נועם ירושלמי על נשים קיח

מהשתחוי' למד ר' יוחנן הדא אמרה היא במכות היא בקרבן: עיין בספרי נועם ירושלמי על ס' מועד שביארתי שם דשיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בשבועות (ד' ט"ו) דאיתא שם השתחוה או ששהה כדי השתחואה אמר רבא לא שנו אלא שהשתחוה כלפי פנים אבל השתחוה כלפי חוץ שהה אין לא שהה לא כו' היכי דמי השתחואה דאית בה שהי' והיכי דמי השתחואה דלית בה שהיה השתחויה דלית בה שהי' זו כריעה בעלמא דאית בה שהי' פשוט ידים ורגלים ולשיטת הירושלמי השתחואה ושיעור שהי' הוי חד שיעורא והא דתני בתרתי הוא דמפני מה מתחייב אשהייה הוא משום דיש בה שיעור השתחוי' ובזה יתבאר הא דאמר ר' הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן תמן השתחוה או ששהה כדי השתחואה וא"כ מוכח מזה דמתרין על כל כדי פרישה כמו דמתחייבין אם שהה כדי השתחואה אע"ג דלא השתחוה ה"נ חייב אם הי' יכול לפרוש כמו שאם פירש

ובזה יתבאר הא שאומר א"ר מתניה הוין סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן דמר ר' הילא מהשתחואה למד ר' יוחנן דהא אמרה היא במכות היא בקרבן והקשה הק"ע הא בטומאה בבית הקברות מיירי ותנן במתניתין דאינו מביא קרבן טומאה אלא א"כ יצא ונכנס אבל בלא"ה לא וכי נחמיר בטומאה שני' טפי מבראשונה עיי"ש בק"ע ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנטמא דא"כ מה נ"מ בקרבן הא בלאו"ה חייב על מה שנכנס והנזיר מביא קרבן א' על טומאות הרבה ועיין בירושלמי לקמן (פ"ו דנזיר ה"ו) נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' א"ר זעירא כר' יוסי בר' יהודה ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה ופי' הפ"מ דלר"י יוסי בר' יהודה איפשר דאפי' חזר ונטמא מביא קרבן על כל א' וא' ברם כרבי הוא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך חייב על כל א' וא' ולי נראה להגיה נטמא וחזר ונטמא מביא קרבן אחד על הכל והוא כמתניתין אך שבברייתא מפורש יותר נטמא וחזר ונטמא וע"ז אומר א"ר זעירא כריב"י ברם כרבי היידא עומד בנזירות טומאה וא"כ איך קרו לה נטמא וחזר ונטמא והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ח) והא דתנן נזיר שנטמא טומאות הרבה אינו מביא אלא קרבן א' אמר רב חסד ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר נזירות טהרה משביעי הוא דחיילא כו' כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כו' דאי תימא רבי היא אי דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי כולה טומאה אריכתא היא אי דנטמא בשמיני וחזר ונטמא בשמיני הרי יצתה שעה שראוי להביא קרבן וביארתי שם שהפי' דהוינן סברין דהא דמתחייב על כל כדי פרישה ופרישה שייך במלקות שהוא מזיד א"כ יכול לפרוש וחייב על כל פרישה ופרישה כמו דאיתא במכות (ד' כ"א) רב אשי אמר כו' ואע"ג דבקרבן בהדיא תנן השתחוה או ששהה כדי השתחואה איפשר לומר דהשתחוה חייב אפי בשהיה מועטת ושהה כדי השתחואה היינו פישוט ידים ורגלים א"כ הוי ב' ענינים אבל השתא דמייתי ר' יוחנן ראיה מהשתחואה ושהה כדי השתחואה דחייב דכיון ששהה כדי השתחואה א"כ הוי כמו מעשה דהשתחואה וע"כ מתחייב בנזיר על כל כדי פרישה ופרישה דכיון ששהה כדי שיכול לפרוש ע"כ מתחייב כמו שעשה מעשה דכניסה מחדש וא"כ מוכח דאפי' בקרבן נמי חייב אם שהה במקדש כדי השתחואה וחד שיעורא הוא ומתחייב על השהי' כמו על השתחואה כיון ששהה כדי השתחואה והש"ס דילן חולק ע"ז דהשתחוה ושהה כדי השתחואה הוי ב' שיעורים ודוחק הוא לתרץ דמיירי בנזיר טהור שנכנס בשידה תיבה ומגדל דמתחייב קרבן על השהי' דזה אינו דהא דמתחייב קרבן אינו על החטא אלא על הטומאה וכמו שהבאתי בספרי נחלת יהושע וכמו שכתב רש"י בשבועות (ד' י"ז) דאיתא התם בעי ר"א נזיר בקבר בעי שהיה למלקות דלענין קרבן לא שייך הכא כלל שאין כרת בנזיר שנטמא וקרבן נזיר טמא לאו אענין טומאה קא אתי אלא למיחל עלי' נזירות בטהרה וכשאר מחוסרי כפרה כו' עיין שם]

שם מתניתא פליגא על ר' יוחנן כהן שעומד בבית הקברות והסיטו לו מת אחר יכול יקבל ת"ל לא יטמא בעל בעמיו הרי שקיבל יכול יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו כו' שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני בידי והוא כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ז) דמקשה דאיך שייך גבי טומאה להתחייב על כל כדי פרישה ופרישה כיון שכבר נטמא א"כ אינו מוסיף חילול על חילולו

[וכן הקשו התוס' בשבועות (ד' י"ז) בהא דאיתא התם נזיר בקבר בעי שהי' למלקות והקשו דהא אית' בנזיר (ד מ"ב) נזיר שהי' מת מונח על כתיפו כו' ת"ל לא יחלל יצא זה שמחולל ועומד ופריך ממה דתנן היה מטמא ואמרו לו חל תטמא כו' חייב על כל אחת וא' ומשני כאן בחיבורי כאן שלא בחיבורין ומשמע דכל זמן שלא פירש מן המת אינו חייב במה שהסיטו ליה מת אחר משום דאינו מוסיף טומאה על טומאתו וא"כ הכא אמאי ילקה כל זמן שלא פירש ותירצו דהא דפטר ליה כשהסיטו לו מת אחר היינו כשלא הפסיק והשליך מת הראשון מעלי' וע"כ אינו מוסיף טומאה אבל הכא הוא מוסיף טימאה שבכל שעה הוא מוזהר לפרוש מן הקבר

וע"ז הקשה בירושלמי נמי דאיך מתחייב על כל פרישה ופרישה דהא מחולל ועומד ומשני שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני (והק"ע פי' בדוחק) והפי' הוא דהירושלמי משני דהא דטומאה בחיבורין דפטור היינו משום שאינו מוסיף חילול על חילולו היינו דווקא באם לא איפשר לפרוש מטומאתו הראשונה וע"כ אינו מתחייב על הטומאה השני' דבלאו הכי חייב מחמת הטומאה הראשונה אבל אם איפשר לפרוש מן הראשונה לא הוי טומאה בחיבורין כיון שאיפשר לו לפרוש וע"ז אומר הירושלמי שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקט עצמות פלוני וע"ז תני' בברייתא כו' הרי קיבל יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו אבל אעפ"כ אם שוהה חייב על כל פרישה ופרישה דהא איפשר לו לפרוש וכמו שביארתי ודו"ק]

שם עולא בר ישמעאל אמר מה צריכא ליה בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אפי' ר' אליעזר מודה אפי' אין לו מהיכן להפיל (וכן איתא בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ט) אמר עולא לא אמר ר' אליעזר אלא בטמא שנזר אבל בנזיר טהור שנטמא אפי' יום א' סותר אמר רבא מ"ט דר' אליעזר דאמר קרא כי טמא נזרו משום דבטומא' נזיר) שמואל בר אבא בעי יום א' לנזירותו ויום א' לנזירת בנו מהו שיצטרפו (פי' אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לענין שני הימים שלפניה) מה נן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לנזירות בנו שני ימים (ואין צריך לצירוף) ואם בשנולד למחר ונכנס למחר הרי יש לנזירותו שני ימים אמר ר' מנא תיפתר בין השמשות (וע"ז מיבעי' ליה אם מצטרפין אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום לא כן סברין מימר תחילת היום עולה לו סוף היום לבנו (ופי' הפ"מ אפי' תימר בחצי היום איפשר לומר דמיבעי' לי' שאם נולד הבן בחצי יום ראשון שהתחיל למנות נזירותו ובאותו היום בסופו נכנס לבית הקברות א"כ איפשר לומר שתחילת היום קודם שנולד לו הבן עולה לו בנזירותו וסוף היום עולה לו לנזירות בנו ואפי' יום א' הם כשני ימים לנזירות כו' והוא דוחק שיום א' יעלה לו לשני ימים ועוד לפי מה שהגהתי שם (פ"ב ה"י) הדא אמרה שתחילת היום אינו עולה לו ככולו לנזירות בנו א"כ תחילת היום אינו עולה לנזירות בנו

ע"כ נראה לי שהפי' הוא אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום לא כן סברין מימר תחילת היום עולה לו סוף היום אינו עולה לבנו ובנו נולד ג"כ בו ביום וא"כ תחילת היום עולה לו וסוף היום אינו עולה לבנו אע"ג שנולד בו ביום אפ"ה סוף היום אינו עולה לבנו ולמחר הוא עולה לנזירות בנו וע"כ איפשר לומר דהבעי' הוא אף בנולד בחצי היום וע"כ בעי אם מצטרפין ודו"ק

שם אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין ועיין בק"ע שנדחק בזה מאוד דבנזיר טמא היינו שנזר בביה"ק וא"כ איך שייך שמצטרפין ואם בנטמא אח"כ היינו נזיר טהור שנטמא ונראה לי דבנזיר טמא כיון שתחילת נזירותו הי' בטומאה וע"כ סובר עולא דבעינן שני ימים לפני' בודאי מודה דבעינן שני ימים לאחרי' וכמו דאיתא בנזיר (ד' י"ט) אמר עולא לא אמר ר' אלעזר אלא בטמא שנזיר אבל בנזיר טהור שנטמא אפי' יום א' סותר ובזה מודה עולא דבטמא שנזר בעינן נמי שני ימים דהיינו אם נטמא ג"כ בסוף ימי נזירותו בעינן ג"כ שני ימים לאחרי' וכן משמע שם דאיתא שם איתיבי' אביי הריני נזיר מאה יום ונטמא בתחילת מאה יכול יהא סותר ת"ל והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ימים ראשונים וזה אין לו ראשונים נטמא בסוף מאה יכול יהא סותר כו' והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים כו' והא בטמא שנזר לא כו' מדקתני הריני נזיר ונטמא וקתני עד שיהו לו ימים ראשונים: משמע דמזה לא קשי' לי' דאיך בעינן אחרונים וא"כ משמע דבטמא שנזר בעינן אחרונים (אך איפשר כיון דמהאי ברייתא קשי' לי' ע"כ לא מקשה מהא דאחרוני' כיון דבבריית' תני הריני נזיר ונטמא בתחילת מאה כו' ובירושלמי לקמן ר' בון בר חייא בעי כמה דתימר תמן על דר' אליעזר בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל ומסיק דבסוף בעינן נמי שיהי' לו מהיכן להפיל וא"כ יוכל להיות האיבעי' בטמא שנזר כמו דאמר עולא ובעינן שיהא בתחילה ובסוף ג"כ וע"ז מיבעי' לי' אם נטמא בהשלמת נזירותו ואין לו אלא יום א' והב' הוא מתחילת נזירות בנו אם מצטרפין וע"ז אמר ר' יוסי מה צריכא לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין (פי' לענין ימים שלאחרי' לנזירות ראשונה) וע"ז אמר ר' מנא קומי ר' יוסי לא כש"כ הוא ומה ימים שאין עולין לו בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין (דהא נטמא בסוף ימי נזירותו וא"כ אין עולין לא לסוף ימי נזירותו ולא לתחילת נזירות בנו את אמר דמצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירת בנו אינו דין שיצטרפו (פי' אם נטמא בתחילת נזירות בנו א"כ הימים שהיו מתחילה היו טהורין וא"כ עלו לו לנזירותו ואח"כ היום