נועם ירושלמי על נשים קסט

וכן אמרינן בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) קטנה אבי' ולא היא ומה שהקשו התוס' על רש"י בגיטין (דף סד) מהא דפריך לר"נ דאמר אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה מהא דתנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט ומשני כשאין לה אב אבל מעיקרא היה סבור דאיירי כשיש לה אב ואפ"ה קתני עד שיגיע גט לידה ש"מ דאפי' יש לה אב אם הגיע גט לידה ה"ז מגורשת כבר תירץ הרשב"א בחידושיו בשם הראב"ד והר"ן (הביאם הפ"מ) דלרבא דהוי ס"ל דהנערה עושה שליח היה סבור דיד יתירה הוא דזכי לה רחמנא ולטעמיה איפשר דאפי' קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה כו' אבל כיון דקייל"ן כר"נ דאין נערה עושה שליח והא דמקבלת גיטה בחיי אביה לפי שמסתמא דעתו של אב אין לו קפידא בגירושין שישנו בע"כ וכשליח דאב הוא ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים אבי' מקבל גיטה בלבד (וכן הוא לשיטת הירושלמי דקאמר על דעתי' דר' יוחנן אין לה דעת אצל אבי' ואינה עושה שליח ועל דעתיה דר"ל יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח וע"כ קאמר מתניתא פליגא על ר' יוחנן האיש מקדש כו' והאשה מתקדשת בה ובשלוחה פתר לה בגדולה והא תנן קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה פתר ביתומה. והא תנן אם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה אם רצה להחזיר לא יחזיר פתר לה לצדדין היא מתניתא כו' וא"כ היה סבור מתחילה דמיירי שיש לה אב ואפ"ה אם הגיע גט ליד הקטנה מגורשת היינו משום דהוא מקשה על ר"י ורוצה להוכיח כר"ל. ולר"ל שאומר דאפי' קידושין נמי מקבלת ואעפ"י שהוא בע"כ של אב וא"כ לדידיה אפי' קטנה נמי מקבלת גיטה אפי' בחיי האב]

וא"כ איך יתיישב הברייתא (דפ"ז דקידושין ה"ח) לר"י דקאמר נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל דא"כ נערה נמי בכלל קטנות וסיפא דקתני נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל דהאי קטנות היינו חוץ מנערה דהא נערה יכולה לקבל גיטה בשלמא לר"ל לא קשיא דאיהו מוקי לה כר' יהודה דהא פריך הכא בשמעתין בירושלמי דקאמר מתניתא פליגא על רשב"ל האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו (פי' בו ובשלוחו אבל בה ובשלוחה לא) וא"כ לר"י ניחא דאתי למעוטי דבה אינה מתקדשת בשלוחה אבל לר"ל קשיא ומשני פתר לה כר' יודה דר' יודה אמר אין שתי ידים זוכות כא' וא"כ כיון דמתניתין אתי כר' יודה ע"כ הברייתא נמי אתי כר"י דאין ב' ידים זוכות כא' וע"כ הא דתני נתקדשה אין הקטנו' בכלל ה"ה נמי נערות וכן בנתגרשה והוא משום שאין ב' ידים זוכות כא' אבל לר' יוחנן לא הוי רישא דומיא דסיפא דברישא בנתקדשה בתי דקתני אין הקטנות בכלל וא"כ הנערות נמי דהא אינה יכולה לקדש עצמה לר"י אפי' לרבנן נמי ובסיפא דגירשתי את בתי דתני אין הקטנות בכלל ובזה ודאי דרק קטנות ממש אבל נערות יכולות לגרש א"ע לרבנן דר"י

