נועם ירושלמי על נשים קסה

(והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בקדושין (ד' כ"ג) דקאמר ורשב"א היא דרשב"א אומר אף בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו והא דבכסף ע"י אחרים הפירוש הוא דאחרים נותנים לרבו ולא לעבד דאל"כ לא יצא לחירות משום דאין קנין לעבד בלא רבו ובשטר הפירוש הוא ע"י אחרי' דהיינו שרבו נותן השט"ח לאחרים ולא לעבד גופא) ולשיטת הירושלמי יתפרש דבין בכסף בין בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמו דבשטר צריך שיתנו לאחרים וכן בכסף אם רוצה להקנות ע"י שיתן לאחרי' יוצא אבל לא ע"י עצמו ולקמן יתבאר בזה ודו"ק

עוד שם אמר ר' אבין אתיי' כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ולית לי' לרבנן אדם משחרר חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שכולו שלו שני' היא כזכה מימינו לשמאלו דהא כיון שחצי עבדו הוא שלו א"כ לא יצא עדיין מרשות רבו ולית לי' לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו אית לי' במזכה לו ע"י אחר ולית לרבנן במזכה לו ע"י אחר סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר ושאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר

והנה הק"ע פירש דהא דאמר אתיי' כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו (פי דהא דאמר רשב"א בשטר ע"י אחרי' ולא ע"י עצמו היינו דווקא במשחרר חצי עבדו וכדמסיק כו') והפ"מ פירש דהא דאמר אתיי' כרבי לאו אהא מתניתין קאי אלא אמתני' דפרק השולח מי שחציו עבד וחציו ב"ח כדגרסינן התם דמוקי לה כרבי ואגב דלקמן דאמר מזכה לו ע"י אחר נקט לי' הכא ושניהם שגו בפירושם

ולי נראה דאמר דהא דרשב"א אתי כרבי כו' והוא דהא קשה לרשב"א דאמר דבשטר דווקא ע"י אחרים ולא ע"י עצמו וא"כ קשה דהא הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר ושאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר וכמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ג) בעי רבה לרשב"א עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה מאשה כאשה או דילמא אשה דאיהי מצי מקבלה גיטא שליח נמי מצי משוי עבד דאיהו לא מקבל גיטי' שליח נמי לא מצי משוי כו' ואלא הא דאמר רב הונא ברי' דר' יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדין ושליח מצי עביד ועיי"ש בתוס' בד"ה מהו כו' ב' הפירושים עיי"ש

וע"ז אומר בירושלמי אתי דרשב"א כרבי (פי' שהוא סובר דהא דאחר מקבל הוא בתורת שליחות וא"כ איך מצי עביד שליח כיון דהוא בעצמו לא מצי לקבל גיטו) וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' אבין אתיי' כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ומקשה ע"ז ולית לרבנן אדם משחרר חצי עבדו כו' עד דמסיק סברי רבנן הראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר ושאינו ראוי לזכות ע"י עצמו אינו ראוי לזכות ע"י אחר וא"כ סובר רבי דאע"ג שאין ראוי לזכות ע"י עצמו ראוי לזכות ע"י אחר וה"נ סובר רשב"א דאע"ג שאינו ראוי לזכות לעצמו ראוי לזכות ע"י אחרן וע' בתו' גיטין (ד' כ"ג) בד"ה ונעשה כמי שהקנה לה א' מאברי' תימא לר"י אם הי' עוברה האיך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כיון דידה כיד רבה שלא שיחרר אלא העובר כו'. ולשיטת הירושלמי כיון דמוקי לה כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו א"כ דווקא ע"י אחר) ודו"ק

שם פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ר"א ור"ש בן יקים כו' ר' יוחנן אמר לא הכל ממנו לשעבד בניה מה הם עבדי' מה שייר בה מעש' ידי' ר"א ור' יוסי תריהון אמרין דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו וכתב הפ"מ ובבבלי פרק השולח (ד' מ') קאמר ר' יוחנן התם כופין את היורשין וכותבין לה גט שיחרור אמר לפניו ר' אמי ור' אסי אי אתה מודה שבני עבדים

והנה הפ"מ שגה בזה וגם לא ביאר כל הצורך והפי' הוא ששאל בני' מה הם ומה שעשה לה הכתב שלא השתעבד אם הכונה הוא שתצא לחירות ובני' בני חורין והשיב שבני' עבדים ומה שייר בה מעשה ידי' פי' שלא תשתעבד. וע"ז אמרו ר' אבא ור' יוסי כו' דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו ופריך ולית לי' לרבנן אדם משחרר חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שהוא כולו שלו שני' היא שהוא כזכה מימינו לשמאלו (פי' כיון דאינו משחררו לגמרי א"כ ליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא' וא"כ מה שקנה עבד קנה רבו) ופריך ולית לי' לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו (פי' דאיך משחרר חצי עבדו הא מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ איך משחרר חצי עבדו) וכן הקשו התוס' בגיטין (ד' כ"ג) בהא דאמרינן התם עובר ירך אמו הוא ונעשה כמו שהקנה לה א' מאברי'. וכתבו התוס' תימא לר"י היתה עוברה איך זכתה לו אע"ג דירך אמו הוא כו' ואפי' שיחרר כולה חוץ מידה לא הי' לזכות לו דכשמשחרר כולה יש לה כח לזכות משום דגיט' וידה באים כאחת כדאמרינן בפ"ק דקידושין וע"ז פריך ולית לי' לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו ומשני אית לי' במזכה ע"י אחר ופריך ולית לרבנן במזכה ע"י אחר ומשני קסבר הראוי לזכות ע"י עצמו זוכה ע"י אחר וכל שאינו ראוי לזכות לעצמו אינו זוכה ע"י אחר (פי' כל היכא דאיהו מצי עביד שלוחא דידי' מצי עביד וכל היכא דאיהו לא מצי עביד שלוחו נמי לא מצי עביד)

וע"ז קאמרי ר' אבא ור' דאתי כר' דאמ' אדם משחר' חצי עבדו אבל בלאו"ה איך קנתה הכתב שלא תשתעבד כיון דליכא למימר בזה גיטו וידו באים כא' וכל זה הוא לשיטת הירושלמי שהי' ע"פ השטר דקאמר פלונית שפחתי אני עושה לה כתב שלא תשתעבד וע"ז קאמר דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו אבל לשיטת הש"ס דילן בגיטין (ד' מ') דאמרינן התם כי אהא ר"ז אמר ר"י מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה דהטעם משום מצוה לקיים דברי המת ע"כ יכול לצוות שלא ישתעבד בה אבל בירושלמי דמיירי בשטר ע"ז אומר דאתי כרבי דאדם משחרר חצי עבדו דאל"כ איך נתן לה כתב שלא תשתעבד הא ליכא למימר בזה גיטו וידו באים כאחת

ולפי"ז איפשר לומר דע"כ אמרינן בגיטין (דף לט) בההיא דשקל כומתא ושדי בה א"ל קני הא וקני נפשיך ואומר ר"נ דלא עשה ולא כלום ומאן דחזא סבר דהלכה כר"ש דאין הכסף גומר בה וכיון דאינו גומר בה ע"כ לא עשה ולא כלום אפי' לענין שיעבוד נמי דהא העבד אין קונה הכומתא דהא אין העבד יכול לקבל מתנה מרבו וכמו שכתבו התוס' בקידושין (דף כד) דאם ונתן מתנה לעבדו לא קנה כלל

(וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ג) פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר מאחר לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת ר"מ וחכמים אומר הא לך כסף זה ע"מ שלא יהיה לרבך רשות בהן זכה בהם העבד זכה בו רבו דברי ר"מ וחכ"א זכה העבד לא זכה רבו מה צריכא ליה מרבו לאחר מאי כשם שהעבד זכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר ועפ"ז מיושב מה שהקשה השעה"מ על הריטב"א בה' עבדים שכתב דלזכות לאחרים עדיפא מלזכו' לעצמו מהא דנדרים (ד' פח) דאשה זוכה לעצמה מיד הבעל ואעפ"כ לא יוכל לזכות ע"י העירוב ע"ש דמהירושלמי משמע כדעת הריטב"א דלזכות לאחרים עדיף טפי דקאמר דמרבו לעצמו לא מהני ומרבו לאחר מיבעי' ליה) ואפי' אי אמרינן דע"מ שתצא לחירות מהני היינו משום דהעבד נמי לא קנה כלל וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דקידושין (דף כד) דזה מקרי ע"י אחרים דהא העבד נמי לא קנה אלא שיתן לרבו ויצא לחירות אבל הכא קאמר ליה קני הא וקני נפשך אלמא דבתורת קנין הוא ועוד לר"א אליבא דר"מ ע"מ שתצא לחירות נמי לא מהני וגיטו וידו באים כא' נמי ליכא למימר דהא לר"ש אין הכסף גומר בה אעפ"כ לא נראה לי כלל לפרש באופן זה דכיון דאף לר"ש שאומר דאין הכסף גומר בה אעפ"כ יוצא מידי שעבוד ומעשה ידיה לעצמה א"כ אמאי לא יהיה לה יד לקנות הכומתא. וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף עז) בד"ה ידה גופא מי קני לי' והקשו התוס' וא"ת חצירה נמי לא קני לי' גופא אלא פירי וי"ל כיון דקנוי לו לפירי הוי כאילו קנוי לו גוף החצר אבל מעשה ידי' מעלמא קא אתי ועוד דהחצר קנוי לו בע"כ של אשה אבל ידיה אינם קנוים לו בע"כ דיכולה היא לומר איני ניזונית ואיני עושה]

ואיפשר לומר דנתחלפו השורו' (וצ"ל) לעיל אחר הא שאמר אם הי' עוברה זכתה לו וצ"ל ר' אבא ור' יוסי תריהון אמרין דרבי הוא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו וכן הוא בגיטין (ד' כ"ג] חד אמר הא מני רבי היא דאמר אדם משחרר חצי עבדו קנה וחד אמר מ"ט דרבי בהא קסבר עובר ירך אמו הוא ונעשה כהקנה לה א' מאברי' ופירש"י וחד אמר מוסיף ומסיים פירוש הדבר וא"כ אפי' אי אמרי' דעובר ירך אמו הוא אעפ"כ צרי' לומ' דאתי כרבי דאמר אדם משחרר חצי עבדו וכן אומר בירושלמי דרבי היא דאמר אדם משחרר חצי עבדו

עוד שם רבי יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם ר"י דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו א"ל ר' זעירא לר' בא לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר א"ל מה את סבור משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות ולקמן יתבאר בזה: