נועם ירושלמי על נשים קכא

שהשיג שם על הנודע ביהודה והנה ביארתי שם שיש לומר שנבילה הוי איסור מוסיף מחמת הטומאה וע"ז אמר ריב"ח טעמא דר' יוסי (פי' דיליף מקרא דוכל נבילה וטריפה שחל נבילה על טריפה מחמת הטומאה דהא יש לומר דטומאה אינו שייך לענין איסור אכילה וא"כ איך הוי איסור מוסיף) ע"ז אומר טעמא דר' יוסי לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שמונה שרצים בלבד אלא כשיעור טומאותיהן כך שיעור אכילתן והוא כמו דאיתא במעילה (ד' ט"ו) והתני ר' יוסי בר חנניא קומי דר"י והבדלתם בין הבהמ' הטהור' לטמאה ובין העוף הטמא לטהור ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה (פי' וא"כ כיון דהוי שיעור אכילתן כשיעור טומאתן וא"כ יש שייכות טומאה לענין אכילה ע"כ הוי טומאת נבילה איסור מוסיף וחל על טריפה)

וע"ז אומר התיב ר' אלעזר הרי איברי בהמה טהורה מטמאין בכל שהן ואכילתן בכזית (פי' וא"כ אף שמטמאין בכל שהן ואעפ"כ אכילתן בכזית ואמאי לא תיהוי שיעור אכילתן כשיעור טומאתן אמר וקבלה מהו וקבלה כאינש דאמר בעל דינא קבלי' (פי' שיש לסתור אה הקו') וע"ז אומר חייא בר בא אמר לא כל נבילה (והוא ט"ס וצ"ל לא תאכל נבילה) התורה השווה כל האכילות שבתורה כאחת (פי' דכתיב לא תאכל נבילה וההיא אכילה היינו בכזית וע"כ כל אכילות שבתורה הוא בכזית) והוא כמו דאיתא בחולין (ד' ק"ב) אמר רב אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכיל' כתיבא כו' וע"ז אומר דע"כ האוכל אבר מן החי צריך שיהא בו כזית אעפ"י דמטמא בכל שהוא אעפ"כ צריך שיהי' בו כזית משום דהתור' השווה כל האכילות שבתורה כאחת דהיינו בכזית

וע"ז אמר התיב ר' חנינא הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן כזית בין לדם בין לבשר (פי' דמקשה דא"כ איך אומר ריב"ב בשרצים בכשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן הא בשרצי' נמי כתיב לא יאכל והתורה השווה כל האכילות כאחת וא"כ אכילתן בכזית) וע"ז אומר הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן בכזית בין לדם בין לבשר (פי' דאם דם שרצים לא היה מטמא הי איפשר לומר דהא דכתיב אכילה בשרצים אפי' בשמונה שרצים ג"כ הוא לענין דם משום שהדם לא מטמא וע"כ כתיב אכילה שיהי' בכזית אבל כיון דדם שרצים מטמא כמו דאיתא במעילה (ד' י"ז) מנין לדם שרצים שהוא מטמא וא"כ אמאי נאמר אכילה אלא ודאי דבעינן כזית וכמו דאמר רב במעילה (ד' ט"ז) אמר רב יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקין עליה בכזית מאי טעמא אכילה כתיב ביה ומשני התם לא קשי' כאן בחייהן כאן במיתתן (וא"כ אפש' לומר דהאי אכילה היינו נמי בחייהן שאז אינם מטמאין ואיפשר דע"כ לא תירץ הקושי' דהא איפשר לתרץ כאן בחייהן כאן במיתתם או דאיפשר דאכילה קאי דווקא אשאר שרצים ולא על שמונה שרצים) ועיין שם במעילה ודף ט"ו) אמר רבא במובדלין דיבר הכתוב ועיין בתוס' שם בד"ה אמר רבא כו' ולקמן יתרץ זה הקושי' וע"ז אומר מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים (פי' שמקשה על מה שתירץ דע"כ אתי איסור נבילה וחל על איסור טריפה משום דמטמא וטומאה שייך לאכילה נ"כ וא"כ אבר מן החי דמטמא יהיה חל על טהורין משום לא תאכלו כל נבילה ונראה לי דהקושיא הוא מטריפה שאם תלש אבר מן החי מן הטרפה יהא חייב שתים משים טריפה ומשום אבר מן החי וכמו דאיתא בחולין (ד' ק"ז) אכל אבר מן החי מן הטריפה ר' יוחנן אמר חייב שתים כו' בבהמה אחת במאי פליגי אמר אביי כגון שנטרפה עם יציאת רובה מר סבר בהמה בחייה לאברים עומדת ואיסור טריפה ואיסור אבר בהדדי קא אתי ומר סבר בהמה בחייה לאו לאברים עומדת כו'

וע"ז אומר בירושלמי ר' שמואל בר סיסרטי בעי מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין (פי' מן הטריפה מן הטהורין יהא חייב שתים משום לא תאכלו כל נבילה וטריפה נתרבתה מהא דכתיב וכל נבילה כמו דאיתא בירושלמי שם א"ר יוחנן נבילה וכל נבילה לרבות טריפה) וע"ז אומר וכי משיבין טהורין על הטמאים ע"ז אומר וכי ר' אליעזר לא השיב מטהורין על הטמאים דקאמר תחילה התיב ר' אלעזר הרי איברי בהמה טהורין מטמאין בכל שהן ואכילתן בכזית (פי' ואמאי אינו מוזהר בכל שהוא כמו שמטמא בכל שהוא) וא"כ הכי נמי קשיא דטעמא דר' יוסי דע"י טומאה הוי מוסיף בטריפה שעשאה נבילה מחמת דמטמא הכי נמי באבר מן החי וע"ז אומר מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאים יהא חייב שלש הא' משום טמאה והב' משום נבילה דמטמא והג' משום אבר מן החי דמוסיף משום דנאסר לבני נח וע"ז אומר ר' אבהו בשם ריב"ח אכל ה' נמלים כאחת חייב על כל אחת ואחת (כצ"ל) משום בריה רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת והוא שיהא בהן כזית אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים והוא כמו דאיתא במכות (ד' ט"ז) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא א' חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום ברי' וא' משום כזית נבילה רבא א"ר יוחנן אפי' שנים והוא רב יוסף אמר אפי' א' והוא כו' וכתבו התוס' דלימא בחד לבד לוקה שש משום ברי' ומשום כזית נבילה וכתבו דמשום דאינו מצוי דבחד איכא כזית וא"כ לפי"ז איפשר לתרץ בזה מה דקאמר תחילה התיב ריב"ח הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן בכזית והוא משום דכתיב אכילה והתורה השווה כל אכילות שבתורה כאחת דאיפשר לומר דהא דכתיב אכילה היינו אם צירף מן השרצים שמטמאין דהיינו מן המובדלים לשרצים שאינם מטמאין חייב בכזית כמו על שאר שרצים ואעפ"כ אם יש בהם כעדשה מן השרצים המטמאים חייב על כעדשה ג"כ משום שרצים שמטמאין אבל באבר מן החי אינו שייך לענין צירוף דאם צירף אבר מן החי להיות כזית שיהיה חייב דבאבר מן החי כיון שיש בו עצמות אינו חייב רק על השלימות אבל לא שיצורף לענין כזית

וע"ז אומר אף בצירופי נזיר כן אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים על הענבה חייב משום ברי' ועל הכזית חייב מחמת הצירוף וע"ז אומר אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים משום ברי' ומשום כזית (ועיין בספרי נועם ירושלמי רפ"ו דברכות מה שביארתי שם) עוד שם בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהם כזית ונמלה חייב שתים אין כיני אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים (פי' משום ברי' ומשום דמצטרף לכזית) אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים וכמו שביארתי דאפי' על ענבה אחת חייב משום ברי' וחייב משום כזית ובמסכת ערלה בהאי תלמודא איתא א"ר אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר' מאיר כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהם בכזית והוא כמו דאיתא בע"ג (ד' ס"ו) ר' יהודה אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וע"כ כל האיסורין מצטרפין זה עם זה)

עוד שם ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ריב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה והנה הק"ע הקשה דמאי ראי' מייתי מדר' אבהו לר' יוסי ואם הא דמייתי ראי' הוא דדווקא דבטל לאיסור אבל לא לטומאה דילמא גם לטומאה בטל נמי

[ע"כ נ"ל לבאר במה שהאריך בזה בס' אבני מילואים בשאלות ותשובות (סי' ד) מה שכתב התבואת שור ליישב דברי הב"ח והוא שסובר הב"ח במה שכתב על הטור שיש מפרשין החילוק שבין נבילה וטריפה לענין איסורין מבטלין זה את זה דכל שהן שני שמות מבטלין זה את זה כמו חלב ודם אבל כל שהוא מאיסור א' אין בו ביטול ומה שהקשו דהא אין איסורין מבטלין זה את זה רק אלא כהאי דסי' צ"ח) שחלוקין בטעמן כגון כבד ובשר ותירץ דנ"מ בחלוקין בטעמן רק משום דהוי משום שם א' ע"כ אין מבטלין זה את זה דדוקא איסורין חלוקין כגון זה משום נבילה וזה משום טריפה אי נמי דם וחלב קייל"ן דמבטלין זה לזה אבל איסור א' החלוק בטעמו אין מבטלין זה את זה וא"כ איכא נפקא מינה עיין שם שהאריך בזה

ובזה יחבאר הירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דברי ר"מ (כמו דאיתא בזרעים במסכת ערלה) כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהם בכזית משום לא תאכל כל תועבה וא"כ כיון דכל האיסורין מצטרפין א"כ הוי כמו משם א' וע"כ אין מבטלין זה את זה אך אעפ"כ קשה דכיון דהטעמים חלוקין והם מבטלים זה את זה בטעמן א"כ אמאי מצטרפי ע"ז אומר ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל וכאילו בקפלוט (פי' דאי איפשר לשער ע"י קפילא ארמאה דכיון דחלוקין בטעמן א"כ מבטלין זה את זה וא"כ אין מרגישין הטעם א"כ איך מצטרפין) ע"ז אימר דמשערין אותו בבצל וקפלוט וכמו דאיתא בחולין ד צ"ז) א"ר יוחנן כל האיסורין כו' משערין כאלו הן בצל כאילו הן קפלוט וכתבו התוס' בד"ה כל כו' ולפי"ז פליג ר' יוחנן אדרבא דאמר כל איסורין שבתורה בששים וכדרבא קייל"ן דהוא בתרא וא"כ לשיטת הירושלמי דהיינו לר' יוחנן השיעור הוא כאילו הן בצל וקפלוט וע"ז אומר ואתי כיי דמר ר' אבהו בשם ר' יוסי ב"ח נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה (פי' אבל במשא מטמא והוא כמו דאית' בבכורות (כ"ג) איתיביה אפר כשר שנתערב באפר מקל' הולכין אחר הרוב לטמ' ואי רובא אפר מקל' הוא לא מטמא ואי אמרת טומא' כמאן דאיתי' דמי נהי דבמגע לא מטמא ליטמא במשא וכתבו התוס' שם בד"ה נבילה בטילה בשחוטה כו' וא"ת מאי שנא דלענין טומאת מאת משא לא מהני ביטול ברוב משום דסוף סוף הרי נושא כזית נבילה ולענין איסור מהני דאפי איסורין מבטלין זה את זה כדאמר ר"ל בזבחים (ד ע"ח) דפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואוכלן פטור לכולי עלמא דאי איפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק מינה ש"מ איסורין מבטלין זה את זה משמע דבהיתר פשיטא לכולי עלמא דמבטל את האיסור כו' ויש לומר דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס בבית הבליעה קמא קמא בטיל ברוב היתר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע וחזר ונגע דטהור ואע"ג דטומאת משא גופי' ליתא אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב מ"מ נהי דגזור רבנן לענין משא לא גזור לענין איסור דלא דמי כו':