נועם ירושלמי על נשים קע

וע"כ נראה לי דהנה ר"א קאמר דאין לתרץ דמתניתין אתי כרשב"א דבעינן שישתייר שו"פ וע"כ תנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחרונה שו"פ דהא דרשב"א הוא אליבא דר"מ ומיירי בשנתן לה לקנות חטים ושינתה אבל בלאו"ה המקדש במלוה מקודשת וא"כ איך אתי מתניתין דתנן אם יש באחת מהן שו"פ דהיינו באחרונה דהא לשיטת הירו' מקדשין במלוה בין לת"ק בין לרשב"א אעפ"י דלא נשתייר מהן שו"פ והא דמקשה הכא ר"א אע"ג דקאמר תחילה אמר ר"א דר"ש ב"א היא וא"כ איך קאמר אח"כ אמר ר"א אתי דר"ש כר"מ ע"כ נראה לי דגרסינן תחילה אמר ר' אבין (והי' כתוב ר"א והיינו ר' אבין ונפל ט"ס בדפוס דהוא ר"א היינו ר' אבין) וכמו דאמרינן בפ"ק דקידושין (ה"ב) אמר ר' אבין אתי' דריב"י כרשב"א דתני בפיקדון שיש לי בידך והלכ' ומצאת שנגנב או שנאבד אם נשתייר שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאת שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר שו"פ מקודשת רשב"א אומר משום ר"מ מלוה כפיקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דר"ש ב"א עביד מלוה כפיקדון ר' יוסי בר' יהודה עביד יעודים כמלוה ולר' אבין ניחא שפיר שהוא סובר דבמלוה ממש בעי שישתייר שו"פ

וע"כ אמר ר"א אתי דרשב"א כר"מ דכל המשנה מדעת בעלים אבל בלאו"ה לא בעי במלוה שישתייר שו"פ (ואיפשר לומר דקשי' ליה דאיך בעי רשב"א משום ר"מ שישתייר במלוה שו"פ דא"כ איך אמרינן בקידושין (דף מז) התקדשי לי בשט"ח או שהיה מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת ואמרינן שם האי שט"ח ה"ד אלימא שט"ח דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו בשט"ח דידה ואפי' למאי דמסיק לעולם בשט"ח דאחרים הוי קשיא ליה קושי' התוס' דמ"ש הא אידי ואידי מלוה היא ותירצו דודאי מלוה דידה שקנאתו כבר ואינו נותן לה שום דבר חדש כו' אבל בשנותן לה מלוה דאחרים הרי הוא נותן לה דבר חדש שלא היה בידה מקודם. לר"א לא ס"ל חילוק זה וע"כ אמר דהא דאמר ראב"ש משום ר"מ היינו אם שינה מדעת בעלים אבל המקדש במלוה ר"מ נמי סובר דמקודשת וא"כ מתניתין דתנן אם נשתייר שו"פ מקודשת כמאן אתי וע"ז אומר ר' יוסי בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ (פי' שאומר דהא דהמקדש במלוה מקודשת אעפ"י שאינו נותן אך הוא בהנאת מחילת מלוה וזה הוא הנאה מחודשת) וא"כ ניחא דאם המלוה הוא גדולה ע"כ שוה הנאת מחילת מלוה פרוטה אבל הכא במתניתין דתנן אם יש בכולם שו"פ מקודשת הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה באחרונה שו"פ וא"כ לפ"מ שאמר ר"א דראב"ש מיירי דווקא ע"י שינוי אבל בלאו"ה המקדש במלוה מקודשת היינו משום הנאת מחילת מלוה וא"כ כיון שאינם שוים פרוטה או שאפי' שו"פ התמרה א"כ אין הנאת המחילה שו"פ וע"כ תנן דאם יש באחת מהן דהיינו באחרונה שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת משום דהנאת מחילה אינה שו"פ וא"כ ניחא מתניתין וע"ז אמר ר' יוסי בעא ניחא (פי' דמאי מקשה ר"א דהא מתני' כמאן אתי דבעינן שישתייר שו"פ) וע"ז אומר אדם נותן שו"פ על דינר שמא אדם נותן שו"פ על שו"פ וא"כ התמרה אינה רק שוה פרוטה וא"כ אין במחילת מלוה שו"פ וע"כ בעינן שיהיה בא' מהן שו"פ דהיינו באחרונה]

