נועם ירושלמי על נשים קמג

למד הכשירו דע"כ כתב אפי' לטופס שלא לשמה נמי כשר רק שם האיש והאשה צריך שיהא לשמה אבל במחובר תנן אין כותבין טופס גזירה שמא יכתוב תורף דהתם אם יכתוב לטופס בתלוש יהי' תועלת מזה דא"כ כיון שלא יכתבו רק בתלוש א"כ יהי' התורף והחתימה בודאי בתלוש ואפי' אם נטעו אח"כ מיבעי' לי' לקמן אי הוה מחובר עוד ולמאי יטענו אח"כ וע"כ כיון שיש תועלת ע"כ גזרו אפי' בטופס ג"כ או בתורף אטו חתימת העדים (כמו דפליגי בש"ס דילן בגיטין ד' כ"א) אבל בלשמה אין תועלת דאילו כתבו כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה פסול וע"כ כיון שאין תועלת בזה ע"כ מפסולו את למד הכשירו דאפילו כתבו לתורפו בטופס ג"כ כשר ולא דמי למחובר וע"ז אומר בירושלמי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר אם כתב תורפו בטופס פסול ולא מפרש הטעם דלא דמי והוא כמו שיתבאר לקמן מפסולו את למד הכשירו (וגם הא דאמר ר"ל דאם כתב תורפו בטופס פסול הוא לא מחמת הגזירה אלא משום דסתמא פסול) ועוד דלפי מאי דמסיק שם דמשום תקנת הלבלר ניחא שפיר דהתם מפני תיקון העולם רק דלמ"ד משום קטטה ע"כ צריך לחלק בין שלא לשמה ובין מחובר ולקמן מסיק בירושלמי דהטעם משו' תקנת לבלר א"כ ניחא דבמחוב' לא שייך תקנת לבלר ולקמן יתבאר בזה

שם שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ונתנו לה מה אמר בה ר' יהודה ר' אליעזר אמר ר' אבין בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו וחתמו ונתנו לה מה אמרין בה רבנן והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה. [ולי נראה שיש כאן חילוף השורות (וט"ס וכצ"ל) שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חברו ותלשו ונתנו לה מה אמרין בה רבנן (פי' דאם חיברו אחר שכתבו וחתמו וא"כ הוי תלוש ולבסוף חברו ולא הוי מחובר) (ואף דצריך לתלוש א"כ מחוסר קציצה ונתינה אפשר דהירו' סובר דלא כשיטת הש"ס דילן דמחובר פסול מחמת דילפי רבנן מספר וכמו דאמר שם (הלכה ג') מ"ט דרבנן מה ספר שהוא בתלוש אף כל שהוא בתלוש והא דתנן כתבו על קרן של פרה ונתן לה את הפרה. (פי' דאם לא אמר השאר לכתובתה ונתן לה הפרה אין זה פרעון לכתובתה) וכמו דאמרי' בירושלמי על הקרן של פרה מתניתא כשאמר לה הרי גיטך אבל אם אמר הרי גיטך והשאר לכתובתך נתקבלה גיטה וכתובתה כאחת וא"כ משמע דקאי אהא דקאמר ונותן לה את הפרה הא משום שהפרה נקנית לה בהגט. ואפשר דאם אין נתנה לה הפרה הוי כמו שיור בגט (וע' בפני יהושע מה שהאריך בזה ועוד האריך במה דאיתא בגיטין (דף ה') מוחזקים בעבד שהוא שלו וגט כתוב על ידו והרי הוא יוצא כו' אם האשה זוכה בגוף העבד ע"י מסירת הגט וע"כ אמר נותן לה את הפרה. וע"כ אמר בירושלמי על הא דתנן ונותן נה את הפרה הא אם לא קצץ צריך ליתן הפרה ופסול מחובר הוא משום דכתיב בספר

וע"כ בעי לה אליבא דרבנן כתבו וחתמו בתלוש וחברו ותלשו ונתנו לה אי פסול או לא דזה פשיטא ליה דצריך ליתן לה בתלוש לרבנן דהא תנן תלשו וחתמו ונתנו לה כשר וא"כ צריך שיהא הנתינה בתלוש וגם אם שתלוש ולבסוף חברו נמי הוי מחובר דהא כיון דתנן תלשו וחתמו ונתנו לה כשר א"כ משמע שאף תלוש ולבסוף חברו דהא כיון שהיה החתימה בתלוש א"כ למאי תנן תלשו וחתמו ונתנו לה א"כ משמע דצריך שיהא הנתינה בתלוש שלא יהיה אף תלוש ולבסוף חברו וע"כ מיבעי' ליה אליבא דרבנן אם כתבו וחתמו בתלוש חברו ותלשו ונתנו לה (פי' אם חברו אחר החתימה ואח"כ תלשו ונתנו לה אם פסול מחמת שמחוסר קציצה ואף דהירו' יליף מהא דכתיב בספר מה ספר שהוא בתלוש פסול אף כל שהוא בתלוש פסול הוא משום דאם אינו פסול במחובר מחמת דכתיב ספר לא היה פסול משום מחוסר קציצה וכמו שהקשה הפני יהושע דכיון שאין הכרת לקציצה הקלוף א"כ מאי טעמא פסול משום מחוסר מעשה דבכל דוכתי דמייתי הש"ס כהאי גוונא בכל דוכתא איירי כשהוא צריך דוקא לאותו מעשה מקרי מחוסר מעשה חבל אם אין צריך לאותו מעשה לא מיקרי מחוסר מעשה וע"כ יליף הירו' מספר שצריך שיהא בתלוש וע"כ פסול אח"כ משום מחוסר קציצה

וע"כ בעי לה אליבא דרבנן אם כתבו וחתמו בתלוש וחברו ותלשו ונתנו לה שזהו בודאי דלרבנן צריך שיהיה הנתינה ג"כ בתלוש ואפי תלש ולבסוף חברו נמי לא דהא תנן עד שיהיה כתיבתו וחתימתו ונתינתו בתלוש וח"כ זה אי אפשר רק ע"י תלוש ולבסוף חברו אלא דמיבעי' ליה אם חברו אח"כ ותלשו ונתנו לה דכיון שהיה חתימתו בעת שהיה תלוש א"כ לא היה מחוסר קציצה. וע"כ אפי' חברו אח"כ ותלשו ונתנו לה כשר או דילמא כיון שחיברו אח"כ א"כ לאחר שחיברו היה מחוסר קציצה ע"כ פסול

וע"ז אומר ר' אלעזר אמר ר' אבין בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו ותלשו ואתר כך נתנו לה מה אמר בה ר' יהודא (כצ"ל) (פי' דר' יהודה אמר עד שיהא כתיבתה וחתימתה בתלוש ולא אמר שיהא נתינתו בתלוש וע"כ מיבעי' ליה דזהו בודאי דחתימה פסול אפי' בתלוש ולבסוף חיברו דהא אמר עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וא"כ הוא בודאי ע"י תלוש ולבסוף חיברו וכן הוכיחו התו' בגיטין (ד' ד') בתוס' ד"ה עד כו' שהקשו דל"ל למינקט וחתימתו כיון שהיה כתיבה בתלוש אי איפשר לחתימתו שתהא במחובר וי"ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמו וא"כ פוסל ר' יהודה החתימה אף ע"י חלוש ולבסוף חיברו אבל כיון שר' יהודה לא אמר רק עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש א"כ יכול להיות הנתינה במחובר אך שתולש בכדי שיתן לה א"כ מהני כיון שתלש אח"כ כיון שמן הדין אין צריך שיהיה הנתינה בתלוש (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ג) שהבאתי על מה שהקשה האבני מילואים דלשיטת רש"י דהגט נקנה באגב א"כ אמאי אין כותבין על המחובר והטעם הוא משום דמחוסר קציצה הא האשה יכולה לקנות הגט כשהוא מחובר ע"י חזקה דאלים טפי מקנין אגב ולשיטת הירושלמי ניחא דפסול מחובר הוא מחמת דכתיב בספר מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש) דהא אומר עד שתהא כתיבתו וחתימתו משמע דנתינה אינו צריך או דלא פליג את"ק בנתינה אלא דהוסיף כתיבה נמי והא דקאמר חתימתו היינו שאפי' נטעו ולבסוף תלשו נמי פסול ולא פליג בנתינה את"ק (וע' מה שכתב בחידושי הרשב"א על זה עיין שם

