נועם ירושלמי על נשים קמ

באיסורין ואע"ג דהוי דבר שבערוה אך סתם ספרי דדייני מגמר גמירי רק רבנן שהחמירו ע"כ הקילו שיהא השליח נאמן אבל לר' יוחנן שאומר דהטעם משום קיום ובכל קיום שטרות בעינן שנים וא"כ אמאי מהימן השליח וע"כ אמר קל הוא שהקילו משום עגונה וע"ז פריך והיינו קל אינו אלא חומר' שאילו לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אף אה אין מתירה להנשא (פי' אם לא יערער הבעל או הלקוחות ואיפשר שסובר הירושלמי דלא טענינן מזוייף וכמו שהאריכו בזה התוס' בריש גיטין (ד' ב') וא"כ הא דצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוי חומרא דאם לא אמר בפני נכתב אף אם לא ערער הלקוחות אינו נאמן) וע"ז אומר אמר ר' יוסי חומר שהחמרת עלי' בתחילה שיהא צריך לומ' בפני נכתב ובפני נחתם (פי' חומר שהחמרת שאפי' אין עוררין הגט פסול היקלת עליו בסוף שאם בא וערער ערעורו בטל

עוד שם עד שיאמ' בפני נכתב ביום ובפני נחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה והנה הפ"מ כתב דמזה משמע דהא דבעינן בפני נכתב ובפני נחתם לאו דווקא משום לשמה אלא כל פסולי גיטין וכמו דאמר בריש פרקין ריב"ל אמר שני' היא שאין בקיאין בדיקדוקי גיטין ולא כשיטת הש"ס דילן וכמו שהוכיחו התוס' בגיטין (ד' ב') בד"ה לפי שאין כו' דדוקא משום לשמה אבל לא משום שאר כל הפסולין אך אעפ"כ קשה מהא דאיתא לקמן בירו' (פ"ב ה"ב) נכתב ביום כו' ביום ונחתם בלילה פסול כו' אמר ר' יוחנן פסול מפני אכילת פירות א"ל ריש לקיש מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתב ביום ונחתם בלילה א"ל זה זיופו מדבר אחר והק"ע הקשה שם דהא במוקדם נמי זיופו מתוכו הוא שלא הי' להם לחתום שטר כזה וכמש"כ תוס' בב"מ (ד' ע"ב) שגם העדים פסולין עיין שם וע"כ גריס הגירסא כמו דאיתא בש"ס דילן אך זהו דוחק לגרוס גירסא אחרינא ולפרש כמו הש"ס דילן כיון דהכא אמר ר' יוחנן דהטעם משום פירות וא"כ מוכח דהא שאומר בפני נכתב כו' הוא דווקא רק לענין לשמה אבל לא שנכתב ביום ונחתם ביום

