נועם ירושלמי על נשים קלח

פירות עבירה (פי' הא דתני' פרט למבריך ומרכיב אתי ככ"ע ואיירי במרכיב בעבירה דהיינו מין בשאינו מינו דה"ל כלאים) מה אנן קיימין אם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה הן (פי' ובפירות עבירה בודאי אינו חוזר) ואם כשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע כבתחילה הן (ופי' הק"ע אין זה הרכבה שהרי מתחילה לא היה נושא שום פירות ועכשיו כנטיעה הוא ופשיטא דחוזר אלא הכא במאי עסקינן) בשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנ' לבנה (ופי' הק"ע דמין במינו הוא ומותר אף שאינן שוין במראיהן מין א' הן ומותרין להרכיבו זה עם זה

והנה מה שפי' הק"ע על הא דאמר ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע כבתחילה הוא ואין זה הרכבה שהרי מתחילה לא היה נושא שום פירות ועכשיו כנטיעה הוא ופשיטא דחוזר הוא תמוה דהא המרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק הוי עבירה וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דכלאים) תני מניין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל מין בשאינו מינו (פי' וא"כ אם מרכיב אילן מאכל באילן סרק הוי נמי עבירה ואמאי קאמר נוטע כבתחילה) והפ"מ פי' ואם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק מין במינו הוא האי אילן סרק לאו אילן סרק ממש אלא בילדה קמיירי וקרי ליה אילן סרק דעדיין לא טען פירות ואם בשהרכיב אילן מאכל כלומר שכבר טען פירות באילן שלא טען עדיין דקיי"ל זקינה שהבריך בילדה חייב בערלה דאותו ענף שקצץ מהזקינה נעשה עכשיו ילדה נוטע כבתחילה הן כלומר דתיפוק ליה משום ילדה דצריך לחזור דעדיין לא חיללו אלא ע"כ כן אנן קיימין בשניהם מין אחד וכבר טענו פירות ונתחללו ועכשיו הוא חוזר משום חילול ההרכבה הוא עכ"ל והוא דוחק

ע"כ נ"ל שיש (ט"ס) וחילוף השורו' בירושל' (וכצ"ל) מה אנן קיימין אם בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשא"מ פירות עביר' הן דסתם הרכב' הוא או שמרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק כדי שיטעון האילן סרק פירות או שמרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו בכדי שיגדלו אותן הפירות שמרכיב בהן. ועל זה פריך פירות עבירה הן ואם בשמרכיב אילן מאכל באילן מאכל מין במינו (פי' ואם כן למה הוא מרכיב) אנא ודאי שמרכיב זקינה בילדה כדי שיטעון פירות א"כ נוטע כבתחילה הוא שצריך לחזור מחמת הילדה וע"כ משני אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבינה ושניהם זקינות והא שמרכיב הוא מחמת דתאיני חיוורתא טעמן משובח יותר (ועיין בע"ג ד' י"ד) בנות שוח אמר רבה בר בר חנא אמר ר"י תאיני חוורתא אבל אעפ"כ מין א' הוא ואין בו פירות עבירה

עוד שם אימתי הוא מחללו ברביעית ובחמישית מסתברא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו [ופי' הפ"מ כלומר דאין דמיו נתפסין בפדיונו ברביעית אלא דהוי כמו שהוא חייב דמים לנטע רבעי כלומר שהחוב מוטל עלי' לפדותו בחמישית וברביעית אסור כו' ושגה בזה והעיקר הוא כמו שכתב הק"ע דהבעי' הוא אימתי מחללו אימתי נקרא חילול בשנה הרביעית שהוא פודה אותו וחולין הוא ומותר בהנאה כו' או בחמישית שאז הוא חולין לגמרי ואינו צריך פדיון וקאמר דבחמישית אבל ברביעית דמים הוא חייב לו לפדותו ואינו חולין ואין בו שמחה כל כך ורבנן דקסרין אמרין כו' אלא ברביעית דכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים כו' והנה איפשר לומר דקאי אהא דקאמר תחילה אלא כן אנן קיימין בשהרכיב תאינה שחורה ע"ג תאינה לבינה וא"כ קשה כמו דמקשה הש"ס דילן בסוטה (ד' מ"ג) אלא ילדה בזקינה והאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטילה וזהו דוקא אם החילול הוא ברביעית וא"כ קשה א"כ יחלל דהא כבר נתבטל הערלה אבל אי אמרינן דהחילול הוא בשנה החמישית א"כ איפשר לומר דהרכיב הילדה בשנה הרביעית ותחילה היה ערלה וכעת הוא נטע רבעי לא בטיל דהא הוי דבר שיש לו מתירין וכבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים דהירושלמי סובר דדבר שיש מתירין לא בטיל מה"ת דהוי כמין במינו וכמו שהארכתי בזה בספרי נועם ירושלמי בכמה מקומות ועיין בספרי (פ"ג דחלה) דלשיטת הירושלמי אין הטבל בטל ברוב מדאורייתא והטעם הוא משום דהוי מין במינו כמו שכתב הר"ן דכיון שיש לו מתירין א"כ יכול האיסור להיות היתר ע"כ הוי כמין במינו עיי"ש. וא"כ אי אמרינן דהחילול הוא דוקא בחמישית אבל ברביעית דמים הוא דחייב לו וא"כ אם הרכיב בשנה הרביעית לא בטל מדאורייתא ולכן תנן א' המבריך וא' המרכיב ולרבנן דקסרין דאמרי דעיקר החילול הוא ברביעית וא"כ אמאי לא בטיל האיסור ערלה וע"כ צריך לתרץ משום דאין גדולי איסור מעלין את האיסור אבל לפי מה שאומר תחילה דעיקר החילול הוא בחמישית א"כ אם הרכיב בשנה הרביעית לא בטל הרבעי ואיפשר דבזה יתיישב קושית התוס' דאמאי נקט ילדה שסיבכה בזקינה בטילה ואין בו דין ערלה דלמאי נקט ואין בו דין ערלה דאיפשר לומר להורות דאם הוא רבעי לא בטיל כיון דהוי דבר שיש לו מתירין לשיטת הש"ס דילן ולשיטת הירושלמי הוא מדאורייתא ודו"ק]: עגלה ערופה פרק

תשיעי

(ה"ב) תני ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' יוחנן נמצא עומד על מטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין תני ר' שמעון בן יוחאי היו עורפין דהדא דרשב"י מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכינן עליהון עיין במה שביארתי בזה (פ"י דיבמות ה"ג)

שם (ה"ה) דמה מהו שיכשיר מן מה דתני ר"ח דמה טמא דמה מכשיר ופי' הפ"מ וכן הק"ע דהאיבעי' הוא דמה מהו שיכשיר הוא משום דדם קדשים אינו מכשיר ובעגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים וע"כ אינו מכשיר וע"ז אומר מן מה דתני ר' חייא דמה טמא דמה מכשיר והקשה הק"ע דכיון דאמרינן כפרה כתיב בה כקדשים א"כ למה יהא דמה טמא ומכשיר הא איהי גופא אינה מטמאה ודמה ליהוי כדם קדשים שאינו מכשיר והנה משמע שהק"ע מפרש דהא דאמר דמה טמא הוא מחמת שנתערפה העגלה ולגבי דם לא מהני הא דכתיב בה כפרה כקדשים ושגה בזה דהא דאמרינן דדמה טמא היינו שהוא מקבל טומאה דהוי משקה אבל לא שהוא מטמא מחמת טומאת נבילות (וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דשבת) ר' סימון בשם ריב"ל מעשה בפרידה של בית רבי שמתה וטיהרו דמה משום נבילה כו' שאל לריב"ל וא"ל עד רביעית טהור יותר מכאן טמא כו' מאי כדון העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור מהו טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא (פי' שמטמא כנבילה והוי כבשר אבל לא הוי כמשקה) (וע' תוס' שבת (ד' ע"ז) בד"ה הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזי' משמע דדם חשוב כבשר) תמן תנינן דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר כו' אמר רב יוסף מאן דמר טמא כר' יהודה טהור כריב"ב וא"כ פליגי בירושלמי אם דם נבילות מטמא וא"כ הא דקאמר דמה טמא היינו שהוא מקבל טומאה מטומאה אחרת ולא מעגלה ערופה כיון דכתיב בה כפרה כקדשים וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ע') א"ל אביי מכלל דעגלה ערופה טהורה היא א"ל אין אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים

ע"כ נראה לי דהאיבעי' הוא בירושלמי לא מחמת דדם קדשים אינו מכשיר דהירושלמי סובר דהא דאמרינן בפסחים (ד' ט"ז) העיד יוסף בן יועזר כו' על איל קמצא דכן ועל משקה בי מטבחי' דכן היינו משקה בי מטבחי' ולוי תני משקה בי מדבחייא וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ג דחגיגה ה"א) ר' יוחנן בשם ר' בניי' עשו משקה בית צביעה כמשקה בי מטבחי' כמה דתימר תמן משקה בי מטבחי' טהורין במקומן וטמאות במקום אחר וכא משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאין במקום אחר ופירשו הק"ע והפ"מ משקה בי מטבחי' הדם והמים שבעזרה וא"כ אם יצאו לחוץ טמאים וא"כ בעולה ערופה הוי כמו שיצאו לחוץ וכמו דאמרינן בירושלמי תמן יש להם מזבח ברם הכא אין להם מזבח וא"כ הוי כמו שיצאו לחוץ וא"כ בודאי הדם טמא

[ובזה נראה לי דהא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דסוטה ה"ב) ר' ירמיה ר' חייא בשם ר' יוחנן עד שלא גזרו רביעי בקודש שאלן (פי' חגי הנביא לכהנים) ולמה הוא מקללן כאינש דבעי עילה על חבריה וביתה מה איכפת ליה דו אמר ואשר יקריבו שם טמא הוא כמה דמר ר' סימון בר זבדי גולגלתו של ארנון היבוסי מצאו תחת המזבח והנה המפורשים נדחקו בזה וכעת נ"ל דמקשה וביתה מה איכפת ליה הא דאמר וכל אשר יקריבו שם טמא הוא הא משקה מטבחי' טהורין בעזרה וע"ז אומר וביתה מה איכפת ליה דהא השאלה לא היה על משקין שבעזרה דהא משקה בי מטבחיי' טהורין ואפי' אם יצאו לחוץ כיון שחזרו טהורין וכמו דאמרינן בירושלמי שם בחגיגה ר' סימון בשם ריב"ל משקה בי מטבחי' שיצא לחוץ נטמא והא תנינן משקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ בקדושתן הן א"ר יוסי קיימה ר' סימון ר' חיננא ר' סימון בשם ריב"ל כשיצאו וחזרו וע"ז אומ' וביתה מה איכפת ליה הא שם אינו טמא אלא שהוא ודאי כמו אינש דבעי עילה על חברי' (וזהו קו' הש"ס דילן בפסחי' (ד' י"ז) ת"ש הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיר ואל היין