נועם ירושלמי על נשים קנח

נכנס היינו דווקא אם הוא נכנס לצרכו ע"כ אמרינן דיש ברירה וכבר הקשו על זה דהא אנן קייל"ן דבדאורייתא אין ברירה וכתבו הפוסקים בשם ר"ת דהטעם הוא משום דויתר מותר כו' ואפי' לפי מה שכתב הר"ן (שם) דבחצר השותפין בשעה שכל אחד משתמש הוא שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (דף מה). אך זהו דווקא אם הוא משתמש לצרכו אבל אם זורק לה גט א"כ לא נשתמשה כלל וע"כ הוי של שותפין ולא זכתה בהגט וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כג) על הירושלמי (פ"ה דנדרים ה"א) ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפים קונים זה מזה בחצר וחייבים זה בנזקי זה אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה (צ"ל ותקנה) אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל. והנה הפ"מ פי' שם בדוחק. וכתבתי שם שנראה לי שהפי' הוא כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' יא) דבחצר השותפין בשעה שכל אחד משתמש הוא משתמש בשלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (דף מה) וע"כ אם היו צבורין מתחילה לא קנה מטעם חצירו דכיון שהראשון נשתמש בה מתחילה ונעשית חצירו וא"כ איך יהיה חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפצו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו א"כ אין החפץ נקנה לו בזה ולא אמרינן דעי"ז החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפצו נעשה חצירו שלו וע"כ קנה החפץ וחצרו וחפצו באים כאחת כמו דאמרינן גבי גט דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת וכמו שביארתי שם דלא אמרינן גיטו וידו באים כאחת אלא דווקא גבי גט דבגט אשה ושיחרורי עבדים הוא אינו בתורת קנין שמקנה את האשה או את העבד לעצמו דהא יכול לגרש או לשחרר בע"כ וע"ז אמרינן בגיטין (דף עו) דגיטו וידו באים כאחת משא"כ מה שהוא בתורת קנין לא נוכל לומר דגיטו וידו באים כאחת ולא נוכל לומר שיזכה את החצר ע"י השטר המונח בחצר דכיון דעדיין לא קנה את החצר א"כ אינו מונח השטר בחצר וכמו שכתב הקצה"ח בה' מקח וממכר (ס' ר) וע"ז אמר' ר' בון בר כהנא באומר צבור ותקנה וע"כ כיון שאמר לו צבור ותקנה א"כ מטלטל החפץ ומניחו וכל מקום שהוא מהלך הרי הוא שלו אבל אם היו צבורין לא קנה כגון שהיו צבורין מתחילה לא קנה דגבי קנין לא אמרינן דבאים כאחת שיהיה חצירו מחמת החפץ המונח בתוכו והחפץ יהיה שלו ע"י החצר זה לא הוי גבי קנין

] וע"ז אמר הכא בירושלמי הי' נשוי, את בת אחיו אפי' כתב כמו שלא כתב והוא משום שבחצר כל מקום ומקום הוא של שותפות וא"כ לא הוי חצר דידה ואע"ג דאיפשר לומר דכיון דזורק לה הגט א"כ נקנה החצר ע"י הגט המונח בחצר אעפ"כ לא הוי גט

אך לפי"ז היינו דווקא אליבא דר' ינאי שסובר כרבנן דלא אמרי' גבי גט גיטה וחצירה באים כאחת וע"כ אמר ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וע"ז אומר אעפ"י שכתב במאן דלא כתב אבל אליבא דר"מ א"כ איפשר לומר דכיון דאמרי' דגיטו וידו באשה וכן בעבד השיחרור וידו באים כאחת וא"כ בחצר השותפין כיון שזרק לה הגט א"כ נקנה החצר ע"י הגט שלה המונח על החצר וא"כ בשעה ההיא הוי החצר שלה וגיטה וחצירה באים כאחת והא דאמר אעפ"י שכתב לה כמו שלא כתב היינו לרבנן דבעי כתיבה ולא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת משא"כ לר"מ דלא בעי כתיבה משום דאמרינן גיטה וחצירה באים כאחת א"כ אפי' בכה"ג נמי תיהוי גט ויש לדחות ודו"ק

