נועם ירושלמי על נשים יד

דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' בשני אחים ומת א' מהם. ואח"כ נולד להם אח דתני תמן דברי ר"ש שתיהם אסורות) והטעם כדמסיק בירושלמי דזיקה אינו קונה לגמרי דא"כ הרי בא ומצאה בהיתר ואם זיקה אינו קונה מ"ט צרתה אסורה ומסיק דס"ל לרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת. וע"כ אסורה משום דבזיקה ה"ל צרתה אלמא אע"ג דלא בא לבסוף לידי חליצה או ייבום אפ"ה יש זיק' לדרבנן דתמן היינו רבנן דבבל דלשיטתייהו אזלי וע"ז ודאי קשה דמיחלפא שיטתיה דר' שמעון תמן הוא אומר שתיהם אסורות אלמא דיש זיקה וקונה ומשיירת. וא"כ איך קאמר גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דמאמר או קונה או שאינה קונה דמ"מ אסורה מחמת הזיקה שיש עליו זיקת שני יבמין ולרבנן דהמן ס"ל דאפי' אם מת נמי הוי זיקה וא"כ יש עליה זיקת שני יבמין מחמת הראשון ומחמת השני דזיקה קונה ומשיירת. (ודלא כפי' הק"ע שם עיי"ש) וע"ז משני דלרבנן דתמן מוכרחין אנו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין וע"ז אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית (פי' ששמע מה שהיו אומרים רבנן דבבל משום דהכא גבי שני אחים ומת א' מהם ואח"כ נולד להם אח דשתיהן אסורות היה זיקת יבם א' קודם שנולד האח וע"כ מוכח דזיקה קונה ומשיירת. משא"כ בהך דיבמות (ד' ל"א) דר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה בהא דנכריות שב' אחין הן ע"כ אין זיקה

והשתא ניחא דהברייתא דתני תמן לא נשנית אלא בבבלי משום דס"ל דאפי' מת נמי זיקה בכדי לא פקע כמו דאיתא ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה דזיקה לא פקע. וע"כ הוצרכו לחלק בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין אבל לשיטת הירושלמי לא ס"ל הך ברייתא משום דס"ל דזיקה פקע כשלא בא לידי מעשה ואם כן כיון דהירושלמי לא ס"ל הך ברייתא דתני תמן שתיהם אסורות חדא מחמת אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא הוי בא ומצא בהיתר דזיקה אינה ככנוסה לגמרי והשני משום צרתה דזיקה קונה ומשיירת והא דקאמרינן ר"ש פוטר ביבמות (ד' כ"ח) היינו בשניה וכמו שמפרש בירושלמי שם עיי"ש בשם ר' אושעי' אבי המשנה וכן בש"ס דילן ביבמות (ד' י"ט) מאי פוטר בשניה משום דזיקה ככנוסה והיינו משום דר"ש ס"ל זיקה ככנוסה ע"כ מכי נפלה הראשונה נדחית השניה. לא איצטריך למימר דזיקה קונה ומשיירת ואפ"ה דוחה משום דזיקה שהיא קונה ומשיירת דחי זיקה השניה דהוי דוחה השניה והא דיבמות (ד' ל"א) דר"ש קאמר משום מאמר ולא משום זיקה היינו משום דהתם ליתא לזיקה כלל דהא מת משא"כ לשיטת רבנן דתמן דס"ל דבשני אחין ומת א' מהם ונולד להם אח אח"כ דשתיהם אסורות וא"כ ע"כ ס"ל דזיקה קונה ומשיירת דאלו"ה אמאי שתיהן אסורות וא"כ כיון דזיקה קונה ומשיירת ודחי זיקה השניה ע"כ אומר דב"ש ס"ל כר"ש דרבנן דתמן ודו"ק בזה (ועיין עוד מה שהבאתי ראיות בספרי ע"י (סי' כ"ג) עיי"ש באריכות]

שם בירושלמי (ה"ד) שלשה אחין שנים נשואים ב' אחיות וא' מופנה מת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני בש"א אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה ובה"א מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיה בחליצה בש"א כר"א בן ערך דר"א בן ערך אומר המאמר קונה קנין גמור כו' אלא כר"ש מה נפשך קנה מאמר ואין אחריו כלום לא קנה מאמר למה לי אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה וע"ז משני שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן כמה דרבנן דתמן אמרין המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשיירת (צ"ל הזיקה קונה ומשיירת) ר' שמעון אומר אין זיקה נופלת למקום זיקה (פי' הך מתניתין דר' שמעון פוטר את השניה מן החליצה ומן היבום. וא"כ כיון דר"ש סובר דזיקה קונה ומשיירת א"כ מ"ט פוטר ר"ש את השניה אלא ודאי שסובר דאין זיקה נופלת למקום זיקה) כן בש"א הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר משום דסובר דמאמר קונה ומשייר וכן זיקה קונה ומשיירת כמו ר"ש אליבא דרבנן דתמן וע"כ סובר דאשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דהמאמר שקונה ומשייר מדחה להזיקה שקונה ומשייר ודו"ק

