נועם ירושלמי על נשים קעא

דמהירושלמי (ספ"ו דדמאי) משמע כשיטת הש"ס דילן דאמרינן שם ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק כו' לוקח סתם פטור כו' ר' זירא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסא אומר לא נתכוין המוכר אלא לזכות לבעל המעות תני רשב"ג אם החליף את המעה צריך לעשר אמר ר' יוסי הד אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן חייב באחריותו עיי"ש מה שביארתי ע"ז. א"כ משמע דאם המעות בעין נתכוין לזכות לבעל המעות אלמא דלא אמרינן דסלע דרכו להחליף. אך איפשר לומר דהתם לא נתכוין לגזול וע"כ אם המעות בעין הוי המעות עצמן של המשלח. אבל הכא שחטף סלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי וע"כ כיון שחטף הסלע מידה א"כ קנאו בגזילה אלא שצריך להשיב ובזה אמרינן דסלע דרכו להתחלף והוה הסלע הזה שלו אלא שצריך להשיב את הגזילה ויכול להשיב בסלע אחר וע"כ אינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי]

עוד שם התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ') ושם ביארתי

שם ר' שמואל בר רב יצחק שלח אמר לתמן הוון ידעין דהורי ר' חייא בשם ר' יוחנן קידושי מלוה לחומרין ובאיש לר' זירא כו' ופי' הש"מ נראה דהמקדש במלוה ובעל מיירי דחוששת לחומרא וצריכה גט מספק דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דאי בקידושי מלוה לחוד הא קאמר לעיל בפשיטות דאינה מקודשת כו' ולי נראה דאדרבא הא אמרינן בפרקין (ה"א) לשיטת הירושלמי דתני התקדשי לי בפיקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד כו' אם נשתייר שם שו"פ מקודשת במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אפי' נא נשתייר שם שו"פ מקודשת ר"ש בשם ר"א אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפיקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אלמא דמלוה לת"ק אפי' לא נשתייר שו"פ מקודשת ולרשב"א בעינן דווקא שנשתייר שו"פ והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקידושין (ד' מ"ח) דאמר רבא ותסברא הא מתרצתא הוא הא משבשתא הוא האי פיקדון היכי דמי כו' אבל לשיטת הירושלמי מלוה עדיפא מפיקדון אך אפשר לומר דמיירי בשלא נשתייר שו"פ וע"כ חושש לדברי רשב"א דאמר מלוה הרי היא כפיקדון דדווקא אם נשתייר שו"פ ועוד אפשר לומר שסובר דהטעם דהמקדש במלוה מקודשת משום דהוי כמו שאומר בהנאת מחילת מלוה דמקודש' והיינו דוקא אם מקדש במלוה מרובה שיש בהנאת מחילת מלוה שו"פ אבל אם מקדש במלוה מועטת שאין בהנאת מחילת מלוה שו"פ אינה מקודשת וכמו דאמרינן שם בירושל' ר' יוסי בעי ניחא אדם נותן שו"פ על דינר שמא נותן שו"פ על שו"פ וכמו שביארתי שם וע"כ המקדש במלוה מקודשת לחומרין שמא יש בהנאת מחילתו שו"פ אבל במכר לא קנה אך העיקר הוא כמו שביארתי דהספק אי הלכה כראב"ש דבעינן דווקא שנשתייר שו"פ לשיטת הירושלמי ודו"ק

עוד שם ר' זעירא בשם ר' יוחנן שחט את הראשון שלא לשמו כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) ושם ביארתי

(ה"ז) מתניתין המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת כו' ובגמ' ר"א אמר דברי הכל ר"י אמר במחלוקת (פי' רישא דמתניתין המקדש בחלקו ד"ה היא דאף ר' יודא מודה בה) ר' יוחנן אמר במחלוקת (היא שנוי' וכר"מ אבל לר' יהודה מקודשת) תמן תנינן הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ר' יהודה בן פזי בשם ריב"ל חי ולא שחוט ואמר ר"י בן פזי ר"מ יליף כל הקדשים מן מעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בו את האשה. ר' יודה יליף כל הקדשים מן הבכור מה הבכור מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים מקדשין בו את האשה מחלפא שיטתי' דריב"פ תמן הוא אמר בין חי בין שחוט והכא הוא אמר חי ולא שחוט תמן בשם גרמי' הכא בשם ריב"ל ואפי' תימר כאן וכאן בשם גרמי' במקדש מחיים ובראוי ליפול לו אחר שחיטה

[הנה הפ"מ פי' מחלפא שיטתי' דריב"פ קשי' דידי' אדידי' דתמן הוא אומר כלומר דמפרש לטעם פלוגתיי' דר' יהודה דיליף מבכור וא"כ שמעת מינה דבכור מקדשין בו בין חי בין שחוט דהא במתניתין קתני המקדש בחלקו והיינו לאחר שחיטה לאחר שחלקו וקיליף לה מבכור אלמא בכור אפי' לאחר שחיטה מקדשין בו והכא הוא אומר דמפרש למתניתין דמעשר שני דווקא תמים חי קאמר ולא שחוט תמן בשם גרמי' משמיה דנפשיה קאמר והא דלעיל משמי' דרבי' אפי' תימר פי' דדחי לה הש"ס דאפי' תימר הא והא משמיה דנפשי' ולא קשי' דמתניתין דהכא דוקא במקדש מחיים איירי והא דקאמר בחלקו בחלק שראוי ליפול לו אחר שחיטה ושפיר יליף מבכור וכן פי' הק"ע והפ"מ הקשה ע"ז דא"כ מאי קא מתמה לקמן ואשה נכנסת היא לעזרה דילמא מחיים איירי ובחלקו הראוי ליפול לו מקדשה וכתב ונראה דלא קאמר הכי אלא לדיחוי' בעלמא כו' וכל דבריהם ופירושם הם דחוקים

ע"כ נראה שהפי' הוא ר"א אומר דברי הכל (פי' דבזה כ"ע מודו דהמקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת (פי' דאע"ג דתנן הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי שחוט ומקדשין בו את האשה וא"כ תנן דמקדשין בו את האשה אך התם מיירי מחיים וע"כ מקדשין בו את האשה דמחיים לא אמרינן דמשולחן גבוה קא זכו והא דתנן הכא המקדש מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת מיירי לאחר שחיטה וע"כ אתי כדברי הכל דלאחר שחיטה אין מקדשין בו את האשה והתם דתנן דבבכור מקדשין את האשה מיירי מחיים (וכמו דאמרי' בקידושין (דף נ"ב) נימא מתני' דלא כריה"ג דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ריה"ג ומשני אפי' תימא ריה"ג כי קאמר ריה"ג מחיים אבל לאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכו)

וע"ז משני הירושלמי דמתני' דהכא אתי כדברי הכל ולא תקשה ממתני' דתנן הבכור מוכרין אותו תמים חי כו' ומקדשין בו האשה דהתם מיירי מחיים דלא אמרינן משולחן גבוה קא זכו והכא מיירי לאחר שחיטה (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ג) דאמרי' שם מתנות כהונה קא אמרת שאני מתנות כהונה דכי זכו משולחן גבוה קא זכו ובמתנות כהונה קא זכו משולחן גבוה אפי' מחיים ג"כ וא"כ בבכור דהוי ממתנות כהונה אפי' מחיים נמי משולחן גבוה קא זכו וע"כ אמרי' שם והתנן בכור מוכרין אותו תם חי כו' ומקדשין בו את האשה ואמר ר"נ אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בבכור בזה"ז דכיון דלא חזי להקרבה אית לי' לכהנים זכייה בגויה אבל בזמן שבהמ"ק קיים דחזי להקרבה לא וכן אמרי' בתמורה (ד' ז') עיין שם. אבל לשיטת הירו' מחלק בכל הקדשים קלים אפי' במתנות כהונה בין מחיים בין לאחר שחיטה וע"כ אמר ר"א דברי הכל ור' יוחנן אמר במחלוקת (פי' שתלוי במחלוקת דר"מ ור' יהודה ולא מחלק בין מחיים בין לאחר מיתה

וע"ז אומר תמן תנינן הבכור מוכרין אותו תם חי כו' ומקדשין בו את האשה ריב"ל אומ' חי ולא שחוט (פי' וע"כ ניחא מתני' דהכא דהמקדש בחלקו מיירי לאחר שחיטה]. וע"ז אומר ואמר ר"י בן פזי ר"מ יליף כל הקדשים ממעשר בהמה מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה ר' יודא יניף כל הקדשים מן הבכור מה הבכור מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים מקדשין בו את האשה מיחלפא שיטתיה דר"י ב"פ תמן הוא אומר בין חי בין שחוט והכא הוא אומר חי ולא שחוט (פי' דהיה סבור דהא דקאמר חי ולא שחוט היינו לתרוצי מתני' דתנן הכא דהמקדש בחלקו לא קידש ותנן במ"ש דבכור מקדשין בו את האשה וע"כ אמר דהא דמקדשין בו האשה היינו חי ולא שחוט) והא דתנן המקדש בחלקו לא קידש היינו שחוט וא"כ לא נצטרך לומר דהוא פלוגתא דר"י ור"מ וא"כ איך קאמר אח"כ דר"מ יניף כל הקדשים ממעשר בהמה כו' ר"י יליף כל הקדשים מבכור וא"כ משמע דפליגי לאחר שחיטה דאם מחיים איך יליף כל הקדשים מבכור הא מחיים בודאי אין לכהן כלום דבשלמא בבכור הוי מתנות כהונה מחיים אבל כל הקדשים הוא לאחר שחיטה וא"כ משמע דפליגי לאחר שחיטה ג"כ וא"כ אמאי אמר חי ולא שחוט הא כיון דיליף כל הקדשים מבכור וכל הקדשים אי אפשר מחיים דהא אכתי לא זכה בהן וא"כ פליגי בלאחר שחיטה ג"כ וא"כ אמאי קאמר בשם ריב"ל חי ולא שחוט הא אפשר לאוקמי בחי ושחוט ג"כ אתי כר' יהודה וע"ז אומר תמן בשם גרמי' הכא בשם ריב"ל אפילו תימר כאן וכאן בשם גרמי' במקדש בחיים ובראוי ליפול אחר שחיטה דבאמת לאחר שחיטה ממש כ"ע מודו דהמקדש בחלקו אינה מקודשת. והא דפליגי ר"י ור"מ בקדשים אי ילפינן מבכור או ממעשר בהמה והא זה הוא ודאי לאחר שחיטה דמחיים לית ליה זכיה. וע"ז משני במקדש מחיים ובראוי ליפול אחר שחיטה בכה"ג פליגי בקדשים אבל בלאחר שחיטה ממש לא פליגי ומתני' דתנן המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת מיירי לאחר שחיטה ממש וכמו שאומר ר"א אמר דברי הכל הוא

עוד שם תמן תנינן חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי תני וכולם שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם מה שעשה עשוי ר"א אמר חוץ משירי מנחות ר' ירמי' אמר השאר במחלוקת ר' יוסי בעי היידא מחלוקת מה אנן קיימין אין כר"מ הוא מעשר שני הוא שירי מנחות לא עשה ולא כלום אין כר' יודה מה שעשה עשוי אמר ר' מנא אזלת לקסרין ושמעית ר"ח יתיב ומתני המקדש בחלקו מקדשי קדשי' ומקדשים קלים אינה מקודשת ר"א אמר דברי הכל ר' יוחנן אמר במחלוקת ואמרית לי' מנן שמיעא לך הדא מילתא מר' ירמי' ואמרית יאות דהוא שמע הדא דר"א ר"א דברי הכל היא הוא דאמר במחלוקת (פי' דהשאר במחלוקת פי' אי מעשר ממין גבוה הוא או לא אבל בשירי מנחות מודו כ"ע) והוא כמו שביארתי דכיון דלאחר שחיטה לא פליגי דבלאחר שחיטה ודאי משולחן גבוה קא זכו וא"כ שירי מנחות דהיינו לאחר הקמיצה הוי כמו לאחר שחיטה דקרבנות וע"כ כולי עלמא מודו בזה דלאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכו ר"י דלא שמיעא לי' צריכא לי' דו אמר היידא מחלוק' אין כר"מ הוא מעשר הוא שירי מנחות לא עשה ולא כלום (פי' דלר' יוחנן דאמר על מתניתין דהמקדש בחלקו לא קידם) וזהו ודאי לאחר שחיטה (וכמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ב) דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו