נועם ירושלמי על נשים קמז

רבה כו' הוחזק כתב ידו בב"ד מאי א"ל אעפ"י שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מנכסים בני חורין מתיב רמי בר חמא שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כו' ר"א אומר אעפ"י שאין עליה עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ומשני שאני התם דמשעת כתיבה כו' (פי' דלכתחילה כתבו למסור בעדים אח"כ וכן בירושלמי (פ"ט דגיטין ה"ג) שלשה גיטין פסולין כו' תני שלשה שטרות הללו גובה מנכסים בני חורין ואין גובה מנכסים משועבדין א"ר בא הדא דתימר בשלא הוחזק השטר ביד המלוה אפי' מבני חורין אינו גובה אלא כן אנן קיימין כשהוחזק השטר ביד המלוה ולמה אינו גובה כו' מפני קנוני' ר' אבינא אמר מפני פסול התיב ר' אבין עד כדון בשלוה הזקן כו' לוה הזקן ושיעבד הבן הכא אית לך מימר מפני קינוני' לא מפני שהוא פסול התיב ר' אבין והתני' אף בגיטי נשים אית לך כו' לא מפני שהוא פסול והכא פני שהוא פסול ואח"כ אמר דאמר רב הונא בשם דרב כל ההן פרקא דר"מ היא אבל לר' אליעזר אפי' נכתב בפסול אך אם מסרו בפני עדים כשרים יגבה מנכסים משועבדין

והנה במה דתנן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים פירש"י בגיטין (דף כ"ו) דמכשיר בכולן ובלבד שיניח מקומות הללו וא"כ לפירש"י דצריך שיניח מקומות הללו א"כ מוכח דבגיטין פסול אפי' בטופס דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים אבל אם ר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף א"כ אין ראיה שפוסל בגיטין אף בטופס דאיפשר דהא דקאמר ר"א מכשיר בכולן היינו אף התורף חוץ מגיטי נשים היינו התורף אבל לא הטופס

וע"ז אומר הירושלמי ר' זעירא כו' הלכה כר' יודא בגיטין וכר"א בשטרות ומקשה ע"ז דלימא הלכה כר"א וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר אך לר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ אפי' אם כתב התורף מתחילה משתעבד ע"י עדי מסירה וא"כ איפשר דאפי' בתורף נמי כשר ובגיטין איפשר שאינו פסול רק הטורף אבל הטופס כשר וע"ז אומר אלא בגין דרב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכה כר"א א"כ אי הוה פסק כר"א יוכל להיות אפי' התורף כשר כיון דעידי מסירה כרתי א"כ אפי' נכתב בפסול כשר אח"כ לגבות ממשעבדי וא"כ איפשר דבגיטין בטופס ג"כ כשר והחילוק שבין שטרות לגיטין היא בתורף וע"ז אמר הלכה כר' יודא בגיטין (פי' דבגיטין פסול אפי' הטופסין (וכמו דמשמע בירושלמי דקאמר (רפ"ג) רבי כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ז דגיטין ה"ב) פתר לה כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וכן לקמן (פ"ט דגיטין ה"ח) כיני מתניתא כתב סופר ועד כשר כו' א"ר יוחנן דר' יהודה היא ונדחקו שם הק"ע והפ"מ אבל הפירוש הוא כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין דאלו"ה אין ראיה מכתב הסופר דילמא כתב טופסי גיטין עיין שם ולא קאמר כר' אלעזר דלר' אליעזר איפשר אתורף דבשטרות מכשיר אפילו התורף וע"כ אמר הלכה כר' יודה בגיטין (פי' דפסיל אפי' הטופס וכר"א בשטרות דכשר אפי' התורף אבל מזה אין ראיה דילמא מכשיר הטופסין אפי' בגיטין (ומה שהוכיחו התוס' שם דה"ל לשנות מה שר"א אמר אחר ת"ק ור"א פוסל בגיטי נשים זה אינו דבגיטי נשים מכשיר רק הטופס אלא דמיקל בשטרות דאפי' התורף) וע"כ אמר אוף הכא צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות]

שם (ה"ג) ולא כן תני האומר לאשתו ה"ז גיטיך לפני מיתתי שעה אחת וכן האומ' לשפחתו הרי שטר שיחרורך לפני מיתתי שעה אחת שהיא אסור' ליכל בתרומה תמן משעה ראשונה נתקלקלה (פי' וע"כ חיישי' בכל שעה שמא הוא שעה הסמוכה למית') ברם הכא לכשימות הוא מתקלקל (פי' ואין הקילקול רק מכאן ולהבא ולשמא מת לא חיישינן) ומיהו לאו כולי עלמא היא דר' יודה פליג על זה דאף לשמא ימות לא חיישינן וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ח) שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישי' אמר ליה רב אדא בר אהבה כו' והא כו' דכשמא ימות הוא ופליגי כו' אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא ולקמן בירושלמי (ה"ז) מחלפא שיטתיה דר' יהודה המן הוא אומר מיתה מצויה והכא הוא אומר אין מיתה מצויה תמן בציבור כאן מיתה מצויה ביחיד אלמא דאע"ג דכונתו שתהא מגורשת שעה אחת סמוך למיתה וכמו דפריך בגיטין (ד' ע"ג) על הא דתני' ובלבד שימות ולכי מיית הוי גיטא והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה ואמר רבה מעת שאני בעולם ואפי' הכי אמר ר' יהודה דהרי היא כאשת איש לכל דברי' דימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה כו' אלמא דביחיד לא חייש שמא ימות

שם (ה"ה) המביא גט בא"י וחלה ה"ז משלחו ביד אחר אם אמר לה טול ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ובגמ' מפני שחלה הא לא חלה לא לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר"י אמר שומר שמסר לשומר חייב ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין מה נפיק מביניהן קידם הבעל ונטלה אין תימר משום תנאי גיטין יאות אין תימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר הרי אין פקדונו ביד אחר

הנה הרשב"א והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בפי' הירושלמי על הא דאמר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דאמר שומר שמסר לשומר חייב דהא מסייע לר' יוחנן דהא תנן שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר

ע"כ נראה לי שנתחלפו השיטות בכאן וכצ"ל מפני שחלה הא לא חלה לא ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין (פי' וע"כ כיון שהבעל אמר טול לי ממנה חפץ פלוני ואין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ע"כ לא יוכל לעשות שליח) וע"ז אומר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר שומר שמסר לשומר חייב (פי' וא"כ אמאי אמר ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין הא ר' יוחנן אמר שומר שמסר לשומר חייב א"כ אפי' בלא תנאי נמי וע"ז או' מה נפיק מביניהן (פי' שלעולם ר' בא בריה דרבי חייא נמי סובר כר"י דשומר שמסר לשומר חייב והא שאומר משום תנאי גיטין) קידם הבעל ונטלה אין תימר משום תנאי גיטין יאות (פי' א"כ אף דקידם הבעל ונטלה א"כ אין כאן משום שומר שמסר לשומר אפ"ה כיון שבשעה שעשה שליח הקפיד שלא ישלחנו ביד אחר מחמת שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וע"כ אפי' קידם הבעל ונטלה אח"כ וא"כ אין נפקא מינה להבעל. אך כיון שבשעה שעשה שליח הקפיד שלא יעשה שליח אחר ע"כ לא יוכל לעשות שליח אחר וע"כ אמר ר' בא בריה דר' חייא משום תנאי גיטין דיש בזה נפקא מינה אפי' אם קידם הבעל ונטל את החפץ אפילו הכי אינו יכול לעשות שליח וכן יש בירושלמי לקמן (פ"ז דגיטין ה"ה) אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין פי' ולאו דוקא באונס דבאונס איפשר דרשב"ג לטעמי' דאונס כמאן דעביד כמו דאמר לקמן (ה"ו) אירע ליה אונס ר' יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד ומסיק לקמן דר"ל ור"נ בר יעקב סברין כרשב"ג (פי' דאמר כל עכבה שאינה הימנו הרי זה גט דאונסא כמאן דעביד וא"כ הכא אי מיירי באונס איפשר דרשב"ג לטעמיה דאונסא כמאן דעביד ע"ז אומר כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאצטלית רבנן אמרין אחת ואחת זו משום תנאי גיטין (פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ה) ת"ר ה"ז גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב חסד הא מני רשב"ג היא דאמר תתן לו את דמיה הכא נמי איפשר דמפייסה ליה בדמי מתקיף לה אביי אימור דאמר רשב"ג היכא דליתי' בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי אמר אלמא דאימתי הוי דמים כמו החפץ היינו דוקא אי ליתא בעיני' אבל אי איתא בעיני' דמים לא הוי כחפץ וע"ז אומר אלא כשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמים עשו אותה כאצטלית דאפי' אבדה בפשיעה אך כיון דליתא לאיצטלית הוי דמים כאצטלית ורבנן אמרין אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין (פי' דכיון דבשעה שהתנה שע"מ שתתן לי אצטלית היה האיצטלית בעין ע"כ אפי' נאבדה אח"כ אפי' הכי לא הוי דמים כאיצטלית משום תנאי גיטין דכיון שבשעת התנאי אמר על מנת שתתן איצטלית ואז כיון שהיה בעין לא הוי דמים כאצטלית ע"כ אפי' נאבדה אח"כ לא הוי דמים כאצטלית]

