נועם ירושלמי על נשים קמח

אם קידם הבעל ונטל החפץ לא הוי גט משום תנאי גיטין הכא נמי בקידושין כיון דלא ביד כל אדם מצוי לקדש ע"כ אם עשה שליח אחר וקידש לא הוי קידושין

[והנה בספרי עמק יהושע (ס' כ"א) הקשיתי על זה ממה שכתב הרא"ש בפ"ב דקידושין אמר לשדכן שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לשדכה לי והלך השדכן בלא מינוי שליחות וקידשה לו שהיא מתקדשת לו והביאו באה"ע (סי' ל"ה ובס' ל"ו) הביא המחבר דעת הקדוש במרדכי דאינו יכול לעשות שליח אחר משום דלא מימסרן לשליח דכיון שאינו יכול לקדש בע"כ ע"כ אין השליח עושה שליח והקשיתי שם דאף דאין השליח עושה שליח אפי' הכי צריך שתהיה מקודשת מטעם זכיה דזכין לאדם שלא בפניו וכן הבאתי הירושלמי הזה אף בקידושין כן מה בין גיטין מה בין קידושין ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש א"כ מוכח מזה דלא כהרא"ש דא"כ תתקדש לו משום זכיה וכתבתי שם דאיפשר דהא דמתקדשת מחמת זכי' היינו שהשדכן קידשה בכסף שלו וע"כ מהני משום זכיה דזכין לאדם כו' אבל בהך דהירושלמי מיירי שקידשה בכסף של המשלח וכמו שכתב באבן העזר (סוף ס' ל"ה) דהעושה שליח לקדש לו אשה ומסר לו הטבעת דבזה לא מהני משום זכי' דבעינן שליחות כו' עיין שם

אך לפי מה שביארתי כעת דבקידושין איכא קפידא משום שלא ביד כל אדם מצוי לקדש וא"כ אם קידשה בכסף של המקדש וא"כ מאי מקשה מה בין גיטין מה בין קידושין הא בכהאי גוונא אפי' בגיטין הוי קפידא דאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר ע"כ איפשר דמיירי הכא בקידשה בשטר דבשטר שהוא של המשלח בודאי בעינן שליחות ממש וע"כ אינו יכול לעשות שליח אחר ועיין באבן העזר סי' ל"ה סעיף ד') שכתב דיש אומרים דשליח ראשון יכול לעשות שליח שני אם מוסר לו הקידושין שמסר הבעל אבל אם לא כו' לא הוי קידושין והוא משום דאם נותן לו הקידושין משלו ע"כ הוי כמעשה וע"כ יכול לעשות שליח אחר אבל אם אינו נותן לו הקידושין רק שמקדשה משלו ע"כ אינו יכול לעשות שליח ושיטת הירושלמי הוא כמו שביארתי

והנה מהירושלמי מוכח כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ט) דכולי עלמא היכא דנפקא לאפי' ויהבה ליה חפץ והדר שקלה מיניה גיטא כולי עלמא לא פליגי דגיטה גיטא מעלי' הוי כי פליגי היכא דאמר ליה שקיל מינה חפץ והדר יהב לה גיטא ואזל איהו ויהיב לה גיטה ושקל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש בשלוחו ור"ל מכשיר כו' וכתבו התו' דקפידת הבעל אינו אלא שלא ישאר החפץ ביד האשה אבל במה שאמר ליה שיטול ממנה החפץ והוא משלח ביד אחר אין הגט נפסל כו' וכתבו התוס' דכשאמר שקול מינה חפץ והב לה גיטא שתולה שליחות הגט בחפץ פוסל ר' יוחנן נמי כשמשלח ביד אחר אפי' לא שינה השליח השני כו' ונטל החפץ קודם נתינת הגט כיון שתולה שליחות הגט בחפץ וכן מוכח מהירו' דהא דקאמר דאפי' קידם הבעל ונטלה אפי' הכי לא ישלחנו ביד אחר ושיטת הירושלמי דאפי' אם קודם שעשה שליח אחר והבעל קדם ונטלה א"כ ליכא קפידא כלל לבעל אעפ"כ פסול משום תנאי גיטין כיון דבעת שהתנה היה קפידא ע"כ לא ישלחנו ביד אחר משום תנאי גיטין]

שם (ה"ו) מתני' המביא גט ממדינת הים וחלה עושה שליח בב"ד ומשלחו ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם אין השליח האחרון צריך כו' אלא אומר שליח ב"ד אני ובגמ' אמר ר' מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמר הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם חלה השליח אמר כ' חנינא ברי' דר' אבא הוה לי' עובדא ושאל ושלח לר' חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון לי' אין השליח האחרון צריך כו' אלא אומר שליח ב"ד אני והפ"מ כתב לכן צריכה מתניתין דקתני ואומר לפניהם כו' ומאי קא משמע לן פשיטא אלא הואיל ועכשיו בא"י הוא ובא"י עושה שליח שני יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י כו' קא משמע לן דצריך כו' הואיל הראשון הביאו ממדינת הים אי נמי על הא דצריך השליח השני לומר שליח ב"ד אני שלא תאמר יעשה כגיטי א"י כו' קמל"ן דאומר שליח ב"ד אני כו'

ולי נראה שנתחלפו השיטות (וכצ"ל) חלה השליח (פי' השליח השני) ר' חנינא ברי' דר' אבא הוה לי' עובד' ושאל ושלח לר"ח ולר' אימי והורו לי' אין השליח האחרון צריך שיאמ' כו' אלא אומר שליח ב"ד אני ואח"כ (צריך לגרוס) א"ר מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמר הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י כו' והוא כמו דאמרי' בגיטין (ד' כ"ט) אמרו לי' רבנן לאבימי ברי' דר' אבהו בעי מיני' מר' אבהו שליח דשליח משוי שליח או לא אמר לי' הא לא תיבעי' לכו מדקתני אין השליח האחרון מכלל דמשוי שליח אלא כי תיבעי' לך כי משוי שליח בב"ד או אפי' שלא בב"ד אמר לי' הא לא קא מיבעי' לן מדקתני אלא אומר שליח ב"ד אני ר"נ בר יצחק מהני הכי אמרו לי' רבנן לאבימי ברי' דר' אבהו בעי מיני' מר' אבהו שליח דשליח כי משוי שליח בב"ד או שלא בב"ד אמר להו ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא אמר לי' הא לא קא מיבעי' לן דתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח דשליח משוי שליח אלא דקא מיבעי' לן בב"ד או שלא בב"ד אמר להו הא נמי לא תיבעי' לך דקתני אלא אומר שליח ב"ד אני

וע"ז אומר חלה השליח (פי' השליח השני אי משוי שליח או לא) א"ר חנינ' ברי' אבא הוה לי' עובדא ושאל ושלח לר"ח לר' יסא ולר' אימי והורו לי' אין השליח האחרון צריך שיאמ' כו' אלא אומר שליח ב"ד אני (פי' וא"כ מדתנן אין השליח האחרון מכלל דשליח עושה שליח) ובכאן צריך לגרוס א"ר מנא לכן צריכה והוא שבא לא"י שלא תאמ' הואיל ובא לא"י יעשה כגיטי א"י וגיטי א"י א"צ כו' (פי' שאומר דהא דתנן אין השליח האחרון אלמא שיוכל השליח לעשות שליח ג"כ זה אינו חידוש דהשליח יוכל לעשות עוד שליח אלא דהא דקתני אין השליח האחרון הוא משום זה דהשליח האחרון צריך שיאמר שליח ב"ד אני משום דהי' איפשר לומר דכיון דהשליח האחרון הוא מהשליח השני והשליח השני הוא בא"י וא"כ הוא כמו בא"י ובא"י לא תקנו לומר בפני נכתב וא"כ אפי' לא אמר שליח ב"ד אני הוי גט וכמו בא"י ועל זה הוא החידוש שצריך שיאמר שליח ב"ד אני אבל זה בודאי דהשליח השני יוכל לעשות ג"כ שליח

וע"ז אומר וצריך למסור לו כל שליחותו ר' אבין בר כהנא אמר אין צריך למסור לו כל שליחותו ר' ירמי' אומר צריך למסור לו כל שליחותו מייתי לה ר"א בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון צריך שיאמ' בפני נכתב כו' אלא אומר שליח ב"ד אני

והנה הפ"מ פירש צריך למסור לו כל שליחותו לשון בעי' הוא אם צריך למסור לו כל שליחותו שמסר לו הבעל וכגון שמסר לו הבעל שארי דברים בשליחותו מייתי להא דר' אבין בר כהנא כלומר שמביא ראיה לדבריו מדקתני אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני שמע מינה בהא סגי כו' דלא צריך למסור לו כל שליחותו חזר בו ר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון כו' כלומר דמעיקרא הוי דייק מסיפא אלא אומר שליח ב"ד אני וחזר בו כו' דייק מרי שא כו' ולא ממעט אלא הא אבל אם מסר לו הבעל שליחות שאר דברים צריך שימסור לו כל שליחותו והוא דוחק

וע"כ צריך לבאר והוא כמו שביארתי דאף ששליח השני בא"י אפילו הכי צריך שיאמר שליח ב"ד אני וא"כ מוכח דלאו מכח השליח השני קאתי אלא מכח הבעל המשלחו וע"כ צריך שיאמר שליח ב"ד אני וע"ז אומר וצריך למסור לו כל שליחותו פי' דא"כ מוכח שהשליח שעושה שליח שני השליח השני במקום הבעל קאי והוא משום דמוסר לו כל שליחותו. וע"כ אפי' אם מת השליח השני אעפ"כ קאי במקום בעל וכמו דאמרינן בגיטין ודף כט) אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנות' היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כולהו מכח מאן קאתי מכח בעל קא אתי איתיה לבעל איתנהו לכולהו ליתי' לבעל ליתנהו לכולהו

וע"ז אומר ר' ירמיה אומר צריך למסור לו כל שליחותו (והשליח השני עומד במקום בעל) ר' אבין בר כהנא אומר אין צריך למסור לו כל שליחותו מייתי לה דר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון כו' אלא אומר שליח ב"ד אני וא"כ מוכח דאין צריך למסור לו כל שליחותו דאם היה מוסר לו כל שליחותו א"כ הוי כמו דאתי מכח הבעל וא"כ היה לו לומר בפני נכתב כו' וע"ז אמר ר' ירמיה חזר ביה ר' אבין בר כהנא מן הדא אין השליח האחרון צריך שיאמר כו' אלא אומר שליח ב"ד אני וא"כ אם היה בא מכח השליח והשליח היה בא"י א"כ היה כמו כל גיטין שבא"י אלא מדקתני צריך שיאמר שליח ב"ד אני שמע מינה דאתי מכח הבעל הראשון אך כיון שכבר אמר השליח הראשון בפני נכתב ע"כ אומר שליח האחרון שליח ב"ד אני דהא כבר אמר השליח הראשון בפני נכתב כו': השולח גט פרק

רביעי

(ה"א) השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל ה"ז בטל כו' עיין בספרי נחלת יהושע (סי' י"ז) ושם ביארתי בארוכה

עוד שם עשה שליח להוליך את הגט צריך ליתנו לה בפני שנים ואין השליח עולה לו משום שני' הלך השליח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני ב' והשליח עולה משום ב' (ע' בס' נ"י סי"ז במה שביארתי שם בהא דאין אדם מבטל שליחותו בדברי') וא"כ קאי אאם לא הגיע לשליח דצריך לבטלו בפני שנים ואף דתיקן ר"ג שלא לעשות ב"ד ממקום אחר ולבטל אעפ"כ יש נפקא מינה אם ביטלו דלרבי דאמר ביטלו מבוטל אעפ"כ בפחות משנים לא הוי ביטול וכמו שכ' התוס' בגיטין (ד' ל"ג) ואומר ר"י דנפקא מינה לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק רב נחמן כותי' ומודה רבי דאם ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני א' אפילו לרב נחמן דאינו מבוטל דאפי' קודם תקנת ר"ג לא הי' מבוטל כו' רק שהתוס' כתבו משום חשש ממזירות