נועם ירושלמי על נשים קסב

אך דמהירושלמי דכתובות (פי"א ה"א) משמע שסובר דאין אותיות נקנין במסירה דאמרינן שם ר' יהודה ברח לנוי אתא עובדא קומי ר' יוסי שכ"מ שאמר ינתנו אותיותיו לפלוני אמר לי' אין שכ"מ מזכה אלא בדברים שהן נקנין או בשטר או במשיכה ואלו נקנין במשיכה ובשטר כהדא דתני ספינה נקנית במשיכה ד"ה ר' נתן אומר ספינה ואותיות נקנין במשיכה כתב ולא משך משך ולא כתב לא עשה ולא כלום עד שיכתוב וימשוך וא"כ משמע שסובר דאין אותיות נקנין במסירה דהא אומר דאותיות משך ולא כתב לא עשה ולא כלום עד שיכתוב וימשוך ואיפשר לומר דר' אבהו פליג וסובר דאותיות נקנין במסירה

ובזה יתבאר הירושלמי דכתובות (פ"י ה"א) ימים שבינתים תפלוגתא דר"מ ורבנן על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו

והנה שם ביארתי על מה שנדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ היכן פליגי ר"מ ורבנן דר"מ סובר בשטר נתחייבו הנכסים ורבנן סברי בכסף נתחייבו הנכסים וביארתי שם בספרי

וכעת נ"ל דאיפשר לומר דאי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים ע"כ אותיות נקנין במסירה כיון דבשטר נתחייבו הנכסים אבל אי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים והשטר הוא לראי' ע"כ אין אותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש (בפ"י דב"ב ד' קס"ט) ויראה לי דהא דאמר דהשטר נקנה לרשב"ג במסירה ולרבנן בכתיבה ומסירה אם מסרו לו וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודי' דבי' היינו דווקא בשטר קנין שכ' שדה קנוי' לך ואם מסרו לוקח ראשון ללוקח שני קנה אעפ"י שלא נכתב השטר בשמו כו' ואלים מכירת שטר מכר שנסתלק לוקח ראשון לגמרי אבל מכירת שט"ח לא נסתלק המלוה עדיין שהרי עדיין בידו למחול ללוה אבל אם נקנה השדה בכסף או בחזקה או בקנין סודר וכתב השטר לראי' אם מכר לו אותו השטר וכתב לו קני לך איהי וכל שיעבודי' דבי' לא קנה כו'

וע"כ אי אמרינן דבשטר נתחייבו הנכסים א"כ אותיות נקנין במסירה אבל אי אמרינן דבכסף נתחייבו הנכסים א"כ אין אותיות נקנין במסירה והשתא ניחא הא דאמר ע"ד דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו (פי' והשטר אינו אלא לראי') והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' מ"ח) לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת כו' לעולם שט"ח דאחרים והכא במלוה בשטר ובמלוה ע"פ קמיפלגי במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קא מיפלגי דתני' אותיות נקנין במסיר' דברי רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קני עד שיכתוב וימסור מר אית לי' דרבי ומר לית לי' דרבי וא"כ ר"מ סובר דאותיות נקנין במסירה וא"כ מוכח שסובר דבשטר נתחייבו הנכסים וע"כ כיון שהחיוב הוא רק ע"י השטר ע"כ נקנין במסירה וחכמים דסברי דאין אותיות נקנין במסירה סברי דבכסף נתחייבו הנכסים וא"כ כיון שאין השיעבוד ע"י השטר ע"כ אין אותיות נקנין במסירה וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (ד' קס"ט) דאם השטר אינו אלא לראי' אינו נקנה במסירה וע"כ אומר על דעתי' דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים על דעתין דרבנן בכסף נתחייבו וא"כ לפי מה שביארתי הירושלמי א"כ מוכח שסובר דבשטר קנין אותיות נקנות במסירה דהא דפליגי היינו דווקא בשט"ח והוא משום דסברי דבכסף נתחייבו הנכסים וא"כ כיון דלא הוי רק לראי' ע"כ אין אותיות נקנות במסירה אבל בשטרי קנין אותיות נקנות במסירה (ולפי"ז איפשר ליישב הירושלמי דכתובות (פי"א ה"א) דהא דאמר אין אותיות נקנין אלא במשיכה ובשטר היינו בשט"ח וכמו רבנן דאמרי דבכסף נתחייבו הנכסים (אלא דלפי מה שכתב הרא"ש אפי' כתב לי' קני לך איהי וכל שיעבודי' נמי לא מהני ואיפשר דלשיטת הירושלמי מהני) אבל בשטרי מקנה נקנות במסירה וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (שם) דשטרי קנין עדיף טפי

וע"ז אומר בירושלמי דבשטרי מתנה לא שמא יחזור בו רבו (וכמו שהגהתי שמא יחזור לו רבו ואותיות נקנות במסירה אבל למחילה לא חששו דהא עבד עברי גופו קנוי ולא מהני מחילה (ועוד דפליגי בירושלמי (ספ"ק דגיטין ה"ח) דין דמחל שטר לחברי' ר"ח ור' מנא חד אמר מחל וחד אמר לא מחל עד דמסר לי' שטרא ואיפשר דזה שסובר דלא מחל עד דמסר לי' שטרא הוא מהבריית' דקידושין (ד' מ"ז) התקדשי לי בשט"ח כו' וא"כ קשה דילמא מחל לי' וכמו דאמרינן שם אלא דכ"ע אית לי' דרב פפא והכא בדשמואל קא מפלגי דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזרו ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל דמר אית לי' דשמואל ומר לית לי' דשמואל כו' וע"כ הוי קשה לי' דאיך מקודשת וע"ז אומר דלא מחל עד דמסר לי' שטרא ובלאו"ה לא מהני מחילה ואיפשר לומר דתלי בזה דאם עיקר השיעבוד הוא בכסף ע"כ מהני מחילה אפי' לא מסר לו השטר ואם עיקר השיעבוד הוא בשטר ע"כ לא מהני מחילה עד דמסר לי' שטרא ע"כ לר"מ דאית לי' עיקר השעבוד הוא בשטר ע"כ לא מהני מחילה וע"כ לא חיישי'דילמא מחל לי' אבל לרבנן חיישינן משום דעיקר השיעבוד הוא בכסף וע"כ כיון שמוחל לו השיעבוד שבכסף ממילא ליכא שיעבוד בשטר (ואיפשר דהירושלמי לטעמי' אזיל דאמרינן בירושלמי (רפי"ב דכתובות) במה הוא מתחייב לה לא כן ר' יוחנן ור"ש בן לקיש תריהון אמרין הכותב שט"ח על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו וע"כ אם מחלו מחול לחכמים כיון דעיקר השיעבוד הוא בכסף וע"כ כיון שמוחל לו השיעבוד שבכסף ממילא פקע החיוב מהשט"ח דהוי ככותב שט"ח על חבירו שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב לו

ובזה האופן נמי איפשר לבאר הא דאמרינן בירושלמי (פ"ו דכתובות ה"א) על דעתיה דר"מ בשטר נתחייבו הנכסים וע"כ לא חיישינן למחילה דבעינן דווקא עד דמסר ליה שטריה אבל לרבנן בכסף נתחייבו הנכסים. וע"כ חיישינן דילמא מחל ליה

והנה איפשר לומר עוד דע"כ אומר בירושלמי דבשטר מתנה לא שמא יחזור לו רבו והקשה ע"ז הק"ע דהא בשטר של כסף יכול לחזור בו שיכול לשחררו ולהפקירו וי"ל כיון דכספו הוא לא יעשה כן שלא להפסיד כספו ואיפשר לומר כיון דהפקר בעינן שלשה א"כ לא יניחו אותו להיות עם השפחה כנענית וכן י"ל במחילה דמסתמא עשה בפני עדים וכמו דאמרינן בקידושין (דף מז) אלא שיחרור שטר למה לימא ליה באפי בי תרי זיל אי נמי באפי בי דינא זיל וא"כ לא יניחוהו להיות עם השפחה כנענית אך בשטר מתנה חיישינן שמא יחזיר לו השטר ולזה אין צריך עדים וכמו דאמרינן בב"ב (דף קעג) דאיתמר אותיות נקנין במסירה אביי אמר צריך להביא ראי' ורבא אמר אין צריך להביא ראיה ופירשב"ם צריך ראיה דראיה ועדים צריך שמסרו לזה בפניהם דלא נימא פקדון הוא אצלו או השמיטו ממנו ורבא אמר אינו צריך להביא ראיה וע"כ כיון דאינו צריך להביא ראיה ע"כ חיישינן שמא יחזיר לו השטר בלא ראיה וא"כ הוא משוחרר ואסור לישא שפחה כנענית וע"כ לא הביאוהו הרמב"ם משום דהרמב"ם סובר דהלכה כחכמים דאין אותיות נקנות במסירה ודו"ק

שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ושניהם במקרא א' דורשין ואם לא יגאל באלה ריה"ג דריש ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצ' ר"ע דריש ואם לא יגאל באלה אלא באלה משלים ויוצא דברי חכמים ר' יסא בשם ר' יוחנן בין זה ובין זה לשיחרור כו' ר' יעקב בר אחא כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלים ויוצא והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו משעבד ויוצא (ופי' הפ"מ והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו בתחיל' ומשעבד עמו שש שנים ויוצא ומשני לית כאן משעבד ויצא) סמי מכאן משעבד דאין דינו אלא כאל הי' תחת יד עובד כוכבי' שמשלים עד שנת היובל ויצא) רצו קרוביו של ראשון גואלין להן רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלין להם והק"ע פי בדוחק והפ"מ פירש רצו קרובין של ראשון ליגאל האי של ראשון כמו משל ראשון הוא כלומר אם קרובים רוצים לגאלו בפעם הראשון כשהוא ביד העובד כוכבים גואלין להן רצו קרוביו משל שני לגאול אם לא גאלוהו קרובים מן העובד כוכבים אלא אחרים ורצו הקרובים ליגאל עכשיו משל שני אין גואלים להן דלא כתיב גאולת קרובים אלא מן העובד כוכבים

ולי נראה דקאי אהא דקאמר לית כאן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא פי' עד שש וא"כ השנים שעבד תחילה עובד אח"כ עד שמשלים לשש אך הא דקאמר הרי הוא כנמכר לו משעבד ויוצא כיון שאינו צריך להשלים רק עד שש א"כ אמאי תני הרי כנמכר לו ע"ז אומר רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להם רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלים להם) ואם לא היה כנמכר מתחילה א"כ היו קרוביו גואלים אותו כמיד העובד כוכבים אבל אם הרי הוא כנמכר מתחילה ואם כן הקרובים אין גואלים אותו) וע"ז אומר הרי הוא כנמכר משעבד ויוצא (פי' שהרי הוא כנמכר בתחילה לישראל וא"כ אין קרובין גואלין אותו ולא שנותנים לו הדין של עובד כוכבים להיות קרוביו גואלים אותו אלא כנמכר לישראל מתחילה). וע"ז אומר הרי הוא כנמכר בתחילה אבל לענין זה לא הוי כנמכר