נועם ירושלמי על נשים קסז

לפיכך תלה הדבר בתנאי כדי שיוכל לחזור בו בכל שעה קודם שיתקיים התנאי ולפיכך האומר לחבירו שדי מכורה לך ע"מ שאתן לך מאתים זוז חוזר בזה ובזה ובזה יתבאר הירושלמי ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שעה שיכתו' אונו (פי' שאע"פ שהתנאי זה הוא לטובת הלוקח וא"כ אין המוכר יכול לחזור בו) ע"ז אומר שתנאי זה הוא גבי מוכר ג"כ וע"כ יוכל המוכר לחזור בו שלא לכתוב אונו ויתבטל המקח ר' יונה ור' יוסי פליגין שהכונה הוא רק ליפות כחו של לוקח שאם לא יכתוב אונו יוכל הלוקח לחזור בו מן המקח אבל לא המוכר וע"ז אומר אתי דר' בא כשמואל ודרב חולה כר' יוחנן (פי' אם מתנה המוכר אם הכונה הוא לטובת הלוקח או שהכונה הוא לטובת המוכ') שמואל שאל לרב הונא כו' כתב מתנה בלשון קנין א"ל ארכביה אתרי ריכשי סברין מימר מייתי תרי סוסי שטיין כו' וההן אזיל בדא וההן אזיל בדא לא אשכח גבי' כלום וא"כ לפי"ז סובר רב הונא דהוא לטובת המוכר וא"כ מה שאמר ר' בא לפני שמואל ולא קיבלה הוא דליפות כוחו של לוקח נתכווין וא"כ לא אזיל ר' בא לטעמיה דהא ר' בא סובר דעל מנת לכתוב אונו לא קנה עד שיכתוב אונו וגם המוכר נמי יכול לחזור וא"כ איך אמר ר' בא שאמר קומי שמואל ולא קיבלה משמע שסובר כשמואל אמר ר' יוסי ממלחיא ייפת כחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה שהמוכ' לא מכר את הכל והנותן מתנה נותן את הכל וא"כ כשאמרה לפני שמואל ולא קיבלה א"כ משמע דהכונה הוא לטובת המוכר היינו שלא יהיה שיעבוד כמו מתנה וכן לענין מכר היינו שהמוכר לא מכר את הכל וע"כ אתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן חד בר נש מי דמיך כו' אם אמר לזכותו דברי הכל זכה והוא משום דהא דאמר כתבו ותנו הוא ליפות כחו של לוקח וא"כ אתי כרב הונא דהתנאי הוא לטובת הלוקח ועיין לקמן (פ"ג דקידושין ה"ב) ואין שיטת הש"ס דילן כן דהא אמרינן בכתובות (ד' נ"ה) דבבי רב משמיה דרב אמרי ארכבי' אתרי ריכשי הרי הוא כמתנת ברי' והרי הוא כמתנת שכ"מ אלמא דהכונה הוא ליפות כחו של לוקח בהא והטעם הוא משום דרב אזיל בתר אומדנא ואעפ"כ אמר רב בקידושין (ד' כ"ז) ב' שטרות הן כו' על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה ומזה הוכיחו הפוסקים דהתנאי הוי ג"כ לטובת המוכר וכן רב הונא נמי סבר הכי ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן משום דלשיטת הש"ס דילן לא תלוי בהכי דהא הטעם של רב הוא משום דאזיל בתר אומדנא ולא שייך להא דעל מנת שתכתבו לו את השטר כו' ודו"ק]

עוד שם ר' בא בשם ר' יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה משך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמת החמור בעל החמור צריך להביא ראיה שהי' חמורו קיים בשעה שמשך את הפרה שכל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מן החליפין ומאן כו אמ' ר"ז ואנא לית סבר לה כו' אמר ר' בא לר"ז מתנית' פליג' על שמואל היו בה מומין ועודה בבית אבי' האב צריך להביא ראיה לא הבעל צריך להביא ראיה להוציא קידושין מרשות האב תלמידי' דר' יונה אמרו בקידושין קטנים

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד והוא (ט"ס וצ"ל) אמר ר' בא מתניתא מסייע ליה לשמואל דאע"ג דבכל מקום המוציא מע"ה אעפ"כ כיון שנולד הספק ברשות בעל החמור על בעל החמור להביא ראיה ואעפ"י שכבר משך בעל החמור את הפרה א"כ היא עומדת ברשות בעל הפרה אעפ"כ לא אזלינן בתר הרשות מחמת הקנין אלא בתר המקום שהיא עומדת והיא עומדת ברשות בעל החמור והוא כמו דאמרינן בכתובות (ד' ע"ו) אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך ב"ה את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על ב"ה להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ותנא תונא כלה (פי' אמר רב נחמן בר יצחק. כלה בבית אביה ולקידושין כו') וה"נ אומר בירושלמי אמר ר בא מתניתא מסייעא לשמואל (כצ"ל) היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה ולא הבעל צריך להביא ראיה להוציא קידושין מרשות האב וא"כ הטעם הוא משום דנולד ברשות האב דהיינו רשות האב ממש וע"ז משני תיפתר בקידושין קטנים וא"כ האב הוא המוציא לענין כתובה וע"כ צריך להביא ראיה והא דר' זירא פליג היינו משום דר"ז סובר דלא אזלינן בתר המקום אלא בתר רשות הקנין וא"כ כיון שמשך בטל החמור את הפרה ואירע ספק בחמור א"כ בעל הפרה צריך להביא ראיה שמת קודם והוא כמו דאמרינן (שם) כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי כו' הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה ותנא תונא כלה (פי' סיפא דמתניתין דהוא סובר דמשנכנסה ברשות הבעל היינו משכנסה אף שהיא עומדת ברשות האב וכמו שפירשו שם) אבל לשיטת הירושלמי סובר שמואל דבתר המקום אזלינן וע"ז אומר ר' הונא ור"פ כו' א"ל מתניתא מסייעא לשמואל (צ"ל מתניתא פליגא על שמואל ודלא כפי' הפ"מ לפי הגירסא שלפנינו נכנסה לרשות הבעל כו' ולא האב צריך להבי' ראי' להוציא כתוב' מרשו' הבעל (פי' דהיו סבורין שמשנכנסה לרשות הבעל היינו אע"פ שהיא עדיין ברשות האב ואף עפ"כ צריך הבעל להביא ראיה). וע"ז אומר אמר לון לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהוא צריך להביא ראיה וזה כיון שכנס כמי שמשך (פי' דזה מיירי לאחר שנכנסה לרשות הבעל ממש ואם משך בעל הפרה את החמור ונמצא שהוא שבור בודאי על בעל הפרה להביא ראיה שהיה תחילה שבור ועיין בירושלמי בב"ב]

עוד שם ר' בא כו' מכר לו פרה בדמים דחזקי' (הוא ט"ס וצ"ל דחקי') א"ל הב לי אינון פריטיי' א"ל מה את בעי מנהון א"ל מזבין לי חמור משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית ר' יוסי אומר אינה ניקנית סבר ר' בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין

והנה המפרשי' והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי ולי נראה לפרש והוא שאומר מכר לו פרה בדמים (דחזקי' הוא ט"ס ונ"ל דחקי') פי' שדחקו למעותיו וע"כ לא נקנה לו הפרה והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' ע"ז) ואמר רבא האי מאן דזבין מידי לחברי' וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני כו' וע"כ כיון דעייל ונפיק אזוזי לא קנה וע"ז אומר לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה ר' בא אמר נקנית (פי' דכיון דהמקח בטל לגבי הפרה דעייל ונפיק אזוזי א"כ הוי כמו חליפין שזה מחזיק הפרה והוא נותן לו חמור ור' יוסי אומר אינה ניקנית סבר ר' בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין (פי' דהא זה אינו יודע שבטל המקח מהפרה מחמת דעייל ונפיק אזוזי וא"כ הוא נותן לו בדמי מכירה שמכר לו הפרה ומעות נמי לא קנו והא דאמרינן בב"מ (ד' מ"ו) יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור ופירש"י מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך השור ונתחייב לו המעות א"ל פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור אבל השור קנאו וא"כ קנה מצד הדמים אבל הכא לא קנה הפרה וא"כ אינו חייב לו מעות דהא המקח בטל דעייל ונפיק אזוזי ובתורת חליפין נמי לא הוי דהא הוא אינו יודע שהמקח בטל וא"כ כבר קנה הפר' ע"כ לא הוי לא בתור' חליפין ולא בתור' דמי'

וע"ז אומר ר' מנא בשם ר' יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה האיך עבידא מכר לו פרה בדמים סמוכה גבי' חדא פריטיי' א"ל מה את בעי מנהון א"ל מזכין לו חד חמור א"ל הרי חמור לפניך משך זה לא קנה זה ומשך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו (פי' דבכה"ג שנשאר חייב לו חד פרוטה) ושיטת הירושלמי דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בב"מ (ד' ע"ז) ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחברי' ופש לו חד זוזא וקא עייל ונפיק אזוזא יתיב רב אשי וקא מעיין בה כה"ג מאי קני או לא קני א"ל רב מרדכי לר"א הכי אמר אבימי מהגרוני' משמי' דרבא זוזא כזוזי דמי ולא קני אלא דשיטת הירושלמי דכיון דלא נשאר רק חד זוזא קני וא"כ קנה הפרה לעצמו ואח"כ בדמי הפרה קונה החמור ולא בתורת חליפין אלא בתורת דמים וזה קונה לעצמו וזה קונה לעצמו וכמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ו) יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה כו' וכמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"ז) ר' יוסי בר ממל כהנת מותרת לצאת לחוצה לארץ כו' עיין בסוטה (פ"ז ה"ג) מה שביארתי שם: האיש מקדש פרק

שני

(ה"א) מתני' האיש מקדש בו ובשלוחו כו' ובגמ' בית שמאי אומרים אין השליח עולה משום עד ובה"א השליח עולה משום עד האיך עבידא שלח שנים (פי' מלבד השליח או שצ"ל שלח שלשה) על דעתין דב"ש שליח ושני עדים על דעתין דב"ה שלשתן שלוחין ושלשתן עדים ומה שפי' הפ"מ הוא דוחק והק"ע פירש דלב"ש צריך שיאמר שיהא הא' שליח ושנים עדים אבל אם אמר שיהיו כולן שלוחין אין א' מהם יכול להיות עד ולב"ה יכול לעשות שלשתן שלוחים והן הן עדיו כו' ולי נראה דאיפשר לומר דאומר האיך עבידא שלח שלשה על דעתין דב"ש שליח ושני עדים (פי' דמסתמא הי' הכונה שיהי' אחד שליח והשנים עדים דב"ש סברי דאין שליח נעשה עד) ועל דעתין דב"ה (פי' דאמרו דשליח נעשה עד שלשתן שלוחים ושלשתן עדים) והנ"מ הוא דאם היו שלשתן שלוחין א"כ אינו יכול לבטל רק בפני השלשה וכמו דאמרי' בגיטין