נועם ירושלמי על נשים קכז

שלשה וסברי תלמידי' דר"ח דסומכוס סובר דאעפ"י שאין גניבה יש טביחה ומכירה) שמואל אמר כשלא באו עידי גניבה אבל באו עידי טביחה חייב והנה וזה תמוה מאי דקאמר כשלא באו עידי גניבה

ע"כ נראה לי דשמואל קאמר דזה ודאי כיון שהוזמו עידי גניבה א"כ עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ אמאי חייב תשלומי שלשה ושנים אלא דמיירי בכה"ג שבאו עדים והזימו לעדי גניבה אך שאמרו שבאמת גנבו מקודם אך שהזימו להעדים וכמו דאמרינן במכות (ד' ה') וכן לענין תשלומי קנס באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא גנב וטבח ומכר משלמין ולא עוד אלא אפי' אמרו בע"ש גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ובאו שנים ואמרו בחד כו' אין משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר תשלומין הוא: והנה רש"י פי' דהטעם הוא משום שעד שלא נגמר דינו יכול להודות ולפטור משא"כ לאחר שנגמר דינו ועיין בב"ק (ד' ע"ד) שכתבו התוס' על הא דאמרי' שם אי דלא עמד בדין אכתי דמי כולי' עבד לרב בעי שלומי וכתבו התוס' אין הטעם משום דאי הוי בעי הוה אתי לב"ד ומודה ומיפטר דאפי' לשמואל דאמר לקמן (ד' ע"ה) מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב הכא כיון דלא עמד בדין לא הוי גברא בר חיובא לענין קנס ולשיטת הירושלמי הוא משום דאעפ"י שבאו עדים אח"כ שגנב עכ"ז חייבין העדים זוממין משום דאילו לא היו מעידים היה מודה ומיפטר וסובר שמואל לשיטת הירושלמי דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור היינו אם מחייבים את עצמם אבל אם אין מחייבין את עצמם כלל חייב וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) אמר רב המנונא מסתברא מילתי' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום

ובזה יתבאר הירושלמי שמואל אמר בשלא באו עדי גניבה (והוא ט"ס וצ"ל) והוא שבאו עידי גניבה אעפ"כ חייבין לשלם כפל דהא אם לא יעידו היה יכול להודות וליפטר) אבל אם באו עידי טביחה חייב (פי' אבל בעידי טביחה כיון שבאו עדים אח"כ שטבח חייב וע"כ העדים פטורים דהא כיון שהמעשה הוא אמת שטבח ומכר ולא היה יכול להודות כיון שהיה פוטר עצמו מכלום) וע"ז אמרו משום סומכוס הן משלמין תשלומי כפל שהפסידו אעפ"י שבאו עדים אח"כ שגנב אעפ"כ חייבים דהא יכול להודות אבל בב' וג' הוא משלם דהם לא גרמו לו היזק. וע"ז אמר סומכוס הן משלמים תשלומי כפל והוא משלם שלשה אבל ודאי מיירי שגנב אבל אי לאו"ה נא מחייב סומכוס וכמו דפריך בב"ק (ד' ע"ה) אלימא ארישא לית ליה לסומכוס עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

וע"ז אמר שמואל דאין למידין דבר מדבר בעדים זוממין דאע"ג דבעידי גניבה חייבים לשלם בעדים זוממין דאעפ"י דבאו עדים אח"כ שגנב אעפ"כ חייבים לשלם משום דילמא היה מודה ומיפטר (כמו שביארתי לשמואל לפי שיטת הירושלמי) וא"כ הכא נמי מחייבי לשלם דילמא לא הית' שותה וע"ז אמר שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין דהתם אפשר דהי' מודה כדי לפטור אבל הכא אדרבא בודאי היתה שותה כדי שתהיה מותרת לבעלה ולא תפסיד כתובתה]

עוד איפשר לומר דהבעי' של הירושלמי הוא אם חייבים עידי סתירה לשלם והוא משום דיכולים לומר העידי סתירה שנא ידעו מהעידי קינוי והם לא באו רק להעיד שנסתרה והיא עובר על דת ומצוה לגרשה כמו שכתב הרא"ש (פ"ז דכתובות) ומסקינן בסוטה פ' ארוס' (ד' כ"ה) דעוברת על דת צריכה התרתה להפסיד' מכתובתה ואם רצה הבעל לקיימ' מיבעי' התם אם יכול לקיימה חם לאו ולא איפשטא ולא כופין לי' להוציא ומיהו מצוה לגרשה עכ"ל אבל לא באו להפסידה כתובתה וכה"ג אמרי' בירושלמי (פ"ד דכתובות ה"ה) הביא האב ב' כיתי עדים א' אומרת עמנו הייתם במקום פלוני וא' אומרת הבעל שכרן להעיד עדות שקר פשיטא אותן שאמרו עמנו הייתם במקום פלוני נסקלין (פי' כשחזרו והוזמו הן ואותן שאמרו הבעל שכרן להעיד עדות שקר לוקין ונותני' מאה סלע) אמר ר' יוסי ב"ר בון ולא ע"י אלו וע"י אנו (וכצ"ל) לוקין משום לא תענה ברעך עד שקר (פי' דהא העדים שהעידו ששכרן אינם חייבים רק ע"י העדים שהזימו) וא"כ יכולים לומר שנא באו לחייבו מלקות ומאה סלע רק להכחיש העדים הראשונים שהבעל הביא שזינתה וע"כ אין צריכין לשלם אלא שלוקין ובה"ג אמרי' בב"ק (כ"ד) א"ל וליעודי תורא מי ניחא ולומרי הנך בתרא חנן מי הוה ידעינן דכל דקאי בי דיני לאסהודי בתור' קאתי אנן לחייבו פלגא נזקא בעינן (פי' וא"כ אמאי אמרינן דנמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין) וכתבו התוס' מקמאי לא הוי מצי למיפרך דמוכחא מילתא דליעודי קא אתי מדהמתינו עד נגיחה ג' וא"ת מאי קאמר מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא כו' לוקמי כגון שהיו האחרונים במעמד כשהעידו כת ראשונה וי"ל דעל כרחך איירי כשהעידו כת שלישית תחלה דאי כשהעידו לבסוף א"כ תקש' מקמאי דילמא לחיובי פלגא נזקא קאתי דליכא הוכחה במה שהמתינו עד נגיחה שלישיה דשמא לא הי' להם פנאי לבוא לב"ד להעיד אלא כשהעידו כה שלישי' אז מוכחא מילתא דליעודי קא אתי ומשני דקא מרמזי רמיזי וכתבו התוס' בד"ה אלא דקא מרמזי רמיזי כו' ולא ברמיזה כההיא דסנהדרין (ד' פ"ו) דהתם מיירי ברמיזה גרועה דלאו מילתא היא אי נמי דיני נפשות שאני

וע"ז אמר בירו' עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין (פי' דהם יכולים לומר שלא באו להפסיד כתובתה דמנא ידעי שיבואו עידי סתירה עידי סתירה שנמצאו זוממין לוקין מהו שישלמו (פי' דהא איפשר שישלמו כגון שהעידו במעמד אח' עם העידי קינוי דאל"ה יכולים לומר שלא באו להפסידה כתובתה אלא באו לומר שהיא עוברת על דת כמו שכתב רש"י בסוטה (ד' כ"ה) דביחוד לחוד הוי עוברת על דת ומצוה לגרשה. אך איפשר לומר דמרמזי רמיזי וא"כ מוכח שבאו להפסידה כתובתה וע"ז אומר לא מכחן היא מפסדת כתובתה וע"ז אומר ייבא כיי דמר ר' בא ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר כו' דרמיזה מעולה הוי הוכחה שבאי' להעיד יחד וברמיזה גרועה לא מוכח וע"ז אומר אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין ודו"ק

ובזה יתבאר מה שהבאתי בספרי נחלת יהושע (סי' י"ד) הירושלמי (פ"ז דב"ק ה"ג) עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי גניבה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי טביחה אמר להו הוו יודעים שכבר באו עידי גניבה ולא קיבלו ועל ידיכם אנו מקבלין אותה נמצאו עידי טביחה זוממין משלמין ע"י עדי גניבה ר' חזקיה לא אמר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קיבלו ואח"כ באו עידי גניבה אמר להו הוו ידעין שכבר באו עידי טביחה ונמצאו זוממין עידי גניבה משלמין ע"י עידי טביחה ובספרי נחלת יהושע ביארתי שם דמפני מה פליג ר' חזקיה ולא אמר כמו שאומר תחילה דבאו עידי גניבה ולא קיבלום דעידי טביחה משלמין ע"י עידי גניבה וביארתי שם דחזקיה סובר כר"ע דאמרינן דבר ולא חצי דבר וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' פ"ו) איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין חזקיה כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ור"י דאמר כרבנן דאמרי דבר וחצי דבר (ור' חזקיה אזיל לטעמיה ואיפשר זהו חזקיה דאיתא בסנהדרין ואמרינן בב"ק (ד' ע') גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם כו' דאפי' ר"ע שסובר דבר ולא חצי דבר אפ"ה מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל דאע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קידושין כיון דעידי קידושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא ביה וה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה כיון דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה דבר קרינא ביה וע"כ ניחא הא דר' חזקיה לא אמר כן כמו שאמר תחילה שבאו עידי גניבה ולא קיבלום (וביארתי שם שטען החזרתי) וקיבלום ע"י עידי טביחה דא"כ לא מהני עדותן דכל עיקר דמהני עדות טביחה הוא משום דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה אבל הכא כיון שאין עידי גניבה מספיקין שטוען החזרתי ומקבלים אותן ע"י עידי טביחה שראו אח"כ ועידי טביחה בלא עידי גניבה בודאי אינו מועיל כלל דילמא דידי' טבח וא"כ הוי חצי דבר וע"כ לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי גניבה ואמר להו הוו ידעין שכבר באו עידי טביחה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותם נמצאו עידי גניבה משלמי ע"י עידי טביחה דהשתא ניחא דעידי גניבה עדותן מספקת לענין כפל בלא עידי טביחה]

והנה כעת נראה לי לפרש כמו שביארתי והוא דבירושלמי ליכא כלל הפלוגתא דר"ע ורבנן לענין דבר ולא חצי דבר וכמו דאמרינן הכי לקמן שנים אומרים ראינו שערה א' בגבו וב' אומרים ראינו שערה אחת בכריסו ר' יוסי בר' בון ור' הושעי' ברי' דר' שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מ"ד פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דאמר כשר כו' אלמא דסברי דלרבנן אפי' בשנים אומרים ראינו שערה א' בגבו ושנים אומרים בכריסו כשר ולא הביא כלל הפלוגתא דר"ע ורבנן. ע"כ נראה ני לפרש שאומר עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת נראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) שלא כאחת. והוא דקאי אמתניתין גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י שנים אחרים אילו ואילו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל והאחרונים משלמין תשלומי ג' וע"ז חומר עד כדון כשבאו עידי גניבה בלא עידי טביחה ועידי טביחה באו אח"כ וע"כ עידי גניבה משלמין כפל אם נמצאו זוממין ועידי טביחה משלמין תשלומי ג' (או שהפי' הוא עד כדון כשבאו כאחת ולח אמרו להם ב"ד כלום א"כ מתחייבין כשהעידו על הגניבה כפל אם הוזמו ועידי טביחה שלשה) וע"ז אומר באו עידי גניבה ולא קיבלום ואח"כ באו עידי טביחה אמר להם הוו ידעין שכבר באו עידי גניבה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותן נמצאו עידי טביחה זוממין משלמין ע"י עידי גניבה וע"ז אומר ר' חזקי' לא אמר כן דבהא פשיטא כיון דעידי טביחה לא יוכל לחייב תשלומי ג' אלא בצירוף העידי גניבה וא"כ אם לא קיבלו העידי גניבה (כמו שפי' הפ"מ) ואח"כ