נועם ירושלמי על נשים קכג

שם (ה"י) מתני' תגלחת הטומאה כיצד הי' מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני כו' ובגמ' כתיב והזיר לה' את ימי נזרו ביום הבאת קרבנותיו דברי רבי ריב"י אומר משעת תגלחתו ר' זעירא בשם ר' הושעי' מה פליגין בשגילח בשביעי והביא קרבנותיו בשמיני אבל אם גילח בשמיני והביא קרבנותיו בו ביום כל עמא מודו ביום הבאת קרבנותיו אמר ר' יוסי והוא שטבל בשביעי אבל אם טבל בשמיני נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד והנה הפ"מ נדחק בזה והוא (ט"ס וצ"ל) אבל אם טבל בשמיני נעשה שמיני שביעי ותשיעי שמיני אינו מונה אלא מן התשיעי בלבד דאם טבל בשמיני א"כ הוי עדיין טבול יום ואינו יכול להביא קרבנותיו עד למחר ביום התשיעי א"כ אינו מונה לרבי אלא מיום התשיעי בלבד וכן הגיה הק"ע

עוד שם נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' אמר ר' זעירא כריב"י ברם כרבי היידא הוא עומד בנזירו' בטומאה (פי' שמביא ראי' מהברייתא דתני נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' דאי מיירי שנטמא אח"כ בשמיני נזירות אחריתא הוא ובודאי דמביא קרבן טומאה אחרת אלא ודאי דמיירי בשביעי וא"כ לרבי חדא נזירות אריכתא היא אלא ודאי דאתי כר' בר יהודה) ומתניתין דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן א' אתי כרבי ואינו מדייק כמו דמדייק הש"ס דילן בנזיר (ד' י"ח) דאתי כריב"י דאי כרבי אי נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולהו טומאה אריכתא הוא דהא גופא קמל"ן דלא כריב"י דמונה מיום השביעי נזירות טהרה וא"כ צריך להביא קרבן לכל א' וא' אלא כרבי) אמר ר' אילא מה פליגין למנות לנזירות בטהרה והזיר לה' את ימי נזרו והביא אמר רבי עד שיביא ממש ריב"י אומר אפי' נראה להביא קרבן טומאה (דהיינו מיום תגלחתו) כל עמא מודו שמביא קרבן טומאה (ופי' הפ"מ אם חזר ונטמא בשביעי כולי עלמא מודו שמביא קרבן טומאה) ולי נראה דזהו דווקא ביום השמיני שנראה להביא ואיפשר דצריך לגרוס אמר רבי עד שיביא ממש ריב"י אומר משעת תגלחת להביא קרבן טומאה אפי' נראה להביא כל עמא מודו שמביא קרבן טומאה אבל דווקא ביום השמיני משעה שנראה להביא

וע"ז אומר ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן לכל א' וא' ונראה לי שמגיה הברייתא שמביא תחילה נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' וע"ז אומר ותני כן נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשמיני מביא קרבן לכל א' וא' וניחא לי' טפי דא"כ מתניתין דתנן בכריתות שמביא קרבן א' על טומאות הרבה אתי כריב"י וכדמדייק הש"ס דילן דאי כרבי כולהו נזירות אריכתא היא אלא דאתי כריב"י ומיירי כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשמיני ואע"ג דמונה לנזירות טהרה משביעי אעפ"כ מביא קרבן א' על נזירות הרבה אבל לר' זעירא דתלי הא דתני' דמביא קרבן א' על כל א' וא' כרבי דלריב"י כיון דמונה נזירות טהרה בשביעי מביא קרבן לכל א' וא' וא"כ מתניתין דכריתות כמאן אתי דלריב"י מביא קרבן על כל א' וא' ולרבי כולהו נזירות אריכתא היא אבל לפי מה שאומר ר' אילא שניהם מודים רבי וריב"י דלענין קרבן תלוי משעה שראוי להביא קרבן וא"כ מתניתין אתי כריב"י ונטמא בשביעי וחזר ונטמא בשמיני דבזה אף ריב"י מודה דאינו מביא קרבנותיו עד יום השמיני שראוי להביא קרבן אבל ר' זעירא שאומר דהברייתא דנטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' ומיירי אפי' נטמא ביום השביעי וכיון דמתחיל למנות נזירות ע"כ מביא קרבן על כל א' וא' וא"כ מתניתין דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן א' כמאן אתי דלריב"י צריך להביא על כל א' וא' ולרבי לא הוי טומאות הרבה דטומאה אריכתא היא וע"ז אומר על דעתי' דר' זעירא כרבי נדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני (פי' אם נטמא והפריש בשביעי ונטמא בשמיני נדחה הקרבן הראשון דהא צריך להביא קרבן האחר ויביא על שניהם דהא הראשון לא יוכל להביא על הטומאה השני' דהא הפריש קודם) על דעתי' דריב"י לא נדחה (דהא לר' זעירא שאומר דלריב"י דמי קרבן לנזירות וכי היכי דמתחיל למנות נזירות בטהרה מיום השביעי א"כ הוא הדין לענין קרבן וצריך להביא קרבן על כל א' וא' וא"כ לא נדחה ומביא ב' הקרבנות) על דעתי' דר' הילא דברי הכל לא נדחה ומביא אחר דלר' הילא שאומר דהבאת קרבן לא תלוי בפלוגתא דלמנות נזירות ואפי' לריב"י נמי אינו מביא קרבן אחר רק עד אחר שנראה להביא קרבן ביום השמיני ולרבי אע"ג שאומר דאינו מונה אלא מהבאת קרבנותיו ממש אעפ"כ סובר דמשעה שראוי להביא קרבן הוי טומאה אחריתא היא וצריך להביא קרבן אחר דברי הכל לא נדחה ומביא אחר (פי' אם הפריש בשביעי ונטמא בשמיני דברי הכל לא נדחה ומביא אחר) אבל על דעתי' דר' זעיר כרבי א"כ כיון דלרבי תלוי בהבאת קרבנותיו ממש א"כ כל זמן שלא הביא קרבן אם נטמא מביא אחר ונדחה הקרבן הראשון וע"כ אומר תחילה ר' זעירא כריב"י ברם כרבי היידא הוא עומד בנזירות בטומאה והוא משום דלרבי תלוי בהבאת קרבנותיו ממש וכל זמן שלא הביא קרבן אינו מונה לנזירות בטהרה וכן לענין קרבן וא"כ איך תני' דמביא קרבן לכל א' וא' דכיון שלא הביא עדיין קרבנותיו א"כ הוא הכל חדא נזירות וע"כ בודאי אתי כריב"י וע"כ אומר דעל דעתיה דר' זעירא כרבי נדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני דכיון דלא הביא עדיין הקרבן הוי הכל חדא נזירות כמו שאינו מונה עד שיביא ממש ולר' הילא אע"ג דלענין למנות אומר רבי דבעינן שיביא ממש אבל לענין קרבן מכיון שנראה להביא צריך להביא קרבן אחר וע"כ אומר על דעתיה דר' הילא דברי הכל לא נדחה ומביא קרבן שני

שם (ה"ז) ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מאן תנא כל החטאות שבתורה כו' עיין בספרי נועם ירושלמי (פ"א דר"ה ה"א) מה שביארתי שם

שם (ה"ט) חילפיי שאל לר' יוחנן ולרשב"ל טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים א"ל אין טבל ביותר ממאתים כו' ר' חייא כו' כל נותני טעמים אחד מששים א"ר שמוחל בר יצחק לר' חיי' בר אבא הא ר' יסא פליג עלך והא מתניתא פליג על תריהן כל המחמץ מטבל מדמע אין תימר למאה ולמאתים אפי' לא חימץ אפי' לא טיבל אלא ביותר אנן קיימין א"ר ירמיה תיפתר בשר בבשר (פי' במין במינו) דאי איפשר לטעום ע"כ אמר בששים (א"ר יוסי הוא בשר בבשר הוא שאר כל האיסורין) ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כולו בצל כולו קפלוט (פי' דמייתי ראיה מר' יוחנן שאמר דלאיסור משערין אותו כאילו הוא בצל כאילו הוא קפלוט והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה: ולי נראה כמו שביארתי בפרקין (ה"א) דהא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט (פי' אם נתערבו שני איסורין שאינם דומים א"כ כל א' מבטל חבירו אעפ"כ כיון שאם היו מרגישים לא היה בטל ע"כ לא בטל עתה ע"י שני איסורים שמבטלין זה את זה. וכמו שכתבתי שם מה שכתב התורת הבית דהטעם דמין במינו בששים אינה משום גזירה כמו שכתבו הפוסקים אלא דכל שאם היה מין בשאינו מינו היו מרגישים ע"כ אפי' במין במינו ג"כ וא"כ בשני איסורין שמבטלין זה את זה אעפ"כ לא גרע ממין במינו ע"כ משערין אותו כאלו בבצל וכאלו בקפלוט וע"ז א"ר שמואל בר רב יצחק הא ר' יוסי פליג עלך דר' יוסי קאמר השיעור כאלו הוא בצל כאלו הוא קפלוט וע"ז אמר הוא כל שאר איסורין (פי' לענין אם נתערב כמה איסורין שמבטלין זה את זה אפ"ה משערין כאלו בצל כאלו קפלוט והאי שיעורא הוא מין במינו א"כ אין זה שיעור ששים וכמו שכתבו התוס' בחולין (ד' צ"ט) דבשר בלפת הוי שיעורא כמו ששים אבל בצל בקפלוט הוא יותר משיעור ששים וכתבו שם דר' יוחנן דאמר דכל האיסורין משערין אותה כאלו הן בצל וקפלוט פליג אדרבא דאמר כל האיסורין בששים וע"ז אמר רב שמואל בר יצחק לר' חיי' בר אבא הא ר' יוסי פליג עלך (פי' שאמר דהשיעור הוא כאילו הוא בצל כאלו הוא קפלוט כו' תני ר' חזקיה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן איפשר לומר דמקשה דאיך יניף מהא דזרוע בשלה לענין ס' ומאה הא תני ר' חזקיה כל שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן וע"ז מתרץ לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפי' מאה מותר אבל אעפ"כ ילפינן לענין ס' ומאה דאטו לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטל (פי' דהא הוא מין במינו) וכמו דאיתא בחולין (ד' צ"ח)

(שם) רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני' תורת הנזיר בין שיש לו כנפים ובין שאין לו כנפים (צ"ל בין שיש לו כפים ובין שאין לו כפים דאמר רב בנזיר שיש לו ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו שאינו ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו ואף דאיתא ביבמות (ד' ק"ד) כדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בינה מעכבת בו (וכן הקשה הק"ע) וכן איתא בירושלמי (פי"ב דיבמות ה"ד) א"ר שמואל בר רב יצחק הראוי לקריי' אין קריי' מעכבת בו ושאינו ראוי לקריי' קריי' מעכבת בו אך אעפ"כ כיון דרב אמר לענין תנופה שמעכבת שאסור לשתות יין עד אחר התנופה וכמו דאיתא בנזיר (ד מ"ו) אמר רב תנופה בנזיר מעכבת כו' אלא אליבא דר"א הא אמר אחר כל המעשים כולן וע"כ אם ראוי לתנופה תנופה מעכבת בו אע"ג שאם אין לו כפים אינו מעכב וכמו דאיתא ביבמות (ד' ק"ד) מידי דהוי אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי (כגון שנטמאו או שנאבדו) ואפ"ה אי איתנהו מעכבי בשר באכילה וכן בפסחים (ד' ע"ז) ק"ו ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו מעכבי דם דכי ליתנהו מעכב כי איתא לא כש"כ דמעכב וע"כ אמר רב דתנופה מעכבת אם יכול לקיים שלא ישתה יין עד לאחר התנופה]: