נועם ירושלמי על נשים טז

[אך הק"ע מפרש לה להא דאמר ר' אבין ר' ביסנא בשם ר' אחא והוא שיבם ואח"כ יחליץ דקאי אהא דאמר ר"ש (שם) דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דלר"ש מספקא ליה אם מאמר קונה קנין גמור או לא קונה כלל וע"כ קאמר דדוקא שיבם תחילה אבל אם יחלוץ תחילה אסור לייבם דילמא מאמר קונה קנין גמור לר"ש ומשמעות הלשון הוא כמו שפי' הק"ע. מדקאמר שמא קנה מאמר משמע דהספיקא הוא אם מאמר קונה או לא וזהו כמו ר"ש דס"ל דיש ספק אי מאמר קונה קנין גמור דלרבנן קונה ומשייר לשיטת הירושלמי אך מה שהגירסאות מחולפות משמע קצת כפי' הפ"מ וכחו שביארתי]

שם (הי"א) אמר ר' אבינא כו' לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות כבר ביארתי (ה"ז) עיי"ש: החולץ פרק רביעי יבמות

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה כו' ובגמ' בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהא לה ג' חדשים ותחלוץ מיד מ"נ אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה. ר' זעירא כו' שלא תהא צריכה כרוז לכהונה כו' תני' ר' הושעיה מאן יבמי את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ כו' חלץ בתוך ג' חדשים מהו שתהא צריכה לאחר ג' חדשים נשמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק כו' דר' מאיר היא דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אעפ"י שחלצה חולצת וה"נ אף עפ"י שחלצה חולצת מזה משמע דהירושלמי סובר דהטעם של ר"מ שאמר דאין חולצין את הקטנה אין הטעם מחמת דמקשינן אשה לאיש כמו דאמרינן ביבמות (ד' ק"ה) קטנה שחלצה אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר דאמר איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומרים איש כתוב בפרשה אשה בין גדולה ובין קטנה והירו' סובר דר"מ סובר דהוא מדרבנן וכמו שכתבו התוס' דבירושלמי גרסי' תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה משמע שסובר דהא דמקיש אשה לאיש היינו מדרבנן כו' אבל אעפ"כ משמע מהירושלמי שאין זה הטעם משום דמקשינן אשה לאיש דא"כ איך פשיט לה להא דמיבעי' ליה אם חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה חליצה לאחר שלשה חדשים וא"כ משמע דהטעם משום מאן יבמי את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ והכא אי איפשר לייבם דילמא היא איילונית ואע"ג דאמרינן ביבמות (ד' מ"א) מתיב ר' חיננא הספיקות חולצות ולא מתייבמות כו' התם אם יבוא אלי' ויאמר דהא קידש בת חליצה ויבום היא הכא אם יבוא אליהו ויאמר דהא לא איעברא מי משגיחין ביה וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ח) בכל אתר לית אמר כל מקום שאין אומרים לו ייבם אין אומרים לו חלוץ והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק

ואיפשר לומר דהני מילי בספק העבר וע"כ איפשר לחלוץ משום דאם יבוא אליהו ויאמר משא"כ בספק דלהבא וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' ל"ה) בד"ה איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן אע"ג דלקמן (מ"א) גבי ספיקות בשקידש אחת מב' אחיות חשבינן ליה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהא קידש לא דמי דהכא אין ספק זה ראוי להתברר עכשיו שאי איפשר לידע העתידות אבל התם אין צריך לידע אלא מה שבאותה שעה. והכא נמי איפשר דאין הספק ראוי להתברר עד לאח"כ וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פ') איזו היא איילונית כל שהיא בת עשרים ולא הביאה ב' שערות כו'

וע"כ מיבעי' לי' אם חלץ בתוך ג' חדשים מהו שתהא צריכ' חליצה לאחר ג' חדשים שנתברר שאינה מעוברת וא"כ איפשר שאינה צריכ' חליצה אחרת וזה עדיף מהחולץ למעובר' דהתם אפשר לומר דלא אמרינן בדבר העתידות איגלאי מילתא למפרע משום דאיפשר מתחילה לא הי' באופן שתפיל ואח"כ ע"י סיבה אחרת הפילה כמו שכתב הנ"י דע"כ לא אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר בדבר העתידות אבל הכא אם לאחר ג' חדשים אינה מעוברת א"כ צריך לומר איגלאי מילתא למפרע וע"ז הביא ראי' מהא דקטנה אינה חולצת דילמא היא איילונית ותחלוץ משתגדיל אע"ג דלאח"כ איגלאי מילתא דלא הוי איילונית אף על פי כן צריכה חליצה אחרת והכא נמי צריכה חליצה אחרת (ובסמוך יתבאר דלשיטת הירושלמי צריכה שתדע אם היא ניתרת בחליצה או בעיבור וע"כ לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וא"כ ה"נ אם לאחר ג' חדשים איגלאי מילתא למפרע שאינה מעוברת אעפ"כ צריכה שתדע בשעת החליצה במה היא ניתרת אם בעיבור אם בחליצה ודו"ק)

שם ר' יודן בעי חלץ למעוברת והפילה נשמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא כו' יכול אומר צרתה מותרת להנשא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחלוצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את מר בחליצה

הנה פי' הירושלמי הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' ל"ו) דהטעם הוא דילמא הוולד בן קיימא ואין חולצת מעוברת שמה חליצה והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם דא"כ איך מייתי ראי' בירושלמי (פ"ג דיבמות ה"א) דאמרינן התם חלץ לה ובא עלי' וכבר הגהתי שם (כצ"ל) בא עלי' וחלץ לה ממ"נ אם בחליצה היא תתיר (פי' דאם אחיו יחלוץ או ייבם א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא הוי זקוקתו וא"כ בא עלי' לא הוי חליצה פסולה ואם ימות אחיו א"כ איגלאי מילתא למפרע דהוי אחות זקוקתו א"כ תצא בחליצה) וע"כ אומר אמר ר' יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר המן צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה או בביאה אם כן מוכח דאין הטעם משום שאין הולד פוטר עד שיצא לאויר העולם אלא הטעם משום דבעינן שתדע במה היא ניתרת אעפ"כ נראה לי שזהו דווקא בדבר שאין ספק זה ראוי להתברר עכשיו שאי איפשר לידע העתידות אבל מה שא"צ לידע אלא מה שבאותה שעה לא אמרינן שצריכה שתדע במה היא ניתרת וכמו שחילקו התוס' ביבמות (ד' ל"ה) לענין מה שאמר ר"ל דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע שזהו דווקא בדבר שעתיד להתברר אבל לא במה שראוי להתברר עכשיו וזהו ג"כ כמו הטעם של ר"ל דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וזהו הטעם דכל הספיקות חולצות ולא מתייבמות (וכן מה דאמרינן (פט"ז דיבמות ה"א) רב שאיל לרבי חיי' רובא ותמתין ג' חדשים ותחליץ מיד ממה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגעה בה חליצה אם אינו בן קיימא הרי חליצתה בידה א"ל לא שני שלשה חדשים אלא אצלה (פי' שהיא בעצמה לאחר שלשה חדשים תוכל לידע אם היא מעוברת ואם אינה מעוברת יכולה להתייבם או לחלוץ אבל צרתה לא משום דילמא היא מעוברת וצריכה שתדע במה היא ניתרת אם בעיבור אם בחליצה) (ולא כמו שפי' הפ"מ כמו שיטת הש"ס דילן משום דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם) הא אצל צרתה כמה תמתין ט' חדשים ותחליץ מיד מ"נ אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אין בן קיימא הרי חליצתה בידה וא"כ קשה דאפי' תמתין ט' חדשים ותחליץ עכ"ז איך היא ניתרת הא בעינן עד שתדע במה היא ניתרת אם בהולד או בחליצה אלא ודאי דכל ס' שיכול להתברר עכשיו ע"כ אמרינן אם יבוא אלי' ויאמר שהיא ילדה או שלא ילדה ע"כ ניתרת ממ"נ בחליצה (רק דמסיק שלא תהא מצריכה גרוש לכהונה) אבל הכא אין הספק הזה ראוי להתברר עכשיו ע"כ בעינן שתדע במה היא ניתרת אם בעיבור או בחליצה ודו"ק]

(שם) שמואל אומר זכין בעוברין ר' אלעזר אמר אין זכין בעוברין אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין בעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים די מתניתא החולץ ליבמתו כמה דאת אמר המן למפרע לא נגעה בה חליצה (משום דאיגלאי מילתא דהוי בן קיימא) והכא כן הוא למפרע והוא שיזכה תמן תנינן האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקיבה מאתים כו' ר' אלעז' אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא ר' יוסי אמר אפילו אחר (פי' ר"א שסובר דאין זכין לעוברין ע"כ אומר דלא אמר אלא בנו הא אחר לא) ופי' הק"ע והפ"מ משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ור' יוסי אמר אפי' אחר על דעתי' דר' אלעזר ובלבד