נועם ירושלמי על נשים קלט

ואמר רב אשתבש כהני מידי הוא טעמא אלא לרב (פי' דאמר דכן ממש) רב משקה. בי מטבחי' תני אבל משקי בי מדבחי' מטמא וכן מקשה בירושלמי נמי וביתה מה איכפת ליה והא דלא קאמר הש"ס הכי וביתה מה איכפת ליה היינו משום דלשיטת הש"ס אפי' נטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורים וא"כ כיון שנטמאו בעזרה טהורים אפי' הוציאן לחוץ ע"כ פריך לרב דא"כ הם טהורים דמשמע שנטמאו בפנים אבל לשיטת הירושלמי דמשקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ ניטמא והא דתנינן משקה כו' שיצאו לחוץ בקדושתן הן הוא כשחזרו וע"ז אמר וביתה מה איכפת ליה א אם הם בפנים א"כ הם טהורים דמשקי בי מטבחי' טהורין וע"ז אומר גולגלתו של ארונה היבוסי מצאו תחת המזבח וע"ז אומר ואשר יקריבו שם טמא הוא והא דשאלן על יין ושמן היינו אם יצאו לחוץ דלשיטת הירושלמי יצא לחוץ נטמאו]

וא"כ כיון שהוכחתי דלשיטת הירושלמי אינו רק משום דמשקי בי' מטבחי' טהורין בפני' וא"כ מאי בעי בעגל' ערופ' דהוי כמו שנטמאו בחוץ ע"כ נראה לי דמיבעי' לי' דמה מהו שיכשיר הוא משום דלא הוי דם שחיטה א"כ לא הוי משקה וכמו דאמרינן בחולין (ד' ל"ו) דדם מגפתו אינו מכשיר והתוס' כתבו שם דגבי בהמה אינו שייך דם חללים ואינו מכשיר אלא דם שחיטה וכמו שהוכיחו שם מהא דשבת (ד' קמ"ג) לא אם טמא חלב אשה שלא לרצון שכן דם מגפתו טמא יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור וכן אמרינן בחולין (ד' ל"ו) דר' חייא סובר דאינה לשחיטה אלא לבסוף והא דם מכה הוא ולא מכשיר ובחולין (ד' קכ"א) אמר שונין ישראל בטמאה כו' צריכה כו' והכשר אלמא דאי לאו שחיטה הוא לא מכשיר וע"כ בעי דמה מהו שיכשיר אי אמרינן דעריפתה זו היא שחיטתה וא"כ הוי כמו דם שחיטה וע"ז פשיט מהא דתני ר' חייא דמה טמא דמה מכשיר משום דהוי משקה ומכשיר כמו דם שחיטה ודו"ק

עוד שם חד סב שאל לרבנן דקסרין עריפת' מהו שתטהר טריפת' מטומאתה ופי' דמיבעי' לי' אם עריפתה מטהרת טריפת' מטומאתה לר"מ שסובר בזבחים (ד' ס"ט) דמליקת עוף מטהרת טריפתה מטומאתה) וע"כ בעי לה אם עריפת עגלה ערופה מטהרת טריפתה מטומאתה אע"ג דטריפה פוסלת בעגלה ערופה אעפ"כ מטהרת טריפתה מטומאתה אמרין ליה ולאו מתניתא היא השוחט ונמצאת טריפה א"ל אנן בעי טריפה ואתון מייתי לי' שחיטה דהתם עיקר הפלוגתא אם שחט עגלה ערופה דלא הוי ראוין לאכילה משום דנאסרת מחיים ואח"כ שחטה דלא הוי שחיטה ראוי' לאכילה אמרין לי' לא כן א"ר ינאי ד' ר"מ אפי' טריפה חייב וא"כ פליגי אם ערפה וע"ז אמר לון מן הדא דר' ינאי אתון מגיבין לי (פי' לדר' ינאי גופי' קשה דלמאי מוקי לה בעריפה דהא קתני השוחט ונמצאת טריפ' וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' פ"ב) בד"ה ע"ע בשלמא אי הוי ר' ינאי סובר דאינה נאסרת מחיים א"כ צריך לומר דפליגי בערופה אבל כיון דר' ינאי סובר דירידתה לנחל איתן אוסרתה א"כ למאי נדחק לומר דפליגי בעריפה ולקמן יתבאר בזה עוד

עוד שם וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים כו' וכתב הק"ע הנה בבבלי בפרקין (ד' מ"ו) מבואר דגמרינן עריפה עריפה מחטאת העוף א"כ בעינן שנים ממש והוא טעות דהא אי גמרינן מחטאת העוף א"כ סגי בסימן א' דהא חטאת העוף הכשירו בסימן א' כמו דאמרינן בחולין (ד' כ"א) ובחולין (דף כ"ט) בעולת העוף היכא דמלק סימן א' למטה וסימן א' למעלה פסולה שהרי עשה מעשה חטאת העוף למטה ופירש"י שמליקת חטאת העוף בסימן א' ובזבחים בכמה מקומות

שם (ה"ו) אמר ר' ינאי דברי ר"מ אפי' ערפה חייב. ר' יעקב בר אחא ר' אמי משום רשב"ל אפי' דברי ר"מ ערפה פטור (פי' דלא פליגי רק בשחיטה משו' דנאסרה מחיים) א"ר ינאי שמעתי לה גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה. אמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר' שמעון והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והפ"מ הגיה הא דאמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר"ש קודם הא דאמר ר' ינאי שמעתי לה גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה וכן הק"ע פי' בדוחק

[ולי נראה לבאר וצ"ל והא א"ר ינאי שמעתי לה גבול מאימתי דא"כ למאי נדחק ר' ינאי לפרש המשנה בעריפה ממש הא איכא לפרושי בשוחט דומי' דהנך דתנן במתניתין ופליגי בזה ר"מ ור"ש דהוי שחיטה שאינה ראוי' לאכילה וע"ז משני אמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר"ש (פי' דלא יתיישב לר"ש מפני מה פוטר דהא לר"ש אמרינן תחילה (ה"ה) תני ר"ש בן יוחאי הורידו והורידו אעפ"י שאין נחל (פי' דר"ש קאמר דע"כ כתיב והורידו אעפ"י שאין נחל. דהדא דר' שמעון מן אילין דהכין תמן (פי' זהו מן הגירסאות המוחלפות בין בבלי לירושלמי וכמו דאמרי' בסנהדרין (ד' מ"ה) דתנן אין לו בהן יד או בוהן רגל אין לו טהרה עולמית ר"א אומר נותן על מקומו ויוצא ר"ש אומר נותן על שמאלו ויוצא וכמו שכתבו התוס' שם הך מתניתין איפכא בנזיר (ד' מ"ז) וכן בפלוגתא דב"ש וב"ה בנזיר ממורט והוא אי בעינן קרא כדכתיב אבל ר"ש שסובר הוא דבעינן קרא כדכתיב וכבר ביארתי ביבמות (פ' י"ב) וע"ז אומר דאילין דר' שמעון בן יוחאי יחידין אינון ולא סמכינן עליהון וע"כ אמר והורידו אעפ"י שאין נחל אבל הירושלמי סובר דר"ש יליף מקרא דכתיב והורידו ע"כ אעפ"י שאין נחל כשר וא"כ כיון דסובר דהא דכתיב והורידו הוא להורות שאעפ"י שאין נחל כשר א"כ לא מצי למילף מן והורידו דירידתה לנחל איתן אוסרתה וא"כ אמאי פוטר ר"ש משום אותו ואת בנו אלא ודאי דפליגי בעריפה ממש וע"ז משני על הא דפריך והא אמר ר' ינאי שמעתי לה גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה וע"ז אמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר"ש דהא ר"ש סובר דירידתה לנחל איתן אינה אוסרת' והאי והורידו הוא לרבות אעפ"י שאין נחל וא"כ אמאי פוטר ר"ש משום אותו ואת בנו וע"כ צריך לאוקמי בעריפה ממש דאע"ג דעריפתו זו היא שחיטתו אעפ"כ הוי שחיטה שאינה ראויה לאכילה וע"ז אומר אמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר"ש וכמו שביארתי ודלא כהפ"מ שהיפך הגירסא וגריס תחילה אמר ר' אילא לפוטרו משום אותו ואת בנו כר"ש וגם הק"ע נדחק בפירושו וכמו שביארתי ודו"ק

שם (ה"י) מתניתין יוחנן כה"ג העביר את הודיית המעשר כו' ובגמ' ר' ירמי' ר' חייא בשם רשב"ל מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה [הנה כבר ביארתי (פ"ט דיבמות ה"ה) שהירו' אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו עזרא ללוים וע"כ אומר משנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה ולא עפ"י דין והא דאמרי' בירו' בכתובות (פ"ב ה"ז) תני רשב"ג כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה (ופי' הק"ע והפ"מ כך מעשר ראשון חזקה לכהונה והיינו בתר דקנסינהו עזרא ללוים ויהבי מעשר לכהונה וכגון דיהבי לי' בתור' חלוקה ולפירושם הירושלמי סובר דקנסינהו עזרא. אך פירושיה' הוא תמוה דאמאי פרשו דלא כהמסקנא בכתובות (ד' כ"ו) ודילמא איקרו ויהבו לי' אמר רב חסדא הכא במאי עסקינן כגון דמחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' קלא דבן גרושה ובן חלוצה וחלקו לדידי' מעשר בבית הגרנות לוי דלאו לוי הוא מאי איכא למימר בן גרושה או בן חלוצה הוא לא מיבעי' למאן דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דלא הוי יהבי לי' אלא אפי' למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים ה"מ למיספק להו אבל בתורת חלוקה לא יהבי' לי'. ובזה מתורץ הירושלמי ג"כ אבל הירושלמי אפשר דאינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו עזרא ללוים ועיין בתוס' יבמות (ד' פ"ו) בד"ה מפני מה קנסו ללוים במעשר אור"י דלא מצינו בהדי' כו' וע"כ אמרינן לקמן דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר כו' מה נפשך כהנת היא תאכל לוי' היא תאכל ר' אילא בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנים מעשר לכהן וא"כ קשה דאע"ג דמדאוריית' אין נותנים מעשר לכהונה אעפ"כ לבתר קנסא הוי נמי לכהנים. וע"כ בספרי נועם ירושלמי הגהתי שצ"ל בהיפך כמ"ד נותנים מעשר לכהונה וע"כ לבתר קנסא הוי רק לכהנים אך לפי מה שביארתי ביבמות (שם) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דקנסינהו ללוים וע"כ אמר רשב"ל מתניתין משנחשדו להיות נותנים מעשר לכהונה ולא מן הדין (ולפי שיטת הש"ס דילן (ד' מ"ז) יוחנן כה"ג העביר הודיית מעשר מ"ט אמר ריב"ח לפי שאין נותנים אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים ואנן קא יהבינן. לכהנים כו' ולשיטת הירושלמי הוא מחמת דנחשדו להיות מעשר לכהנים אבל לא משום דקנסינהו עזרא כמו שביארתי ויש לדחות ובמ"א יתבאר ודו"ק]: מסכת גיטין המביא פרק

ראשון

(ה"א) מתני' המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כו' ובגמ' וקשי' אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא כו' בפני נכתב ובפני נחתם ריב"ל אמר שני' היא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין אמר ר' יוחנן קל הוא שהקילו עלי' שלא תהא יושבת עגונה (פי' דריב"ל שאומר דהטעם משום דאין בקיאין בדיקדוקי גיטין א"כ איפשר לומר דהאמינו עד א'