נועם ירושלמי על נשים קנז

ופי' הפ"מ דלרשב"ל שסובר דאונסא כמאן דעבד א"כ יכול לפטור עצמו בטענת אונס ועל זה אומר אין צריך למיעבד (פי' אין צריך למיעבד שלא יוכל לפטור עצמו בטענת אונס) ע"ז אומר אין אתא יום פלן ולא כנסתה לא יהוי לי עליך כלום ופי' הפ"מ דהתקנה הוא באם חזרה האשה והתנה עמו. וכבר הבאתי בספרי נחלת יהושע מה שכתב האבני מילואים ג"כ שהפי' הוא שמודה ר"ל היכ' דהאשה מתנ' התנאי דאין אתא יום פלן כו' ע"כ לא אמרי' אונסא כמאן דעביד והקשה שם דא"כ איך מדמה הירושלמי להך דאצטלית דהתם המגרש הוא דמתנה ובדידי' דמגרש תלוי א"כ גם לר"ל הוי נמי כמאן דלא עביד וביארתי שם שהפי' הוא שלא יכתוב אין אתא יום פלן ולא כנסתיך דהיינו על פועל המעשה שלא יכנסנה דבזה סובר ר"ל דאונסא כמאן דעביד אלא שיכתוב בהסמפון דאין אתא יום פלן ולא כנסת לי (פי' שלא תהא כנוסה לי שאיך שיארע אך שלא תהא הענין של הכניסה שאם הוא אומר ולא כנסתיך משמע שתלוי ברצונו ובפעולתו וע"כ אם אירע לו אונס מאי הוי לי' למיעבד כיון שרצונו היה לכנוס אך שלא היה יכול אבל אם אמר שלא כנסת לי המשמעות שלא תהא כנוסה אם ברצון או באונס אך שלא יהיה כניסה אז יהי' הקידושין בטילין וכמו שכתב המהרי"ט (ח"א שאלה קל"א) דבפ' כל הגט (ד' ל') הקשו התוס' אהא דקאמר וכי יהיב לה תרקבא דדינרי כו' וא"ת כי יהיב לה כו' אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסה ואומר ר"י דאי לא מפייסנא משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהיב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו אעפ"י שלא נתפייסה וכתב המהרי"ט דמשמע מדבריהם שאם היה אומר אם לא מתפייסה אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי לא מקיים תנאה דהא לא מתפייסא וה"נ כיון שאמר שאם לא תהא כנוסה ביום פלן לא יהוי לי עליך כלום אפי' הוי אונס הוי כמאן דלא עביד דהא מ"מ לא נתהוית כנוסה]

וכעת נראה לי על מה שהבאתי בספרי נחלת יהושע (סי' ג') מה שהקשה הקצה"ח מהא דתנן בגיטין (ד' ס"ו) כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין לפיכך אם מת א' מהן ה"ז גט בטל והקשה הקצה"ח דלמאי דפליגי ר"י ור"ל בירושלמי דר"ל סובר אונסא כמאן דעביד וא"כ אם מת א' מהם אמאי הוי גט בטל הא אונסא כמאן דעביד ותירץ דפליגי בגיטין (ד' י"ח) ר"י ור"ל וסובר ר"י דשנים משום עדים וכולם משום תנאי ור"ל סבר דכולם משום עדים והשתא ניחא שפיר דר"י ס"ל דאונסא כמאן דלא עביד וע"כ אם מת א' מהן אע"ג דשנים משום עדים וכולן משום תנאי אעפ"כ הא ס"ל דאונסא כמאן דלא עביד ור"ל דס"ל בירושלמי דאונסא כמאן דעביד ס"ל דכולם משום עדים וע"כ כיון שהם בתורת עדים ע"כ אם מה א' מהן בטל כיון דמשום עדים הן ולא משום תנאי ומזה הוכיח כמו שכתב הש"ך (ס' כ"א) דהגירסא בדברי ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עביד ור"ל ס"ל דאונסא כמאן דעביד וע"כ ניחא דאזלי לטעמייהו דאם הי' הגירסא כמאן דלא עבר ברי"ש לא

יתיישב

) [והנה הקצה"ח לא ראה הפלוגתא דר"י ורשב"ל בירושלמי דבירושלמי (רפ"ב דגיטין) איתא שם בהיפך מן הש"ס דילן דאמרינן שם היה מחותם בארבעה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם בשני עדים אילין תרין חורנא כו' תפלוגת' דר"י ור"ל דאתפלגו אמר לעשר' חתמו בגט והוחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר ר"ל אמר כשר והשאר על תנאי ר"י אמר פסול עד שיחתמו בו ביום וע"ש בק"ע שהביא תשובת הרא"ש והכריע דהגירסא הוא עיקר בהירושלמי כמו שמוכח בכמה מקומות בירושלמי כמו שהביא שם הק"ע ולפי"ז קשה כיון דר"ל סובר דכולן משום תנאי (ולשיטת הירושלמי) א"כ אם מת א' מהם אמאי הגט בטל הא ר"ל ס"ל דאונסא כמאן דעביד (וכמו שמוכח מכל הפוסקים שפסקו כר"י לגבי ר"ל דאונסא כמאן דלא עביד דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן) וא"כ אם מת א' מהן נמי נימא אונסא כמאן דעביד מידי דהוי אכל תנאי דעלמא

והנה (שם) תירצתי דלא אמרינן אונסא כמאן דעביד אלא דוקא אם כוונתו להרווחה אבל אם כונתו לצעורי לא הוי אונסא כמאן דעביד כיון דבעי לצעורי דווקא וע"כ הכא ודאי בעדים אם אמר לעשרה דודאי אין כונתו להרוחה דמה יהיה לו ריוח בזה וע"כ לא הוי אונסא כמאן דעביד אפי' לר"ל אך לפי מה שביארתי לעיל דהירו' אינו מחלק בין להרוחה בין לצעורי אם כן לא יתיישב ודוחק לומר דלשיטת הירושלמי דבזה פליגי ת"ק ורשב"ג וכמו דאמרינן לקמן חד בר נש אקדים פריטין לאילפא ונגב נהרא אתא עובדא קומי ר"נ בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא (והוא משום דסובר דאונסא כמאן דעביד) אבא בר הונא בשם רבי אבא הוה מצלי דנגב נהרא בגין דיסב פריטי (פי' משום דסובר דאונסא כמאן דלא עביד). א"ר יוחנן ור' בא לא סברין כרשב"ג ר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג וא"כ כיון דתנאי פליגי בזה דת"ק סובר דאונסא כמאן דלא עביד ורשב"ג סובר דאונסא כמאן דעביד וא"כ אתי מתניתין דגיטין (ד' ס"ו) דאם מת א' מהן ה"ז גט בטל דלא כרשב"ג זהו דוחק

ע"כ נראה לי דהא דפליגי אם אונסא כמאן דעבד או כמאן דלא עבד זהו דווקא אם הדבר הי' תלוי תחילה ברצונו וע"כ אם אירע לו אונס אח"כ סובר רשב"ל דאונסא כמאן דעביד אבל בתנאי דתחילה לא הי' תלוי ברצונו אלא שהלוי ברצון אחר וע"כ אם התנה ודאי הי' כונתו שאפי' באונס נמי יהי' כמאן דלא עביד כיון שהדבר אין תלוי ברצונו ע"כ אפי' באונס נמי לא הוי כמאן דעבד וע"כ אם אמר לעשרה כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין אפילו אי הוה שנים משום עדים וכולן משום תנאי אעפ"כ כיון שזה אינו תלוי ברצונו אלא ברצונם ואם לא ירצו לחתום הרי הגט בטל אע"ג דמה לו לעשות אם העדים אינם רוצים לחתום וא"כ אין עכבה ממנו וא"כ אין כאן תנאי אלא ודאי שהי' התנאי שלו שאם לא יהי' נחתם בכולם יהי' הגט בטל וה"נ אם מת א' מהם וכמו שביארתי על הא דאמר בירושלמי על דעתי' דר"ל אין הוי צריך למיעבד ואין אתא יום פלן ולא כנסתה לי לא יהוי לי עליך כלום (פי' איך שיהי' אם באונס אם ברצון כל זמן שלא תהא כנוסה לא יהוי לי עליך כלום וע"כ לא הוי אונסא כמאן דעביד אפי' לר"ל וה"נ בתנאי של עדים כיון דזה אינו תלוי לא ברצונו ולא ברצונה א"כ הי' התנאי שלו שאם לא יהי' נחתם בכולם לא הוי גט וע"כ אם מת א' מהן הגט בטל) ודו"ק: הזורק גט פרק שמיני

הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה ה"ז מגורשת כו' ובגמ' וגינתה וחצירה אינן משועבדין לאיש לאכילת פירות ר' יהושע בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ר' יצחק בר חקולה בשם ר' הושעי' אפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ואתי' דר' ינאי כרבנן ודר' הושעי' כר' מאיר דר' ינאי כרבנן דרבנן אמרין על ידי שיד העבד כיד רבו כו'.: (ובכאן יש ט"ס וחילוף השורות) וצ"ל דרבנן אמרי ע"י שאין יד העבד כיד רבו הוא זכה גיטו מידו וגינתה וחצירה הואיל והן משועבדין לאיש לאכילת פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (פי' דלרבנן לא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת) והא דהעבד משתחרר הוא מחמת שאין יד העבד כיד רבו וע"כ אומר ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך וקשי' על דרבנן הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו

והנה בכאן נדחק הפ"מ וע"כ נראה לי שנתחלפו אח"כ והוא ט"ס וצ"ל וקשי' על דר"מ הוא) ובכאן צ"ל ודר' הושעי' כר"מ דר' מאיר אמר על ידי שאין האשה כיד בעלה והוא (ט"ס וצ"ל) על ידי שיד האשה כיד בעלה היא זכתה גיטו מידו וגינתה וחצירה אעפ"י שהן משועבדין לאכילה פירות אפילו לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (והוא משום דלר"מ צריך לומר דגיטו וידו באים כאחת) וא"כ אפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך (ובכאן צ"ל וקשי' על דר"מ הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו (פי' דיד האשה לא קשי' כלכך וכמו דאמרי' בגיטין (ד' ע"ז) א"ל רבינא לרב אשי רבא יד האשה קא קשי' לי נהי דקני לי' למעשה ידי' ידי' גופא מי קני א"ל רבא יד עבד קא קשי' לי ולמ"ד בשטר ע"י עצמו יד עבד כיד רבו דמי' אלא גיטו וידו באים כאחת הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחת) וע"ז אומר וקשי' על דר"מ הוא יד העבד כיד רבו והוא זכה גיטו (פי' דמהאשה לא קשי' כל כך מחמת שאינה משועבדת רק למעשה ידי' ע"כ לא אמרינן גיטה וחצירה באים כאחת וא"כ אם נתן בחצירה צריך לכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך: אך יד העבד קא קשי' דאיך משתחרר וא"כ צריך לומר דגיטו וידו באים כאחת וע"כ סובר ר' הושעי' דאפי' לא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ועוד יתבאר לקמן בזה

עוד שם נפלו לו נכסים ולה אפי' כתב כמו שלא כתב הי' נשוי את בת אחיו אפי' כתב כמו שלא כתב (ופי' הפ"מ נפלו לו נכסים ולה בשותפות אפילו כתב דין ודברים אין לי בנכסיך כמו שלא כתב כלומר באלו הנכסים של שותפות דמסתמא לא הי' כונתו לסלק עצמו אלא מנכסים שלה לבדה הי' נשוי את בת אחיו פירושא דרישא הוא כלומר והיכי דמי שנפלו לו בשותפות כגון שהי' נשוי בת אחיו והיא בת יורשת וחולקין בירושת אביו): [ולי נראה דהא שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך היינו שאין לבעל פירות של הנכסים שלה אבל אם יש להם בשותפות וא"כ כיון שלא נתחלק א"כ בכל חלק וחלק יש שותפות הבעל וא"כ אגיד גביה וכמו דאיתא בנדרים (רפ"ה ה"א) רבנן אמרי כל חלק וחלק של שותפות הוא ראב"י אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ואפי' לראב"י שיכול לומר לתוך שלי אני