עוד שם אית תניי תני מקדשין בגזילה ואית תניי תני אין מקדשין בגזילה אמר ר' מנא מ"ד מקדשין בגזילה בגזילה שהוא יכול להוציאה מידו ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה בגזילה שאינו יכול להוציאה מידו ר' בון בשם ר"ש בר יצחק מאן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה ומ"ד אין מקדשין בגזילה בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה

[והנה הפ"מ פירש דמיירי בגזל דידה כדמשמע כו' לפי הך קושיא שהקשה לעיל וכי מקדשין בגזילה וכבר ביארתי בנ"י ששגה בזה והא דקאמר מקדשין בגזילה היינו שהיא גזלה ממנו והוא כמו שכתב הא"מ באה"ע (ס' כח) במה שכתב הב"ש דלכאורה אפי' אמרה הן לא מהני כיון שאינו בידו אינו יכול לקדשה כשם שאינו יכול להקדיש דבר שאינו בידו והביא מה שכתב בתשובת שארית יוסף באשה שחטפה מעות ולא רצתה להחזיר לו וקדשה בו עיי"ש שהעלה כיון דאמר ר"י שניהם אינם יכולים להקדישו ומשמע אפי' מדרבנן אינו קדוש כו' וא"כ בנידון דידן נמי אע"ג דאיכא עדים שהמעות שלו ויכול להוציא בדיינים מ"מ אינו יכול להקדישו הואיל והיא לא רצתה לחזור לו. ובס' א"מ מסיק דלשיטת התוס' כל שרוצה הגזלן להחזיר ה"ל דין פקדון. וה"נ כיון שרוצת להתקדש ורוצת להחזיר ה"ל דין פקדון וכמו שמשמע מדברי התוס' בפ"ק (דף ו) דכל שהקדישו הבעלים ברצון הגנב ה"ל כמו פקדון ואע"ג דלא נתרצה הגנב אלא בשעת ההקדש ה"ל פקדון והקדש באים כא' דכיון שנתרצה הוי כמו שהוא ברשות הגזלן]

וע"ז אומר בירושלמי מ"ד מקדשין בגזילה שהוא יכול להוציא מידה כגון דאיכא עדים ומ"ד אין מקדשין בגזילה שאינו יכול להוציא מידה. וכן מ"ד בשנתייאש אבל בשאינו מתייאש לא הכל הוא כמו הטעם דכיון נתרצית להתקדש לו ה"ל כמו שהוא ברשותו כיון דכל עיקר הטעם משום שהוא אינו ברשותו ועדיף ממלוה דהתם להוצאה נתנה וע"ז אמר רשב"א גבי מלוה אם נשתייר שו"פ. וקשיא דמאי מהני דהא מ"מ להוצאה ניתנה וע"כ מוקי בכה"ג כר"מ דשינה מדעת הבעלים והוי כמו גזלן וצריכה להחזיר וע"כ כיון שנתרצית להחזיר ה"ל כמו פקדון דהוי כמו שהיא ברשותו והא דאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים היינו דווקא שלא ברצון הגזלן ודווקא קודם יאוש דאי לאחר יאוש הוי כמו שאינו שלו א"כ מאי מהני הרצון שלה. אבל קודם יאוש א"כ הוא שלו רק משום שאינו ברשותו וע"כ כיון שרוצת להחזיר הוי כמו שהוא ברשותו וע"כ מחלק בין קודם יאוש בין לאחר יאוש דאלו לא נתייאש עדיין, אע"ג דאינו יכול להוציא בדיינים אעפ"כ כיון שהיא יודעת שהגזל בידה ורוצת להחזיר ה"ל כמו פקדון משא"כ לאחר יאוש דהוי שלה ואין צריכה להחזיר

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן מתניתא בשאמר בפקדון שיש לי בידך אבל אם אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך אינ' מקודש' עד שיהיו כולן קיימין מה בינה למלוה מלוה ניתן להוצאה וזה לא ניתן להוציאו (פי' דאי לאו הכי הוה ניחא דבמלוה מקודשת היינו בהנא' מחיל' מלוה דהוי פרוט' שאמ' לה במלו' מ"מ יש בזה הנאת מחילת מלוה שהיא כמו בעין דהיינו הנאת מחילת מלוה אבל כיון שאומר דבפקדון אם אמר בכל מה שיש לי בידך ע"כ לא מהני מה שנשתייר שו"פ א"כ המקדש במלוה אמאי מקודשת דאעפ"י שיש בהנאת מחילה שו"פ אפ"ה הא אמר בכל המלוה וע"ז אומר מלוה להוצאה ניתנה (פי' וא"כ מקדש בכל המלוה) וע"ז פריך והא תנינן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ וא"כ אם הוא דומה למלוה לא בעינן שנשתיי' שו"פ לר"א אפי' לראב"ש ואם היא דומה לפיקדון הא אם אמר בכולה בעינן דווקא שיהא כולן וא"כ אמאי מקודשת אם אוכלת ראשונה ראשונה וע"ז אומר מעתה אפי' נשתייר שו"פ לא תהא מקודשת עד שיהיו כולן קיימין ומשני פתר לה על ראשה (פי' שאמר לכל א' התקדשי וע"כ סגי במה שיהי' באחרונה שו"פ) וע"ז פריך אין על ראשה בדא תנינן הי' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שו"פ ואי קאי על רישא א"כ בעינן שיהי' באחרונה שו"פ אפי' אינה אוכלת ראשונה ראשונה

וע"ז אמר ר' אבין לא כן סברין מימר מאן תנא ווין ר' יהודה אמר ר' יוחנן נכללין בקרבן א' ונפרטין בשלשה קרבנות כמה דאת אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות כן הוא אמר הכא נכללין בקידוש א' ונפרטין בשלשה קידושין וכבר ביארתי דע"כ מוקי לה כר' יהודה הוא משום מתניתין דתנינן הית' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהי' באחרונה שו"פ והוא דאם יש בכולן שו"פ מקודשת משום דנכללין בקרבן א' וע"כ מצטרפין כולם לשוה פרוטה אבל אם הית' אוכלת ראשונה ראשונה אם יש שו"פ באחרונה מקודשת משום דנפרטין בשלשה קרבנות וה"נ נפרטין בשלשה קידושין

והנה כל זה הוא לשיטת הירושל' שאומר מאן תנא ווין ר' יהודה והא דקאמר תחילה התקדשי התקדשי היינו בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו כו' וע"כ משני דהא דתנן הית' אוכלת ראשונה ראשונה עד שיהא באחת שו"פ היינו משום דנכללין בקידוש א' ונפרטין בשלשה קידושין אבל שיטת הש"ס דילן דמתניתין אתי כר"ש דדווקא באומר התקדשי התקדשי הוי פרטא אבל בלא"ה הוי כללא והא דתנן עד שיהא באחרונה שו"פ ע"ז אמרינן שם רב אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן שו"פ עד שיהי' באחרונה שו"פ אמר רבא ש"מ מדר' אמי תלת ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת וש"מ המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוט' כו' וא"כ הא דתנן עד שיהא באחת מהן שו"פ והיינו עד שיהי' באחרונ' והטעם משום דמקדש במלוה ופרוט' דעתה אפרוטה ודו"ק

שם חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת המתנה א ל הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת במה קידשה ר' חגי בשם ר' פדא רוצה היא שתהא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות סלע דרכה להתחלף. (והפ"מ פי' בדוחק מאוד והעיקר כמו שפי' הק"ע אלא שצריך לבאר יותר) והוא ע"פ מה שכתב הב"ש באה"ע (סי' כח סע"ב) דאם קדשה בגזל דידה ולא קדמה שידוכים ביניהם ונטלה ושתקה אינה מקודשת וכתב הב"ש באה"ע משום שיכולה לומר דידי שקלי מיהו מש"ס דילן משמע דאפי' במעות י"ל דידי שקלת דתני' בקידושין (דף יג) דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי מיהו אם גזל מעות ועשאן כספים דקנה בשינוי וחזר ועשה דמים וקידש אותה בהם בדלא שדיך ובדלא אמרה הן יש לומר דמקודשת דאינו אלא חוב בעלמא

ועפ"ז יש לבאר הירושלמי דאם חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת קאמר ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע א"ר יוסי אלו אתמר כלי יאות (פי' דשפיר איצטריך לטעמא דר' חגי דרוצה היא שתהיה מקודשת לו כו') אבל סלע דרכה להתחלף ולא אצטריך לטעמא דר' פדת משום דאינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי דכיון שיכול להתחלף ממילא הוי הסלע עצמו שלו ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ז) שכתבתי שם דא"כ משמע מהירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דגם במעות יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי וכתבתי שם