נועם ירושלמי על נשים קמט

ולהירושלמי הוא משום דחומר הוא בעריות שאינו יכול לבטל שלא בפני השליח אלא בפני שנים וכמו שמקשה הירושלמי לקמן (פ"ד ה"ב) לית הדא פליגא על ריש לקיש דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים ומשני פתר לה בב"ד שכחו מרובה ולר"י הוא משום חומר בעריות וע"כ אם בטלו שלא בפני שנים לא הוי ביטול ועי' באה"ע בב"ש (סי' קמ"א ס"ק צ"ב) ובמ"א יתבאר

שם בירושל' הלך לבטל את הגט כו' באיסטרטרי' אמר לי' ההוא גיטא דיהב' לה אמ' לי' יבילי לה מי משתעי שמע נפיל מיני' כו' אמר ליה יבילי לה ואמרת לי יהא לי בידך מאחר שיש ביד לגרש נאמן או מאחר שנמצא בידו אינו נאמן ופי' הפ"מ שהשיב השליח שכבר נתן לידה והיא החזירה לו ואמרה יהא לי לפיקדון בידך ולי נראה שהיא אמרה יהא לי בידך דהיינו שיהא שליח לקבלה שהירושלמי לשיטתיה שסובר דאע"ג דלא חזרה שליחות אצל הבעל נמי יוכל להעשות שליח לקבלה וכמו שביארתי בירושלמי (ספ"ב דגיטין) על הא שאומר הגע עצמך שעשת עשר שנים ברומי ונישאת אמר ר' יוחנן מתניתין כשאמר לה אל תגרשי אלא במקום פלוני וכתבתי שם בהוא כמו דאמרינן בגיטין (דף כד) אלא דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטיך ופריך והא לא חזרה שליחות אצל הבעל כו' ושיטת הירושלמי דאע"ג דלא חזרה שליחות אצל הבעל אעפ"כ יכול להיות שליח לקבלה וכמו שאומר הירושלמי לקמן (פ"ו דגיטין ה"א) חד כו' שלח גט לאיתתיה אמרה ליה יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב אמר אם בא להחזיר לא יחזיר מהו פליג שני' יהא בידך שני' יהא לי בידך וא"כ מוכח ששיטת הירושלמי דיכול השליח להולכה להיות שליח לקבלה אע"ג שלא חזרה שליחות אצל הבעל

עוד שם חלה שלי' מה את עבי' לי' כגיטין כקידושין אין תעבדינ' כגיטין ביד כל אדם מצוי לגרש (פי' והכא נמי יכול לבטל על כרחה כמו בגיטין) אין תעבדינה כקידושין לא ביד כל אדם מצוי לקדש (ופי' הפ"מ דהכא נמי מקפיד הבעל לעשותו שליח שהוא יכול לפייסה שתחזור בה ויבטל הגט)

והנה הק"ע כתב שהפוסקי' לא הביאו לדין זה וכ' דטעמ' דבעי' זו אינה אלא אליבא דרשב"ג דאמר לקמן בטלו אינו מבוטל אבל לרבי ליכא נפקא מינה דהא לעולם הגט בטל אף אם נאנס השליח ולא הגיע בשליח להולכה כו' והוא דוחק דהא יש נפקא מינה אם השליח יכול לעשות שליח אם כן אם הגיע השליח השני להשליח אם כן יכול לבטל לכתחילה אף לאחר תקנה רבן גמליאל (וכמו שכתבו התוס' דהא דתנן השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל לרבי דאמר בטלו מבוטל נקט הגיע בשליח כו' דאז מותר לבטלו כו' אבל בפני ב"ד שלא בפני השליח כו' משום תקנת רבן גמליאל) אלמא דאפי' אחר תקנת רבן גמליאל יכול לבטלו

