נועם ירושלמי על נשים קיז

לעיקרו סותר דהא שער של נזירות הא שקליה) ואלא הא דתני' נזיר שגילחוהו לסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואי ס"ד מלתחת רבי ליסתור ומשני כגון שגלחוהו אחר מלאת ומני ר' אליעזר דאמר כל אחר מלאת ז' סותר (ופי' התוס' כגון שגילחוהו אחר מלאת ביום שלשים ומני ר"א היא דאמר כל אחר מלאת ז' סותר אם נטמא עד שיזה ג' וז' וכן אם גילחו ביום שלשים סותר ז' שלא יכול לגלח תגלחת נזרו עד אחר ז' (פי' וא"כ כיון דכל הז' ימים הוא רק שיהא מה לגלח וע"כ בעינן שבעה בכדי שיהיה כדי לכוף ראשו לעיקרו וע"כ אם גילח ושייר כדי לכוף ראשו לעיקרו ע"כ אינו סותר כלל) (וכן נראה לי לפרש לקמן בירושלמי (פרק ו' הלכה ג') מה שנה בין מספרים לבתער ונזיר טהור כר' אליעזר (פי' דתחילה אמר שבנזיר אינו סותר אלא בתער אבל במספרים ונשתייר כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר) וע"ז אומר מה שני בין מספרים ותער בנזיר (כצ"ל) כר' אלעזר (פי' דזהו ביום שלשים בתער סותר אבל במספרים אינו סותר) והוא כמו דמשני בש"ס דילן בנזיר (ד' ל"ט ושם) ודלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ שם)

וע"ז אומר מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין הני ז' ימים לר"א ובין שלשים בנזיר שפירש) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר (פי' דבהני שבעה ימים ומירט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר אבל בשעה שפירש אם היה מורט סותר כיון דבנזיר שפירש אומר ר"א דסותר שלשים וכדיליף מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת דביום מלאת נותנים לו תורת נזיר, ואם כן כיון שנותנים לו תורת נזיר אם כן אפי' מורט והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו נמי סותר) וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המנין גם בזה לא פירשו המפרשים הק"ע והפ"מ והטעם הוא דר"א סובר דבעינן שיהיו ימים ראשונים תחילה וכן ימים האחרונים ואיתא לקמן בירושלמי (ה"ד) כמה דתימר המן על דר"א תחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא נטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה (והנה קשה מ"ט לא הקשו מהא דאמר ר"א נטמא יום מאה סותר שלשים הא אין לו בסוף מהיכן להפיל. אך מזה לא מקשה דר' אליעזר מרבה מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת ונותנים לו תורת נזיר וכמו שתירצו התוס' בנזיר (ד' י"ט) בד"ה הכי כו' דשלשים סותר מקרא דזאת תורת הנזיר ביום מלאת תן לו תורת נזרו וכן כתבו התוס' בנזיר (דף ו') בד"ה אמר כו' דמשמעות דקרא דביום מלאת משמע דאיירי במפרש נזירותי' ולא בסתם נזיר) וע"כ לא מקשה רק מהא דנטמא יום א' ומאה סותר שלשים ור"א אומר לא סותר אלא שבעה א"ל שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה וע"ז אומר בירושלמי והא ר"א מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש (פי' בין נזיר שנזר סתם דר"א אומר דסותר שבעה ובין אם פירש שסותר שלשים יום) ואע"ג דזה שבעה וזה שלשים אעפ"כ מיבעי' לי' בענין הסתירה גופא מאי נ"מ ע"ז אומר בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר וכמו שביארתי דאם מירט ושייר בו שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר דהא יש שער לגלח כמו שאם סותר שבעה ימים וכמו שביארתי והשביעי שלו עולה מן המנין דהא אינו צריך להביא קרבן דהא אין לו ימים לאחרי' וכמו דבעי לפני' כן בעי לאחרי' וכמו שהבאתי מהירושלמי וכן בנזיר (ד' י"ט) וע"כ אין הסתירה רק לסתור אבל לא להביא קרבן וא"כ הוי כמו טמא שנזר ששביעי שלו עול' לו מן המנין וכמו דאית' בנזיר (ד' י"ח) אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכן בירושלמי (פ"ב דנזיר ה"ט) תמן הוא אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וע"ז אומר בשעה שנזר סתם מורט אינו סותר ושביעי שלו עולה מן המנין דהא אין צריך להביא קרבן מחמת שאין לו ימים שלאחרי' ובשעה שפירש אם הי' מורט סותר ואין השביעי שלו עולה מן המנין דכיון דילפינן מקרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת הנטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר וא"כ אם נטמא צריך להביא קרבן. וע"כ כיון שצריך להביא קרבן ע"כ אין שביעי שלו עולה לו מן המנין ודו"ק

שם (ה"ד) מתני' הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר את הכל ור"א אמר לא סתר אלא שלשים כו' ובגמ' ר' זעירא בשם רשב"ל טעמא דר' אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר שמואל בר בא בעי קומי ר' זעירא נטמא באותם הימים מה הן ניתק לתורת נזיר (פי' דהוי כמו נזיר סתם דהא כתיב זאת תורת הנזיר כו' וילפינן שנותנים לו תורת נזיר אבל אעפ"כ הוי כל השלשים יום כיום מלאת ובנזיר סתם הנטמא ביום מלאת אין שביעי שלו עולה לו מן המנין) אמר ר' שמי מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר א"כ הוי כמטמא בנזיר סתם ביום מלאת והמטמא ביום מלאת אין שביעי עולה לו מן המנין

והנה המפרשים נדחקו בזה הק"ע והפ"מ ע"כ נראה לי שהוא (ט"ס וכצ"ל) והמטמא ביום מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין א"כ לזה יש לו דין נזיר סתם ביום מלאת דהא ניתק לתורתו של נזיר וא"כ הוי כנזיר סתם וע"ז אומר ר' מנא בעא אם מטמא בתוך מלאת למה לו סותר שלשים יום וא"כ בנזיר סתם אינו סותר אלא שבעה ביום מלאת וא"כ מדנותנים לו שלשים א"כ הוא מחמת שהוא נזיר שפירש ובנזיר שפירש אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכמו שביארתי תחילה (ה"ג) אלא במטמא לאחר מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין דהיינו אם מטמא ביום שלשים לנזיר שפירש וסותר שלשים וע"ז הות הדין אם נטמא שביעי שלו עולה לו מן המנין דהא אין לו ימים שלאחרי' וכיון שאין לו ימים של אחרי' ע"כ שביעי שלו עולה לו מן המנין ודו"ק]

(ה"ה) מתניתין מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה כו' ובגמ' נזיר והוא בין הקברות ר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת כו' מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אומר הכין רבנן דקסרין על כולה פליגין דר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת (פי' דקא מקשה מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן הוא אומר מתרין בו על היין ועל הטומאה והתגלחת והוא דפליגי לקמן ר"י ור"ל דקאמר ר' יוחנן מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה וא"כ מדקאמר ר' יוחנן מתרין בו על כל כדי פרישה א"כ סובר דלוקין על הטומאה דאל"כ איך קאמר לקמן דמתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה כיון דסובר דאין לוקין על הטומאה כיון שאין מביאין קרבן אלא ודאי דסובר דאע"ג דאין מביאין קרבן על הטומאה עד שיפרוש ויחזור כמו דתנינן במתניתין אעפ"כ זהו דווקא לקרבן אבל לא למלקות וא"כ איך קאמר ר' יוחנן דמתרין בו על היין והתגלחת וא"כ משמע דעל הטומאה אין לוקין וא"כ איך קאמר אח"כ דמתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה (דלא כהפ"מ שנדחק בזה) וע"ז אומר על כולה פליגין דר' יוחנן אמר מתרין בו על הטומאה (כצ"ל) על הטומאה ועל היין ועל התגלחת ורשב"ל אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת והוא כמו איתא בש"ס דילן בנזיר (ד' י"ז) אמר מר בר רב אשי מיחל כולי עלמא לא פליגי דחיילא אלא כי פליגי למלקי ר' יוחנן סבר כיון דחיילא לקי (פירוש שלוקה על כולם על הטומאה ועל היין ועל התגלחת) ור"ל סובר דלא לקי וכן הוא שיטת הירושלמי דר' יוחנן סובר דלוקה ולא אמעיט אלא מקרבן טומאה ורשב"ל סובר דלח לקי ג"כ ודו"ק

עוד (שם) עודינו שם ר' יוחנן אמר מתרין בו על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה ור' אליעזר אומר אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור אמר ר' בא כך הי' משיב ר' יוחנן את ר' אלעזר והא כתיב לא יבוא ולא יטמא (פי' וא"כ מוכח דלוקה משום לא יטמא אעפ"י שכבר נטמא) א"ל שאם התרו משום לא יבוא לוקה משום לא יטמא אינו לוקה ונדחקו בזה המפרשים ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) א"ל שאם התרו בו משום לא יבוא לוקה ומשו' לא יטמא לוקה (פי' דלוק' משום לא יבוא ולא יטמא אבל לא לאח"כ) וכן איתא בנזיר (ד' מ"ב) איתמר אמר רבה אמר רב הונא מקרא מלא דיבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר ולא יבוא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה אבל טומאה וטומאה לא

עוד שם אמר רבי הילא מהשתחוי' למד ר' יוחנן דתנינן המן השתחוה או ששהא כדי השתחוי' א"ר מתנא הוינן סברין מימר מה פליגין במכות הא בקרבן לא מן מה דמר ר' הילא