נועם ירושלמי על נשים קכ

בשחיטה ונ"ל דהא דאמר דאינה נמסרת לגבוה אלא בשחיטה הוא דאף על גב דהקדישה מחיים אף עפ"כ יכול לשאול עליה נזירותו וא"כ תצא לחולין אבל כיון שנשחטה א"כ אינו יכול לשאול דא"כ תהיה חולין בעזרה וע"כ הוי נמסרת לגבוה וע"כ אינו יכול להפר משום הפסד קדשים ובהפרה גופה היה יכול להפר אע"ג דא"כ יהיה חולין בעזרה אך דבהפרה כיון שהוא רק מכאן ולהבא יכול להפר דחולין ממילא קא הוי וכמו דאיתא במנחות (ד מ"ח) לעולם כרבי ופריק להו גואי וחולין ממילא קא הוי וא"כ בהפרה נמי חולין ממילא קא הוי אך בשאלה כיון שעוקר הנזירות מעיקרא א"כ הוי חולין בעזרה וע"כ כיון דליתא בשאלה וא"כ הוי כמו שנמסרת לגבוה וא"כ אם יפר לה הוי הפסד קדשים ובשאלה איפשר דלא הוי הפסד קדשים דכיון דשואל על נזירותו א"כ ליתא להקדש מעיקרא אך דאינו יכול לשאול משום חולין בעזרה וע"כ אינו יכול להפר משום הפסד קדשים אבל בחיים כיון שיכול לשאול ע"כ יכול להפר דהא לא הוי כנמסרת לגבוה דהא ישנו בשאלה: בית שמאי פרק חמישי

שם (ה"ב) הרי שנזר והיה מגלגל בנזרו (פי' שהיה מזלזל בנזרו) אין נשאלין לו אלא א"כ נהג איסור כימים שנהג בו היתר דברי ר' יהודה אמר ר' יוסי במה דברים אמורים בנזרו מרובה אבל בנזרו ממועט דיו שלשים יום ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט אלא אכן הוא במה דברים אמורים בזמן שגלגל בנזרו זמן מרובה אבל גילגל בנזרו זמן מועט דיו שלשים יום וכן הוא בפ"ב דנדרים (ד' כ') כדתניא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר דברי ר' יהודה חמר ר' יוסי בד"א בנזירות ממועטת אבל בנזירות מרובה דיו שישים יום) מה אנן קיימין בשגלגל בטומאה כל עמא מודו שסתר הכל (פי' דהא כתיב והימים הראשונים יפלו אם בשגלגל בתגלחת כל עמא מודו שלא סתר אלא שלשים יום (פי' כדתנן לקמן בפ"ו דנזיר (ד' מ"ד) שהטומאה סותרת הכל כו' ותגלחת אינה סותר אלא שלשים יום) אלא כן אנן קיימין בשגלגל ביין בעומד בתוך נזירותו אבל בעומד לאחר נזירותו אכל סתר

והנה הק"ע פי' בעומד בתוך נזירותו הוא דצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר דהיינו כשעבר ושתה יין תוך ימי נזירותו אבל שתה יין אחר ימי נזירותו עד שלא הביא קרבנותיו אינו סותר כו' והפ"מ פירש דדוקא בעומד בתוך ימי נזירותו בשעה שנשאל דכיון שיש עוד ימים מימי נזירותו לנהוג בהן לא סתר את הכל לר' יוסי אבל בעומד אחר נזירותו אבל סתר כמו הכל שאין כאן ימים מימי נזירותו שקיבל עליה כו' והילכך סתר הכל והנה בספרי נחלת יהושע (ח"ב דרוש ז') ביארתי שם הירושלמי עיין שם

וכעת נראה לי לפרש דקאמר על הא דפריך מה נן קיימין אם בשגלגל בטומאה כל עמא מודו שסתר הכל ואם בשלא גילגל אלא בתגלחת כל עמא מודו שלא סתר אלא שלשים יום אלא כן אנן קיימין בשגילגל ביין וע"ז אומר בעומד בתוך נזירותו וע"כ צריך לפרש דהא דקאמר בשגילגל היינו ביין אבל בעומד לאחר נזירותו אכל סתר (פי' דאיפשר לפרש דאכל סתר והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) אמר ריב"ח נזיר שכלו לו ימים לוקה על הטומאה ואינו לוקה על התגלחת ולא על היין כו' וכתבו התוס' אם נטמא קודם הבאת קרבנותיו אבל אינו סותר נזירות שמנה אחר שכלו ימיו כו' אבל ביום מאה ושנים אינו סותר או ביום שלשים ואחד אינו סותר וא"כ אינו סותר לא בטומאה ולא בתגלחת אך אעפ"כ לוקה על הטומאה ועל התגלחת וכמו דמסיק שם מיתיבי נזיר שכלו לו ימים אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים גילח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים ואם כן לוקה על הטומאה ועל התגלחת ואינו סותר וע"ז פליגי אם מי שעבר על נזירות אפי' בטומאה אפי' בתגלחת אין נשאלין לו אלא א"כ נהג בהם איסור כימים שנהג בהן היתר ור' יוסי אומר דדיו שלשים יום דהא מן הדין אינו סותר אם כלו לו ימיו אפי' בטומאה ותגלחת נמי וע"ז אומר דמחמת קנס קנסו אותו וצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר דהא מן התורה אינו סותר אך אעפ"כ קשה דמאי פריך מה נן קיימין אם בשגילגל בטומאה כל עמא מודו שסתר כו' דילמא מן הדין סותר אבל אעפ"כ יכול לשאול על נזירותו ומצד הקנס אינו יכול לשאול על נזירותו והא דאמר ר' יוסי דיו שלשים יום היינו שאח"כ יהיה יכול לשאול על נזירותו ומזה משמע שמפרש שהם ב' קנסות הא' שאינו יכול לשאול והב' שצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר או שלשים יום וע"ז פריך בשגילגל בטומאה כל עמא מודי שסותר ואם בשלא גילגל אלא בתגלחת כל עמא מודי שלא סתר אלא שלשים יום וע"ז משני בשגילגל ביין] וע"ז אומר בעומד בתוך ימי נזירותו אבל בעומד לאחר נזירותו אכל סתר (פי' דבזה סותר על הכל אפי' על טומאה ותגלחת דהא מן הדין אינו סותר לאחר שכלו ימיו אבל מצד הקנס סותר וע"ז פליגי ר' יהודא ור' יוסי דלר' יהודה צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר ולר"י דיו שלשים יום ודו"ק: שלשה מינין פרק

ששי

(ה"א) תני ר' זכאי קומי ר' יוחנן זיבח וקיטר כו' עיין בספרי נועם ירושל' (רפ"ז דשבת) מה שהגהתי וביארתי שם

שם ר' יוסי (כן הגיה הק"ע) אמר לחברי' הוו ידעין דאתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל אבר מן החי שחלקו ואכלו דברי הכל פטור מה פליגין כשחלקו בפיו כו' ר' מיישא שאל לר' זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל אמר לו תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו ברם הכא יש כאן איסור ואין כאן טומאה עיין בספרי נועם ירושלמי (רפ"ו דברכות) דהא דר' יוחנן נסב זיתא ובירך לפניה ולאחריה והוה ר' חייא בר בא מסתכל ביה א"ל ר' יוחנן בבלי' מה את מסתכל בי לית לך כל שהוא ממין שבעה טעון לפניה ולאחריה אית ליה מה צריכא לי' מפני שגרעינתו ממעטת מה עביד לה ר' יוחנן משום בריה מילתא דר"י אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה ועיין שם שביארתי ששיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דהירושלמי סובר דענבה בנזיר וכן רימון של ערלה הוי בריה ולפי שיטת הש"ס דילן לפי מה שכתבו התוס' בחולין (ד' צ"ו) דבריה לח הוי אלא אם הוא מפורש בתורה כגון גיד ואבר מן החי וע"כ הוי כאילו פירשה התורה שלא תאכלו בין קטן בין גדול אבל נבילה אפי' חתיכה מקרי נבילה דכל דבר שנתנבל קרוי נבילה ואינו שם העצם וכן שור הנסקל לא מקרי בריה כדמוכח בזבחים (ד' ע"ב) משום דכתיב לא יאכל בשרו דמשמע אפי' חתיכה אחת ממנו אבל באבר מן החי וגיד קאמר דלא תאכל אותם בין גדול בין קטן ולשיטת רש"י היינו דווקא במה שאסור מתחילת בריתו וכמו שפירש"י בחולין (ד' ק') אבל לשיטת הירושלמי קאמר דבנזיר שחלק ענבי' בפיו ואכלה פלוגתא דר"י ורשב"ל אלמא דמחייב על ענבה שלימה בנזיר וכן איתא לקמן בירושלמי אין כיני אכל נמלה שיש בו כזית חייב שתים ואף בצירופי נזיר כן אכל מן הצורפין ויש בו כזית חייב כו' אין כיני אכל ענבה שיש בה כזי' חייב שתים וא"כ מוכח דאפי' דבר שאין אסור מתחילת בריתו הוי בריה וכן מדקאמר ר' ניסא שאל פרידים של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דר"י ור"ל (פי לענין אם חלקו בפיו) וא"כ מוכח דאפי' בערלה הוי נמי ברי' אע"ג דאפי מקצת נמי קרוי ערלה כמו נבילה וא"כ מוכח דהוי ברי' אע"ג שאין מפורש אפ"ה הוי ברי' וע"כ אומר הירושלמי דכל שהוא ענבה שלימה הוי ברי' וכמו דאמר (שם בברכו') מילתיה דר"י אמרה שכן אפי' אכל פרידה אחת של ענב או פרידה אחת של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחרי' וע"כ אמר דבירך עניה ברכה אחרונה משום ברי' אבל לשיטת הש"ס דילן לא אמרינן הכי דלשיטת הש"ס דילן לא בכל מקום הוי ברי' ואינו רק בנמלה ובגיד דהוי כמו שפירשה התורה שלא תאכלם בין גדולים בין קטנים]

שם טריפה שעשאה נבילה ר' יוסי בר ברתי' דר' יסא בשם ר' ירמי' איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר חייב שתים ורשב"ל אמר אינו חייב אלא אחת אמר ר' אליעזר ב"ר יוסי קומי ר' יוסי ודא מסייע לר' יוחנן וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה כו' מה ת"ל וטריפה אם טריפה חיי' והלא כבר נאמר כל נבילה (פי' דטריפה חי' אינה מטמאה) אם טריפה מתה הרי הוא בכלל נבילה ויימר (צ"ל) לומר נבילה היא (פי' דאתי איסור נבילה וחל על איסור טריפה וע"ז כתיב נבילה וטריפה דאתי איסור נבילה וחל על איסור טריפה) ר' אבהו בשם ריב"ח טעמא דר' יוסי (פי' טעמא דר' יוסי דמרבה מקרא דכתיב גבי טומאה ונבילה וטריפה דאתי איסור נבילה וחל על איסור טריפה מהכא)

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי כולה וע"כ צריך לבאר והוא במה שביארתי בספרי אבי הנחל (דרוש ז') שהבאתי שם מה שכתב הטעה"מ והנה ראיתי למרן נודע ביהודה חלק או"ח (ס' ל"ה וס' ל"ו) עומד בספק אם החלות הטומאה נקרא' מוסיף לענין איסור ועיין שם מה שהשגתי על הטעה"מ מה