נועם ירושלמי על נשים קמה

א"כ בודאי דאין ברירה וע"כ אינו פוסל אבל ר' יוחנן דסובר דסתמא בשר לת"ק ע"כ הוי ככל ברירה דיש ספק דילמא יש ברירה וע"כ פוסל לכהונה לחומרא דילמא יש ברירה

[ובזה יתבאר הירושלמי מילתיה דר"א אמר כולם אינם פסולין ר"א שאל כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין מן מה דלא צריכין ליה בגיטין שאינן פסולין לפום כן שאל בקידושין אין תימר צריכין לה בגיטין לא ישאלנה בקידושין מה אם גיטין על ידי שהוא צריך לשמה וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין קידושין שאינו צריך לשמה וכתב שלא לשמה אינו דין שיתפסו בה קידושין ותהא פשיטא ליה הא כן הוא פשיטא ליה הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירוש הירושלמי הזה וע"כ נראה לי לבאר והוא שר"א שאל כתב קידושין שכתבו שלא לשמה מהו שיתפסו בה קידושין (פי' לחומרא דאף דגמרינן קידושין מגיטין דבעינן לשמה היינו שיהא קידושין ודאין ומספקא לי' אי כתב שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין). וע"ז אומר מן מה דלא צריכין לי' בגיטין (פי' דלא מיבעי' לי בגיטין גופא אם כתב שלא לשמו כמו הני בבי דמתניתין דכל הגט אם הוא פוסל לחומרא דהיינו לכהונה ואם היה פשיטא ליה במתניתין דפוסל לחומרא א"כ מאי קא מיבעי' ליה בקידושין דמה אם גיטין על ידי שהוא צריך לשמה וכתב שלא לשמה לא יגעו (והוא ט"ס וצ"ל) יגעו בה גירושין (פי' דמה אם בגיטין דכתב בהם לשמה ואיפשר לומר דבעינן שיהא מבורר לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת ואעפ"כ פסול לכהונה קידושין שאינו צריך לשמה (פי' דלא בעינן שיהא מבורר לשמה דבגירושין הוא משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל בקידושין דאשה להנשא עומדת א"כ איפשר לומר דסתם נמי כשר וכיון דסתם כשר בודאי תפסי קידושין לחומרא אלא ודאי דבגירושין סובר דכולן אינן פוסלין כריש לקיש דאמר כתב תורפו בטופס פסול ובעינן שיהא מבורר לשמה ע"כ כולם אינם פסולין וע"כ מיבעי' לי' בקידושין דדילמא דוקא בגיטין אינו גט לגמרי ואינו פוסל אפי' לכהונה הוא משום דבעינן שיהא מבורר לשמה משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל בקידושין דסתמא כשר ע"כ מיבעי' לי' כתב קידושין שלא לשמה דהיינו בהנך גווני דמיירי מתניתין דכל הגט וע"כ איפשר דתפסי קידושין לחומרא

וע"ז פריך ותהא פשיטא ליה (פי' שתהא פשיטא ליה דתפסי קידושין לחומרא דיש חילוק בין גירושין לקידושין דהתם משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת אבל קידושין סתם אשה להנשא עומדת) וע"ז אומר כן הוא פשיטא לי' וצ"ל לא פשיטא לי') (ודלא כהפ"מ) (פי' דע"כ לא פשיטא ליה דיתפסו בה קידושין לחומרא) הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה בגירושין אינה מגורשת אף בקידושין אינה מקודשת ופי' דע"כ מיבעי' ליה בקידושין דילמא לא תפסי אפי' לחומרא אע"ג דאיפשר דסתמא נמי כשר וא"כ צריך שיתפוס לחומרא) ע"ז אומר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין וע"כ כיון דבגירושין לא פסל אפי' לחומרא משום דבעינן שיהא מבורר לשמה וע"כ בעינן נמי בקידושין שיהא מבורר כמו בגיטין דהא גמרינן קידושין מגירושין וע"כ אפי' בקידושין נמי לא תפיס אפי' לחומרא]

עוד שם ר' יוסי בשם ר' ביבון דר' שמעון הוא דהני אמר לאומן עשה לי כו' ר' שמעון מטהר עד שיפרישם בטומאה כמה דהוא אמר תמן עד שיהא כלי משעה ראשונה כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה ואף דר' שמעון אית לי' ברירה וכמו דאמרינן בגיטין (ד' כ"ה) הריני בועליך ע"מ שירצה אבא כו' ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון רצה האב מקודשת איפשר לומר כמו דאמר שם והא ר' שמעון כו' וא"כ ליכא ראי' משם והא שאינו מביא ראי' מהלוקח יין מבין הכותים כו' דהתם איפשר לומר דחייש לשמא יבקע הנוד ועוד כמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אומרים שמא תבקע הנוד לא כטעמא דהדין טעמא דהדין כו' ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי)

עוד שם ר' עזרא בעי קומי ר' מנא הדא אמרה אין תופסין כרבי (פי' דא"כ לרבי פסול אם כתב טופס דהא כל טופס הוי כמו על תנאי שאם יצטרך לגרש יכתוב בו תורף וא"כ אין תופסין כרבי א"ל מאן את בעי מן רבי כר' יודא דר' יודא פוסל בטופסין ופי' הפ"מ ממי אתה כו' אין הכי נמי דלית לי' טופסין דכר' יהודה סובר דר' יהודה פוסל בטופסין) אך משמעות הירושלמי דקאמר מאן את בעי מן רבי כר' יודא דר' יוד' פוסל בטופסין משמע דפשיט' לי' דרבי סובר כר' יודא דפוסל בטופסין וע"כ צריך לבאר דמהיכן פשיטא לי' דרבי סובר כר' יהודה דפוסל בטופסין ע"כ צריך לבאר שהוא כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו ר' זעירא בשם ר' ירמי' מעשה הי' בימי רבי ואמרו לא יעשה כן בישראל והנה (בפ"ב ה"ה) ביארתי שהטעם של ר' יהודה דפוסל בטופסין לפי שיטת הירושלמי הוא משום דר' יודא סובר דסתמ' פסול בגט אלא שצריך שיהא לשמה דווקא והתוס' כתבו בגיטין (ד' כ"ב) בד"ה והא כו' דלא בעינן שליחות בגט דוכתב לאו אבעל קאי אלא קאי אסופר והא דאמרינן לקמן (ד' ע"א) צריך שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו לאו משום שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לא חשיב לשמה אלא סתמא ופסול דאשה לאו לגירושין עומדת וכבר ביארתי (שם) דטעמא דר' יודא דפוסל בטופסין הוא משום דהוי סתמא וסתמא פסול דאשה לאו לגירושין עומדת וא"כ רבי דסובר באומר אמרו פסול דהא לא יעשה כן בישראל א"כ סובר כר' יודא דפוסל בטופסין וסתמא פסול והא דאמרינן לקמן (פ"ז ה"ב) דשמואל אמר יעשה ויעשה אע"ג דשמואל סובר דסתמא פסול וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ג') אלא מהא הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ומזה מוכח דסתמא פסול (ועיין בירושלמי (פ"ב ה"ה) מה שביארתי שם) ובירושלמי (שם שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתי כיי דמר רשב"ל כת תורפו בטופס פסול וא"כ סובר שמואל דכ' תורפו בטופ' פסול וזהו משו' דבעי לשמה דוקא אפי' לת"ק וא"כ אמאי מכשיר באומר אמרו לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) דיעשה ויעשה זה אינו דהא להש"ס דילן סתמא פסול לכ"ע אי בעינן כתיבה לשמה ואפ"ה אמרינן בגיטין (ד' ס"ו) מודה ר' יוסי באומר אמרו אלא ודאי דיש לומר דאע"ג דסתמא פסול אפ"ה אמרו הוי כמו שהבעל צוה כיון דאמר אמרו לפלוני ופלוני אבל רבי שסובר דאומר אמרו פסול ודאי דסובר דסתמא פסול דאלו"ה אמאי פסול (ולהירו' לית לי' הא דאמרינן בש"ס דילן שם זימנין דנפיק מיני' חורבא עיין שם)

וע"כ אומר א"ל מאן את בעי מן רבי דרבי כר"י דפוסל בטופסין דכיון דרבי סובר דאומר אמרו פסול א"כ ודאי דסובר כר' יודה דר' יודה פוסל בטופסין וע"כ כיון דסתמא פסול ע"כ פסול באומר אמרו דהוי כסתמא כמו שכתבו התוס' בגיטין (שם)

עוד שם ר"ל אמר כל התנאים פוסלים בגט דברי הכל אתא עובדא קומי ר' ירמי' ועבד כריש לקיש א"ל ר' יוסי שבקי' ר' יוחנן ועבדי כריש לקיש א"ל הוריותי' דר' יוחנן הורי' והוריותי' דריש לקיש לאו הורי' אמר ר' יעקב בר אחא לא ריש לקיש פליג על ר' יוחנן אלא מתניתא שמע ועמד עלי' [ואיפשר לפרש דהא דר"ל אמר כל התנאים פוסלים בגט דברי הכל (פי' ולאו דוקא כר' יהודה משום דריש לקיש לטעמיה בירושלמי (פ"ב ה"ה) דס"ל דכתב תורפו בטופס פסול וכן לקמן (פ"ג ה"ב) דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ריש לקיש אמר כתב תורפו בטופס פסול והוא כמו שביארתי דר"ל סובר דסתמא פסול בגט אפי' לת"ק נמי וסובר כשמואל דאפי' לת"ק צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם וע"כ אמר ר"ל שכל התנאים פוסלין בגט לדברי הכל משום דסתמא פסול וע"ז אומר אתא עובדא קומי ר' ירמיה ועבד כריש לקיש כו' אמר ר' יעקב בר אחא לא ר"ל פליג על ר' יוחנן אלא מתניתא שמע ועמד עליה ואיפשר לומר דהאי מתניתא הוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' ע"ב) תני' כותיה דרב אשי כתב סופר כו' שחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד ש שמע קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ושמעו לאפוקי ממ"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו וכן בירושלמי (פ"ז דגיטין ה"א) והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב לעדים וחתמו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו כו' אינו גט עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כחוב ולעדים חתומו סוף דבר עד שישמעו את קולו ולא אפי' הרכין בראשו ואת אמר לית כן אוף הכא לית כן (פי' דאמר ליה דמההיא ברייתא אין ראיה דהא תני' עד שישמעו את קולו ותנן במתניתין דאפי' בהרכנה נמי סגי (וכן הקשו התוס' בגיטין (שם) דאמאי כו' דממתני' נמי תי לאפוקי דמכשרה בהרכנת כו' ותירצו דהרכנה דמתניתין מהני כמו קול) וכן אמרינן בירושלמי א"ר מנא אית כן היא שמיעת הקול היא הרכנת כו' (וכן תירצו התוס') וע"ז אימר דר"ל דמתניתא שמע ועמד עלי' דמוכח דאומר אמרו פסול וא"כ מוכח דסתמא פסול וכמו שכתבו התוס' דכשלא צוה הבעל לא הוי אלא סתמא (ואע"ג דבשמות האיש והאשה אמרינן לקמן בירושלמי דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג אבל הכא דמצוה הבעל ואומר אמרו אפי' בשם האיש והאשה נמי כשר וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ז ה"ב) ניחא לעדים וחתמו לסופר וכתב לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר (פי' אמאי תנן עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו פתר לה כר' יהודה דר' יהודה פוסל בטופסין וע"כ בעינן שיאמר לסופר כתוב והוא משים שלא תהא כסתמא וסתמא פסול]

שם (ה"ב) מתניתין הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח וממכר צריך שיניח מקו' הלוקח ומקום המוכ' ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה ר' יהודה פוסל בכולן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה ובגמרא