נועם ירושלמי על נשים טו

התורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם. דאין איסור שלה תלוי בשום אדם. אלא בתורה שאסרתה עליה. אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה לייבום קודם שימות אחי המת שנשאה וה"נ הרי יכול לחזור וע"כ לא אלים לדחות הזיקה

ובירושלמי לקמן פ"י (ה"ו) דאמרינן שם בגין ב"ש בגין ר' שמעון דתני ויתבאר לקמן דהאי דתני הוא ט"ס וצ"ל דתמן (פי' בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן) (פי' דב"ש סובר כר"ש דרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת אעפ"כ אין זיקה נופלת למקום זיקה) וכמו דתנן ביבמות (ד' כ"ח) ג' אחין נשואים מהם ב' אחיות כו' ור"ש פוטר ואמרי' בירושלמי (פ"ג דיבמות) כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה ר"ש פוטר את השניה מן החליצה ומן היבום וא"כ סובר ר"ש שאין זיקה נופלת למקום זיקה אעפ"י דלרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת לר"ש וה"נ סברי ב"ש ושם יתבאר]

(ה"ה) שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שני' יוציא משום אחות אשה וראשונה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ובגמ' בין רבנן בין ר"ש מודה בה כרבנן צד שקנה מאמר כנגדו מותר בצרה לפיכך חולצת ולא מתייבמת כר' שמעון קונה מאמר שתיהן אסורות לא קנה מאמר הראשונה אסורה והשני' מותרת מספק חולצת ולא מתייבמת (פי' לרבנן חולצת ולא מתייבמת מפני שהמאמר קונה ומשייר ולר"ש מחמת שהוא ספק) והירושלמי לא מקשה כמו דמקשה בש"ס דילן ביבמות טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר נכרית יבומי נמי מיבמה אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא ולהירושלמי ניחא שפיר דדוקא משום דעבד בה מאמר אבל מחמת הזיקה כיון דמת בטלה זיקתו וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ב דיבמות) דפריך ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כהא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה זיקתו וה"נ כיון שמת בטלה זיקתו משא"כ שיטת הש"ס דילן דזיקה לא פקע בכדי וע"כ מקשה ואין לו זיקה בה וע"ז משני אמר ר"נ זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא

עוד שם (ה"ו) שלשה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' עשה בה מאמר ומת שני' חולצת ולא מתייבמת בין רבנן בין ר' שמעון מודו בה (פי' לרבנן מחמרי שמאמר קונה ומשייר ולר' שמעון מצד שהוא ספק:

עוד שם שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית מת א' מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ה"ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ובגמ' אמר ר' אבינא הדא דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאינן יבמות (פי' הפ"מ דבאיסור אחיות יבמות הוא מטעם זיקה דרבנן וע"כ לא אמרינן דכיון שנאסרה לא תחזור להתירה משא"כ באיסור אחיות שאינן יבמות דמחמת שהיא אחות אשה דאורייתא ע"כ אעפ"י שמתה אשתו של שני אעפ"כ אסורה עליו עולמית והכי אמרינן ביבמות (ד' כ"ז) ה"מ היכא דקאי באפה איסור אחות אשה דאורייתא אבל הכא זיקה דרבנן הוא

אך לפי מה שביארתי בשיטת הירושלמי הוא מטעם אחר דבאיסור אחות יבמות דהיינו בר"פ ארבעה אחין דהתם אם יחליץ אחיו השני לאחותה א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הי' מזוקקת לזה א"כ לא נאסרה כלל משא"כ באיסור אחות אשה אעפ"י שמתה אך כיון שכבר נאסרה ע"כ כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' ע"כ הוי כאשת אח שיש לה בנים אסורה

שם (ה"א) שלשה אחין שנים מהם נשואים ב' אחיות וא' נשוי נכרית וגירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכריות וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או שנתגרשו כו' צרותיהן מותרות גירש ר' חגי בשם ר' זעירא לא סוף דבר שגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש הדא היא דתנינן שאם מתו או שנתגרשו צרותיהן מותרות [וגם כאן לא מדויק הירושלמי כמו דמדייק הש"ס דילן טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה אמר רב אסי זאת אומרת יש זיקה אפי' בחד אחא דלהירושלמי לתיכאן זיקה דכיון דמת ולא באה לידי חליצה או יבום אם כן לא הוי זיקה]

שם (ה"י) שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצת ולא מתייבמת שנאמר יבמה יבוא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעלי' זיקת שני יבמין. ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' ובגמ' אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת אמר ר' אלעזר דר"מ היא דאמר ר"מ כל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתו. אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן בן השע שנים ויום א' שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השני' חולצת או מתייבמת הראשונה חולצת ולא מתייבמת הכא את אמר חולצת והכא את אמר מתייבמת. הדא דאת אמר חולצת ר' שמעון והן דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דהא דתנן חולצת היא ר"מ דאמר כל שאין אתה מייבמני אין אתה מיבם צרתו והא דקתני מתייבמת היינו רבנן דר' שמעון שהם רבנן דר"מ ועיין ביבמות (ד' צ"ו) יעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה צרה מייבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו ועשו וכן אמר ר' יוחנן עשו ועשו תנאי היא הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה כו' אזל ר' אלעזר ואמרה לשמעתי' ולא אמרה משמי' דר' יוחנן כו' וכן אמרינן הכא א"ר יוחנן אם אמרה ר' אלעזר מני שמעה ואמרה

[ולי נראה לבאר עוד דהא דמקשה שניה אמאי אינה מתייבמת דאמאי לא אמרינן דהיא צרת אשת שני מתים ע"כ נראה לי דמקשה על הא דאמר תחילה אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת (פי' אלו נפלה תחילה לפני יבום ואח"כ יבמה השני שמא אינה מתייבמת) וע"ז אומר תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים וע"ז אומר ניחא חולץ לבעלת מאמר אשת א' מתייבמת לא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת ואם מפני שעשה בה מאמר הלא מאמר קונה ומשייר וא"כ צד שקנה מאמר הרי הוא אשת השני והא דהוי אשת שני מתים הוא מצד שלא קנה המאמר בכולה וא"כ היא אשת הראשון ג"כ וא"כ מצד שלא קנה מאמר לא הוי צרתה וכן אמרינן לקמן (פי"ג ה"ו) אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרתה (פי' אם החזירה כשהיא קטנה וא"כ היה מותר בה ג"כ. וא"כ כנגדו התיר בצרה) וצד שלא קנה (פי' וא"כ גירושיה גירושין תורה וחזרתה אינה תורה כנגדו התיר בצרה דמצד שלא קונה לא הוי צרתה כלל). א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדין כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וע"ז מקשה ה"נ שיהא הצרה מותרת להתייבם דמצד הקנין היה היא נמי מותרת רק מצד שלא קנה ומצד שלא קנה לא הוי צרתה

ולפ"ז אפשר לומר דהא דקאמר הא דאת אמר חולצת ר' מאיר ר' שמעון והיינו ר' שמעון דתמן וכמו דתני תמן (רפ"ב ה"ב) דברי ר"ש שתיהן אסורות כו' ואמר התם וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ סובר ר"ש דתמן דצד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ ה"נ. וא"כ היה איפשר לומר הא דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן (פי' רבנן דר"ש ולא כמו ר"ש דתני תמן) ולקמן יתבאר בזה ודו"ק]

שם (ה"י) ר' אבין בשם ר' ביסנא בשם ר' אחא. והוא שיבם ואח"כ חלץ אבל אם חלץ בתחילה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חברתה [והפ"מ פי' דקאי אדרבנן דאמרי הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת דדוקא השניה מתייבמת תחילה ואח"כ חולץ לראשונה ואינו חולץ בתחילה דשמא קנה מאמר. וא"כ ה"ל צרות וכיון שלא בנה שוב לא יבנה וא"כ איך ייבם השניה אבל אם מייבם תחילה השניה ע"כ יכול לחלוץ אח"כ לראשונה ובאמת במשנה שם בירושלמי הגירסא השניה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת כמו שכתב הפ"מ. ואיפשר לומר דהטעם משום דלהירושלמי מאמר מדאורייתא כמו דאמרינן בירוש' (רפ"ב דיבמות ה"א) יבמה יבוא עליה זה הביאה. ולקחה לו לאשה המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה את כל הפרשה כולה ליבום. הביאה גומרת בה ואין המאמר גורם בה. א"כ מה הועיל בה המאמר לאוסרה על האחין. וע"כ אם יחלוץ תחילה השניה א"כ לא יוכל ליבם לראשונה כמו שכתב הפ"מ. (ועיין בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"ב) בא אחר וקידשה מכיון שנעקרו הימנו זיקת המת תפסו בה קידושין ועיי"ש בפ"מ דמשמע מהירושלמי שמאמר הוא מדאורייתא וע"כ לא תפסו קידושין) אבל הש"ס דילן סובר בכולי יבמות דמאמר לא הוי רק מדרבנן וע"כ לא מחלק (וכן משמע התם דלר' שמעון ספוקי מספקא ליה אם מאמר קונה היינו מדאורייתא כמו שאמר התם מ"ט דר"ש יבמה יבוא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר וכשם שהביאה גומר בה כך המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום אלמא דמספקא ליה מדאורייתא אם מאמר קונה קנין גמור או לא.