נועם ירושלמי על נשים יב

בשם ר' אבינא ק"ו ומה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ ועיין לקמן ושם יתבאר דלשיטת הירושלמי אין הטעם של צרת קרובת חלוצתו כמו דאמרינן בש"ס דילן ביבמות (ד' מ"א) הך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וצרת קרובת חלוצתו הוא משום דקרובת חלוצתו אזלא בהדה לבי דינא וא"כ סברי שהיא החלוצה וע"כ אסרו בצרת קרובת חלוצתו ולא בקרובת צרת חלוצתו דא"כ אין הראיה כל כך מזה אלא הטעם הוא משום דבקרובת חלוצתו גזרו אפי' בצרה אעפ"י שהוא מדבריהם אבל בקרובת צרת חלוצתו הוא משום דצרה אבראי קיימא והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' מ') אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצה הולד ממזר מ"ט באיסורא קיימא: אמר רב יוסף אף אנן נמי תנינא מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו אי אמרת בשלמא צרה אבראי משום הכי מותר באחותה אלא אי אמרת צרה כחלוצה דמי אמאי מותר לימא תהוי תיובתא דר' יוחנן דאמר בין הוא בין אחיו אין חייבין לא על החלוצה כרת ולא על צרתה כרת אמר לך ר' יוחנן ותסברא אחות חלוצה דאורייתא והא אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות גרושה מד"ת אחות חלוצה מדברי סופרים מ"ש האי ומ"ש האי הך, דאזלא בהדה לבי דינא גזרו בהו רבנן כו' וכ"ז הוא שיטת הש"ס דילן

אבל לשיטת הירושלמי שהוא סובר דר' יוחנן סובר דחייבין על הצרה כרת א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ גזרו בצרת קרובת חלוצתו אעפ"י שאחות חלוצה הוא מדבריהם אבל מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו משום דצרה אבראי קיימא שזהו שיטת הירושלמי אליבא דר' יוחנן (ועיין בריש יבמות ה"א) וע"כ קאמר ר' הילא בשם ר' אבינא ק"ו מה אם אחות חלוצתו שהוא מדבריהם נתנו לה חכמים צרה כאן שיש איסור אחיות לא כש"כ]

(שם) בתו פשיטא לך שיהא לה צרה הנה הפ"מ נדחק בזה והק"ע מחקו לתיבות בתו פשיטא לך וגריס וכאן שיש לה איסור אחיות לא כש"כ שיהא לה צרה. ולי נראה דהאי בתו הוא ט"ס וצ"ל בחד פשיטא לך שיהא לה צרה פי' דהאיבעי' אינו רק אם נפלו האחיות לשני האחין א"כ אפילו האחיות גופייהו אם יחלוץ הא' מותר השניה לייבם דאיגלאי מילתא למפרע דלאו אחות זקוקתו וכמו שאמר ר' יוחנן איני יודע טעם אחיות מה הן דכיון דחלץ לאחת א"כ השניה צריך להיות מותרת להתייבם ואין בזה משום יבמה שנאסרה וחזרה והותרה שזהו דוקא באיסור אחות אשה ממש שהאיסור היה בתחילה ואח"כ הותרה מחמת שמתה וע"כ אמרינן דר"א סובר דאעפ"י שבטל הגורם האיסור במקומו אבל באחות זקוקתו מכיון שחלץ לא' א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היה מזוקקת כלל כמו שביארתי שיטת הירושלמי דהזיקה תלוי במה שיהיה בסוף] וע"ז אמר ר' הילא ר' יוסא בשם ר' יוחנן לא דומה איסור אחיות יבמות לאיסור אחיות שאין יבמות אך אעפ"כ החמירו באחות זקוקתו וכמו דמסיק דאפי' בעלה הראשון אסור לבעלה בעילה שני' שמא ימות אחד מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו וע"כ מיבעי' לי' אם החמירו בצרות אבל בחד אחא ששני האחיות נופלים לפניו בזיקה בודאי גזרו בצרה ג"כ וע"ז לא קא מיבעי' לי'

שם (ה"א) כנס הראשון ובעל אומר לשני שיבעול לא בעל הראשון אסור לבעול בעילה שניה. שמא ימות א' ונמצ' כבא על אחות יבמתו תני מת השני הראשון מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אפי' מת השני לא ר' שמעון היא דר"ש פוטר את השני' מן החליצה ומן היבום (פי' דהא ר"ש היא והא ר"ש ס"ל בירושלמי (פ"ג ה"ג) שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות או אשה ובתה או אשה ובת בתה או אשה ובת בנה הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ואמרינן התם עולא בר ישמעאל אמר כך פירשה ר' הושעי' אבי המשנה. ר' שמעון פוטר את השני' מן החליצה ומן הייבום כו' תמן אמרינן דברי ר"ש אין זיקה נופלת למקום זיקה וא"כ אפי' ימות לא תהא אסורה עליו דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמי') א"ר זעירא קיימתי' ביבמה שנראית לצאת בחליצה ואינה מותרת בלא חליצה (פירוש והכא נראת תחילה קודם שמת לצאת בחליצה מאח השני ע"כ אינה יוצאה בלא חליצה אפי' מהאח הראשון משא"כ בשלשה אחין פוטר ר"ש את השני' משום דנפלה אח"כ ואין זיקה נופלת כו'

שם הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה ובא עני' ביאת איסור היא ולא נפטרה צרתה חלץ לה ובא עני' ממה נפשך אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר א"ר יודן קיימתי' כהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דתימר תמן צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה. אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בחליצה אם בביאה

[והנה הירושלמי הזה כמו שביארו בו המפרשים הק"ע והפ"מ היא תמוה הא דקאמר חלץ לה ובא עלי' ממ"נ אם בחליצה היא תתיר אם בביאה היא תתיר ומדייק א"ר יודן קיימתי' כהא דתנן כו' הוא תמוה דאמאי אינה מותרת אם חלץ לה ובא עלי' דהא אין אחר חליצה כלום. ומה שפי' הפ"מ דכיון שבעל לאחר חליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת הצרה עד שתחלוץ הוא דחוק מאוד שנאמר דלמפרע חליצה פסולה היא וגם הק"ע הקשה ע"ז]

ע"כ נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל בא עליה וחלץ לה לא נפטרה צרתה פי' דאם בא עליה תחילה ואח"כ חלץ לה לא נפטרה צרתה. והטעם הוא דבביאה אינה מותרת מחמת שהיא ביאת איסור מחמת אחות זקוקתו ואע"פ שחלצה אח"כ אעפ"כ אינה מותרת מחמת ממה נפשך דאיפשר שיהי' הביאה מתרת דהיינו אם לא ימות אחיו ויחלוץ לה א"כ תהי' למפרע ביאת היתר וכמו שביארתי שע"כ אמר הירושלמי שמא ימות א' מהן ונמצא כבא על אחות יבמתו ולא קאמר בפשיטות דהטעם הוא מחמת אחות זקוקתו אך דהירוש' לשיטתו דס"ל דאם יחלוץ אחיו השני א"כ איגלאי מילתא למפרע שלא היה אחות זקוקתו וא"כ מותרת בביאה. אך שמא ימות אחיו וא"כ הוי אחות זקוקתו וא"כ לא יוכל לייבם אותה א"כ כיון שהביאה אינה מתרת א"כ תהי' מותרת בחליצה. וע"ז אומר דכיון שאין אנו יודעים במה היא מותרת אם בחליצה או ביבום. ע"כ אסורה הצרה עד שיחלוץ אחיו להשני' ואז מותרת ע"י ביאה דהא אם חלץ אחיו נמצא דלא הוי אחות זקוקתו וע"כ מביא ראי' מהא דהכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ה"ז לא תנשא צרתה שמא יהא הולד בן קיימא [וכמו דאמרינן ביבמות ד' ל"ה] וא"כ קשה אמאי צרתה אינה מותרת דממ"נ מותרת דאם הולד בר קיימא א"כ מותרת מחמת הולד ואם לאו מותרת ע"י הביאה והירושלמי לא ס"ל הטעם משום דביאת מעוברת לא שמה ביאה דילמא יהא הולד בן קיימא והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם אלא דס"ל דהטעם דצריכה שתדע במה הוא ההיתר אם בהולד או בביאה וספק זה לא יתברר עד לבסוף ע"כ אין מועלת החליצה והוא כמו דאמר ר"ל בחליצת מעוברת שהפילה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ולשיטת הירושלמי הוא שבשעת החליצה הי' איפשר שתפטור מחמת הולד וע"כ לא הוי חליצה ולקמן יתבאר בזה והכי נמי צריכא שתדע במה היא נתרת אם בחליצה אם בביאה וע"כ אסורה עד שיחלוץ אחיו ואז תדע שההיתר הוא ע"י ביאה דכיון שחלץ אחיו הופקע הזיקה למפרע וע"כ הוי ביאה של היתר וע"כ צרתה מותרת אבל עד שיחלוץ אחי' צרתה אסורה אף אם בא עליה וחלץ לה וכמו שביארתי ודו"ק]

שם היו חמשה אחין שלשה מהן נשואין לשלש אחיות ומתו רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה שמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן רב אמר חליצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור. והפ"מ הביא גירסת הרשב"א דגריס בירושלמי כמו דאמרי' בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ו) דרב סובר דזה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית צריכה חליצה משניהם ושמואל אמר א' חולץ לכולן ע"כ גריס נמי בירושלמי רב אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת משניהן

ובזה יתבאר הא שאומר דרב אומר חליצה קנין (פי' וכיון שהיא בתורת קנין א"כ כיון שכבר זה קנה לאחת וזה קנה לאחת א"כ האחות השלישית אינה ראוי' לביאה כיון דחליצה הוי קנין ואין אדם קונה שתי אחיות כאחת ואעפ"כ צריכה חליצה כמו דאמרינן תחלה שם בירו' אמר ר' זעירא קיימתי' כל יבמה שנראת לצאת בחליצה אינה מותרת בלא חליצה וא"כ היבמה השלישי' נראית תחילה לצאת בחליצה ע"כ הוי חליצה פסולה וע"כ צריכה לחזור על כל האחין ושמואל אמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת והשלישית חולצת מאיזה מהן שירצה סובר דחליצה פטור וכיון דחליצה הוי פטור אעפ"י שאסור אדם בקרובת חלוצתו אעפ"כ לא הוי חליצה פסולה שתהא צריכה לחזור על כל האחין וע"ז אומר רב אמר חליצה קנין שמואל אמר חליצה פטור כו' מיליהון דרבנן אמרין חליצה פטור שמעון בר בא בעי קומי ר' יוחנן מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל את סבור חליצה קנין אינה קנין (כנ"ל) אלא פטור אין האחין חייבין עלי' משום אשתו של חולץ אבל חייבין עלי' משום אשתו של מת פי' כיון דחלץ לה א"כ צרה אבראי קיימא וע"כ חייבין האחין עליו כרת משום אשתו של מת. וא"כ החליצה אינה אלא פטור (פי' שהיא היא הזוקקת) והאחין חייבין עלי' כרת וכן הוא חייב על הצרה כרת א"כ אם הי' בתורת קנין לא היה אלא מכאן ולהבא והוי אמרינן דאיהו שליחותא דאחין קא עביד וכן איהי שליחותא דצרה קא עבדא אבל כיון שחלצה פטור והיא היא הנפטרת א"כ איגלאי מילתא למפרע דהיא היא זקוקה לגבי אח