ע"כ נראה דשט"ח המוקדמין כיון שעיקרן משום לטרוף מהלקוחות ע"כ הוי ודאי כמו זיופו מתוכו אבל בגט אשה שעיקרו הוא לגרש ולהתיר האשה שתהא נישאת לאחרים וע"כ אומר דהוי זיופו מדבר אחר וכן אית' בירושלמי (ספ"ח דגיטין ה"י) תניתא הכא ותניתא תמן (פי' גט מקושר תני הכא ותני בב"ב (ד' ק"ס) דמקושר שנעשה שלא כדינו פסול) אילו תניתא הכא ולא תניתא תמן הוינן אמרין הכא ע"י שהוא חומר בעריות פסול תמן ע"י שאינו חומר בעריות כשר הוי צריכא מתניי' תמן או אילו מתניי' תמן כו' הוינן אמרין תמן ע"י שהוא גובה בו פסול והכא ע"י שאינו גובה כשר הוי צריכא מתניי' הכא ומתני' תמן וכן איתא בירושל' (פ"ט דגיטין ה"ב) והתני אף בגיטי נשים כן אית לך מימר מפני קינוני' לא מפני שהוא פסול והכא נמי מפני שהוא פסול (ועי' בתו' גיטין (ד' ג') בד"ה כ' בכת"י כו' ואם יש לחוש שיקדי' זמן לטוב' האשה אעפ"י שבא לגרשה ולעשות עמה קינוני' כו') וע"כ אומר הירושל' דלנכתבו ביום ונחתמו בלילה לא חיישינן משום דזהו זיופו מדבר אחר דהא עיקר הגט הוא רק להתיר האשה והא דפסול מחמת ממון הוי זיופו מדבר אחר ולא דמי לשט"ח המוקדם דעיקרו בא לגבות מלקוחות וא"כ איפשר לומר דהא דקאמר הירושלמי הכא עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה קאי אהא דקאמר תחילה כתב כל נכסיו לעבדו את אמר הוא גיטו הוא מתנתו ובעי ע"ז מה את עביד לה כגט הוא וערעורו בטל או כמתנה הוא וערעורו קיים וכמו שאומר תחילה מאחר שערעורו בטל אצל הגט ערעורו בטל אצל המתנה וע"כ כיון שכל השחרור הוא מחמת שכתב כל נכסיו לעבדו וא"כ כיון שהשחרור הוא מצד הנכסים ע"כ אומר עד שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום עד שיאמר נכתב לשמה ונחתם לשמה אבל בגיטי נשים או בשיחרורי עבדים שעיקרו בא רק להתיר האיסור לא בעי רק בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה והא דאמר לקמן לא אמר נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה נימר מה דשאיל אמורא א"כ משמע דצריך לומר שנכתב ביום ונחתם ביום איפשר לפרש דתחילה הי' סבור דהבעי' הוא אם צריך שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה וע"ז אומר נימר מה דשאיל אמורא (פי' דזהו שהקשה ר"ל לר' יוחנן) מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה (פי' וא"כ צריך שיעיד השליח שנכתב ביום ונחתם ביום או דצ"ל מה דהשיב אמורא (פי' זה כבר השיב ר' יוחנן לר"ל דזהו זיופו מדבר אחר וע"כ לא חיישינן לגיטין הבאים ממדינה הים וא"כ איפשר לומר דבגט אין צריך רק בפני נכתב לשמה ובפני נחתם לשמה)

עוד שם לא אמר נכתב ביום ונחתם ביום נכתב לשמה ונחתם לשמה נימר מה דשאיל אמורא (כבר ביארתי שהי' סבור דהבעי' הוא אם לא אמר שנכתב ונחתם ביום נמי) וע"ז אומ' נימר מה דשאיל אמורא (פי' זה כבר שאל רשב"ל מר' יוחנן לקמן (פ"ב ה"ב) מעתה תחוש לגיטין הבאים ממדינת הים שמא נכתב ביום ונחתם בליל') וע"ז השיב לו ר' יוחנן זה זיופו מדבר אחר דלא כהק"ע והפ"מ וע"ז אומר ויידא דאמר רבין בר רב חסדא אייתי גיטא ונתנו לה ולא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אתא עובדא קומי ר' יוחנן אמר לי' טלהו ממנה ואמור לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם (פי' זה השאלה הי' אם צריך ליטלו ממנה וליתן לה בפני שנים ולומר בפני נכתב ובפני נחתם) ור' יוחנן כר"ש בן אלעזר דר"ש ב"א אומר אינו גט עד שיאמר בשעת מתנה שהוא גיטיך דר' יוחנן ייבא מן רשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך שאינו גט (ופי' הפ"מ בתמי' שודאי גט הוא) והכא אפי' אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך אינו גט עד שיאמר לה בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם והוא דחוק דרשב"א לא מיירי לענין בפני נכתב ומאי קאמר ייבא מן דר' שמעון ב"א וע"כ נראה לי דאיתא בירושלמי לקמן (פ"ט ה"א) כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם כו' אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"א דרשב"א אמר לעולם אינו גט עד שיאמר לה בשעת מתנה ה"ז גיטיך ור' יעקב בר אחא בשם ר' ינאי אף ריח פסול אין בה כהנא אמר זאת אומרת לא חשו אין תימר חשו עד שהוא בידה דאמר לה הרי את מותרת לכל אדם (פי' שכהנא אמר זאת אומרת לא חשו שאפי' ריח הגט אין בה. וא"כ לא הוי נתינה כלל וע"כ צריך שיחזור ויטלנו הימנה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דאין תימר חשו עד שהוא בידה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דכיון שחשו א"כ הועיל הנתינה לענין ריח הגט ע"כ אינו צריך ליטלו הימנה) חמר ר' אחא זאת אומרת שחשו אין תימר לא חשו כל מה שבידו לגרש יגרש (פי' שר' אחא אומר בהיפך דאדרבא אם חשו צריך ליטול הימנה כיון שהיה נתינה במקצת. וע"כ צריך ליטול הימנה ולחזור וליתן לה אבל אם לא הי' נתינתו כלו' אינו צריך לחזור וליתן) והוא כמו דאמרינן בגיטין (ד' פ"ד) מאן תנא אמר חזקיה רשב"א היא דתני' רשב"א אומר עד שיטלנה הימנה ויחזיר ויתננה לה ויאמר לה הא גיטיך ור' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו נפסול בו לכהונה וכתבו התוס' שם הא דתני' בפ"ק (ד"ה) כו' אתי אפי' כרבי דכיון שניתן הגט כהלכתו מן התורה מה שהוא אמר אחר הנתינה בפני נכתב ובפני נחתם לא היה מועיל כלום ועוד דשליח דווקא כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק

וע"ז אומר דר' יוחנן ייבא מן רשב"א ולא מודה רשב"א שאם אמר לה בשעת מתנה (והוא ט"ס ונ"ל שאם לא אמר לה בשעת מתנה) שהוא גיטיך שאינו גט והכא אפי' אם אמר לה בשעת מתנה שהוא גיטיך (והוא ט"ס וצ"ל) והכא אם לא אמר לה בשעת מתנה פי' שלא אמר לה רשעת מתנה בפני נכתב ובפני נחתם אינו גט עד שיאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם בתמיה) והא מדאורייתא הוי ודאי גט והירושלמי לטעמיה שאמר שם דאם לא הועיל הנתינה כלל ולא חשו ע"כ צריך שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה אבל אם חשו אין צריך ליטלו אח"כ דהא הועיל הנתינה ולא כשיטת הש"ס דילן. וע"כ חומר דייבא מן רשב"א דהתם אם לא אמר הא גיטיך אינו גט כלל וע"כ צריך ליטלו ולחזור ולותיב לה אבל הכא הא מן התורה הוי גט וא"כ הועיל הנתינה וא"כ אין צריך לחזור וליטלו הימנה. וע"כ מסיק מאי טעמא דר' יוחנן כדי להחזיקה גרושה בפני שנים ואם אמר אח"כ בפני נכתב אינו מועיל דהא אינו אומר בשעה שהוא מחזיקה גרושה בפני שנים שאז האמינוהו חכמי' (והוא כמו שכ' הרא"ש דהר"י מקינון פי' דלהכי בעי שיטלנו משו' דבעינן שיאמר בפני שנים שהיו בשעת מסירת הגט ומיירי הכא כשמתו או שהלכו למדינת הים) והא שכתב הרא"ש דמהברייתא דתני בסתמא משמע שאין תקנה אחרת היינו לשיטת הש"ס דילן וכן לפי מה דאמר רב אחא בירושלמי (פ"ט שם) דכיון דכבר קנאתו לפסול לכהונה ע"כ צריך שיטלנו הימנה אבל הירושלמי הכא קאי למה דקאמר רב כהנא (שם לפי שיטת הירושלמי) דאם קנאתו עדיף טפי שהתחיל הגירושין בשעת הנתינה. וע"כ קאמר כדי להחזיקה גרושה בפני שנים דבעינן דווקא העדים שראו המסירה ודו"ק]

שם (ה"ב) הכל מודים שאם בא וערער ערעורו בטל (פי' אעפ"י שרבי מאיר אומר עכו כא"י לגיטין אעפ"כ מודה ר' מאיר שאם אמר בפני נכתב כו' וערער ערעורו בטל אלא שאומר