כונתו שיקנה מעכשיו דאל"ה דילמא יתאכלו המעו' וא"כ לא יהי' קנין וא"כ כונתו שיקנה מעכשיו) וע"ז אומר מה בינה לאשה (פי' דכמו דבאשה אם בא א' וקידשה בתוך שלשים מקודשת לשני). דהכונה היה שתתקדש לאחר שלשים ומקודשת ואעפ"י שנתאכלו המעות וכמו דאמרינן בקידושין (דף נט) רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואפי' נתאכלו המעות מ"ט רני זוזי לא למלוה דמי ולא לפיקדון דמי כו' וה"נ גבי קנין קרקע אם קנה בכסף ודאי הכונה שיהיה חלות הקנין לאחר שלשים ואפי' נתאכלו המעות נמי הוי קנין וע"כ אם מכרה בתוך שלשים לאחר ה"ז מכורה

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפילו קידושי מאה תופסין בה אמר ר"א לכן צריכה אפי' קידשה שני קידושין גמורין (פי' דאפ"ה תופסין קידושין אח"כ) ר' יצחק בר טבלי בעא קומי ר"א מה נפשך מה שקנה בה הראשון קנה והשאר השני בא וגומר א"ל וכי יש מ"נ בעריות מהו כדון כל אשה שאינה קנוי' לאדם אחד אפי' קידושי מאה תופסין בה חד תלמיד בעי קומי ר' זעירא נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים חד דוד סבר מימר כל שהוא קונה אמר ר"ז לאחר שלשים קונה קנין גמור. והנה הק"ע כירש נתן לה השני תוך שלשים יום דהראשון קידושין בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ואח"כ נשאת לאיש ומת או גירשה מהו שתהא אסורה לזה שקידשה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים דקרינן בי' לא יוכל בעלה הראשון כו' ע"ש והנה פירושו דחוק מאד גם הפ"מ פירש נתן לה בשחרית הראשון שקידשה מעכשיו ולאחר שלשים יום נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ובא אחר וקידשה מהו מי אמרינן דעכשיו קונה השני קנין גמור שהרי גירשה זה או דלמא דגירושיו לאו כלום הן דהרי עדיין לא חלו הקידושין שלו עד לאחר שלשים יום ואכתי קנוי' ומשויירת היא ואין השני קונה בה קנין גמור חד דוד חכם אחד ששמו דוד סבר מימר כל שהוא קונה כלומר דעכשיו קונה השני בכל זמן ואפי' בתוך שלשים כיון שהראשון גירשה קודם שקידשה זה אמר ר"ז דלא היא אלא לאחר שלשים הוא דקונה השני קנין גמור דהא אכתי לא גמרו קידושי הראשון בכל השלשים יום כו' אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור כו' עיין בפ"מ וכל דבריו דחוקים

וע"כ נ"ל לפרש חד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים (פי' אם קידשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונתן לה גט בתוך שלשים בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים אם הוי גט או לא) והוא דזה ודאי דאם נתן לה גט בתוך שלשים לא חלו הקידושין אח"כ כיון שגירשה בתוך ל' א"כ גירש מקצת האישות שיש לו עלי' וא"כ איך תחול אח"כ הקידושין וכמו שהארכתי בזה במ"א דלשיטת הירושלמי אם מקדש על תנאי איפשר שיגרש קודם וכמו שהארכתי בזה בס' עמק יהושע (ס' י"ד) במה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' גירושין) אם יכול לגרש קודם חלות התנאי והבאתי שם הירושלמי (פ"ז דכתובות) אית תניי תני מותרת להנשא בלא גט ואית תניי תני אסורה להנשא בלא גט כו' שמא תלך אצל חכם ויתיר נדריה ונמצא קידושין חלים למפרע אך דאינו דומה דהתם בתנאי הוי מקודשת למפרע והכא מתחלי הקידושין מעיקרא ונגמרין לאחר שלשים יום

אך הבעי' של הירושלמי דחד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים הוא משום דהי' סבור דכיון שהקדושין מתחילין מתחילת שלשים ונגמרים לאחר שלשים א"כ בכל השלשים יום גדלי הקידושין וכל מה שסמוך יותר להשלמת שלשי' גדלי הקידושין ביותר וע"כ מיבעי' לי' אם נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים אי מהני או לא דהא לאחר הנתינה של שחרית עד זמן החלות של גט בין הערבים נתגדלי הקידושין יותר א"כ איך מהני הנתינה של הגט להקידושין שניתוסף אח"כ קודם החלות דהא בשעה שנתן לא הוי הקידושין באופן זה כמו בשעת חלות הגירושין (ולא דמי לשאר גט שאם נותן לה שתחול לאח"כ חל דהא תחלה הי' אשת איש ע"כ מהני אפי' באומר שתחול אח"כ אבל הכא נתגדלו הקידושין לאחר הנתינ' וא"כ אין מועיל הנתינ' שתחול בין הערבים)

וע"ז אמר חד דוד סבר מימר כל שהוא קונה (פי' שאותו תלמיד נקרא דוד וכיון שהי' תלמיד ולא נסמך עדיין ע"כ אומר חד דוד) סבר מימר (פ' דקאי על אותו תלמיד דבעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים ע"ז אומר חד דוד סבר מימר) כל שהוא קונה (פי' דהתחלת הקידושין הי' בשעת הקידושין ועד השלמת לשים יום שאז מגמר הקידושין מתגדלין הקידושין) וכל שהוא קונה (פי' שמתגדלין הקידושין בכל שעה ושעה ולאחר השלמת השלשים יגמרו הקידושין) וע"כ בעי חד תלמיד קומי ר' זעירא נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים דלא מהני הנתינה של שחרית לחלות