נועם ירושלמי על נשים קמד

דמינה דייקינן בגיטין דאתי' כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי דקיימא לן כוותיה ואיכא דמוקי לה התם כר"מ ומפרש מפני התקנה משום קטטא (פי' ובדין הוא דאפי' תורף נמי לכתוב וזימנין דהוי לי' קטטה בהדא ורתח עלה) ולדידיה ליכא למידק דסתמא פסול

[וע"כ פליגי בזה ר' יוחנן ור"ל דר"י סובר דהא דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה הוא משום שסובר דודאי בעינן לשמה דהירושלמי לא תלי הא בפלוגתא דר"מ ור"א אם עדי מסירה כרתי או אם עידי חתימה כרתי והא דקאמר הכותב טופסי גיטין הוא משום דאפי' אי בעינן לשמה ואפי' אי אין ברירה כמו דתנן ר"פ כל הגט (ד' כד) אפ"ה יכול להיות דסתמא נמי כשר (דהא בזבחים דחי דממתניתין דהכותב לסופר ליכא ראי' דלא איכתיב לשם כריתות כלל וממתניתין דיתר מכאן כתב לגרש את אשתו ונמלך אין ראיה דילמא שאני התם דאינתיק לשם גירושין דההיא אלא מהך דתנן דצריך שיניח כו' וא"כ לר' יוחנן דאמר דכתב תורפו בטופס נמי כשר א"כ אין ראי' דסתמא פסול ור"ל סובר כשמואל דצריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם סובר דסתמא פסול וע"כ אמרינן הכא בירושלמי שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתי כיי דמר רשב"ל כתב תורפו בטופס פסול וע"כ אמרינן לקמן בירושלמי ר' יוסי שאל לר' ירמיה הגע עצמך שזיווג א"ל כן אמר ר' זעירא מכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' ששאל ר' ירמיה מר' זעירא דכיון דר' יוחנן סובר דסתמא כשר אלא דצריך להניח שם האיש והאשה הוא משום דאז אינו יכול לכתוב עדיין שם האיש והאשה וע"ז שאל הגע עצמך שזיווג (פי' דאם כתב שם האיש והאשה ואח"כ נזדמן לו גט כשם האיש וכשם האשה הנכתב בגט אם כשר) וע"ז א"ל כן אמר ר' זעירא רבי מכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' דכיון שאינו מצוי לזווג ע"כ אפי' אם זווג (פי' שאירע שהשמות שוין להמגרש והמתגרשת) אעפ"כ הוי כמו שלא זיווג דגרע מסתמא דסתמא לא הוי אלא בכל תופס הגט ואפי' בתורף הגט שהם שווים בכל הגיטין וע"כ הוי כמו סתמא וכשר אבל בשמות דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג. וע"כ גרע מסתמא ותלוי בברירה ובברירה אין ברירה בדאורייתא [וע"כ יש לומר דע"כ מביא בזבחים (דף ב) אלא מהא הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם משום דאם אין צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם אין ראיה ממה שצריך להניח מקום האיש ומקום האשה משום דבשם האיש והאשה כיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג וא"כ תלי בברירה אבל מדרב יהודה אמר שמואל דאמר צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם מזה ראיה דסתמא פסול דהא זה הוי סתמא דהא הרי את מותרת שוה בכל הגיטין]

ובזה יתבאר הירושלמי רב הונא אמר והוא שיהא פיקח העומד על גביו ר' יוחנן אמר והכתיב לה לשמה (פי' דזהו לשמה) או שצ"ל ר' יוחנן אמר והכתיב לה לשמה ורב הונא אמר והוא שיהיה פיקח עומד על גביו וסובר הירושלמי דהא דכשר בעומד על גביו אינו רק דווקא אם סתמא כשר. וע"כ הוי עומד ע"ג כשר אבל אם סתמא פסול ע"כ לא מהני גדול ועומד על גביו וכן חילקו התוס' בגיטין (ד' כ"ג) בד"ה עובד כוכבי' כו' לענין אם מהני במילה בעובד כוכבים בגדול עומד ע"ג אבל לא בגט משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וע"כ לא מהני בעובד כוכבים גדול עומד ע"ג והירושלמי סובר דבגיטין ג"כ אם סתמא כשר מהני עומד על גביו אבל אם סתמא פסול לא מהני (ועיין תוס' שהקשו אהא דקאמר בחולין (ד' י"ב) מאן תנא דלא בעי כונה לשמה אע"ג שאחרים רואין אותו וחילקו התוס' שם וכן הקשו מחליצה עיין שם) אבל לשיטת הירושלמי אם סתמא פסול לא מהני גדול עומד ע"ג אך לר' יוחנן דסתמא כשר ע"כ מהני גדול עומד ע"ג

וע"ז אומר שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו (ומשום דשמואל לטעמיה שסובר דצריך שיניח תורפו של גט עמו שמזה מוכח בזבחים (ד' ג') דסתמא פסול כמו שביארתי) ע"כ אומר צריך שיניח טורפו של גט עמו וע"ז אומר ואתי כיי דמר רשב"ל כתב תורפו בטופס פסול והוא משום דסתמא פסול וע"כ לא מהני גדול עומד ע"ג לענין התורף וע"ז אומר צריך שיניח תורפו של גט ולקמן (פ"ג ה"ב) יתבאר עוד בזה

שם (ה"ו) מתניתין קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח כו' פסול ובגמ' אתא עובדא קומי ר' אימי בעבד שהביא את הגט כשר כו' נשמעינה מן הדא דאמר ר' זעירא ר' חייא ר' יוחנן נראין הדברים שיקבל העבד גט שיחרור ואל יקבל גט אשה כו' והנה בגיטין (ד' כ"ג) אמרינן בעי מיניה מר' אמי עבד מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה אמר להו מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים מכלל דעבד כשר (ופירש"י דקא מיבעי' ליה לענין הולכה ג"כ והראיה דפשיט ליה מהולכה) אך הירושלמי דבעי' לי' לענין הולכה וא"כ איך פשיט מקבלה דהא יש שכתבו שלא פסלוהו אלא לשליח לקבלה אבל לא לשליח להולכה. אך איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה דאמרינן (פ"ד דפיאה) ר' רדיפא אמר אתפלגון ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנא אמר הראוי ליתן זכה (פי' אעפ"י שאינו ראוי ליטול) מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה כו' ושטר שיחרור זה לעבדי שכן ראוי לקבל גט שיחרורו כו' והעבד ראוי להוליך את הגט פתר לה לצדדים היא מתניתא אלמא דלשיטת הירושלמי העבד ראוי לקבל גט שיחרור משום דראוי לקבל גט שיחרורו משא"כ להוליך וע"כ פשיט ליה הכא מקבלה דכיון שאינו ראוי לקבל גט אעפ"י שיכול לקבל גט שיחרורו אעפ"כ אינו בתורת גיטין וקידושין מכש"כ דלהוליך את הגט איפשר לומר דחינו ראוי להוליך גט אשה דהא אינו ראוי להוליך אפי' גט שיחרור דהא אינו יכול ליתן גט שיחרור