(שם) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלושים אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה אמר לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושין מאה תופסין בה ולא כבית שמאי והנה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ לא הבינו פי' הירושלמי והק"ע הקשה כמה קושיות ע"כ צריך אני להאריך ולבאר פי' הירושלמי והוא דאמרינן שם בירושלמי שלשה אחין שנים מהם נשואי' שתי אחיות וא' מופנה ומת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו' ואמרינן שם ב"ש כר"א בן ערך דראב"ע אומר המאמר קונה קנין גמור ואין כראב"ע גירש לבעלת מאמר לא תהיה צריכה חליצה ואמר ר' הילא בשם ר' לעזר מודים ב"ש גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה כו' שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן כו אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשייר רש"א אין זיקה נופלת למקום זיקה כן ב"ש אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר (פי' דב"ש סברי דאין המאמר קונה קנין גמור ואף עפ"כ דוחה צרתה משום דזיקה נמי קונה ומשייר ע"כ אף על פי שמאמר אינו קונה קנין גמור אעפ"כ אלים למדחי זיקת הצרה משום דבשניהם קונה ומשייר ואלים המאמר דקונה ומשייר לדחות זיקת הצרה נמי דקונה ומשייר) ועיין היטב בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ט) אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא. אלא מאמר לב"ש אינה קונה אלא לדחות הצרה בלבד עיי"ש כל הסוגיא

וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דשניהם שוים דהמאמר קונה ומשייר וזיקה נמי קונה ומשיירת. ע"כ כיון דשניהם שוים אלים המאמר שעשה בהיבמה לדחות זיקת הצרה שהזיקה נמי קונה

ומשייר

[ובזה יתבאר הירושלמי ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה פי' כיון דאמרת דבמקום ששני הקונים שוים כיון דמאמר וזיקה שניהם קונים ומשיירים. ע"כ אלים המאמר למדחי הזיקה משום דשניהם שוים א"כ אם קדש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלושים יום נמי אלים הקידושין לדחות זיקת הצרה. דאעפ"י שהקידושין הוי קדושי שיור (דלדעת הירושלמי שיורא הוי דמתחיל מהיום ואינו נזהר עד לאח"כ ולא הוי ס' תנאה או ס' חזרה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' י"ז) הירושלמי אף בגט שיחרור כן ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום. על דעתי' דר' ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט פי' דעל דעתיה דר' דאמר תנאה הוי ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט דמספקא להו במהיום ולאחר מיתה אי תנאה אי חזרה הוי והקשה המ"ל (פ"ב מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה או חזרה. א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וצריך להיות משוחרר והקצה"ח תירץ דכיון דהוי ס' בתפיסה גופא לא הוי תפיסה והארכתי שם בתשובה. וביארתי שם בספרי דהירושלמי לטעמיה אזיל דשיורא הוי ומתחיל מהיום: ואינו נגמר עד לאחר שלשים ולא דהוי ס' תנאה או ס' חזרה. וע"כ יכול לחזור בתוך שלשים עיי"ש בספרי ע"י שהבאתי עוד ראיות דהירושלמי סובר דשיורא הוי) אעפ"כ הא ב"ש ס"ל דזיקה נמי קונה ומשייר

וע"כ מיבעי' ליה אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלושים יום דהוי קידושי שיור. ואעפ"כ הא ב"ש סברי דזיקה נמי קונה ומשייר וא"כ ב' הקנינים שוים ואלימא למדחי זיקת אחותה ובזה מיושב קושי' הק"ע דמאי בעי דווקא אליבא דב"ש דלדידן ודאי פשיטא ליה דלא אלימא קדושי שיור למידחי זיקה גמורה וע"כ בעי לה דווקא אליבא דב"ש דס"ל דזיקה נמי קונה ומשיירת אי אלים קדושי שיור לדחות הזיקה דקונה ומשייר ג"כ. ומיושב קושית הק"ע עיי"ש ודו"ק

וע"ז אומר בירושלמי שם לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. פי' דהירושלמי אומר דב"ש קאמר דווקא בזיקה ומאמר דאלו הענינים שניהם שוים ע"כ חלים המאמר לדחות זיקת הצרה. אבל בההיא שקידש אשה מעכשיו ולאחר שלישים לא אלימא למדחי זיקת הצרה ואעפ"י ששניהם קונים ומשיירים. ע"כ אפשר דהזיקה אלימא טפי (והטעם איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דיכול לחזור בתוך שלושים וכמו שכתב הא"מ בש"ע אה"ע (ס' מ') דלדעת הר"ן שכתב דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש מעכשיו ולאחר ל' יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום אע"פ שעכשיו מתחילין הקידושין לחול אינו קונה קנין גמור ועיי"ש שכתב דלדעת הירושלמי יכולים לחזור בתוך שלשים דכיון דבעינן שיהיה השטר קיים וברשותה. וא"כ לא נגמר סוף הקנין עד לאחר שלשים יום ע"כ בעינן דעתם ורצונם וע"כ כיון שיכול לחזור בתוך שלשים ע"כ לא אלימא לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' פ"ב) על הא דפריך בירושלמי דגיטין דלתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליה ברם הכא הוא אסרה עליה וכתבו שם דתמן כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ תמן