נועם ירושלמי על נשים קסו

עוד שם הרי את ב"ח וולדך עבד ולדה כיוצא בה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א לא עשה כלום אר"א כך פירשה ר' הושעי' אב המשנה שניהם ב"ח ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים על דעתי' דר' יוחנן ניחא מחלוקה על דעתי' דר' אלעזר מה איכא מחלוקת אלא כיני דבריו קיימין דברי ריה"ג וחכ"א לא עשה כלום מהו לא עשה כלום אמר ר"א כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה שניהם ב"ח ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהם עבדים וכרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו ופי' הפ"מ הא דריה"ג כר' אתי' דאמ' אדם משחרר חצי עבדו קנה וה"נ כחצי עבדו הוי וכהאי אוקימתא דלעיל כרבי והילכך ס"ל דבריו קיימים

[והנה בספרי נחלת יהושע (סי' כג) הבאתי מה שהקשה הק"ע דדילמא קסבר עובר לאו ירך אמו הוא כמו דאמרינן בתמורה (דף כה) אליבא דרבנן וכן ס"ל לר"י התם דעובר לאו ירך אמו הוא ובאמת קשה טובא דהא ריה"ג דאמר דבריו קיימין ודאי דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא וע"כ היא ב"ח וולדה עבד וא"כ הוי כב' גופין וא"כ מה צריך לומר דס"ל כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו ודוחק לומר דאע"ג דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא אעפ"כ הרי היד שלה מעורב בה כח מן הולד דזהו דוחק דכיון דס"ל דעובר לאו ירך אמו הוא וכמו דלא אמרינן דהיא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו וכמו שהאריכו בזה התוס' בב"ק (ד' מז) ושם ביארתי דקאי אהא דר' הושעי' דאמר דשניהם ב"ח והטעם משום דאמרינן דעובר ירך אמו הוא אך אי אמרינן דשניהם ב"ח א"כ לא הוי כמשחרר חצי עבדו עיי"ש שהארכתי בזה דאפי' אי שניהם ב"ח אעפ"כ צריך לומר דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו. אך אעפ"כ הוא דוחק לומר דהא דאמר דאתי כרבי קאי על הא דאמר ר' הושעיה תחילה שניהם בני חורין

ע"כ נראה לי לפרש הירושלמי דקאי אהא דקאמר בתחילה כתב כל נכסיו לשני עבדי' כאחת שניהם יצאו לחירות ושניהם צריכין לשחרר זה את זה רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו דהא כיון שכתב כל הנכסים לשני עבדים א"כ לא שיחרר בכל עבד אלא חצי וא"כ אתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו (והוא כמו דאמרינן בגיטין (דף מב) א"ל אביי ובכולו לא פליגי והתני חדא הכותב נכסים לשני עבדיו קנו ומשחררין זא"ז ותני' אידך האומר כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדי אף עצמם לא קנו מאי לאו הא רבי והא רבנן (פי' דהא דקני אתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו והא כרבנן דאין אדם משחרר חצי עבדו)

וע"ז אמר ר' זעירא לר' בא לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר שהרי כשכתב לשניהם וא"כ זוכה העבד לחברי' הנכסים ומחמת זה יצא לחירות וא"כ אפי' תוקמי כרבי נמי לא אתי שפיר דאיך זוכה כל א' החצי בשביל חבירו הא אין זוכה מרבו לאחר והרי בחצי השניה הוא עבד וא"כ אין זוכה בחצי השני מרבו לאחר וא"כ נפשוט מזה דהעבד זוכה מרבו לאחר א"ל מה את סבור משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות (פי' לא שמשחררין אח"כ זא"ו אלא דזה בא כאחת ושניהם משוחררין כיון דבאו כא' וא"כ צריך להיות שניהם משוחררין) וא"כ לא קשה דהעבד זוכה מרבו לאחר כיון דשניהם משוחררים וא"כ לא צריך לאוקמי כרבי נמי דכיון דשניהם באים בבת אחת א"כ הוי כאלו כל אחד משוחרר בכולו ולא הוי כמשחרר חצי עבדו (וכה"ג אמרינן בגיטין (דף מב) לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולו והא דאמר חצי חצי (ופירש"י הא דאמר כולו קמייתא כגון שכתב שני שטרות כדפרישית ובכל א' כתב כל נכסי לפלוני עבדי ומודו רבנן דכיון דמזכה להם בבת אחת ונפקו כולי' מיניה קנו) וע"ז אומר בירושלמי נמי על הא שאומר תחילה רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר' יוחנן דרבי היא דאמר אדם משחרר חצי עבדו. וע"ז אמר ר' זעירא לר' בא לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר א"ל מה את סבור משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות (פי' כיון דאי אמרינן דשניהם משוחררין ע"כ לא הוי כעבד שזוכה מרבו לאחר. וא"כ לפי"ז לא צריך לאוקמי כרבי אלא אפי' כרבנן דתפשינן הסוף בתחילה דאי אמרינן דשניהם משוחררין א"כ לא הוי מרבו לאחר וכן לא הוי חצי עבד) וע"כ אמרינן דשניהם משוחררין וממילא לא הוי חצי עבד וא"כ אתי אפי' כרבנן נמי משום דתפשינן הסוף בתחילה דכיון דשניהם משוחררין בכולו א"כ לא הוי תחילה חצי עבד

וע"ז מביא הפלוגתא הרי את ב"ח וולדך עבד ולדה כיוצא בה כו' ומסיק דבריו קיימין דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א לא עשה כלום מהו לא עשה כלום כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה שניהם בני חורין והטעם דסובר דעובר ירך אמו הוא וכיון שהאם משוחרר ממילא משוחרר נמי הולד ואע"ג דרבנן סברי דאינו יכול לשחרר חצי עבדו. וא"כ אם נאמר דאין אדם משחרר חצי עבדו וא"כ לא הוי משוחרר כלל. וא"כ ממילא אינה מתפשטת השיחרור לגבי הולד ג"כ כיון שאין אדם משחרר חצי עבדו רק דר' הושעיה שאומר דשניהם ב"ח הוא משום דסובר דתפשינן הסוף בתחילה כיון דלאחר שיהיו משוחררין נתפשט השיחרור בכולו וא"כ לא יהיה חצי עבד כיון דמתפשט בכולו כיון דעובר ירך אמו הוא ושיירו אינו משויר כמו דאיתא בתמורה (דף כה). וע"כ אומר ר' הושעי' דשניהם ב"ח: ר' אמי בשם ר"י שניהם עבדים והוא דאין אדם משחרר חצי עבדו ולא תפשינן הסוף בתחילה דהיינו כיון שאם יהיה משוחרר יתפשט השיחרור בכולו וא"כ שניהם באים כאחת השיחרור ומה שהשיחרור מתפשט כאחת וע"כ הוא משוחרר. דכיון דלע"ע הוי שיחרור של חצי עבד וע"כ כיון דעובר ירך אמו הוא א"כ ה"ל חצי עבדו וע"כ שניהם עבדים דהמשחרר חצי עבדו לא קנה, וע"כ שניהם עבדים

וע"כ כיון דר' יוחנן אומר דלא תפשינן הסוף בתחילה וע"כ סובר דשניהם עבדים וע"ז אומר כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו (פי' וא"כ הא דתני' כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת שניהם יצאו לחירות ושניהן צריכין לשחרר זה את זה א"כ אתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו)

ועוד איפשר לומר בפשיטות דצ"ל (ודלא כרבי) דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו (פי' וע"כ אמר ר' יוחנן דשניהם עבדים והוא משום דסובר דעובר ירך אמו הוא וע"כ הוי כמשחרר חצי עבדו וע"כ אומר דשניהם עבדים) והא דלא קאמר ר"י כר' הושעי' היינו דלר' הושעי' דאמר דשניהם ב"ח א"כ לא ניחא שפיר הא דתני וחכ"א לא עשה כלום משמע ששניהם עבדים ועוד דלא ניחא לו לומר דשניהם ב"ח ואפי' אי אמרינן כרבי דמשחרר אדם חצי עבדו אעפ"כ אין משוחרר העובר משום דלא דמי להקדש דבהקדש אם הקדיש חציו מתפשט הקדושה בכולה וכמו דאמרינן פ"ק דקידושין (דף ז) דהמקדיש דבר שהנשמה תלוי' בה הוי כולה עולה ואילו בעבד אם משחרר חצי אינו משוחרר אלא חצי ע"כ לא דמי להקדש ואפי' אי עובר ירך אמו הוא אעפ"כ אם אומר הרי את בת חורין וולדך עבד הוי עבד וא"כ צריך לפרש הברייתא דחכמים אומרים לא עשה כלום היינו ששניהם עבדים א"כ הטעם הוא דאין אדם משחרר חצי עבדו ועובר ירך אמו והוי כמשחרר חצי עבדו וע"ז אומר ודלא כרבי דרבי אומר אדם משחרר חצי עבדו ודו"ק]

שם (ה"ד) ר' אבהו בשם רשב"ל המוכ' מעשרו' שדהו לחבירו עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי ה"ג)

עוד שם רב יהודה שלח שאל לר' אליעזר האחין שחלקו כו' [עיין מה שביארתי ע"ז סוף ספרי נחלת יהושע (חלק ב' דרוש י"ג)

שם (ה"ה) בכסף ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל ע"מ לכתו' אונו לא קנה עד שעה שיכתו' אונו ר"י ור' יוסי פליגין אתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן דר' בא כשמואל שמואל שאל לרב הונא שוחט ונתעסק בקדשים אמר לו לרצונכם פרט למתעסק כתב מתנה בלשון קנין אמר לי' ארכביה אתרי רכשי ברקו סברין מימר מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבי לי' על תריהון וההן אזיל בדא וההן אזיל בדא ולא כו' אמר ר' יוסי ממלחי' ייפת כוחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה שהמוכר לא מכר את הכל והנותן מתנה נתן את הכל ודרב הונה כר' יוחנן חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני וחזר ואמר כתבו ותנו ר"א ור"ש בן יקום אעלון עובדא קומי ר"י אמר אם אמר לזכותו דברי הכל זכה ואם לזכותו בכתב כ"ע מודו שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה

[והנה הפ"מ פי' דהא דאמר ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב אונו לא קנה עד שעה שיכתוב אונו דהא דקאמר בכסף ע"מ לכתוב אונו שהוא במקום שנוהגין לכתוב השטר לא קנה בכסף לחוד כו' והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ו) אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קני כו' ולפי"ז לא יתיישב הא דאמר לקמן דאתי דר' בא כשמואל ודרב הונא כר' יוחנן וכן הק"ע לא ביאר בזה הירושלמי כל הצורך]

ע"כ נראה לי דהא דקאמר ר' בא סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב אונו לא קנה עד שעה שיכתוב אונו הוא כמו שכתב הרא"ש (והבאתיו בספרי נחלת יהושע (ס' יג) בהא דאמרינן בב"ב (ד' עז) והא אמר רב בר יצחק אמר רב שני שטרות הם זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה וכתב הרא"ש שם ולי נראה דאפי' אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז יכול לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן תתקיים התנאי בע"כ ותתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא לפטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידי' רמי לאתנויי ולא אתני ואמר בפרק איזהו נשך (ד' ס"ו) דתנאי כזה לאו תנאי הוא אלא לפטומי מילי בעלמא הילכך לטובת הלוקח לאו תנאי הוא ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל ממילא וא"ל כיון דלאו תנאי א"כ המעשה קיים ואפי' לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל וכן כתב הר"ן (בפ"ק דקידושין) דאמרינן בקידושין (ד' כ"ז) זכו בשדה זו לפלוני כו' דמהכא שמעינן שאעפ"י שהתנאי לתועלת המקבל תנאה הוי ואע"ג דגמרינן מתנאי ב"ג וב"ר והתם תנאה לטובת הנותן הוה אפ"ה תנאה דהוי להנאת המקבל כי הכא מהני ואינו יכול לומר הריני כאלו נתקבלתי שהמוכר ג"כ