וכן הכא משום תנאי גיטין היינו כיון דבשעה שעשה אותו שליח לא נטל עדיין החפץ א"כ הי' קפידא שלא לשלחו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ע"כ אפי' קדם ונטל החפץ לא ישלחנו ביד אחר משום תנאי גיטין דאזלינן אחר התנאי וע"ז אומר אף בקידושין כן מה בין גיטין מה בין קידושין ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה שאומר אף בקידושין כן דהא מסיק מה בין גיטין מה בין קידושין קידושין ביד כל אדם מצוי לקדש גירושין לא ביד כ"א מצוי לגרש וא"כ לא דמי קידושין לגיטין והק"ע גרים ולענין קידושין אינו כן

ע"כ נראה לי שאומר אף בקידושין כן (פי' כיון שאומר דמשום תנאי גיטין ע"כ לא ישלחנו ביד אחר אף שקידם ונטל החפץ א"כ אף דלאח"כ ליכא קפידא אעפ"כ כיון דבשעת התנאי הי' קפידא פ"כ לא ישלחנו ביד אחר) ע"ז אומ' ולענין קידושין כן (פי' דלא ישל אחר לקדש ואף ששילח אחר וקידש האשה אפילו הכי לא הוי קידושין משום דבשעה שעשה אותו שליח כו' קפידא שלא לשלח ביד אחר ע"כ אפי' שלח שליח וקידש אפי' הכי לא הוי קידושין

וע"ז אומר מה בין גיטין מה בין קידושין דלמה בגיטין תנן דאם חלה עושה שליח אלמא דאין קפידא רק אם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני אבל בסתם גיטין אם עשה שליח וחלה יכול לעשות שליח יותר ואמאי בקידושין הוי קפידא וע"ז אומר ביד כל אדם מצוי לגרש לא ביד כל אדם מצוי לקדש פי' דביד כל אדם מצוי לגרש דהא יכול לגרשה בע"כ אבל לא ביד כל אדם מצוי לקדש דילמא לא תרצה וע"כ כיון דמתחילה הוי קפידא שלא יעשה שליח אחר ע"כ אפילו אם קידשה אח"כ אפי' הכי לא הוי קידושין וכמו דבגט לא הוי גט אם אמר טול לי ממנה חפץ פלוני דאפילו