ע"כ נראה דהירושלמי לשיטתי' דהטעם דאינו יכול לבטל שלא בפני השליח משום דאין אדם מבטל שליחותו בדברים וע"כ דווקא אם בא השליח השני אל השליח הראשון ע"כ יכול לבטלו אבל שלא בפני השליח אינו יכול לבטלו משום דחומר הוא בעריות כמו דאיתא בריש פרקין וכמו שביארתי בספרי נ"י (סי' י"ז) אבל לשיטת הש"ס דינן דהא דתנן הגיע בשליח הוא משום תקנת ממזירות וא"כ בודאי דאם חלה השליח יכול לעשות שליח אחר שהוא רק להודיעה שביטל השליחות וא"כ אם חלה בודאי דיכול לעשות שליח אחר אבל לשיטת הירושלמי הוא משום דאין יכול לבטל אלא א"כ הגיע בשליח ואז הוי שליח במקום הבעל וע"כ יכול לבטל כמו הבעל שעשה השליח ע"כ יכול השליח השני שהוא במקום הבעל לבטל וע"כ אם חלה השליח והבעל מקפיד וכמו שאומר הירושלמי דבזה דמי שליחות ביטול הגט לקידושין משום דלא ביד כל אדם מצוי לקדש וא"כ כיון דהבעל מקפיד א"כ בטלה השליחות וכיון שבטלה השליחות ע"כ אינו יכול לבטל

שם (ה"ב) מתניתין בראשונה הי' עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו התקין ר' גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם כו' ובגמ' לית הדא פליגא על ר"ל דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים פתר לה בב"ד שכחו מרובה מפני תיקון העולם אמרין בשם ריש לקיש שלא תבוא לידי ממזירות ואמרין בשם ר"ל שלא תהא יושבת עגונה מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שביטל והוא לא ביטל ונמצאת יושבת עגונה ומאן דאמר שלא הבוא לידי ממזירות סבורה שלא ביטל והוא ביטל והיא הולכת ונישאת בלא גט ונמצאו בניה באים לידי ממזירות סבורה שביטל והוא לא ביטל ובא אחר וקידשה תופסין בה קידושין והיא סבורה שלא תופסין בה קידושין והיא ממתנת עד שימות בעלה הראשון והיא הולכת ונישאת ונמצא בניה באין לידי ממזירות א"ר מנא סלקית לשיירא ושמעי' לר' יעקב בר אחא ור' אימי בשם ריש לקיש שלא תבוא לידי ממזירות אמר רב הונא אפי' כמאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה אית לי' שלא הבוא לידי ממזירות

[ונראה לי שנתחלפו השורות (וכצ"ל) אמרין בשם ר"ל שלא תבוא לידי ממזירות ואמרי' בשם ר"ל שלא תהא יושבת עגונה מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שביטל והוא לא ביטל ונמצאת יושבת עגונה ומאן דאמר שלא תבוא לידי ממזירות סבורה שלא ביטל והוא ביטל והיא הולכת ונשאת בלא גט ונמצאו בני' באין לידי ממזירות ובכאן (צ"ל) אמר ר' מנא סלקית לשיירא ושמעי' לר' יעקב בר אחא ור' אימי בשם ר"ל של תבוא לידי ממזירות אמר רב הונא אפי' כמאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה אית ליה שלא תבוא לידי ממזירות ובכאן (צ"ל) סבורה שביטל והוא לא ביטל ובא אחר קידשה תופסין בה קידושין כו' והיא ממתנת עד שימות בעלה הראשון והיא הולכת ונישאת ונמצא בני' באין לידי ממזירות וא"כ לא פליגי דאפי' מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה אית לי' שלא תבוא לידי ממזירות נמי]

שם עבר וביטלו נשמעינה מן הדא אם ביטלו ה"ז מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אין יכול לבטלו כו' מאי טעמא דרבי דבר תורה הוא שיבטל והן אמרו שלא ביטל כו' ר' אושעי' בר אבא אמר לר' יודן כו' עיין ע"ז בספרי נחלת יהושע (ס' ב')

(ה"ד) מתני' עבד שנשבה ופדאוהו לשם עבד ישתעבד לשם בן חורין לא ישתעבד רשב"ג אומר בין כך ובין כך ישתעבד ובגמ' ר' אבהו בשם חזקיה בדין היה שאפי' לשם עבד לא ישתעבד ולמה אמרו ישתעבד שלא יהא העבד מבריח עצמו מן שבויין א"ר זעירא מתניתא אמרה כן רבו נותן את דמיו ומשחררו לא אמר אלא רבו הא אחר לא ר' אילא בשם ר' יסא בדין היה אפי' לשם בן חורין ישתעבד ולמה אמרו לא ישתעבד שלא להוציא לוזה על בני חורין אמר ר' יוסי אם כן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך הם מצווים לפדות את העבדים אהן תניי' קדמייא סבר מימר מצווין הן לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים

והנה הפ"מ פירש דהך דר' אבהו ור' אילא לא פליגי אלא בפירושה ותרוייהו מוקי למתניתין בלפני יאוש כו' ור' אבהו מפרש דהאי ישתעבד דקאמר לרבו שני הוא כו' בדין היה שאפי' לשם עבד לא ישתעבד לו דהא לפני יאוש הוה ולמה אמרו ישתעבד שלא להבריח עצמו מן השבויין כלומר שלא יפיל עצמו לגייסות ויפקע עצמו מיד רבו כו' מתניתא אמרה כן מברייתא דתני בתוספתא מוכח דלפני יאוש מיירי וישתעבד לרבו שני רבו נותן דמיו הכי קתני התם לשם עבד ישתעבד ורבו נותן דמיו לשם בן חורין לא ישתעב' ואין רבו נותן דמיו ומשחררו (הוא ט"ס) לא אמר אלא רבו מדקאמ' רבו נותן דמיו משמע אבל אחר לא יכול ליתן דמיו לזה ולהחזיקו לעבד ושמע מינה דלפני יאוש מיירי וישתעבד לרבו שני והוא דוחק דאם הוא משתעבד לרבו שני א"כ אחר יכול ליתן ג"כ דמיו. גם מה שפי' אמר ר' יוסי אם כן רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך כו' שמביא ראיה לר' אילא הוא ג"כ דוחק דהא אמר אם כן ומשמע דמקשה אדר' אילא. גם מה בפי' הק"ע דר' אבהו מפרש דקאי לאחר יאוש עיין שם ור' אילא כו' דקאמר בדין היה אפילו לשם בן חורין ישתעבד מפרש דמיירי לפני יאוש וע"כ בדין היה שאפי' לשם בן חורין ישתעבד ביה והא דקאמר אח"כ אמר ר' אסי א"כ רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד שכשם שישראל מצווין לפדות בן חורין כך מצווין לפדות עבדים זהו קושיא בין לר' אבהו בין לר' אילא הוא ג"כ, דוחק]

ע"כ נראה לי דהא דקאמר ר' אבהו כו' בדין היה שאפילו לש עבד לא ישתעבד מיירי לאחר יאוש וע"ז אומר בדין היה שאפי' לשם עבד לא כו' ולמה אמרו ישתעב' והיינו לרבו ראשון שלא יהא העבד מבריח עצמו כו' (פי' שלא יהא כל א' וא' הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו) אמר ר' חנינ' מתניתא אמרה כן (פי' שהיה איפשר לפרש לרבו שני ואע"ג שיוכל להפקיע עצמו מיד רבו ראשון) אך התוס' כתבו בגיטין (ד ל"ז) דאף אם היה עבד לרבו שני אפילו הכי משום דבר מועט לא יפיל עצמו כו' כיון דהוא עבד לרבו שני ג"כ) וע"ז מביא ראיה דהוא לרבו ראשון והטעם משום שלא יפיל עצמו כו'

וע"ז אומר ר' אילא כו' בדין היה אפילו לשם ב"ח ישתעבד (פי' דמיירי לפני יאוש) ולמה אמרו לא כו' (פי' אם פדאו לשם בן חורין שלא להוציא לוזה על בן חורין)

וע"ז אומר אמר ר יוסי א"כ רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך כו' שכשם שישראל מצווין לפדות ב"ח כך הם מצווין לפדות את העבדי' אהן תניי' קדמיי' סבר מימר מצווין הם לפדות בני חורין ואין מצווין לפדות את העבדים וא"כ לר' אילא שמפרש