עוד שם ר' ירמי' בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם ר' חנינא צריכה לרבנן אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהן כו' ועיין בפ"מ שהקשה דהא התם במשיכה פליגי והכא גבי גט דבעי זרקו לה כו' לאו משום משיכה הוא וצ"ל דר' אבין דקאמר מחלוקת כו' לא דבעי למימר דתלי בפלוגתיי' אלא מתוך מחלקותם פשטינן לה דקתני ברשות זה שהיו מופקדים אצלו כו' אלמא היכא דלא מהני משיכה מהני שכירות מקום וה"נ גבי גט דשכירות מקום מהני בזרקו לה במקום שאין החצר קונה כו' ודבריו דחוקים מאוד ועיין בס' נחלת יהושע (ס' כ"ג) דהא דבעי בפ"ב (ה"ג) מסר לה במוסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה וא"כ מיבעי' ליה אם הגט נקנה ע"י קנינים כגון מסירה שהפרה נקנית בזה וביארתי שם שזהו דווקא במסירה אבל לא במשיכה דמסירה הוא דווקא מכח המקנה ולכן במציאה ובנכסי הגר אינו קונה כמו דאמרינן בפ"ק דב"מ מסירה מחבירו קני במציאה ובנכסי הגר לא קני דמאן מסר לן דלקני אבל במשיכה קני אפי' במציאה כמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' ע"ו) וע"כ במשיכה כיון שזהו מחמת הקונה ודאי דלא מהני דגט הוא דווקא מצד הבעל דהא לא בעינן רצונה וכה"ג אמרינן בפ"ק בקידושין (ד' ז') ושלחה ולא שתשלח אה עצמה. ועיין שם שהארכתי בזה)

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי דר' ירמיה בעי זרקו לה בחצר שאינה של שניהן מהו ר' אחא בשם כו' אמר ר' אבין מחלוקת רב ור' חייא רובה דמר ר' שמואל כו' בשם רב אין משיכ' קונה בחצר שאינה של שניהן ותני ר' חייא ופליג כו' וא"כ פליגי אם משיכה בחצר שאינה של שניהן הוי כמו משיכה לרשותי' דמשיכה בעינן שימשוך לרשותיה (וכמו שכתבו התוס' בבכורות (ד' י"ג) דלר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה ליגמר שיקנה בכסף בהדיוט כמו בהקדש ומשיכה נמי תקני בהקדש כמו בהדיוט ותירצו התוס' דמשיכה לא שייך בהקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא) וע"כ אומר דאם זרקו לה בחצר שאינה של שניהן אם קונה לה הד' אמות בקרוב לה תלוי בפלוגתא אם משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן דלמ"ד משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן וע"כ כיון דתיקנו משיכה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר ע"כ תיקנו נמי לד' אמות אבל אי אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן או ברה"ר והוא מפני שאין משיכה אלא דוקא אם משך לרשותו והכי נמי לענין ד' אמות. ועיין תוס' גיטין (ד' ע"ח) בד"ה ר' יוחנן כו' ועוד קשה דרב אשי אית ליה התם דברה"ר לא תיקנו ד' אמות והכא תנן הית' עומדת ברה"ר קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו כו'

שם (ה"ג) ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין משא"כ במתנה רובה דר' יוחנן ורובה דריש לקיש כו' עיין מה שביארתי על זה בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דפיאה)

עוד שם ר' אבין בשם ר' חזקיה בשכר הלבלר שנו ופי' הפ"מ לפרושי מתניתין קא אהי דקתני מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ולא קתני אינה מגורשת אלא לאשמועינן שמדינא הבעל נותן שכר הסופר וכאן דמחצה על מחצה הוא שניהם נתחייבו לשלם שכר הסופר וצריך לבאר דבכל מקום דקתני מגורשת ואינה מגורשת היינו דצריך ליתן גט אחר ואם מת הבעל חולצת ולא מתייבמת ואמאי קאמר הכא ר' אבין בשם חזקיה בשכר הלבלר שנו ונראה לי שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ח) היכי דמי קרוב לה והיכי דמי קרוב לו אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד' אמות שלו זהו קרוב לו היכי דמי מחצה על מחצה אמר רב שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות וליחזי הי מנייהו קדים כו' אלא אמר רב כהנא הכא בד' אמות מצומצמות עסקינן וגט יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה והא אגיד גביה אלא אמר רבה ורב יוסף הכא בשתי כיתי עדים עסקינן כו' ולחזקיה הוה דוחק לאוקמי בהכי דהוי קשה לי' קושי' התוס' בד"ה והא אי איפשר כו' דא"כ אוקמי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת אשת איש כו' ועוד אפשר לומר כמו שהקשו התוס' (שם) דלישני כגון דלא ידעינן הי מנייהו קדים ולכך הוי ספיקא ותירצו דמחצה על מחצה נא משמע הכי וא"כ בתרי לגבי תרי הוי נמי ספיקא ומחצה על מחצה לא משמע הכי וע"כ מפרש לענין אם נאבד הגט וצריך לכתוב לה גט אחר וא"כ איפשר כגון שהיה גט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה ולא קשי' דהא אגידא גביה דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לענין דשל מי הוא הגט עצמו ואם נאבד צריך לכתוב גט אחר (וכמו דתנן וכן לענין בע"ח) לענין זה לא קשי' דהא אגידא גבי' דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ק דגיטין ה"א) ר' עזרא בעי קומי ר מנא איש ואשה שהיו תפוסין בגט היא אומרת זכיתי והוא אומר לא זכית תפלוגתא דרבי ורשב"ג דאתפלגון המלוה והלוה שהיו תפוסין בשטרות כו' א"ל דברי הכל היא הכא אפי' כולו בידה וחלק א' בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה וזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לא לענין זכות בהגט

וע"כ אמר חזקי' דהא דתנן מגורשת ואינה מגורשת בשכר הלבלר שנו משום שהוא מפרש בד' אמות מצומצמות עסקינן וגט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה ולא קשה דהא אגידא גבי' דזהו דוקא לענין שתהא מגורשת אבל לא לענין הגט עצמו וע"ז אמר מגורשת ואינה מגורשת ששניהם צריכין לשלם שכר הלבלר והא דקאמר הכא אחר הפלוגתא דר"י ור"ל דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן זו בגיטין מה שאין כן במתנה הוא שמזה מוכח דחזקי' לא סבר כר' יוחנן דזו בגיטין משא"כ במתנה דלדברי ר' יוחנן שסובר דבמתנה אין ד' אמות קונה א"כ כיון דלחזקי' דמוקי לה בח' אמות מצומצמות ואינה מגורשת משום דאגידא גבי' א"כ לא תזכה בעצמות הגט משום ד' אמות דהא במתנה לא תיקנו ד' אמות בשלמא אם היא מגורשת ניחא דתיקנו ד' אמות אבל לחזקיה כיון שאינה מגורשת בודאי א"כ לא ליקנו לה ד' אמות כלל א"כ מוכח דחזקי' פליג על ר' יוחנן ולר' יוחנן לא קשה דהא ר' יוחנן מפרש לענין שתהא מגורשת לגמרי ומחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכמו דאמרינן בגיטין (דף ע"ח) אמר רב שמן בר אבא לדידי מפרשא לי מיניה דר' יוחנן הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו זהו קרוב לו כו' שניהם יכולים לשומרו ושניהם אינם יכולים זהו מחצה על מחצה וא"כ מפרש לענין שתהא מגורשת ולא קשי' דהא אגידא גבי' משים דהוא מפרש קרוב לה דהיינו שהיא יכולה לשומרו וכן בירושלמי (ה"ב) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן קרוב לה מלו מגורשת לו מלה אינה