וע"ז אומר רב המנונא בשם ר' אסי קטנה שקידשה את עצמה בשתי שערות אביה ממאן ולא היא ומסקינן דאליבא דר"י הוא אע"ג דר' יוחנן אמר הכל מודים בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אביה ימאן על ידה. והוא דאם אינו ממאן הוי קידושין ע"י בתו כשהיא נערה והשתא ניחא הברייתא דנתקדשה בתי דקטנות אינן בכלל אבל נערות הם בכלל דאע"ג דר' יוחנן אומר בקידושין אביה ולא היא אעפ"כ כיון דאמר אביה נתקדשה בתי א"כ אינו ממאן בקידושין ע"כ אין קטנות בכלל והיינו קטנות ממש. אבל קטנה שהביאה שתי שערות אביה ממאן על ידה. וע"כ כיון דאמר נתקדשה בתי א"כ לא מיאן בקידושי' וכן בנתגרשה בתי דאמר נמי אין הקטנות בכלל היינו קטנה ממש אבל קטנה שהביאה שתי שערות יכולה לקבל הגירושין וע"כ אמר קטנה שהביאה שתי שערות והוא משום דברישא דאמר קידשתי את בתי הקטנות בכלל והתם הפי' של הקטנות היינו לאפוקי בוגרות אבל קטנות היינו אפי' קטנות שהביאו ב' שערות קרי לה קטנות. אבל אח"כ כשאמר נתקדשה בתי אין הקטנות בכלל היינו קטנות ממש אבל קטנה שהביאה ב' שערות הוי מקודשת כיון שאין אביה ממאן על ידיה וכן בסיפא דסיפא דקאמר נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל היינו דווקא קטנות ממש אבל קטנה שהביאה ב' שערות יכולה לקבל גירושין) אבל ברישא דרישא דקאמר קידשתי את בתי הקטנות בכלל התם קרי לקטנות אפי' הביאו ב' שערות ולאפוקי בוגרת וכמו שאומר אח"כ הגדולות אינן בכלל והיינו בוגרות והא דקאמר רב המנונא בשם ר' אסי דאם הביאה ב' שערות אביה ממאן על ידה הוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ו) איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא בין אביה יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא וסובר כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ו) דמיירי שפיתה לשם אישות וקמל"ן דאביה יכול למאן אבל דווקא בנערה שהביאה ב' שערות אבל לא בקטנה וע"כ תני בבריית' שהביאה הירושלמי (פ"ב דקידושין ה"ח) דנתקדשה בתי אין הקטנות בכלל אלמא דבקטנה אעפ"י שאומר שנתקדשה בתי אין הקטנות בכלל והש"ס דילן לא ס"ל כהך ברייתא וע"כ לא הביאה. וע"כ אומר דאף בקטנה שנתקדשה כו' צריך אביה למאן ודו"ק

עוד שם התקדשי לי בתמרה זו וכל מתניתין בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו אי איפשי בזו אלא בזו כו' [פי' דלא כהש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ו) דמאן תנא התקדשי התקדשי אמר רבה ר"ש היא דאמר עד שיאמר כו' והירושלמי פליג ע"ז דהא אמר אח"כ מאן תנא ווי"ן כר' יהודה גבי התקדשי לי בזו ובזו ברם כר' מאיר או בזו או בזו (פי' לר"מ הוי ווי"ן פרטא אלא כר' יהודה דאמר ווין כללא וע"כ אינו רוצה לאוקמי כר"ש דלר"ש הוי ודאי ויו כללא אך למסקנא דלקמן על הא דתנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן ש"פ ומקשה מזה לקמן על הא דאמר ר' יוחנן שאם אומר בכל מה שהפקדתי בידך אינה מקודשת עד שיהיו כולן קיימין וא"כ איך תנן עד שיהא באחת מהן שו"פ דאפי' נפרש עד שיהא באחרונה מ"מ הא אמר בכל שהפקדתי וע"ז אומר לקמן א"ר אבין לא כן סבר מימר מאן תנא ווין ר' יהודה אמר ר' יוחנן דברי ר' יודא נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות וע"כ אם יש בכולן שו"פ מקודשת משום דהוי כלל ופרט וכמו דנכללין בקרבן א' (דהיינו אם אין פרוטה רק בכולן ע"כ נכללין בקרבן א') ונפרטין בשלשה קרבנות דהיינו אם יש בכל א' שו"פ ע"כ חייבין שלשה קרבנות בשבועת הפקדון וע"כ אם היתה אוכלת ראשונה ראשונ' א"מ עד שיהיה בא' מהן שו"פ דהיינו באחרונה וזהו דווקא לר' יהודה אבל לר"ש הוי רק כלל ולא פרט וא"כ תקשה סיפא דמתניתין דמפני מה תנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה עד שיהיה באחרונה שו"פ וע"ז אומר ר' אבין לא כן סבר מימר ר"י כו' (פי' דהא יכול לאוקמי כר"ש אלא משום דר"י אומר נכללין בקרבן א' ונפרטין בג' קרבנות וע"כ מוקי דווקא כר' יהודה ומאן תנא ווי"ן ר' יהודה וא"כ איך תנן התקדשי לי בתמרה כו' וע"ז משני כשאמרה לו אי איפשי אלא בזו כו' וע"ז אומר התקדשי לי בתמרה זו וכל מתניתין (פי' דכל מתניתין אי איפשר לאוקמי כר"ש וכמו שביארתי) ע"כ צריך לומר דמיירי באומרת אי איפשי בזו אלא בזו וע"כ צריך לומר עוד התקדשי (דכיון שאמרה אי איפשי א"כ בטלה הקידושין מה שאמר לה התקדשי ע"כ צריך לומר עוד התקדשי לי בתמרה זו ואינו מספיק מה שאמר תחילה התקדשי ודו"ק]

עוד שם אמר ר"א דר"ש ב"א היא דתני התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או אבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפי' לא נשתייר שם שו"פ מקודשת רשב"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת וא"ל אינה מקודשת (פי' שר"א אומר דמתניתין דקתני בזו ובזו אם יש בכולן שו"פ מקודשת היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה בא' מהן שו"פ אתי כר"א דאמר דגבי מלוה בעינן שישתייר שו"פ). והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ז) דמייתי תחילה ראיה מזו הברייתא דהמקדש במלוה מקודשת אלא דפליגי אם בעינן שישתייר שו"פ ואח"כ אמר רבא כו' הא מתרצתא הוא ומסיק דבמלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו ולשיטת הירושלמי לכ"ע המקדש במלוה מקודשת אלא דפליגי אם בעינן שישתייר שו"פ וע"כ אמר ר"א דמתניתין דתנן הית' אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה באחרונה שו"פ אתי כרשב"א שאומר דבמלוה בעינן דווקא שישתייר שו"פ

עוד שם אמר ר"א אתיא דרשב"א כר"מ כמה דר"מ אמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן כן רשב"א אומר הכא כל המשנה מדעת בעלים נקר' גזלן דהוא פתר לה במלוה שהמלוה אומר קח לי חטים ולקח שעורים וקשי' וכי מקדשים בגזילה

והנה כל מה שפי' הפ"מ בכאן שגה בזה ופי' בדחוקים (ומה שכתב שכיון ששינה מדעת בעלים נקרא גזלן לר"מ וע"כ הריוח לאמצע שגה בזה דהא אמרינן בב"ק (ד' ק"ב) דלר"מ דאמר שינוי קינה אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו וגם מה שפי' עוד שם הם דחוקים

וע"כ צריך לבאר דאמר ר"א אתי דרשב"א כר"מ דכל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן דהיינו שהיא שינתה שנתן לה ליקח חטים ולקחה שעורים וכר"מ דאמר כל המשנה מדעת בעלים נקרא גזלן וא"כ היא גזלן על החטים והוא מקדשה באותם החטים וע"כ בעינן שישתייר' שו"פ דאי לאו הכי כיון דלא קידשה בתחילה ע"כ אינה מקודשת וע"ז מקשה וכי מקדשים בגזילה ולקמן מסיק לה דלא קשיא מהא דאין מקדשין בגזילה כמו שאבאר לקמן

עוד שם ר' יוסי בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד: