נועם ירושלמי על נשים קמב

כו' והוא דחוק מאוד ע"כ נ"ל שהפי' הוא דמקשה ואין אסור משום יי"נ דהא שלח להם ע"י שליח וא"כ בחוב הולך כזכי דמי וא"כ זכו בהיי"נ וא"כ איך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמי' (ועיין בתוס' ב"מ ד' ע"א) דבכה"ג כיון דאין שליחות לעובד כוכבים א"כ נעשה שלוחו של הנותן העובד כוכבים לזכות לישראל וע"כ לא מהני זכי' בכה"ג אך הירו' סובר דאע"ג דאין שליחות לעובד כוכבים אעפ"כ יש לו זכיה להמקבל שהוא ישראל וכן משמע מהירו' (פ"ב דקידושין ה"א) א"ר זעירא נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לפועל א"ר הילא פועל לבעה"ב מה נפיק מבינייהו היה החנוני חרש כו' ועוד דהכא לא נעשה שליח רק לזכות של המקבל אבל אעפ"כ המשלח חי"ב באחריות וא"כ קשה דהא נעשה יי"נ של ישראל ע"י השליח דה"ל הולך כזכי וע"ז אומר תני בר קפרא במשלח בבתים והוא ט"ס וצ"ל במשלח בכותי' דהיינו בעובד כוכבים היא מתניתא וע"כ כיון שאין שליחות לעובד כוכבים ע"כ לא זכה הישראל ע"י השליח ועיין בירושלמי (רפ"י דדמאי) אתם עושין שליח ואין כו' ודכותה אין כו' עושה שליח כו']

וכתב הפ"מ לפי גירסת הספר שגריס לקמי' אם רצה להחזיר לא יחזיר שפיר אבל בתוספתא גריס במתנה אם רצה להחזיר יחזיר והרשב"א גריס בהאי תלמודא נמי הכי ולפי"ז צריך לפרש הא דר' אילא בענין שאלה אם המתנה כחוב ופשיט לה הש"ס מהתוספתא דמתנה אינה כחוב והק"ע כתב דהחידושי הרשב"א גריס המעשר כחוב וכתב דזו ודאי גירסא משובשת הוא דמה ענין מעשר לכאן כו' (ואיפשר לפרש דהמעשר כחוב והוא כמו שכתב הקצה"ח (סי' רמ"ג) דבמעשר משגרים לחרש שוטה וקטן ולבתיהם אע"ג דלית ליה לשוטה זכי' כלל אפי' ע"י אחר המקנה אותו אעפ"כ כיון דהמעשר חוב הוא ע"כ נותנים לשוטה ג"כ כמו דאיתא ביבמות (ד' צ"ט) ע"ש וע"כ אמר דהמעשר הוי כחוב ולא כמתנה והוא דחוק) וע"כ נראה לי דנתחלפו השורות וצ"ל לקמן דקאמר תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין ואצ"ל באומר זכה לי באומר התקבל לי אמר רבא בר ממל בשכיב מרע הוא מתניתא אם בשכיב מרע בהדא אצ"ל באומר זכה לי התקבל לי א"ר מנא קיימתיה כדא' ר בא בר רב הונ' בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא אם הבריא לא ואצ"ל באומר זכה לי התקבל לי וצ"ל אחר שמביא הברייתא תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינן יכולין כו' צריך לגרוס בכאן אמר ר' אילא המתנה כחוב (פי' בתמי' דהא מהך תוספתא דהני תן מנה זה לפלוני ומת אם רצו היורשין לעכב אינם יכולין וא"כ ודאי דהמתנה הוא כחוב וע"כ אין היורשין יכולים לעכב והוא משום דמתנה כחוב ובחוב הוי הולך כזכי והכי נמי במתנה וא"כ פליג אתוספתא שהביא תחילה (או שצריך לגרוס בהתוספתא נמי אם רצה להחזיר לא יחזיר)

וע"ז אמר רבא בר ממל בשכיב מרע הוא מתניתא אבל המתנה אינה כחוב וכן אמרינן בגיטין (ד י"ד) הילך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותני' אידך ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי ומר סבר הולך לאו כזכי אמר רבי בא בר ממל דכולי עלמא הולך לאו כזכי ולא קשיא הא בבריא הא בשכיב מרע וע"ז קשי' כהדא אצ"ל זכה לי התקבל לי (והפ"מ נדחק בזה) והפי' הוא דאם הטעם הוא מצד דהולך ותן הוי כזכי וע"כ אומר אצ"ל באומר לו זכה לי התקבל לי אבל אם תן והולך נא הוי כזכי רק במתנת שכ"מ א"כ איך שייך זה לאומר זכה לי התקבל לי וע"ז אמר ר' מנא קיימתי' כדאמר ר' בא בר הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו חולי הא אם הבריא לא (והוא כמו שכתב הקצה"ח בחוה"מ (ס' ר"נ) דשיטת התוס' והרא"ש דבמתנת שכיב מרע הם כמסורים למפרע שיזכה בהם יורשי המקבל אפי' מת מקבל בחיי נותן והרשב"א והר"ן כתבו דמתנת שכיב מר אינו אלא לאחר מיתה והא דהולך מנה לפלוני ומת מקבל בחיי נותן דזכין יורשי המקבל היינו משום דגבי שכיב מרע אמרינן הולך כזכי וע"ז אומר עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן כו' וה"נ עשו דברי שכיב מרע כהולך דהוי כזכי ואע"ג שמת מקבל בחיי נותן וע"כ אומר אצ"ל באומר לו זכה לי התקבל לי שבשכיב מרע נמי הטעם משום דהולך כזכי אבל לא במתנה וע"ז אומר תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה (פי' וא"כ מוכח מזה דמתנה הוי כחוב וע"כ הוי כזכי) וע"ז אמר ר' אבין בשם ר' בא בר ממל בשכיב מרע היא מתניתא אבל המתנה אינו כחוב: המביא גט פרק שני

שם (ה"ב) מתניתין נכתב ביום כו' ביום ונחתם בלילה פסול ר' שמעון מכשיר שהיה ר' שמעון אומר וכו' ובגמרא אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות א"ל ר"ל מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים כו' א"ל זהו זיופו מפני דבר אחר עיין (פ"א ה"א) מה שביארתי שם על קושי' הק"ע והפ"מ מפני מה הוי זיופו מדבר אחר

שם (ה"ג) על העלה של זית ולא כמקורע הוא אמר ר' זעירא תני בוני בר סילא אפי' כותב אני פלוני מגרש אשתו כשר ואתי' כיי דמר ר' אילא אם פירש פסול ואם לא פירש כשר ופי' הק"ע אם פירש פסול אם שינה בו ואם לא פירש כשר ודלא כהפ"מ ולקמן (פ"ג ה"ב) יתבאר בזה

ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מסר לה במסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא את אמר הכין או שני' היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה ע' בס' נחלת יהושע (סי' כ"ג)

עוד שם מ"ט דריה"ג ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים אף כל דבר שאין בו רוח חיים מה ספר שאינו אוכל אף כל דבר שאינו אוכל מ"ט דרבנן מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש על דעתי' דר' יוסי הגלילי ידות האוכלין כאוכלין נשמעינה מן הדא כתבו על קרן הצבי גרדו וחתמו ונתנו לה כשר הנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"א דעירובין ה"ז) מה שביארתי שם

שם ר' יונה בפי אף לענין הכשר זרעים כן עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דעירובין ה"ז)

שם (ה"ד) מתניתין אין כותבין במחובר לקרקע כתבו במחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ור' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש כו' ובגמ' לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כתב תורפו בטופס כשר ר"ל אמר אם כתב תורפו בטופס פסול (פי' משום דיש להקשות על ר' יוחנן שאומר דכתב תורפו בטופס כשר ואמאי במחובר גזרינן כתיבה אטו חתימה ובכתיבה לשמה אמר ר' יוחנן דכתב תורפו בטופס כשר ואמאי לא גזר אטו שם האיש והאשה דשם האיש והאשה פסיל לר' יוחנן נמי כמו דאמרינן לקמן (רפ"ג ה"ב) ר' ירמי' שאל לר' זעירא הגע עצמך שזיווג א"ל ר' זעירא רבי דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג (פי' וא"כ לא הוי לשמה ואפי' סתמא לשמה נמי לא הוי ואמאי לא גזר אטו שם האיש והאשה). אך הוא כמו שכתבו התוס' בגיטין (דף ד') בד"ה וחתמו כו' וא"ת ומאי שנא דבעי לר"מ לכתחילה כתיבה בתלוש למאן דמוקי מתניתין דמחובר כר' מאיר ושלא לשמה שרי אפי' לכתחילה ואומר ר"ת דגבי לשמה לא חיישינן אי מייתי גט לעדי' שאם כתב לשמה שיחתמו גם הם שלא לשמה דכיון שהעדים יודעים דצריך לשמה לא אתי למטעי אבל במחובר אי כתב לה במחובר זימנין דמישתלי ואין נזכרין כו' ויחתמו ובזה יתבאר הירו' (שם) וקשי' על דר' יוחנן אם בשכתב תורפו בטופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו אין כתב כולו לשמה ושם האיש ושה האשה שלא לשמה שמא אינו פסול דכותה כת' כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר פי' דמקשה לר' יוחנן דאמר כתב תורפו בטופס כשר (וכמו שביארתי דתורפו דהיינו הרי את מותרת לכל אדם דכשר ג"כ משום דסתמא לת"ק (לר' יוחנן) אבל מ"מ אמאי כשר דהא במחובר פסול אפי' התורף דגזיר' שמא יחתמו במחובר ואמאי הכא לא גזיר ת"ק תורף אטו שם האיש והאשה דבזה ודאי דצריך לשמה ממש דכיון שאינו מצוי לזווג אפי' זיווג כמו שלא זיווג וא"כ אמאי לא גזר ת"ק טופס אטו תורף וע"ז אמר ר' ירמי' בשם ר' זעירא מפסולו אתה למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה שמא אינו פסול (פי' דאפי' אי הוה גזיר ת"ק דלכתוב תורף לשמה אטו שם האיש והאשה אעפ"כ אפשר דכותבין תחילה לשמה ושם האיש והאשה יכתבו אח"כ שלא לשמה וא"כ אין תועלת בזה שיהי' הדין דטופס יהא צריך לשמה דאעפ"כ אילו יכתוב שם האיש ושם האשה שלא לשמה וע"כ כיון שאין תועלת בזה ע"כ מפסולו אתה