נועם ירושלמי על נשים קכו

נזירותו הא כיצד מוציאו לחירות וחלה עלי' נזירות כו' והוא דוחק ולי נראה שצ"ל עבד שאמר הריני נזיר מהיום לכשאצא לחירות ואם יצא לחירות הרי הוא נזיר מעכשיו ע"כ צריך שיכופו לנזירות דאלו"ה דילמא ישחררו רבו ויצא לחירות וכמו דאיתא בפסחים (פ"ח ה"ח) מעתה לא ימנה על פסח שמא ישחררו רבו כו' ובפרט הכא לצורך מצוה שתחול עליו נזירות א"כ שמא ישחררו רבו וא"כ הוי נזיר למפרע וע"כ צריך שרבו יכפהו ואם כופהו הוא מותר שהלכה הוא

עוד שם ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא כפפו רבו ונטמא מהו שילקה או אינו אלא הלכה ופי' הפ"מ דנהי דרשות ביד הרב לכופו מיהו מיבעי' לי' אם לוקה דלא הי' לו לקבל עליו נזירות כו' והוא דוחק וע"כ נראה לי דאף דהלכה הוא בנזיר ורבו יכול לכופו ואפי' יכול למחות אומרים לו שמע לדברי רבך ואעפ"כ מיבעי' לי' אם כפפו רבו ונטמא אם לוקה על השהי' אח"כ בטומאתו וכמו דאיתא לקמן כפפו רבו לדבר אחד מהו שיכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת ר' מאיר ור' יוסי וע"כ מיבעי' לי' כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ז) בעי רבא נזיר והוא בבית הקברות מהו בעי שהי' למלקות ובירושלמי (פ"ג דנזיר ה"ה) הקברות כו' ר' יוחנן אמר מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה כו' וע"כ מיבעי' לי' אם מתרין בו שיצא מבית הקברות אם לוקה על שאינו פירש ואף שכפו רבו ונטמא אעפ"כ לוקה על השהי' אף שתחילה הי' בהיתר ע"י שכפפו רבו אעפ"כ לוקה על השהי' וע"כ לא מיבעי' לי' רק למלקות דלענין קרבן אין נפקא מינה דבלא"ה מביא קרבן כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ז) דהא דבעי אם נזיר בקבר בעי שהי' למלקות דלענין קרבן לא שייך הכא כלל שאין כרת בנזיר שנטמא וקרבן נזיר טמא לאו אעון טומאה קא אתי אלא למיחל עליו נזירות דטהרה עיין שם וע"ז אומר מה אנן קיימין אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף לוקה פי' על השהי' אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה אמר ר' מנא לוקין על הלכה (פי' אם עיקר נזירותו אינה מן התורה וכי לוקין על הלכה (ועיין בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דסוכה ה"ו) אלא כן הוא אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף לוקה אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה

עוד שם כפפו רבו לדבר א' מהו שיכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת ר"מ ור' יוסי עבר מכנגד פניו ר' מאיר אומר לא ישתה מה אנן קיימין אם בשאמר בין בפני בין שלא בפני שתה אוף ר' מאיר מודה ואם באומר בפני שתה שלא בפני אל תשתה אף ר' יוסי מודה אלא כן אנן קיימין באומר שתה ר"מ אומר בפני שתה ושלא בפני אל תשתה ור' יוסי אומר בין בפני בין שלא בפני שתה (ובזה ביארתי תחילה דאף אם כפפו רבו ונטמא ואח"כ הלך מאתו א"כ לר"מ איפשר שלוקה על השהי' שאח"כ) וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בנזיר (ד' ס"ב) דאיתא שם לימא בדשמואל קא מיפלגי כו' עיין שם

שם (ה"ד) מתני' המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מצא שלשה אם יש בין זה לזה מד"א ועד שמונה כו' ה"ז שכונת קברות כו' ובגמ' תמן תנינן כרם שהוא נטוע עד פחות מארבע אמות ר' שמעון אומ' אינו כרם וחכמי אומרין כרם ורואין את האמצעי' כאלו אינן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשם שהם חולקין כאן כך הן חולקין בשכונת קברות א"ר יונה ולא דמייא תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עלי' שכונת קברות ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) א"ר יונה ולא דמי תמן כרם (פי' שרואין את האמצעין כאילו אינן מפני שסופן לעקר) ברם הכא אין עליהן שכונת קברות דאם יש עליהן שכונת קברות מחמת דזימנין דמתרמי ליה בין השמשות ומקרי ומפני ליה וכמו דאיתא בב"ב (ד' ק"ב) פי' ואח"כ פני ליה וא"כ כיון שמחמת זה הוי שכונת קברות ובשכונת קברות אין לפנות א"כ ממילא לא הוי שכונת קברות וע"ז אמר תמן יש עליהן שכונת קברות ברם הכא אין עליהן שכונת קברות דאם הוא שכונת קברות ואין לפנות א"כ ממילא אין לה שכונת קברות מחמת דהוי רצופין ויש לדחות]

שם (ה"ד) מתניתין כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה כו' ומשנזקק לטומאה אין בודקין אותו כו' ובגמ' כתיב והדוה בנדתה והזב את זובו מה נידה מטמא באונסים אף הזב מטמא מאונסים מעתה אפי' מראי' ראשונה אמר ר' זעירא לכשיעשה כנדה ופי' הק"ע והפ"מ שיהי' טמא שבעה כנדה ולי נראה לגרוס מעתה אפי' בראי' שני' דכיון דמקיש מה נדה (פי' זבה) וכן פי' הפ"מ מטמא מאונסים אף הזב מטמא באונסים וא"כ אפי' מראי' שני' אמר ר' זעירא לכשיעשה כנדה דהיינו זבה (פי' זבה גדולה שהיא בשלשה ימים) וה"נ בג' פעמים וכמו דאיתא בנדה (ד' ל"ה) בשלישי אקשי' רחמנא לנקיבה רק דהתם יליף מוהזב את זובו והכא יליף מוהדוה דדוקא בפעם שלישית ועיין בנזיר (ד' ס"ה) מנא הני כו'

שם (ה"ז) המכה את כו' עי' בספרי א"ה (דרו' י') ושם ביארתי: מסכת סוטה המקנא פרק

ראשון

(ה"א) השיבו על דר"י בר"י א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה בשני' ולהביא עדים שנסתר ולפוסלה מכתובתה (והוא ט"ס ונתחלפו התיבות וכאן צ"ל) א"כ אין לדבר סוף לא כל הימנו לקנאות לה מפיו ולהביא עדים שנסתרה לפוסלה מכתובתה (פי' לדברי ריב"י דאמר מקנא לה עפ"י עד אחד או עפ"י עצמו א"כ יוכל לקנאות לה עפ"י עצמו ולהביא עדים אח"כ כשנסתרה. א"ר יוסי מה טיבה להסתר (פי' למה הי' לזו שסתרה ועברה על יחוד) אלא אתי' די לא על מתניתין (פי' לר"א דאמר מקנא עפ"י שנים ומשקה עפ"י עצמו הכל ממנו לקנאות לה מפיו והוא (ט"ס וצ"ל ע"פ שני') לומר שנסתרה כיון דמשקה לה ע"פ עצמו והיא באמת לא נסתרה) א"ר מנא אפי' כהדין תני' (פי' דלעולם הקשו על דברי ר"י בר"י א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה מפיו (כיון דסובר ריב"י דמקנא עפ"י עצמו) ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אין תימר מאי טיבה להסתר התורה התירה להסתר (וא"כ לא עברה על יחוד) דמר ר' יוחנן משום רשב"י כתי' כי יסיתך אחיך כו' מתייחד אדם עם עמו כו' ועיין לקמן שהארכתי בזה והפ"מ נדחק בזה עיי"ש

שם עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין עדי סתירה שנמצאו זוממין אתה אמרת לוקין מהו שישלמו לא מכאן היא מפסדת כתובתה או ייבא כיי דמר ר' בא רב יהודא בשם שמואל א למידין דבר מדבר בעדים זוממין כלומר דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כו' והנה בעידי קינוי בודאי שאין צריכין לשלם דגורם דגורם היא כמו דאיתא בשבועות (ד' ל"ב) הכל מודים בעידי סוטה שפטור בעידי קינוי דהוא גורם דגורם ומחלוקת בעידי סוטה בעידי סתירה מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי כו' ומבעי' לי' בעידי סתירה אם הם חייבים לשלם דאוף לא הי' שותת ומרתתא. או שאעפ"כ אינו חייב לשלם וע"ז אומר או ייבא כיי דמר ר' יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין וכתב הק"ע לשון למידין קשה קצת לפירושו עיי"ש

ולי נראה דאיפשר לומר כמו דאיתא בירושלמי (פ"ח דשבועות) מקשיה על דעתי' דר' זירא אמר לו איכן שורי א"ל נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדי' מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם והכא כיון שמשך כטוען טענת אבוד מכאן ואילך כטוען טענת גנב ופטור (פי' וא"כ אמאי חייב) ומשני תיפתר כשנשבע לו ואח"כ שחטו א"כ בשעה שנשבע היו עדיין בעין ולא קנאו בשבועתו וכמו שביארתי שיטת הירושלמי (פט"ו דיבמות) דסובר דאם בשעה שנשבע לא היה בעין קנאו בשבועתו וע"ז משני כשנשבע לו ואח"כ שחטו אך שאכתי קונה דבשעה שגנב א"כ קנאו אח"כ בשבועתו לשיטת הש"ס דילן הוא משום דשלח בה יד) וע"ז אומר תיפתר בששחטו רבוץ ויש טביחה בלא מכירה והנה הפ"מ נדחק שם הרבה ושגה בפירושו דמפרש דהוא מילתא באנפי' נפשי' ואמתניתין פריך ובירושלמי יש (ט"ס וצ"ל) ויש טביחה בלא גניבה וא"כ איפשר שמתחייב תשלומי ד' וה' כששחטו רבוץ ויש טביחה בלא גניבה ומשני כסומכוס דאמר אעפ"י שאין גניבה יש טביחה והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ה) לימא כתנאי היו שנים מעידים שגנב ושנים מעידין אותו שטבח ומכר הוזמו עידי גניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו עידי טביח' הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלש' משו' סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל (פי' אם הוזמו עידי גניבה) והוא משלם תשלומי