נועם ירושלמי על נשים קכב

[ובזה יתבאר הירושלמי שאומר ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ריב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה (פי' אבל במשא מטמא) וע"כ כיון דסובר ר"מ דכל האיסורין מצטרפין זה עם זה משום לא תאכל כל תועבה ע"כ אע"ג דהטעמים חלוקין א"כ אין נרגש האיסור אעפ"כ לא גרע ממין במינו דמטמא במשא דכמאן דאיתי' דמי וע"כ אם יתבטל בששים הוי כאילו אינו כלל וכמו שכתב האבני מילואים בתשובה (שם) דמין במינו לא בטל אע"ג דליכא טעמא צריך ששים והביא שם מה שכתב בתורת הבית דצריך ששים לפי שבפחות משיעור זה האיסור נרגש במין בשאינו מינו ואפי' במין במינו שאין האיסור נרגש בו מ"מ כיון דבמין בשאינו מינו נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו ומדברי האחרונים כולם מבואר דהא דמין במינו בששים משום גזירה דמין בשאינו מינו אך מדברי הרשב"א אלו מבואר דלאו משום גזירה אתי עלה אלא משום חומרא משום דפחות משיעור זה האיסור נרגש וכיון דיש בו שיעור הרגשה אע"ג דהכא במינו אינו נרגש כיון דיש בו שיעור הרגש בשאינו מינו החמירו עליה כו']

וע"כ אומר הירושלמי דהטעם דמין במינו בס' הוא משום דאי ליכא ס' אע"ג דאינו נרגש כיון דהוא מין במינו מ"מ לא בטיל משום חומרא דהא מין במינו לא בטל רק במגע אבל במשא מטמא משום דכמאן דאיתא דמי וא"כ כיון שכל האיסורין מצטרפין זה עם זה ע"כ אעפ"י שהם ב' מינים וכל א' מבטל את חבירו וא"כ אינו נרגש אעפ"כ כיון שהן מצטרפין זה עם זה וא"כ הוי כמו שהם משם א' וע"כ אעפ"י דליכא הרגשה מן האיסור משום דכל אח' מבטל חבירו אעפ"כ לא גרע ממין במינו דצריך ששים והכא נמי צריך ששים ואינם מבטלים זה את זה וזהו דווקא מחמת דבמשא לא בטל אבל אם הי' בטל במשא ג"כ א"כ כמאן דליתא דמי וא"כ כיון שמבטלין זה את זה הוי כמו שאינו נרגש וא"כ אינו נרגש אבל כיון דכמאן דאיתא דמי וע"כ אם יש בו ששים שאינו נרגש אפי' בשאינו מינו ע"כ מותר אבל בפחות מששים כיון שנרגש באינו מינו על כן אסור והכא נמי במין בשאינו מינו רק דהאיסורים חלוקים אעפ"כ כיון דמצטרפין זה עם זה ע"כ אע"ג שכל א' מבטל חבירו אעפ"כ כיון דליכא ששים א"כ לא גרע ממין במינו פחות מששים דאע"ג דאינו נרגש אפ"ה לא בטל וכל זה הוא מחמת דבמשא לא בטל והק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד (ע"ש)

שם (ה"ב) וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמו ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן ראב"ע אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין כו' ובגמ' יש אוכל אשכול וחייב עלי' משום ענבים לחים ויבשים וחרצנים וזגין שרי' לשם משרה סחטן לשם יין והתרו בו משום מכל אשר יצא מגפן היין (פי' שהוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ל"ח) אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגין וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש אי הכי לילקו שש על אחת מכל אשר יעשה תנא ושייר כו' והק"ע הקשה שם אהא שאומר שם (ה"א) כוס מזוג משום משרה לוקין עלי' (צ"ל) כוס מזוג אין לוקין עלי' הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא (פי' שלוקין עלי' משום משרה והכא נמי קאמר דחייב משום משרה נמי). ובש"ס דילן בנזיר קאמר דלוקה חמש ואין משרה בכלל ולי נראה דלשיטת הש"ס דילן הא דחייב על משרה הוא על הלאו דיין והא דכתיב משרה היינו דהתורה חייבה עלי' אע"ג דלית בי' כשיעור יין אעפ"כ חייב משום דהיתר מצטרף לאיסור אבל לא שזהו לאו בפני עצמו ואינו חייב רק על הלאו דיין. אבל שיטת הירושלמי דכיון דכתיב משרה לרבות שהיתר מצטרף לאיסור א"כ הוא לאו בפני עצמו וע"כ איתא בירושלמי סוף (ה"א) אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים וא"כ היתר מצטרף לאיסור היינו לאו בפני עצמו

עוד שם אמר ר' בא בר אחא טעמי' דראב"ע משום ברי' (פי דהא דאמר ראב"ע אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין לא קאי אם אכל כזית דודאי אם אכל כזית כולם מצטרפין לכזית לחייב עלי' אפי' לא אכל שני חרצנים וזגין אלא דהא דאמר ראב"ע אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין ה א לחיוב משום ברי' דהירו' לטעמי' דאכל ענבה שלימה חייב משום ברי' כמו שביארתי (בה"א) ואם אכל ענבה שיש בו כזית חייב שתים) וע"ז אמר ראב"ע דמשום ברי' אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין. וע"כ כתיב מחרצנים ועד זג ולקמן יתבאר בזה עוד (ויש לדחות) וע' בתוי"ט (פ"ו דנזיר משנה ב') ודו"ק

עוד שם מ"ט דר' יוסי (פי' דקאי אמתניתין דתנן ראב"ע אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגין אלו הן החרצנים ואלו הם הזגין החרצנים אלו החיצונים והזגין אלו הפנימין דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבל) וע"ז אומר מאי טעמא דר' יוסי אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת על דעתי' דראב"ע חייב על דעתין דרבנן פטו'. והנה הק"ע והפ"מ פירשו דאכל חצי זית חרצנין וזגין מענבה אחת היינו שהי' הענבה שלימה וע"ז אומר על דעתי' דראב"ע חייב דרבנן פטור וכבר ביארתי שלשיטת הירושלמי הכא וברפ"ו דברכות דרבנן נמי אית להו דחייב על ענבה שלימה. ע"כ נראה לי לפרש דלר' יוסי הא דאמר ראב"ע אינו חייב אלא על שני חרצנים וזג א' משום ברי' היינו אפי' אינה שלימה דזה הוי כמו שפירש הכתוב: וע"ז אומר מאי טעמא דר' יוסי אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת דאלו הוה כזית א"כ חיי' אפי' לרבנן ג"כ משו' כזית וכן לראב"ע משום דכזית מצטרף מכולם וכן אלו הוה ענבה שלימה הוי חייב משום ברי' לכולי עלמא כמו על כזית אלא שאם אכל שני חרצנים וזגין מענבה אחת ע"כ חייב לראב"ע משום ברי' ולרבנן פטור כיון דלא הוי כזית ולא הוי ענבה שלימה. ולר' יוסי דווקא אם אכל מענבה אחת שני חרצנים וזג א' שמשתי ענבים לא הוי כברי' ואף שפירש הכתו' היינו דווקא אם הם גדילים מתחילת ברייתן ביחד וע"כ אע"ג דלא הוי ענבה שלימה אעפ"כ כיון שפירש הכתוב מחרצני' ועד זג הוי כמו ברי' אבל לא ע"י צירוף שתי ענבות. וע"כ מפרש ר' יוסי דחרצנים היינו הפנימים א"כ אפשר שתהי' ב' חרצנים וזג א' מענבה אחת אבל בשתי ענבות ע"י צירוף לא הוי ברי'

וע"ז אומ' מ"ט דר' יודא אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות ע"ד דראב"ע אינו חייב אלא א' על דעתין דרבנן חייב שתים והנה הק"ע נדחק בזה מאוד וכן הפ"מ ולי נראה דהאי אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות שלימות היינו כזית א' וסובר ר' יהודה דלראב"ע כיון דאינו חייב עד שיאכל חרצנים וזג א' והחרצנים אלו החיצונים והזגין אלו הפנימים וא"כ אי אפשר רק ע"י ב' ענבות א"כ לא הוי ברי' לראב"ע דברי' לא הוי אלא אם החיוב הוא מצד עצמה לחודי' אבל הכא שצריך לצרף הענבה השני' וע"כ אינו חייב רק אם אכל כזית וחייב משום כזית דכזית יכול להיות ע"י צירוף נמי

וע"ז אומ' מ"ט דר"י אכל כזי' וחרצנין וזגין משתי ענבות על דעתי' דראב"ע אינו חיי' אלא אחת (פי' רק מחמת כזית ולשיעור כזית בעינן שיהי' ע"י ב' חרצנים וזג א') על דעתין דרבנן חייב שתים משום כל ענב בפני עצמו וגם משום כזית וכמו שביארתי תחילה דלשיטת הירושלמי אם אכל ברי' והוא כזית חייב שתים וכמו דאיתא שם (ה"א) אין כיני אכל ענבה שיש בו כזית חייב שתים וא"כ לר' יודא אליבא דראב"ע אינו חייב משום ברי' שברי' אינו רק אם הוא מענבה אחת אבל לא על ידי צירוף ב' ענבות. ולרבנן יתחייב שתים משום ברי' ג"כ אבל לר' יוסי שאומר כזוג של בהמה דהחיצון זוג והפנימי עינבול ואם כן איפשר שיתחייב על ענבה א' משום ברי' אף על גב דלא הוי ענבה שלימה ולרבנן פטור כיון דלא הוי ענבה שלימה

וע"ז או' א' ר"א אתי דראב"ע כר' יוסי אין תימר כר' יודא אכל כזית שני זגין וחרצנים הנה המפרשים נדחקו בזה ונ"ל שצ"ל עד שיאכל כזית ב' חרצנים וזג א' (פי' שאומר דאתי דראב"ע כר' יוסי וא"כ אינו חולק בהא דמחייבי רבנן משום ברי' אלא דראב"ע חייב משום ברי' אע"ג דלא הוי ענבה שלימה ואע"ג דלא הוי כזית וע"כ אומר עד שיהי' שני חרצנים וזג א' וחייב משום ברי' משו' שפירש הכתוב אבל אינו צריך כזית אבל לר' יהודה שאומר דחיצון הוי חרצן וא"כ אי איפשר רק ע"י ב' ענבות ובב' ענבות לא הוי ברי' ע"י צירוף וא"כ צריך שיהי' כזית וא"כ חולק בב' דברים על רבנן הא' שצרי' שיהי' שני חרצנים וזג א' והב' שלרבנן חייב משו' ברי' ולראב"ע אינו חייב משו' דע"י צירוף לא שייך ברי' רק כזית וע"כ מדקאמ' עד שיאכל שני חרצנים וזג א' היינו מענבה אחת וע"כ חייב אף שלא אכל ענבה שלימה דהוי כמו שפירש הכתוב וע"כ חייב אף פחות מכזית וא"כ אתי כר' יוסי אבל לר' יהודה אינו חייב רק על כזי' וא"כ הי' לו לראב"ע לומר שאינו חייב עד שיאכל כזית שני חרצני' וזג א'