נועם ירושלמי על נשים קסג

בתחילה אלא שמשלים עד שש וכמו דאמר ר' יוחנן כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלים ויוצא וע"ז אומר ר' יסא בשם ר' יוחנן אתי כמ"ד באלה לשיחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד (דהא קאמר כדברי מי שהוא אומר לשעבוד משלים ויוצא א"כ מוכח דלשאר כל אדם לשיעבוד וכיון דשאר כל אדם לשיעבוד א"כ מוכח דגאולת קרובים הוא לשיחרור כר' יוסי הגלילי דאמר ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצא)

שם אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה שוה פרוטה ובגרועה שוה פרוטה דברי ר' יוסי בר' יהודה וחכמים אומרים מיעד והולך עד דמדומי חמה. אמר ר' חייא בר אדא הכל מודים בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה: וכתב הפ"מ דה"ק אע"ג דפליגי ר"י בר"י ורבנן אם יכול לייעדה אעפ"י שאין עליו שוה פרוטה ור' יהודה אמר יעדה והפדה עד שיהא שם כדי פדי' והוא שוה פרוטה הכל מודים שאם בא לגרע וליצא בגרעון כסף עד שיהא שם כדי שוה פרוטה משום דיוצא בגרעון כסף מוהפדה נפקא לן ול"נ דאיפשר לומר דזה קאי לענין הא דאמרינן בקידושין (ד' כ"ב) אם אמר יאמר העבד כו' אמר רבא מאי בתחילה בתחילת פרוטה אחרונה והוא משום דכתיב אם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד ואע"ג דבאמה העבריה יכול לייעדה אפי' בסיף פרוטה אחרונה כמו שאמרו חכמים דמייעד והולך עד דמדומי חמה אלמא דיש עליה שפחה עד דמדומי חמה וע"כ יכול לייעדה אבל בעבד עברי להיות נרצע כשיאמר אהבתי את אדוני בעינן דוקא בתחילת פרוטה אחרונה דאז הוי עבד ודו"ק]

עוד שם על דעתיה דר' יהודה בסוף נותן לה כסף ליעודים על דעתין דרבנן משעה ראשונה נותן כסף ליעודים מה נפקא מביניהון מעשה ידיה מ"ד בסוף נותן לה כסף ליעודים מעשה ידיה של בעלה מ"ד משעה ראשונה נותן כסף של יעודים מעשה ידיה של אביה כו' והנה הפ"מ פי' בכאן פירו' דחוק והפי' הוא מ"ד בסוף נותן לה כסף ליעודים מעשה ידיה של בעלה (פי' כיון שבסוף נותן לה כסף ליעודים א"כ עד הנה היה שפחה. ואח"כ מיעדה וע"כ מעשה ידיה של בעלה שהיה תחילה רבה) מ"ד משעה ראשונה נותן כסף של יעודים מעשה ידיה של אביה והוא דא"כ הכסף שנתן מתחילה לאביה היה בתורת קידושין וא"כ צריך להחזיר מעשה ידיה לאביה דהא ארוסה מעשה ידיה של אביה) ומוכח שסובר דיעוד אירוסין עושה (ועיין בס' נחלת יהושע (ס' י"ט) מה שביארתי שם) וע"ז אומר אפי' כמ"ד משעה ראשונה נותן כסף ליעודים מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שמעשה ידיך שלי (וא"כ אפי' כמ"ד משע' ראשונ' נותן כסף ליעודים אעפ"כ מעשה ידיה של בעלה)

עוד שם היה נשוי את אחותה ומתה מ"ד בסוף נותן כסף ליעודים צריכה כסף אחר ומ"ד משעה ראשונה נותן כסף ליעודים אינה צריכה כסף אחר אפי' כמ"ד משעה ראשונה נותן כסף ליעודים צריכה כסף אחר למה כ"ע מודו שאין קידושין תופסין בעריות

[והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) מאן דאמר בסוף נותן כסף ליעודים אינה צריכה כסף אחר ומ"ד משעה ראשונה נותן בסף ליעודים צריכה כסף אחר ואפי' כמ"ד בסיף נותן כסף ליעודים צריכה כסף אחר למה כ"ע מודו שאין קידושין תופסין בעריות

והנה כן הוא גירסת הק"ע רק שהק"ע נדחק בפירושו שם על הא דקאמר אפי' כמ"ד בסוף נותן כסף ליעודים צריכה כסף אחר למה כ"ע מודו שאין קידושין תופסין בעריות ע"כ נראה לי לבאר והוא שאומר היה נשוי את אחותה ומתה מ"ד בסוף נותן כסף ליעודים אינה צריכה כסף אחר (פי' לריב"י שאומר דבסוף הוא נותן כסף ליעודים אינה צריכה כסף אחר דהא כבר מתה ומ"ד משעה ראשונה נותן כסף ליעודי צריכה כסף אחר דהא משע' ראשונה היתה אחותה קיימת) וע"ז אומר אפי' כמ"ד בסוף נותן כסף ליעודים צריכה כסף אחר למה כ"ע מודו שאין קידושין תופסין בעריות והוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי ר' יוסי בר' יהודה כו' נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני והוא דאפי' לר"י ב"י דאמר בסוף נותן כסף ליעודים אפ"ה נעשה כאומר תחילה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום (והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) ולר"נ בר' יצחק דאפר אפי' לריב"י מעות הראשונות לקידושין נתנו) ורק דלריב"י הרי הוא כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום וכן אמרינן בקידושין (ד' י"ט) משל לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום כו' אמר רב אחא ברי' דרבא משל לריב"י פשיטא מהו דתימא הא לא אפר לה לאחר שלשים יום קמל"ן וא"כ כיון דהוי כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום וא"כ כיון שהיתה תחילה אחותה קיימת א"כ אפי' כמ"ד בסוף נותן כסף ליעודים אעפ"כ אם מתה אחותה צריכה כסף אחר דהוי כאומר לאשה התקדשי לי לאחר שתמות אחותך דאינה מקודשת וכמו דאמרינן בקידושין (ד' ס"ב) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתמות אחותך כו' וע"כ אומר דאפי' כמ"ד לבסוף נותן ליעודים (כצ"ל) צריכה כסף אחר למה כל עמא מודו שאין קידושין תופסין בעריות וא"כ ה"ל דבר שלא בא לעולם ואין קידושין תופסין בה]

עוד שם מסבר סבור ר' יוסי בר' יהודה אילין יעודין דהכא קידושי תורה הן (פי' דמיבעי' ליה אם הקדושין הוא כמו שאר אשה או דילמא גזירת הכתוב הוא וכמו שפירש"י בקידושין (ד' י"ח) בד"ה הכא כו' דריב"י דאמ' מעות הראשונו' לאו לקדושין ניתנו וכי מייעד לה בעבדו' שיש לו עליה מייעד לה ואין קידושין אל על ידי האב וגזירת הכתוב הוא שיהיו קידושין כו' וע"כ מיבעי להירושלמי אם זה הוא ככל קידושין דעלמא או שהוא גזירת הכתוב וע"ז אומר אמר ר' אבין אתי' דריב"י כר"ש בן אלעזר דתני בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאה שנגנבה או שנאבדה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ר' שמעון ב"א משום ר"מ אומר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דר' שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון כן ר' יוסי ב"ר יהודה עביד יעודים כמלוה (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמר רבא אמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליו משכון מקודשת מדר' יוסי ב"ר יהודה לאו אמר ר"י בר"י מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו והאי הלואה היא ולא משני כרשב"א כשיטת הירושלמי דהא בקידושין (ד' מ"ז) דקאמר אלא תריץ הכי ובמלוה אעפ"י שנשתייר שוה פרוטה אינה מקודשת רשב"א אומר משום ר' מאיר מלוה הרי היא כפיקדון ואמרינן התם דמלוה ברשות בעליהן לחזרה איכא בינייהו אבל בלאו"ה המקדש במלוה אינה מקודשת לכ"ע אבל הירושלמי לשיטתי' דת"ק סובר דהמקדש במלוה מקודשת ורשב"א סובר דבעינן דווקא שנשתייר שוה פרוטה וע"ז אמר דריב"י סובר כרשב"א משום ר"מ וא"כ הוי קידושי מלוה כמו כל קידושין דעלמא דהמקדש במלוה אם נשתייר שוה פרוטה מקודשת ולקמן (פ"ב ה"א) יתבאר עוד בזה

שם סדר מכירה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני סדר קידושין כך הוא כו' עי' בספרי נחלת יהושע (ס' כ')

עוד שם ואם לבנו ייעדנה כו' סוף הירושלמי עיין ע"ז ביבמות (פ"י ה"ז) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ך')

עוד שם מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי ר"י בר"י וחכ"א לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו ולאחר שלשים יום (פי' דזה קאי אליבא דרבנן דאמרי מעות הראשונות לקידושין ניתנו) אלו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשי' יום שמא אינה מקודשת לשניה' מכבר לכשירצה

והנה בש"ס דילן בפ"ק דקידושין (ד' י"ט) אמרינן משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו ולאחר שלשים יום שמקודשת לראשון והוא כמו שביארתי בספרי נ"י (סי' י"ט) דהירושלמי הוא כשיטת ר' יוחנן דהוא מרא דתלמודא שסובר בקדושין (ד' ס') דאפי' מאה תופסין בה דכולם תפסו לא מחמת ספק אבל הש"ס דילן הוא אליבא דרב דהטעם משום ספק חזרה והתם לא שייך חזרה דהא מפרש לדין יעוד דאורייתא [וע"כ פסק הרמב"ם כרב ולא כר' יוחנן]

אך לכאורה עדיין קשה דא"כ הקשה דר' יוחנן דהא תני' בבריית' דבאומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשי' יום דמקודשת לראשון וכ"ת הא ודאי ר"י מודה דאם מפרש בתנאי דהוי בתורת תנאי וכמו שהשיג שם בספר א"מ (ס' מ') על הט"ז דגם לר' יוחנן אם מפרש בתורת תנאי הוי ודאי תנאי ומקודשת לראשון אפ"ה אמאי אינו אומר אליבא דר' יוחנן דיעוד אם מעות הראשונו' לקידושין ניתנו הוי כאומר מעכשיו ולאחר שלשים יום דאם בא אחר וקידשה מקודשת לשניהם כמו דאיתא בירושלמי ואיפשר לומר לפי מה שביארתי דלדעת הירושלמי בעינן במעכשיו ולאחר שלשים יום שיהא השטר ברשותו בשעת גמר הקנין וא"כ לפי"ז יכול לחזור נמי וע"כ לדעת הירושלמי הוא מדומה ליעוד דהא ביעוד אם אינו רוצה אינו מייעדה ועיין בהרמב"ם וכמו שכתב הכ"מ (פ"ד מהל'