נועם ירושלמי על נשים קיט

השני הי' לנזירת בנו אינו דין שיצטרפו וא"כ אמאי אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין דכיון דמצטרפין בנזיר טמא פשיטא שהן מצטרפין בנזיר טהור וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה (ופי' הק"ע והפ"מ דתמן פי' דנזיר טמא אינו ראוי לקבל התראה על הטומאה כיון שכבר נטמא וע"כ אין הנזירות מחולקין ברם הכא ראוי לקבל התראה וא"כ הנזירות מחולקין שמתרין בו על כל הנזירות בפני עצמו והוא דוחק) ועיין בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) שמעון בר בא בשם ר' יוחנן נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה ולפי מה שביארתי איפשר לומר שהפי' הוא אמר ר' יוסי תמן אינו ראוי לקבל התריי' (פי' בהא דבעי שמואל יום א' לנזירותו ויום א' לנזירת בנו והוא נטמ' בתחילת הנזירות של בנו וא"כ התראתו אינו שייך רק על להב' חבל לעבר לא שאם יטמ' לא יסתור נזירותו שעבר דנזירות שלעבר לא יפסיד מחמת שנטמא וע"כ מיבעי' לי' אם מצטרפין דהנזירות שעברו לא יסתור בנזירות של בנו וע"כ אין מצטרפין היום מנזירות שעבר לנזירות בנו שהוא אח"כ אבל אם נטמא בסוף נזירותו וא"כ איפשר להתרות בו שלא יטמא נזירותו וגם שנזירות של בנו לא יוכל למנות מיד רק אחר שישלים נזירותו וא"כ שייך נזירות של בנו לנזירותו וע"כ מצטרפין וע"ז או' תמן (פי' בנזירות של בנו לענין שיצטרף יום א' מנזירותו שעבר) אינו ראוי לקבל התראה (שהימים הראשונים כבר עברו וא"כ אין ההתריי' רק על נזירות בנו) ברם הכא (פי' בסוף נזירותו לענין ימים האחרונים ראוי לקבל התראה על נזירותו ועל נזירת בנו שלא יכול למנות מיד וע"כ מצטרפין והא דאמרינן בפ"ב דנזיר (ה"ט) נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוק' היינו אם הוא מפסיק וצריך למנות אח"כ ע"כ מהני התראה אבל לא לענין ומים שעברו שאין התראה רק על להבא וע"כ בעי לה אם מצטרפין היום מנזירות שלו שעבר שאין לה שייכות עם נזירות בנו ודו"ק: מי שאמר בתרא פרק

רביעי

(ה"ג) תמן תנינן ר"א אומר עד שיאמר שבוע' באחרונ' ר"ש אומ' עד שיאמר שבוע' על כל אחת ואחת אר"י דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטו' על השאר א"ר אבא אף ר"י מודה בה וכבר ביארתי בפ"ב דקידושין (ה"א) שר' יוחנן סובר דכיון דלר"ש לא הוי פרטא עד שיאמר שבועה לכל אחת א"כ מסתמא כוונתו שלא יעבור על השבועה אלא דווקא אם כולם הוא לשקר אבל אם נשבע באמת על החטים פטור על השאר וע"ז א"ר בא אף ר' יהודה מודה בה ואיפשר שצריך לגרוס אף ר' שמעון מודה בה (פי' שאין זה שייך לפלוגתא דר"י ור"ש שאפי' לדברי ר' שמעון אפי' אם קיים בא' מהן חייב על השני אלא דסובר דאם לא קיים הוי כללא ונפטר בקרבן א' עד שיאמר שבועה לכל א' וא') אך איפשר לפרש כפי הגירסא שלפני' אף ר' יהודה מודה בה (פי' דלר' יהודה שאומר דווין הוי כללא וע"כ אם נמצא שאין בידו חטים ג"כ פטור על השאר כיון דווין הוי כללא) והא דקאמר אף ר' יהודה מודה ולא ר"מ כמו שביארתי בריש נזיר דלר"מ בין ווין בין בלא ווין הוי כללא ופרטא כמו דאיתא (בפ"ט דגיטין ה"י) דלר"מ בין שאמר חטין שעורין כוסמין בין שאמר חיטה ושעורה וכוסמת כלל ופרט הוא (פי' דמצטרפין אם אין בכל אחת שוה פרוטה) נפרטין היינו שאם יש בכל א' שוה פרוטה הוי נפרטין ומתחייב על כל א' וא' וא"כ אם נמצא שאין בידו חטים ע"כ לא הוי כללא רק פרטא לר"מ ומתחייב על השאר אבל לר' יהודה איתא שם אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל שאין עמו פרט וע"כ אם נמצא שאין בידו חשים פטור על השאר נמי והא דקאמר נמצא שאין בידו חטים מהו שתחול על שאר המינים חברי' אמרין לא חלה ר' זעירא אמר חלה פליג על הא דא"ר יוחנן נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר ולקמן אומר במתפיס כו']

וע"כ אומר בירושלמי נמצא שאין בידו חטים מהו שתחול עלי' שאר המינים חברי' אמרין לא חלה ר' זעירא אמר חלה א"ר יעקב בר אחא מתניתא מסייעה לחברי' (צ"ל ר' זעירא) האשה שנדרה בנזיר ושמע חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה הראשונה מותרת והשני' אסורה ר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה אף השני' מותרת מפני שאמרה להיות כמותה וכיוצא בה הא לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשני' אסורה מה אם המן שאין שם עיקר נזירות את אומר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כש"כ מהו דא' ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר במתפיס באומר שעורין יהיו כחיטין כוסמין יהיו כחיטין כו' (פי' דמיבעי' לי' בירושלמי דלדברי ר"ש שאומר דכללא הוי אם כונתו שלא יעבור על השני' אם לא יעבור על הראשונה ג"כ וא"כ כיון שנמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר נמי דכוונתו הי' שלא יעבור רק על שניהם אבל אם באמת נשבע על הא' פטור על השני' וע"ז או' חברי' אמרין לא חלה דחברי' סברין דלר"ש שבועתו הי' על כולם ביחד ור"ז או' שאין זה שייך לפלוגתא דר"ש וע"ז מביא ראיה דר"ש אומר אם אמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה ורוצה בה ע"כ אם הפיר לראשונה השני' נמי מותרת אבל בלא"ה אם אמרה ואני אע"ג דאמרה בוי"ו ואני וכמו דאמר בירושלמי (רפ"ד דנזיר) מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני מאן תנא ווי"ם כר' יהודה ברם כר"מ אני אני וא"כ כיון דאמר ואני בוי"ו לר"ש הוי כמו כללא דהא לר"ש עד שיאמר שבועה לכל אחד ואפ"ה אם הפר לראשונה אפ"ה השני' אסורה אלמא דלא אמרינן דכוונת השני' הי' דווקא ביחד אלא דווקא אם אמרה הריני כמותה וכיוצא בה וע"ז אמר מה תמן שאין עיקר נזירות דהא כבר היפר לה אפ"ה חלה אם לא אמרה כמותה וכיוצא בה הכא שיש עיקר שבוע' אלא שנמצא שנשבע באמת שאין לו החיטין בוודאי חייב על השאר אעפ"י שבאמת נשבע על החיטין דאפי' לר"ש אין אנו אומרים שכוונתו שלא יעבור רק על שניהם ביחד וע"ז מקשה מהא דאמר ר' יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חטים פטור על השאר ומשני במתפיס באומר שעורין יהיו כחיטין אבל בלא"ה אעפ"י דהוי כללא לר"ש היינו דאינו מתחייב אלא קרבן א' אפ"ה עובר על השבועה על כ"א בפ"ע

שם בירושל' פשיטא דא מילתא כו' עי' בנ"י (סי' י') ושם הארכתי

עוד שם בירושלמי מי מיפר את שעלי' אמר ריב"ח גזירת הכתוב היא היפר את נדרה היפר את מה שעלי' ופי' הפ"מ מי מיפר את מה שעלי' כלומר השתא דקאמרת טעמא דמכאן ולהבא הוא דעוקר א"כ מי מיפר לה לקרבנות שהפרישה וקבלה חובה עלי' ואמאי לא יקריבו וכן פי' הק"ע וע"ז משני אמר ריב"ח גזירת הכתוב הוא היפר נדרה היפר מה שעלי' ופי' הק"ע דהיפר מה שעלי' דהיינו קרבנות שצריכה להביא ולי נראה שפירושם דחוק והפי' של הירושלמי הוא מיפר את שעלי' (פי' שאם היפר אינה צריכה לגלח) וע"ז פריך מי מיפר (פי' מה שעלי' פי' דאיך יהיה השער מותר בהנאה ואינה צריכה לגלח) מי מיפר את מה שעלי' דהא השער הי' תחלה אסור בהנאה וכמו דתנן בסוף תמורה דשער נזיר הוי' אסור בהנאה (פי' כיון דבעל מיגז גייז בשלמא אי אמרינן דבעל מיעקר עוקר א"כ לא הי' השער אסור בהנאה כיון דעוקר מעיקרו אבל אי בעל מיגז גייז א"כ אינו מתיר אלא מכאן ולהבא וע"ז משני אמר ריב"ח גזירת הכתוב היא היפר את נדרה היפר את מה שעלי' (פי' דאפי' השער שהוא אסור מתחילה אך כשהיפר הבעל את נדרה אף שאינו מיפר אלא מכאן ולהבא אעפ"כ היפר את מה שעליה) וכן איתא לקמן בירושלמי (פ"ד ה"ה) נזרק עלי' א' מן הדמים אינו יכול להפר כו' ובגמ' מיפר לה מפני שערה ר' יוסי ב"ר בון בשם ריב"ח גזירת הכתוב הוא היפר את נדרה היפר את מה שעלי' בשעה שהוא מיפר את נדרה היפר מה שעלי'. והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר (דכצ"ל) ויפר לה מפני שערה (פי' אהא דתנן נזרק עלי' א' מן הדמים אינו יכול להפר) וע"ז פריך ויפר לה מפני שערה (פי' שנא תהא מועלת ולא תצטרך לגלח את שער') וע"ז פריך ויפר לה מפני שערה. אך דכיון דהבעל מיגז גייז א"כ אפי' אם יפר לה נמי שערה אסור בהנאה ויצטרך לגלח. וע"ז אומר אמר (וצ"ל דאמ') ריב"ב בשם ריב"ח גזירת הכתו' הוא היפר את נדר' היפר חת מה שעלי' וא"כ אפי' אם מכאן ולהבא הוא אפ"ה שערה מותר ומשום דגזירת הכתוב היפר את נדרה היפר מה שעלי' וא"כ אמאי אינה מותרת לגלח משום שערה וע"ז משני אמר ר' אליעזר דר"ש היא וא"כ בלא"ה יכולה לגלח ולשתות יין ולהטמא למתים וא"כ אינו צריך להפר מפני שערה דכיון דנזרק עלי' א' מן הדמים יכול לגלח

שם תני אין טעון לא לחם ולא זרוע (עיין בספרי נחלת יהושע סימן ה') שביארתי שם באורך כל הירושלמי הזה)

(ה"ה) נזרק עלי' א' מן הדמים אינו יכול להפר ר' עקיבא אומר אפילו נשחטו עלי' א' מכל הבהמות אינו יכול להפר כו' אמר ר' יונתן לא אמר ר' עקיבא אלא בחטאת שחטאת פסולה שלא לשמה מעתה אפי' בחיים אינה נמסרת לגבוה אלא