שם (ה"ז) מתניתין אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה כו' האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם כו' ובגמ' הגע עצמך שעשת פשר שנים ברומי ונישאת (פי' הגע עצמך שלא נישאת עד לאחר זמן נמי צריכא לומר בפני נכתב ובפני נחתם) אמר כר' יוחנן מתניתין כשאמר לה אל תיגרשי אלא במקום פלוני [פי' שהוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' כז) אשה מכי מטא גיטה לידה איגרשה נה אמר רב הונא באומר לח תתגרשי בו אלא בפני ב"ד פלוני סוף סוף כי מטא התם מיגרשה בה חנא כו' אלא דקאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי את שליח לקבלה וקבלי את גיטיך והא לא חזרה שליחות אצל הבעל (וכן צריך לפרש הירושלמי כשאמר לה אל תתגרשי בו אלא במקום פלוני (פי' ועד דמטית התם תהוי שליח להולכה וע"כ צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם) ואף דהש"ס דילן פריך ע"ז אך הירו' סובר דלא בעינן שיהא חזרה שליחות אצל הבעל וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ו דגיטין ה"א) חד בר נש שלח גט לאיתתי' אמרה לי' יהא לי בידך אתא עובדא קומי רב אמר אם בא להחזיר לא יחזיר מה ופליג שני' היא יהא בידך שני' היא יהא לי בידך (פי' דכיון שאמרה יהא לי בידך ושויה שליח לקבלה ובש"ס דילן בגיטין (דף סג) ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אזיל שליחא כו' אמר לה הילך גיטך אמרה ליה ליהוי בידך אמר רב נחמן אם חיתא לדר' חנינא עבדי בה עובדא אמר ליה רבא ואם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא הא לא חזרה שליחות אצל הבעל שלחוה לקמיה דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות אצל הבעל כו' וא"כ כיון שהירושלמי סובר דהוי גיטא אם אמרה יהא לי בידך אלמא דלא בעינן שיהא חזרה שליחות אצל הבעל (אך איפשר דר' חזקיה פליג התם דאמר אנא כו') וע"כ אמר הכא אמר ר' יוחנן מתניתין כשאמר לה אל תיגרשי בו אלא במקום פלוני (היינו שתהא שליח להולכה דזהו דוחק דאם אמר לה לא תתגרשי אלא במקום פלוני צריכה לומר בפני נכתב אלא ודאי שהפי' הוא דתהוי שליח להולכה עד דמטי התם ואחר כך תקבל את גיטה: כל גט פרק

שלישי

(ה"א) מתני' כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כו' יתר מכן אמר ללבלר כתו' ולאיזה שארצ' אגרש פסול מלגרש בו ובגמ' רב אמר כולהם אינם פסולים חוץ מן האחרון שהוא פסול איסי אמר כולן פסולין חוץ מן הראשון שאינו פסול (פי' דרב סובר כולן אינו פסולין חוץ מן האחרון והוא משום דיש ספק דילמא יש בריר') ואיסי אמר כולן פסולין חוץ מן הראשון שאינו פוסל (והוא מחמת דלא נכתב לשם גט כלל) ר' בא בר חיננא אמר כולן פסולין (פי' דכולם פוסלים לכהונה) מילתי' דר"ל אמר כולם אינן פסולים דר"ל אמר כתב תורפו בטופס פסול מילתי' דר' יוחנן אמר כולן פסולין דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בפירושיהם דמה שייך לזה דפליגי ר' יוחנן ור"ל בכתב תורפו בטופס אם הוא כשר או לא ע"כ נ"ל לבאר כמו שביארתי (פ"ב ה"ה) דהא דפליגי ר"י ור"ל בכתב תורפו בטופס כשר הוא דר' יוחנן סובר דסתמא כשר בגט ור' יהודה הוא דפליג ואמר כולם פסולים דר' יהודה סובר דאין טופסין בגיטין והוא דסתמא פסול אבל ת"ק סובר דכתב תורפו בטופס כשר וע"כ סובר ר' יוחנן דכולם פסולים דסופר שכותב להתלמד הוי כמו סתמא אעפ"י דגרע מסתמא אעפ"כ פוסל וכן בסיפא דכתוב ולאיזה שארצה אגרש בו בודאי דפוסל דילמא יש ברירה וע"כ פוסל לכהונה משום ספק דילמא יש ברירה אבל ר"ל שסובר דכתב תורפו בטופס פסול וא"כ סתמא פסול וע"כ בהא ודאי לית ברירה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' כ"ד) בד"ה ואיזו כו' ואר"י מאן דסבר כו' יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה וע"כ סובר הירושלמי דכיון דלר"ל כתב תורפו בטופס פסול והוא דסתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת