נועם ירושלמי על נשים קעג

וע"ז פריך הכא ג"כ וקשיא וכי יש חטאת קריבה עולה והכא הקושיא על הא דתנן נקבות זבחי שלמים וע"ז מקשה וכי יש חטאת קריבה עולה שסובר דבחטאת לא מהני תנאי באבודה דהא אם יתכפרו בעלים באחרת א"כ הוא מה' חטאות המתות והכא הו"ל להקשות וכי יש חטאת קריבה שלמים דהא החטאת. היא נקבה אלא דנקט כמו דמקשה (פ"ד דשקלים) וכי יש חטאת קריבה עולה וע"כ קאמר ה"נ וכי יש חטאת קריבה עולה וכן הוא בכמה מקומות בירו' (או דפריך על הא דזכרים עולות דילמא הוא חטאת נשיא) וע"ז אומר ויש חטאת קריבה עולה וכמו שפי' הפ"מ. אך יותר נכון הוא כמו שביארתי דאיידי דקאמר בשקלים ויש חטאת קריבה עולה פריך ה"נ ויש חטאת קריבה עולה (דהא לפי"ז אינו מתרץ כמו דמתרץ ר' יוחנן דהלכו בהם אחר הרוב). וע"ז משני תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות משום דהתנאי ב"ד היה שתצא לחולין א"כ לא הוי מחטאות המתות כלל (וכל זה הוא לשיטת הירו' דאפי' בקרבנות יחיד נמי אמרי' דהוי תנאי ב"ד אבל הש"ס דילן לא משני הכי והוא כמו שכתבו התוס' במעילה (ד' י"ד) דלא שייך לומר לב ב"ד מתנה עליהן בהקדש יחיד. וע"כ משני בקידושין דף נ"ה) אנא א"ר יוחנן ממתין לה עד שתומם ומייתי שתי בהמות ומתנה ודו"ק

שם (ה"ח) המקדש בערלה כו' ופטר חמור כו אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן ה"ז מקודשת ובגמ' פטר חמור ר"ח אומר מקדשין בו את האשה ר' יוחנן אמר א"מ בו את האשה ר"ח אמר פטר חמור מקדשין בו האשה מק"ו מה אם הבכור שאינו מוצי' מידי איסורין בחייו את אומר מקדשין בו את האשה זה שמוצי' מידי איסורין בחייו לא כש"כ מה נפיק מביניהון עבר ופדאו שלא מדעת בעלים ר"א אמר אינו פדוי ר' יוחנן אמר פדוי וביארתי בספרי עמק יהושע (ס' ו') והוא דלר"א שאומר מקדשין בו את האשה אלמא דהוי של בעלים ע"כ אם עבר ופדאו שלא מדעת בעלים אינו פדוי ולר' יוחנן דאמר אין מקדשין בו את האשה אלמא דלא הוי של בעלים להכי אם פדאו שלא מדעת בעלים פדוי כו' מתניתא מסייע לר"א ופליגא עילוי מתניתא מסייע לר"א הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל וסיפא פליגא עילוי שאף עפ"י שאין לו בו עכשיו יש לו בו לאחר זמן וביארתי שם דהטעם דהא דיכול לפדות שלא מדעת בעלים היינו משום דהוי איסור הנאה ולא הוי של בעלים כלל וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ס"ח) דאיסורי הנאה לא הוי של בעלים כלל שתירצו דלהכי יכול אחר לחלל בהקדש אע"ג דמדמינן שם הקדש לחילול דכמו שאין אחר יכול להקדיש ה"נ אינו יכול לחלל וכן תירצו דהא דאמרינן בבכורות (ד' י"א) דהפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי ומשמע אסי' שלא מדעת בעלים כיון דהוי איסורי הנאה לא הוי של בעלים כלל וע"כ אחר יכול לפדות ודלא כמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"א ושם) דהטעם הוא משום דבתרומה כתיב גם אתם לרבות שלוחכם דבעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ובספרי נחלת יהושע (ס' כב) ביארתי שתלוי בזה דאי אחר יכול ג"כ לפדות ע"כ אין מקדשין בו את האשה דהפדיון הוי כקונה מחדש וכמו שבהקדש אינו יכול לקדש משום דאי בעי פריק לה ה"נ בפ"ח אינו יכול לקדש משום דיכול לפדות משא"כ אם אחר אינו יכול לפדות ורק הבעלים יכולים לפדות ע"כ מקדשין בו את האשה דהוי רק של הבעלים וע"ז אומר דלר"א דאמר מקדשין בו את האשה א"כ ודאי סובר דאם פדאו אחר אינו פדוי וע"כ הוי של בעלים אבל אם פדאו אחר הוי פדוי א"כ אם פודה הוא בעצמו הוי כקונה מחדש כמו שלא הוי קידושין בהקדש ור"י דס"ל דאין מקדשין בו את האשה ס"ל דהא דפדה אחר פדוי וע"כ הוי כמו הקדש דהא דיכול לפדות הוי כקונה מחדש ובזה הוא מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן דכל מה שאינו דומה להקדש הוא מטעם דאפי' אחר הפודה שייך הפדיון לבעלים ולהירושלמי הטעם משום דאחר אינו יכול לפדות וע"כ מקשה מהברייתא דמחייב בתשלומי כפל ע"כ בודאי שאינו דומה להקדש דהא הגונב מהקדש אינו משלם תשלומי כפל דוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש וכה"ג פשיט הש"ס בבכורות (ד' יא) דאינו דומה להקדש עיי"ש בספרי נחלת יהושע (ס' כב) ודו"ק]

עוד שם מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר' חגי בשם ר"ז בשאין דמיהן אמר ר' חנינא ז"א שמקדשין בגזילה כן הוא גירסת הרא"ש והרשב"א וכתב הרא"ש ירושלמי מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ר"ח בשם ר"ז שאין תופסין דמיהן אמר ר' חנינא ז"ח שמקדשין בגזיל' (פי' לפיכך היא מקודש' שאין תופסין דמיהן לאיסור) ודייק מינה ר' חנינא שמקדשין בגזל דמאחר שאין דמיהן נכנסים תחתיהן לאיסור נשארו הן אסורין והמעות הן גזל בידו ואנן דקיי"ל קדשה בגזל לפני יאוש אינה מקודשת צריך לאוקמא כדפרישית (פי' כמו שמפרש תחילה דמיירי שמכרן לעובד כוכבים או לישראל והכיר בה דהוי מעות מתנה) ואי לאו הירושלמי כו' לא קשיא לך מידי דהני דמי לאו גזל הן בידו כי בתורת מקח באו לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנו אך לפי"ז תקשה לפ"מ שביארתי לעיל בירושלמי (ה"ו) שצ"ל זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה. ע"כ נראה לי לפרש הא דאמר ר' חגי בשם ר' זעירא בשאין דמיהם אין הפי' לפי שאין תופסין דמיהם שזהו פשוט בפי' המשנה דהטעם משום דאין תופסין דמיהם אלא דהפירוש הוא דאף על גב שאין תופסין דמיהן מ"מ המעות הם אינם של המוכר אלא של הקונה וצריך להחזיר המעות א"כ הוי המעות גזל ואין מקדשין בגזילה. ע"ז אומר בשאין דמיהם (פי' שאלו הדמים אינם של הלוקח אלא של המוכר משום דהני מעות לאו בתורת גזל באו לידו כי בתור מקח בא לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה ניתנה) (ועיין במה שביארתי לעיל (פ"ב ה"א) אלו איתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף (פי' שא"צ להחזיר הסלע בעצמו) וע"ז אמר ר' חנינא זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה כמו דאיתא בירושלמי דילן (פי' דקאי על הא דאמר ר' חגי בשם ר"ז בשאין דמיהן פי' שמתרץ דלמה לא הוי גזל) וע"ז אומר בשאין דמיהן וע"ז אמר ר' חנינא זאת אומרת שאין מקדשין בגזילה (פי' וע"כ משני בשאין דמיהם) וכמו שביארתי ודו"ק

האומר לחבירו פרק

שלישי

(ה"א) מתני' האומר לחבירו צא וקדש לי כו' והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני וכן כו' ובא אחר וקידשה בתוך שלשי' יום מקודש' לשני ובגמ' לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה חלו עליה קידושי ראשון לאחר שלשים יום מת לאחר שלשים יום ולא גירש לא חלו עליה קידושי ראשון הדא דתני ר"ח כל תנאי שנתקיים אעפ"י שבטל לאחר מיכן ה"ז מקודשת וכל תנאי שבטל בשעת קידושין אעפ"י שמתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת ר"א בשם ר' יוחנן ה"ז עולה לאחר שלשים יום ומכרה בתוך שלשים יום ה"ז מכורה והקדישה הקדש חזר ולקחה בתוך שלשים יום חל עלה הקדש עולה לאחר שלשים יום לא חל עלה הקדש עולה לא דמי' עולה לאש' מה דמי' אשה לעולה אמר ר' חייא בר אדא תיפתר שמת השני וה"ל אח מכיון שהוא זקוקה ליבום לא חלו עליה קידושי ראשון מה דמי' עולה לאש' אמר ר' מתני' תיפתר שהקדישה לבעלת מום קבוע

והנה בספרי נחלת יהושע (ס' י"ז) הארכתי הרבה בפי' הירושלמי מה דאמר לא דמי עולה לאשה וביארתי שם על הירושלמי ב' פירושים עיי"ש וכעת נ"ל לבאר בפשיטות הירושלמי על הא דאמ' לא דמי עולה לאשה דהיינו דבאשה אם אמר הרי את מקודש' לי לאחר ל' יום ואח"כ בא אחר וקידשה ואם מת השני או גירשה חלו עליה קידושי ראשון ומדמי זה לעולה ג"כ דאם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה וחזר ולקחה בתוך שלשים דחל עלה הקדש עולה

וע"ז אומר דלא דמי עולה לאשה (והפ"מ נדחק בזה) והוא כמו דאיתא (בפ"ג דנדרים ד' כ"ט) אמר ר"פ אמר לך בר פדא הכי קאמר אם לא אמר מעכשיו שלמים לאחר שלשים יום עולה הוי מידי דהוה האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלשים יום דמקודשת ואע"פ שנתעכלו המעות ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דהדר ביה ופריך הניחא למ"ד אינה חוזרת אלא למ"ד חוזרת מאי איכא למימר ומשני אפי' למ"ד התם חוזרת הכא שאני דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכתב הר"ן וא"ת מאי קא מקשה פשיטא אדרבה צריכה רבה דמי דמי התם אעפ"י שנתעכלו המעות מ"מ הא איכא גבה שיעבודא דכסף וכדאמרינן התם פ' האומר הני זוזי לא למלוה דמי ולא לפיקדון דמי ומשום הכי מקודשת דהא המקדש בשטר ונתקרע השטר קודם ל' יום אינה מקודשת משום דכי חיילי קידושי ליכא שטרא וה"נ כיון דבדיבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתיה לדיבורי' וי"ל דאמסקנא סמיך דאמר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הילכך פשיטא ליה כו'

וע"כ יש חילוק בין קידושין שהוא בכסף אם מקדש לאחר שלשים יום וע"כ אם בא אחר וקידשה בתוך שלשים ומת או גירשה חוזרים וחלים הקידושים הראשונים דאע"פ שנתאכלו המעות מ"מ הא איכא גבה שיעבודא דכסף וכן אם מקדש בשטר א"כ כיון שהשטר קיים ע"כ חוזרין וחלין הקידושין משא"כ בעולה אם אמר ה"ז עולה לאחר שלשים ומכרה וא"כ נתבטל ההקדש וע"כ אעפ"י שחזר ולקחה אעפ"כ אינו חוזר ההקדש דהא ליהא לדיבורא דמכיון שמכרה נתבטל ההקדש ואיפשר דשיטת הירושלמי דהוי חזרה משא"כ