נועם ירושלמי על נשים קמא

שעכו כא"י דלא צריך בפני נכתב אבל אם בא וערער ערעורו בטל עד כדון כשערער משנישאת ערער עד שלא נישאת ונישאת נשמעינה מן הדא מעשה בא' שהביא את הגט לפני ר"י כו' א"ל אף את צריך לומר בפני נכתב כו' הואיל ויצא המעשה בהיתר יצא אמר ר' זעירא שאם בא וערער ערעורו בטל אילו המביא מא"י לא"י שמא צריך כו' הוי לא שני' היא ערער משנישאת היא עירער עד שלא נישאת דהא הכא אמר הואיל ויצא המעשה בהיתר כו' אלמא דאפי' עירער עד שלא נישאת נמי אם בא וערער ערעורו בטל אפי' בא"י (וכן הביאו התוס' ראיה בגיטין (ד' ו') בד"ה אי עבדת אהנית משמע דבפני נכתב מועיל בא"י והא דאמר בגיטין (ד' כ"ג) בארץ כו' היינו משום דאיירי בדלא אמר בפני נכתב כסתם מביאי גט בא"י אבל אי אמר סמכינן כו'

עוד שם ר' יעקב בר אדא כו' הלכה כר"מ בגיטין כו' [והנה הפ"מ פירש דהא דהלכה כר"מ בגיטין הוא שאמר כל שלא נעשה כתיקון חכמים יוציא והולד ממזר וכן פירש הרשב"א אך שהוא דחוק בהירושלמי (והק"ע פירש דהלכה כר"מ דהיינו שעכו כא"י לגיטין) והוה ר' זעירא מסתכל ביה א"ל למה את מסתכל בי דיתמר הלכה כדברי שהוא מיקל בדברי סופרין סברין מימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא והכא אפי' יחיד אצל חכמים (פי' אעפ"י שר' יודא חולק עליה) וא"כ צריך לומר הלכה כר"פ שאע"פ שהלכה כדברי המיקל בדברי סופרין אעפ"כ קמל"ן דאפי' הכא שר' יהודה חולק עליה נמי הלכה כר"מ ואיפשר שמביא מזה ראיה דאפי' בא"י אם אמר בפ"נ נמי מועיל דאי אינו מועיל א"כ איכא חומרא בדר"מ נמי דאם יש עליה עוררין לא מהני בפני נכתב וע"כ צריך לומר הלכה כר"מ בין לקולא בין לחומרא (וכה"ג איתא בעירובין (ד' מ"ו) אמר ר' זירא צריכא דאי אשמועינן הלכה כר' יוחנן בן נורי כו' בין לקולא בין לחומרא קמל"ן הלכה כדברי המיקל בעירוב (עיין שם) אלא ודאי דאפי' בא"י אם אמר בפני נכתב מועיל וע"כ פריך דלמה לו לפסוק הלכה כר"מ הא הלכה כדברי המיקל בדברי סופרים וא"כ ודאי דעכו כא"י לגיטין כר"מ ואי משום דאם יש עליה עוררין בודאי אפי' אם היא כא"י ודאי מהני ע"ז אומר דקמל"ן הלכה כר"מ אפי' במקום רבים או במקום שהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ ודו"ק]

שם (ה"ד) מתניתין כל גט שיש עליו עד כותי כו' חוץ מגיטי נשים ושיחרורי עבדים כו' ובגמ' על הממון נחשדו ועל הממון נפסלו לא נחשדו על העריות ועדי נפשות כעדי עריות (ואיפשר שצריך לגרוס ועל הממון נפסלו לא נחשדו על הנפשות ועדי עריות כעדי נפשות ופריך מעתה אפי' שניהם כותים שני' היא דאין בקיאין בדקדוקי גיטין מעתה אפי' כותי א' יהא פסול אמר ר' אבין תיפתר שחתם ישראל לבסוף אמר ר' יוסי אתי כמאן דאמר עדים חותמין זה שלא כנגד זה ברם כמ"ד דאין עדים חותמין זה שלא כנגד זה אפי' חתם כותי בסוף כשר אבל אם עדים חותמין זה שלא כנגד זה ע"כ בעינן והוא שיהא ישראל חתום לבסוף (דמדחתים תחתי' א"כ מוכח שהוא מכירו וע"כ כשר) ר' איל בשם ר' יסא אתי כמאן דאמר אין העדים חותמין אלא זה בפני זה ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפי' חתים ישראל לבסוף פסול וכן אמרינן בש"ם דילן בגיטין (ד' י"א) אמר ר"פ זאת אומרת עידי הגט אין חותמין זה בלא זה מ"ט אמר רב אשי גזירה משום כולכם והש"ס דילן לא ניחא ליה לפרש כדאמר תחילה בירושלמי דמדחתם ישראל לבסוף ע"כ מהני אפי' אם עדי הגט חותמין זה שלא בפני זה דא"כ מהו החילוק דתנן במתניתין בין גיטין ובין שטרות דהא בשערות תנן כל גט שיש עליו עד כותי כו' והא דמפרש הירושלמי תחילה דכמאן דאמר עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה ואעפ"כ אם חתם ישראל בסוף כשר הוא דאזיל לטעמיה שמפרש דהחילוק הוא בין גט לשטרות משום דעל הממון נפסלו וע"כ לא מהני אפי' אם חתם ישראל לבסוף אבל הש"ס דילן לטעמיה דלא מפרש הטעם דעל הממון נפסלו ועל נפשות לא נפסלו ועיין בסנהדרין (ד' כ"ז) פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי דתני' עד זומם פסול לכל התורה כולה דברי ר"מ ור' יוסי אומר במה דברי אמורים שהוזם בדיני נפשות אבל הוזם בדיני ממונות כשר ואמרינן התם ותיהוי נמי ר' יוסי ר"מ ור' יוסי הלכה כר יוסי שאני התם דסתם לן תנא כר"מ כו' וא"כ אם הטעם הכא דפסול לדיני ממונות כשר לדיני נפשות א"כ סתם לן תנא כר' יוסי אלא ודאי דתנא דמתניתין סובר דהא דכשר אם חתם ישראל לבסוף הוא מחמת שעידי הגט אין חותמין זה בלא זה וע"כ ניחא דבשטרות פסול משום דהתם עדי הגט חותמין זה בלא זה והא דמפרש הירו' תחילה כמ"ד עדי הגט חותמין זה שלא בפני זה הייני לפי הטעם דמפרש דעל הממון נפסלו ועל נפשות לא נפסלו ועדי עריות כעדי נפשות ועיין בירושלמי (פ"ק דר"ה ה"ז) א"ר חינא מאן תנא מפריחי יונים ע' בספרי נועם ירושלמי מה שביארתי שם]

שם (ה"ה) מתניתין האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה להחזיר בשניהם יחזיר דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין אלא בפניו כו' ובגמ' בכל אתר את אמר תן כהולך והכא את אמר תן כזכי כיני מתנית' זכה גט זה לאשתי זכה שטר שיחרור זה לעבדי לשון מתניתא אמרה כן לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בגיטין (ד' י"א) ואם תאמר משנתנו כל האומר תנו כאומר זכו דמי ועיין שם בתוס' אבל הירושלמי סובר דתן לא הוי כזכי ועיין לקמן בירושלמי האומר תן מנה לפלוני שאני חייב לו הילך מנה זה לפלוני בפקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזיר וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש שלו וא"כ הי' לו לתרץ דמיירי לענין חזרה שלא יוכל לחזור אבל מיפק לא נפיק עד דמטי גיטא דחירותא לידי' וכמו שפירש הרי"ף. אך הירושלמי סובר דזהו דוקא בחוב ופיקדון אבל לא במתנה כמו שיתבאר לקמן ושיחרור דמי למתנה ולא כמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ב) דשיחרור דמי לחוב

עוד שם בירושלמי ר' מאיר אומר חובה הוא בין לזה בין לזה ורבנן אמרין זכות הוא לעבד וחובה הוא לאשה כו' ר' חייא בר בא אמר ר' יוחנן בעי הגע עצמך שהי' אשתו כו' הוי זכות הוא לאשה לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור והמגרש את אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא מפני שהוא קנינו אמר ר' אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומ'. והנה המפרשי' הק"ע והפ"מ נדחקו בזה שא' ר' אבין קנינו הוא כו' והק"ע פי' דטעמ' דר"מ מפר' דאע"ג דקנינו הוא ויכול למוכר' מ"מ השתא מיהת מפסידו בשטר זה ממה שהי' לו זכות בו מקדם והיינו באכילת תרומה והפ"מ פירש כלומר דר' אבין מפרש ומסיים מילתייהו דרבנן דאכילתו בתרומה מפני שהוא קנינו והרי הוא יכול לפוסלו מן התרומה כו' דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל ופסיל ליה ופירושם דחוק

ע"כ נראה לי דקאי אהא דקאמר לית לך אלא כהדא אילו המוכר את עבדו כו' שמא אינו מכור והמגרש את אשתו כו' שמא היא מגורשת וע"ז אומ' מפני שהוא קנינו דבזה אינו מפורש הטעם משו' דהמוכר את עבדו כו' שמא אינו מכור וע"ז אמר ר' אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מתרומה (פי' דקאי אשיחרור גופא) והוא כמו דאמרינן בקידושין (ד' כ"ג) וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים כו' רבא אמר כסף קבלת רבו גרמה לו שטר קבלת אחרים גרמה לו ופירש"י כסף קבלת רבו גרמה לו שמקבל רבו הכסף גרמה לו להשתחרר מאלי' ואין אחרים הללו חבין אלא קבל' הרב והרב אין נעשה שליח אלא לצורך עצמו ומקנהו מאליו אבל חירות השטר קבלת אחרים גרמה לו וכיון דחוב הוא לו אין חבין לאדם אלא בפניו (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ג) ר' ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא א"ר זעירא אפי' מרבו לאחר אבל מאחר לרבו ודאי מהני וחכמים לא פליגי אלא דאף בכסף ע"י עצמו משום דיש קנין לעבד בלא רבו אבל מאחר לרבו ודאי מהני וכמו שפירש"י דבכסף כיון דקבלת רבו גרמה לו והרב אין נעשה שליח אלא לצורך עצמו וע"כ אף שחובה הוא לעבד שפוסלו מן התרומה אעפ"כ אין שלוחו אלא לצורך עצמו משא"כ בשטר דקבלת אחרים גרמה לו ואין חבין לאדם אלא בפניו)

וע"ז א"ר אבין קנינו הוא אלא שהוא פוסלו מן התרומה (פי' דבכסף יכול רבו לשחררו ע"י אחר מפני שאינו נעשה שליח אלא לצורך עצמו להפקיע קנינו) אלא שהוא פוסלו מן התרומה (פי' דאע"ג דחייב הוא לעבד ואין חבין אדם אלא בפניו זה נעשה ממילא דכיון דפקע קנינו ממילא נפסל מן התרומה וע"כ אפי' אם משחררו בשטר נמי אינו חוב דהא יכול לשחררו ע"י כסף ע"י אחרים וזה דוחק להירושלמי לפרש דהטעם משום דאי בעי מוכרו דמה ענין מכירה לשיחרור אלא דקאמר דאף בשיחרור יכול לשחררו ע"י אחרים אף שלא מרצונו וע"כ יכיל לשחררו בשטר משא"כ אשה דאינו יכול לגרשה ע"י אחר בודאי דחוב הוא לה אבל עבדו ש לשחררו ע"י אחר בכסף בין לר"מ בין רבנן ודו"ק]

שם האומר תן מנה זה לפלוני שאני חייב לו הילך מנה זה לפלוני בפיקדון שיש לו בידי אם רצה להחזיר לא יחזיר וחייב האיש באחריותו עד שיקבל אותו האיש את שלו א"ר אילא המתנה כחוב תן מנה זה לפלוני הילך כו' תן שטר זה מתנה לפלוני הילך שטר מתנה זה לפלוני אם רצה להחזיר לא יחזיר זכה מתנה זה לפלוני קבל מנה זה לפלוני כו' אם רצה להחזיר לא יחזיר הלך ומצאו שמת כו' יתן ליורשיו

כו'

[והנה בזה דאמרינן הכא הולך כזכי בזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דעבודת כוכבים ה"ט] אומנים ישראל ששלח להם עובד כוכבים חביות של יי"נ מותר שיאמרו לו תן לנו את דמי' אם משנכנס לרשותו אסור ופריך ואין אסור משום יי"נ תני בר קפרא במשלח בבתים ופי' הפ"מ לישנא דקרא עשרת הבתים חמר האיפה והבת וכלומר דמיירי ששלח להם כך וכך מידות בלא פיסוק דמים