נועם ירושלמי על נשים יג

זה אבל צרה אחרת לא הי' זקוקה כלל וכן סובר שמואל והכי אמרי' ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי' בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חליצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה כו'

וע"ז אומר מתניתא פליגא על שמואל החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסור' בקרוביו שני' היא הכא שכבר נראה לפטור בה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה במש"א שכבר נרא' לפטור בה ע"כ נ"ל והוא שמקש' על שמואל דאמר חליצה פטור מהא דתנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' והיא אסו' בקרוביו א"כ מוכח מזה דחליצה הוי קנין וע"ז אומר שני' היא שכבר נרא' לפטור בה: פי' דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאימתי הוי זיקה הוא רק לבסוף אם בא לידי חליצה או יבום אבל אם לא בא לידי חליצה ויבום דהיינו שמתה לא הוי זיקה וכמו דאמרינן לקמן (פ"ד ה"ח) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותי' כו' מפני שחלץ לה הא לא חלץ לה ומתה מותר באמה אמר ר' אבינא הדא היא דמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה הי' לו בה כיון שמתה בטלה לו זיקתה כו' ר' אבון שמע לה מן דבתרא ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחין מותרין ואחותה אצל האחין לאו כמתה היא פי' מאחר שלא עבדו בה מעשה דחליצה או ייבום וע"ז אומר שני' היא שכבר נראה לפטור בה פי' שע"כ אסור בקרובותי' משום שכבר נראה לפטור בה פי' שבאה לידי חליצה ויבום וא"כ איגלאי בזה דהי' זקוקה ע"כ אסור בקרובות חלוצה והאחין מותרין משום דהאחין לא עבדו מעשה משא"כ להחולץ כיון שעבד בה מעשה ואיגלאי בזה שהי' זקוקה ע"כ גזרו דדמי לאחות גרושה אבל מ"מ הוי חלוצה פטור ודו"ק]

(ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר כו' עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ויבום (וכבר ביארתי (פ"ב) דליכא למימר דמשום דר"ש סובר דיש זיקה וא"כ שניהם פטורות דכיון דלא אתי לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ ליכא זיקה וע"כ קאמר דר"ש פוטר השני' מן החליצה ומן היבום דכיון דאם חולץ לא' א"כ באה לידי חליצה וא"כ הוי מזוקקת ע"כ פוטר השני' משום דאין אדם מתכוין לקנות ב' אחיות כאחת]

שם חבורה הי' מקשה שלא עלת על דעתי' לקנות שתי אחיות כאחת כנ"ל דהפי' הוא שהביא הברייתא דתני שלא כו' לקנות ב' אחיות כאחת א"כ משמע דר"ש פוטר בשניהם וע"ז אמר ר' חנינא קומי ר' מנא ופליגא (פי' א"כ משמע דפליגי על ר' הושעי' מהו דשניהם פטורות מן החליצה ומן הייבום ולמה כו' נראה לי דצ"ל א"ל (והאי א"ל שנדפס אח"כ צ"ל בכאן) ולמה פוטר ר"ש את השני' מן החליצה ומן היבום שלא עלת כו' שמקנה שתי אחיות כאחת פי' שהבריית' נמי סבורה דהשני' פטורה מן החליצה ויבום ולא שתיהן והטעם משום שלא כו' שיקנה שתי אחיות כאחת ע"כ השני' פטורה

[שם קידש א' מן השוק כו' כבר ביארתי (רפ"ג) כל הסוגי' וכן הוא כאן רק ששם הביא חלץ לה ובא עלי' והגהתי שם בא עליה וחלץ לה והכא ליתא הוא משום דהתם מיירי בב' יבמין וע"כ אומר הירושלמי ממה נפשך אם ביאה היא תתיר אם חליצה היא תתיר דאם אחין יחליץ או ייבם א"כ ביאת היתר היא ותצא בביאה ואם לא יחליץ או ייבם א"כ תיפוק בחליצה. ע"ז אמר ר' יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא כשתדע במה היא ניתרת אם בחציצה אם בעיבור וה"נ אינה יודע במה היא ניתרת. אבל הכא מיירי בשלש אחין וא"כ שתיהן נפלו לפניו ליבום וא"כ הביאה ודאי ביאת איסור הוא ולא נפטרה צרתה. לא דמי להך]

שם מיחלפא שיטתיה דר"ש תמן (פי' במשנה דיבמות ד' ל"א) הוא אמר מייבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' והכא הוא אמר הכין (פי' דמקשה בירושלמי על הא דגבי אחיות בפ"ג דיבמות (דף כ"ח) פוטר את השנית מחמת שאין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ סובר דזיקה ככנוסה דמי וא"כ אמאי סובר ר"ש ביבמות (ד' ל"א) גבי ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ומת מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמאמר חם קונה אשת שני היא ואם אינו קונה אשת ראשון היא ואין עליו זיקת שני יבמין וחולץ לשניה דחדא לא מיפטרא באידך דילמ' מאמר אינו קונה וכמו שפירש"י עכ"ז לייבם חדא וליפטור אידך כיון דר"ש סובר דזיקה ככנוסה דמי)

אמר ר' זעירא עד אנן תמן שמעית טעמא (פי' כשהייתי בבבל שמעתי הטעם) תמן זיקת שני יבמין אינה זיקה כו'. ברם הכא זיקה יבם א' (פי' שיש חילוק בין זיקת יבם אחד לזיקת שני יבמין) דהא התם גבי אחיות ביבמות (דף כ"ח) זיקת יבם אחד וע"כ זיקה ככנוסה דמי ואין זיקה נופלת למקום זיקה משא"כ בהך דג' אחיות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ביבמות (ד' לא) וא"כ היה זיקה שני יבמין ולא אלים הזיקה וה"נ משני בבבלי (ד' י"ח) ולא שאני לך בין זיקת יבם א' לזיקת שני יבמין כו' ע"ש

אמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות אין את בעי מקשה קשיתא על הא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות והכא את אמר שתיהן מותרות ופי' הק"ע דאמר ר' מתני' מה איכפלין כו' דילמא קא סבר יש זיקה ואפ"ה לא אמרי' דמייבמת לחדא כו' גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות משני בתים חדא מייבמא ואידך מיפטרא בלא כלום והקשה הק"ע דהא תניא לעיל פ' כיצד רש"א מאמר קונה או לא קונה. א"כ לר"ש מדאורייתא לא מיפטרא חדא בביאת אידך כו' ע"ש והק"ע נדחק שם בפירושו וגם הפ"מ נדחק שם

ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שביארתי בספרי ע"י (סכ"ג) שהארכתי בזה וכתבתי דהא אמרי' בירושלמי דקדושין דקאמר ר"י בר בון מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת עכ"ל הירושלמי והבאתי שם הרבה ראיות מהירו' דס"ל דאימתי הוי זיקה אם בא אח"כ לידי מעשה בחליצה או ביבום אבל אם לא בא אח"כ לידי מעשה חליצה ויבום לא הוי זיקה למפרע. וע"ש שהבאתי הרבה ראיות ע"ז וע"כ אמר דהא דהמקדש לאחר שיחלוץ ליך יבמיך הוי דשלב"ל. כמו דאמרי' ביבמות ודף צ"ג) למ"ד אין אדם מקנה דלשב"ל לא הוי קדושין אבל לאחר שימות יבמיך א"כ לא בא לידי מעשה דחליצה ויבום ע"כ לא הוי מזוקקת למפרע וע"כ אם קדשה מקודשת דלא הוי דשלב"ל כיון דאיגלאי מילתא למפרע שהיתה בת קדושין אבל הש"ס דילן פליג על זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' י"ח) שומרת יבם שמתה אסור באמה אלמא קא סבר יש זיקה כו' אי אמר הכי הוי אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה זיקה קמ"ל דזיקה בכדי לא פקע אלמא דס"ל דאפי' אם מתה ולא באה לידי חליצה ויבום אפ"ה יש זיקה אבל הירו' פליג ע"ז כמו שביארתי וכמו שהבאתי ראיות (סוף סי' כ"ג)

וכיון שביארתי והוכחתי מה שמחולקים הש"ס דילן עם הירו' בזה מבואר הא דקאמר ר' מתני' מה איכפלין אחיות גבי נכריות דהירושלמי לטעמיה אזיל דלא אמרי' דיש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום וא"כ גבי נכריות ביבמות (דף ל"א) דעשה בה השני מאמר ומת שלא בא לבסוף לידי חליצה או יבום: וע"כ ליכא להקשות בזה דאם זיקה ככנוסה דמיא לייבם לחדא וליפטור אידך דהיה שניהם מזוקקין לאח שמת דהא לשיטת הירו' לא אמרינן יש זיקה אלא אם בא לבסוף לידי חליצה או יבום אבל הכא שמת ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום א"כ לית בה משום זיקה כלל וע"כ ניחא דא"כ אין החשש רק משום מאמר וע"כ סובר ר"ש דהמאמר או שקונה או שאינו קונה וע"כ מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' אבל לא משום זיקה והא דמקשה בש"ס דילן ביבמות (דף י"ט) מתיב ר' אושעיא ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' ור"ש פוטר ואי ס"ד סבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי לייבם לקמייתא ותיפטור אידך משום דהש"ס דילן אזיל לטעמיה דס"ל דאפי' אם מת נמי לא בטלה הזיקה דזיקה בכדי לא פקע

וע"כ אמר רב מתנא דמה איכפלין אחיות גבי נכריות דבאחיות היינו ביבמות (ד' כ"ח) דס"ל לר' שמעון דפוטר בשניה כמו שביארתי דהירושלמי לטעמיה דס"ל דפוטר לשניה כמו שהבאתי לעיל הירושלמי דר' הושעיה אבי המשנה דר"ש פוטר את השניה מהחליצה והייבום בירושלמי (פ"ג ה"ג) עיי"ש (והוא כמו שמפרש בש"ס דילן בשיטת ר' הושעיה (ד' י"ח) אמר ר' הושעיה חלוק היה ר"ש אף בראשונה משום דקא סבר זיקה ככנוסה דמי': וע"כ שריא אפי' נולד ואח"כ יבם והוא ר' הושעיה רבה שהוא אבי המשנה. ואח"כ מתיב ר' הושעיה ביבמות (ד' י"ט) וכמו שהביאו התוס' כאן מפר"ת דר' הושעיה לאו היינו רב הושעיה עיי"ש והטעם כיון דזיקה ככנוסה דהתם גבי אחיות בא לבסוף לידי חליצה או ייבום וע"כ יש זיקה משא"כ גבי נכריות ביבמות (ד' ל"א) שמת וע"כ בטלה ההיא דר' זעירא בשם רב ששת דתני תמן