) עוד (שם) א"ר אלעזר מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אף ר' יהודה מודה דו פתר לה שטר על החלק ועדי' על המחק כו' וכמו שפירש הפ"מ שם. (וא"כ בשטרות ליכא למיחש לזיוף דהא יכולים לכתוב אנחנו עדים חתומים על מחקא ושטרא על ניירא והפסול בגט הוא משום דלא הוי כתב דכיון שיכולין למחוק א"כ הוי כמו על דבר שאינו מתקיים וע"כ לא הוי גט משום דליכא וכתב משא"כ בשטר שאינו רק משום זיוף והכח ליכא זיוף) ר"ל אמר לא שני' היא בין בגיטין בין בשטרות היא המחלוקת דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק (וצ"ל) שטר על המחק ועדים על החלק וא"כ יוכל לזייף וא"כ ליכא נ"מ בין גט לשטר כיון דהטעם משום זיוף וע"ז אומר וקשי' לי' על דרבי אלעזר (והפ"מ נדחק בזה). ולי נראה שצ"ל א"ל ר' אלעזר וקשי' אם בעדים על המחק (והוא ט"ס וצ"ל) אם בגט על המחק בדא חכמים מכשירין כיון דאיכא חשש זיוף בשלמא לר' אלעזר ליכא משום זיוף אלא דר"י בן בתירא סובר דבגט כיון דיוכל למחוק לא הוי כתב שהוא כמו על דבר שאינו מתקיים וחכמים אומרים אף שיוכל למחוק כיון שיכולים לכתוב אנחנו חתמנו על מחקא ושטרא על ניירא הוי כתיבה בגט אבל לריש לקיש שאומר דמיירי בשטר על הנייר ועדים על המחק (א"כ יוכלו למחוק השטר וכיון דעדים על הנייר לא ניכר בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים וא"כ מאי טעמא דחכמי' דמכשירין) וע"ז אמר ר' מנא חכמים שהן בשיטת ר' אלעזר (פי' דסברי עדי מסירה כרתי) וא"כ ליכא למיחש לזיוף לא בגיטין ולא בשטרות שמואל אמר זה וזה על המחק יאות אמר ר' יהודא ומ"ט דרבנן א"ר אבא ניכר הוא אם נמחק פעם אחת לנמחק ב' פעמי (ופליגי בחשש זיוף וא"כ פליגי בין בגטין בין בשטרו') (ובש"ס דילן (ד' כ"ב) פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן בפלוגתא אחרת דלר' אלעזר לא הכשיר אלא בגיטין כו' עיין שם) והירושלמי אומר דפליגי בענין אחר ואפי' לר"א הגט חמיר משטר

שם (ה"ה) הכל כשירין לכתוב את הגט אפי' כו' רב הונא אמר והוא שיהא פקח עומד על גביו ר' יוחנן אמר והכתיב וכתב לה לשמה שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו ואתי כיי דמר רשב"ל כתב תורפו בטופס פסול הנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה דבמאי פליגי בהא דכתבו טופס בתורפו ע"כ נראה לי לבאר והוא דתנן לקמן (פ"ג ה"ב) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האשה ומקום האיש כו' ר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר כתב תורפו בטופס פסול מתניתא פליגא על ר' יוחנן (והוא ט"ס וצ"ל) ר"ל (דלא כהפ"מ) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן פתר לה ותורפו עמו כו' ר' יוסי שאל לר' ירמיה הגע עצמך שזיווג א"ל כן אמר רבי זעירא רבי מכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג

[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ע"כ ונראה לי לבאר שר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר והתורף היינו הרי את מותרת לכל אדם ור"ל אמר דכתב תורפו בטופס פסול ויתבאר זה במאי דאמרינן בזבחים (דף ב) א"ל רבינא לר"פ לא הוית גבן כו' תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו' טעמא דשלא לשמן הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול גו' ופריך וגבי גט דסתמא פסול מנלן אלימא מהא דתנן הי' עובר בשוק ושמע קיל סופרים מקרין איש פלוני גירש פלונית כו' דילמא כדרב פפא דאמר ר"פ הכא בסופרים העשוים להתלמד עסקינן כו' ולא איכתוב לשם כריתות כלל: אלא מהא יתר על כן כתב לגרש את אשתו ונמלך כו' שאני התם דאינתיק ליה לשם גירושין דההיא כו' אלא מהא יתר על כן אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו דילמא שאני התם דאין ברירה אלא מהא הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה כו' ואמר רב יהודה אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם. ומוכח מזה דסתמא פסול וכתבו התוס' דאיצטריך לאתויי דרב יהודה משום