נועם ירושלמי על נשים קסח

ד' ל"ב) מילתא דמתעבדי בי עשרה צריכה בי עשרה למשלפה וכמו שביארתי בספרי נ"י (סימן י"ז) אהא דאיתא בירושלמי רפ"ד דגיטין) השולח גט כו' הדא פליגא על ר"י דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים (וביארתי שם שהפי' הוא וע"כ צריך דוקא שיגיע בשליח דאל"ה לא הוי רק כמו ביטול בדברים ולא אתי דיבור שלא בפני השליח ומבטל מה שעשה שליח) וע"ז משני וא"כ קשי' על דר"י שאומר דאתי דיבור ומבטל השליחות אפי' שלא בפניו ומשני חומר הוא בעריות וכן לקמן בסוף קידושין (הל' ח') מי שנותן רשות לשליח לקדש את בתו והלך וקידשה כו' ולית הדא פליגא על ר"י דר"י אמר אדם מבטל שליחותו בדברים (פי' וא"כ למאי קאמר דווקא קידשה ומשני משום חומר הוא בעריות (ועיין בקידושין ד' נ"ט) וע"ז אומר דאם שלח שלשה לב"ש דאמרי אין שליח נעשה עד ח"כ הי' הכונה שיהי' א' שליח וב' עדים וא"כ כיון שיכול להיות א' מהם שליח ושנים עדים ע"כ אם רוצה לבטל יכול לבטל אפי' רק בפני השליח אבל לב"ה נעשו כלם שלוחים וכלם עדים וע"כ אינו יכול לבטל רק בפני כולם וא"כ בזה הוא קולא לב"ש וחומרא לב"ה וע' בסוף קידושין (ה"ח) ובמה שביארתי בנ"י (סי' י"ז) ובמ"א יתבאר ודו"ק

עוד שם אמר ר' אבין בר חייא נראין דברים כשקידשה בשטר אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו (וכתב הפ"מ ומצאתי בחידושי הרשב"א שכתב עליה דהכא וטעם דברי ר' יוסי לא הבנתי ושמא להצריכה גט קאמר שהיא מקודשת דבר תורה אעפ"י שהוא נוגע בעדותו מן התקנה ומשמע מדבריו שם דאפי' במודה שקבלתן הוי ספק קידושין וכן הביא המ"מ (בפ"ג מה' אישות הט"ז) אבל הר"ן כתב בפשיטות דאפי' במודה אינה מקודשת דכיון שאין נאמנין מצד עצמן אלא מצד הודאתה ה"ל כמקדש שלא בעדים דאפילו שניהם מודים אינה מקודשת ומ"מ מדברי ר' יוסי דאיתא בירושלמי חוששת וצריכה גט

ונ"ל שאין מהירושלמי ראיה דהירושלמי אזיל לשיטתי' כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' יד) שביארתי שם דאזיל לשיטתי' דס"ל דאע"ג דאין בעדיות העדים אלא בצירוף הודאתה הוי עדות וכמו שהבאתי שם מהירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ד) ריה"ג אומר כו' עיי"ש מה שביארתי שם

ועוד איפשר לומר דהא דאמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו הוא כמו שכתבו התוס' בקידושין (ד' מג) בד"ה והשתא דתקינו רבנן כו' וא"ת מ"מ למה לא יהיו העדים נאמנים לאחר שנשבעו כו' משום דרחמנא אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמינו דבריהם אין ממש בעדותן וע"כ איפשר לומר דאמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו (פי' דכיון שהעד נשבע והאמינתו התורה א"כ אינו כנוגע בעדותו ואף שכתבו התוס' שלכך אין נאמנים לאחר שנשבע משום דרחמנא אמר יקום דבר דמשמע כו' היינו לשיטת הש"ס דילן דבעינן עדות ממש אבל לא בצירוף דבר אחר אבל לשיטת הירושלמי שהוכחתי בספרי נחלת יהושע (ס' יד) דנאמנים אפי' בצירוף הודאת הבע"ד וע"כ אמר ר' יוסי דמכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו]

עוד שם אית מתניתא אמרה ששלוחו של אדם כמותו ואית מתניתא אמרה שאין שלוחו של אדם כמותו וצריך לבאר דהא בכל הש"ס קייל"ן דשלוחו של אדם כמותו וא"כ איך קאמר דפליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו

ואפשר לומר דלענין זה פליגי וכמו שהבאתי בספרי שפת הנחל (דרו' ט"ז) והבאתי שם מה שכתב הקצה"ח ח"מ (ס' קפ"ח) דלפי שיטת הרמב"ם אם נשתטה המשלח לא נתבטל השליחות מן התורה ואינו פסול אלא מדרבנן משום דכבר עמד השליח במקום המשלח ועיין שם שהארכתי בזה) והוא דשיטת הרמב"ם הא דאמרינן בגיטין (דף סט) דר' יוחנן אמר אין כותבין אלא לכשישתפה הוא רק מדרבנן ולפי שיטת הירושלמי בגיטין (פ"ז ה"א) ר' יעקב בר אחא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור"ל. ר' יוחנן אמר עודהו קורדייקוס עליו כותבין ונותנין גט לאשתו כו' וא"כ לפי"ז סובר ר' יוחנן ג"כ דאע"ג דנשחטה המשלח אפ"ה כותבין ונותנים גטי לאשתו והוא משום דהשליח עומד במקום המשלח אך מהירושלמי משמע התם דלא תלוי בזה עיי"ש ודו"ק

אך הירושלמי הזה איפשר לפרש דאם שלוחו של אדם כמותו ממש א"כ עומד במקום המשלח אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו היינו שאינו עומד במקום המשלח. ועוד איפשר לומר לענין הא דפליגי ב"ש. וב"ה אם שליח נעשה עד דאם שלוחו של אדם הוא כמותו ע"כ אין שליח נעשה עד כב"ש אבל אם אין שלוחו של אדם כמותו ממש ע"כ שליח נעשה עד. ועיין בירושלמי (רפ"ד דגיטין) עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתן לה בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים והרא"ש פי' בשם ר"ת דטעמא דאין דבר שבערוה פחות משנים ואין השליח עולה משום שנים שהרי עומד במקום הבעל (אך איפשר דהתם הוא משום חומרא דעריות ע"כ מצרכינן עדים חוץ מהשליח. ועוד איפשר לומר לענין הא דאמר בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"ב) ר"א שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו ועיי"ש שהבאתי מה שכתב הקצה"ח דהשאלה הוא אם השליח שלה קונה לו החצר והוא משום דחצר של אשה הוא משום ידה אתרבאי וחצר דגברא הוא משום שליח. וא"כ אם החצר משום שליחות א"כ מילי לא מימסרן לשליח וע"כ לא הוי גט אבל אי יהבינן לשליח כח המשלח דהיינו האשה ובאשה החצר משום יד אתרבאי א"כ לא הוי בכלל מילי לא מימסרן לשליח כיון דאתרבאי משום יד. וע"כ פליגי בזה אם שלוחו של אדם כמותו ויהבינן ליה הכח של המשלח ממש או דאעפ"י שאדם יכול לעשות שליח אעפ"כ אין לו הכח של המשלח איך שהוא אלא כחו של עצמו וא"כ החצר דגברא משום שליחות אתרבאי ומילי לא מימסרן לשליח

וע"ז מביא ואם המר ימירנו (והפ"מ נדחק בזה) והפי' הוא דמדכתיב ואם המר ימירנו ושיטת הירושלמי דאין עושה שליח להפרה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' צו) א"ל רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאיל לי עם פרתו מהו בעליו ממש בעינן וליכא או דילמא שלוחו של אדם כמותו כו' א"ל רב אחא כו' לרב אשי בעל פלוגתא דר"י ור"ל שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה כו' דתני' האומר לאפוטרופוס כו' וכתבו התוס' בד"ה שליח כו' וא"ת היכי מדמי שאילה בבעלה לנדרים וכתבו משום דלשון בעליו ואשה משמע הוא דווקא ולא שלוחו וע"כ תלי אם שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר ואם המר ימירנו ואמרינן הוא ולא שלוחו אלמא דאין שלוחו של אדם כמותו ממש. וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב (פי' שבזה מיעט הכתוב ורצע אדוניו את אזנו במרצע כו' אדוניו ולא שלוחו וא"כ משמע שאין שלוחו של אדם כמותו ואדוניו היינו אדון גופא וכמו שכתבו התוס' בבעליו) וע"ז אומר הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב אית תנויי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כר"ע כר' ישמעאל (והפ"מ לא פירש בזה כלום דמה פריך לר' ישמעאל) אך הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' סח) כמאן כר"ע דדריש ווי"ן וכן ביארתי בכמה מקומות בירושלמי

עוד שם תמן תנינן נערה המאורסה היא ואבי' מקבלין את גיטה ר"ל אמר כמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין אמר ר"י הכל מודין בקידושין שאבי' מקדשה לא היא כו' רב המנונא בשם רב אסי קטנה שקידשה עצמה בב' שערות אבי' ממאן לא היא לא אתי' לא כר"י ולא כרשב"ל אין כר' יוחנן אין כאן מיאון (פי' דהא ר"י סובר דהכל מודים בקידושין שאבי' מקדשה לא היא) אין כרשב"ל נישואי תורה הן (פי' אי כרשב"ל הא אומר דכמחלוקת בגיטין כך מחלוקת בקידושין וא"כ היא מקודשת מן התורה לת"ק) לא אתי אלא כר' יוחנן אע"ג דר' יוחנן אמר הכל מודים בקידושין שאביה קידשה לא היא מודה בה אבי' ימאן על ידה והנה הק"ע הקשה דאמאי לא קאמר נערה ולמה האריך לומר קטנה שקידשה עצמה בשתי שערות וכתב דכיון דבעי למימר היא אינה יכולה למאן נקט כו' כדתנן במתני' עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערו' מיהו בבבלי (ד' מ"ו) משמע דבקטנה ממש איירי רב אסי עיי"ש

ולי נראה דע"כ נקט קטנה שהביאה ב' שערות שהוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ג ה"ח) קידשתי את בתי הקטנות בכלל הגדולות אינן בכלל נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל גירשתי את בתי הקטנו' בכלל והגדולו' אינן בכלל נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל וצריך לבאר הירושלמי הזה דקאמר קידשתי את בתי הקטנו' בכלל הגדולו' אינן בכלל (והאי הגדולות היינו הבוגרות דהא הנער' יכול האב לקדש וא"כ הא דקא' הגדולו' אינן בכלל היינו הבוגרות) נתקדשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל (פי' שהיא קידשה את עצמה אפי' אינן בכלל וכ' הפ"מ ובתוספתא לא גריס אפי' אל הקטנות אינן בכלל) וא"כ לר' יוחנן צריך לפרש הקטנות דהיינו הנערות ג"כ אינן בכלל דהא ר' יוחנן סובר דמחלוקת לגיטין אבל לקידושין ד"ה אבי' ולא היא וא"כ קשי' סיפא דהך ברייתא דקאמר גירשתי את בתי הקטנות בכלל והגדולות אינן בכלל (וא"כ הפי' הוא הגדולות דהיינו הבוגרות והקטנות היינו קטנות ונערות הוי בכלל הקטנות דהא האב יכול לקבל הגט של בתו הנערה) נתגרשה בתי אפי' קטנות אינן בכלל וא"כ בזה הוא הפי' דאפי' קטנות אינן בכלל ורק קטנות אבל נערות הוי בכלל דהא היא יכולה לקבל את גיטה לרבנן דר"י והא דקאמר אפי' היינו משום שעל הבוגרת אינו נאמן מפני שהיא אינה ברשותו וא"כ קשה רישא אסיפא דברישא גבי קידושין הא דקאמר נתקדשה בתי הקטנות אינן בכלל קאי אקטנות ואנערות דהא נערה אינה יכולה לקבל הקידושין לר"י אליבא דרבנן ובסיפא גבי נתגרשה בתי דקאמר דהקטנות אינן בכלל היינו רק קטנות וכמו שפירש"י והביאו התוס' בגיטין (ד' ס"ד) דרק נערה יכולה לקבל אבל לא קטנה דבקטנה דווקא אבי' ולא היא