נועם ירושלמי על נשים קמו

ר' יוחנן אמר כתב טורפו בטופס כשר ריש לקיש אמר כתב תורפו בטופס פסול מתניתא פליגא על ר' יוחנן והוא (ט"ס וצ"ל) על ר"ל (דלא כהפ"מ) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה והזמן פתר לה ותורפו עמו וכבר ביארתי (בפרק ב' הלכה ה') דפליגי בזה דר' יוחנן סובר דכתב תורפו בטופס כשר הוא משום דסובר דסתמא כשר בגיטין ור"ל סובר דכתב תורפו בטופס פסול הוא משום דסובר דסתמא פסול בגיטין וכמו דאמרינן בזבחים (דף ב)

[וע"ז אומר וקשי' על דר' יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בהא חכמים מכשירין (פי' דאפי' אי סתמא כשר בגיטין אפ"ה אמאי לא גזר תורף אטו חתימות הגט או אטו מקום האיש והאשה כמו דתנן לענין מחובר (פ"ב ה"ד) דאין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ואפי' אם הפירוש בהמשנה דאין כותבין תורף שמא יחתום (וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כא) ור"ל אמר חתמו שנינו ור"מ היא דאמר עידי חתימה כרתי והכי קאמר אין כותבין תורף גזירה שמא יחתום

וע"ז אומר ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול ודכותיה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר (וביארתי שם שהירושלמי מקשה כמו קושי' התוס' בגיטין (דף ד) בד"ה וחתמו כו' וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה כתב בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי אפי' לכתחילה ואומר ר"ת דלגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדים שאינו כתוב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה כיון דידעי דצריך לשמה לא אתי למטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין כו' וחתמו. וכה"ג תירץ הירושלמי ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול (פי' וא"כ אין פעולה דאכתי איפשר דיכתבו תחילה לשמה ואח"כ שם האיש ושם האשה שלא לשמה) ודכוותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר דאין פעולה במה שיכתוב טופס לשמה דאכתי שמא לא יכתוב שם האיש והאשה לשמה (פי' אבל במחובר כיון דאם יתלוש תחילה קודם שיכתוב א"כ בודאי לא יחתום על מחובר ועיין (בפ"ב) מה שביארתי שם]

ר' יוסי שאל לר' ירמי' הגע עצמך שזיווג (פי' אם הא דתנן דצריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן הוא שצריך מפני הדין להניחו או שצריך להניח משום דאיך יכתוב אילו יזדמן לו אחר שאין השמות שוין אבל לעולם אם כתב תחילה השמות וזיווג דהיינו שנמצאו מכוונים להגט שצריך לכתוב אם כשר או לא) וע"ז אומר כן אמר לו ר' זעירא רבי מכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' דזה לא הוי כסתמא דכשר דהיינו דווקא בהרי את מותרת לכל אדם דזהו בכל הגיטין ע"כ הוי כמו סתמא וכשר אבל בשמות האיש והאשה כיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג והוי כשלא לשמה ופסול ולא הוי כסתמא מחמת שאינו מצוי לזווג) (ועיין בק"ע שפירש מכיון שאינו מצוי לזווג פסול שבזה אין תקנה להסופר והפ"מ פירש מכיון שאינו מצוי לזווג לא חיישינן לשני יוסף בן שמעון ופירושם דחוק)

עוד שם וקשי' על ר"ל אם בשלא כתב בטופס תורפו בדא ר' יודה פוסל (פי' דבשלמא לר' יוחנן דאמר כתב תורפו בטופס כשר וא"כ ניחא דפליג ר' יהודה ואמר דבעינן לשמה ואינו כשר בסתמא דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל לר"ל שאומר דאפי' לת"ק כתב טורפו בטופס פסול וא"כ מ"ט דר' יהודה דפוסל בטופס) (והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דגזר טופס אטו תורף דבזה לא שייך למיגזר דזהו דוקא במחובר אבל גבי לשמה לא שייך וכמו שאמר ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו כו' וכמו שביארתי וא"כ מ"ט דר' יהודה דפוסל) ע"ז אומר ר' יוסי ב"ר זעירא לענין אחר עבד לה ר' יודא ואתי' כיי דמר שמעון בר בא בשם ר"י חלק מקו' שני שיטין לענין אחר אפי' כל שהוא פסול והכא אם יכתוב הטופס ויניח חלק ע"כ אפי' ימלאהו אח"כ בשמות האיש והאשה אפ"ה פסול

עוד שם מהו מפני התקנה ר' שבתי בשם ר' חזקי' מפני תקנת בנות ישראל שלא יהיו מצויות להתגרש (פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ו) רב חסדא אמר אבימי משום תקנת עגונות אמרי לה ר' מאיר היא דאמר עידי חתימה כרתי ובדין הוא דאפי' תורף נמי לכתוב וזמנין דהוה לי' קטטה בהדא ורתח עלה וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה)

עוד שם ר' שמואל בר"י שאל לר"ח כשר ואת אמרת אכין אין תימר פסול ויאות מאי כדון א"ר אבין מפני תקנת הלבלר כדי שיהי' חייו מצויין לו ופי' הפ"מ כשר ואת אמרת אכין כלומר הא מדקתני ר' יהודה פוסל ש"מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת"ק אכשר קאי וה"ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור"י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת"ק ולא על מה שפסל אין תימר פסול ויאות מסקנת הקו' הוא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתי' משום תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס

והנה פירושו דחוק וגם מה שפי' הק"ע הוא דחוק ע"כ נראה לי דקאמר ר' שמואל בר רב יצחק שאל לר' חיי' בר בא כשר ואת אמר אכין (פי' דקאי אהא דאמר ר' יוחנן כתב תורפו בטופס כשר ואת אמרת אכין) (פי' דאומר דפסלוהו מפני התקנה משמע דאי לאו משום תקנה הי' כשר) וע"ז מקשה כשר ואת אמרת אכין (פי' דהא ר' יוחנן סובר דכתב תורפו בטופס כשר (פי' אף הרי את מותר' לכל אדם) וא"כ בלא תקנה הי' כשר ג"כ השמות נמי הא בעינן לשמה ואי משום דסובר ר' יוחנן דסתמא כשר הא בשמות אמר ר' זעירא דמכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג וא"כ לא הוי כסתמא רק שלא לשמה ושלא לשמה פסול (והירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי ע"כ כתב שלא לשמה נמי כשר כמו שביארתי בפ"ב דגיטין) אלא דכתיבה בעינן לשמה) וא"כ איך אמר ר' חזקי' דהאי מפני התקנה היינו מפני תקנת קטטה שלא יהיו בנות ישראל מצויין להתגרש כיון דכתב תורפו בטופס כשר ובשמות ודאי פסול משום דהוי שלא לשמה דכיון שאינו מצוי לזווג כו'

וע"ז אומר אין תימר פסול ויאות (פי' שאמר לו על מה שמקשה ר' שמואל בר רב יצחק כשר ואת אמר אכין) וע"ז אמר לו אין תימר פסול ויאות (פי' אפי' לר"ל דאמר כתב תורפו בטופס פסול קשה יותר דאם הטעם הוא משום תקנת קטטה שלא יהא מצוי להתגרש א"כ סגי אם שייר מקום האיש והאשה ואמאי צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם) וע"ז אמר ר' אבין מפני תקנת הלבלר כדי שיהא חייו מצויין לו והשתא ניח' דאם לאו מפני תקנת הלבלר הוה צריך לשייר מקום הרי את מותרת לכל אדם או לכתוב הטופס ג"כ לשמה (ואף דאמר תחילה מפסולו את למד הכשירו כו' אעפ"כ הוה גזר אפי' בשלא לשמה) אך מפני תקנת הלבלר התירו והא דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ו) דזימנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח עלה ומעגן לה הוא דהש"ס דילן לשיטתיה דאמרי לה ר' מאיר היא דאמר עידי חתימה כרתי וא"כ לא בעינן כלל לשמה וע"ז אומר מפני תקנה היינו דזימנין הוי ליה קטטה בהדה ורתח עלה ומעגן לה אבל לשיטת הירושלמי דבעינן כתיבה לשמה בשמות האיש והאשה לכ"ע ע"כ מסיק דמפני התקנה היינו משום תקנה הלבלר

עוד שם ר' זעירא רב הונא בשם רב הלכה כר' יודה בגיטין וכר' אליעזר בשטרות נאמר הלכה כר' אליעזר (דהא ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים) וא"כ בגיטין פסול ובשטרות כשר) ר' בא בשם רב הלכה כר"א בגיטין וכר' יהודה בשטרות נאמר הלכה כר' יודה (פי' דהא ר' יודה פוסל בכולן) אלא בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין הלכה כר' אלעזר ולא כו' אף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות (ופי' הפ"מ דבגין דרב ושמואל תרוייהו אמרין הלכה כר"א ולא תיסבר מימר אוף הכא כן צריך מימר הלכה כר' יודה בגיטין וכר"א בשטרות דכיון דאמרי הלכה כר"א דאמר עדי מסירה כרתי א"כ לא בעינן עדי חתימה לשמה וע"כ אמר הלכה כר' יודא דבעינן כתיבה וחתימה לשמה (וא"כ האי ר' יודא היינו ר' יודא דמתניתין דתנן ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש אבל במתניתין לא איירי אם צריך החתימה לשמה ועוד הא קאמר (פ"ב דגיטין ה"ב) כאן ברוצה לחותמו כאן באין רוצה לחותמו וא"כ א ר"א מודה במזוייף מתוכו כמו דאמרינן בגיטין (ד' ד) וכי לא בעי ר"א חתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל אבל היכא דאיכא עדים בעי דאמר ר' אבא מודה ר"א במזוייף מתוכו שהוא פסול וגם הק"ע נדחק בזה עיין שם)

ע"כ נראה לי דמשמעות הירושלמי דהא דצריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה בשטרות אינו משום גזירה שטרות אטו גיטין דבירושלמי ליתא להך טעמא וכן משמע מדפריך אם כשלא כתב בטופס תורפו בדא ר' יודא פוסל ולא משום דגזר טופס אטו תורף ע"כ נראה לי דשיטת הירושלמי דבשטרות צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה משום דאם יכתוב תחילה המלוה והלוה א"כ לא משתעבד אח"כ בשטר הזה דכיון דכתב תחילה שם המלוה והלוה דכיון שאינו מצוי לזווג כרז שלא זיווג וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קע"ו) בעא מיניה