נועם ירושלמי על נשים קיד

מיבעי' לר' יוסי אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו אם הוי נזיר שתים או דבכה"ג לא חל נזירות על נזירות וע"ז אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו ונראה לי (דט"ס הוא וצ"ל משלים את שלו ואח"כ מונה את של בנו אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר וא"כ דמי לאומר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולל' יום אלו א"ל נזירותו לנזירת בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום (פי' כיון דלא תלה בימים כמו האומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו) לא דמי אלא לאומר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום וזה איכא למיפשט ממתניתין דלאחר עשרים יום אינו מפסיק נזירותו אלא משלים את שלו תחילה אבל לא דמי להאומר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו

ואפשר לומ' דנתחלפו השורו' (וכצ"ל) ר' זעירא בעא אמ' הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אילו אמר ר' זעירא קומי ר' מנא ולאו מתניתא היא מניח את שלו ומונה של בנו והוא (ט"ס וצ"ל) משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו (והוא מרישא דמתניתין) א"ל נזירותו ונזירות בנו לא דמי אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום דהא תנן ונזיר כשיהי' לו בן א"כ אפשר שיולד הבן בתוך ימי נזירותו ואעפ"כ תנן משלים את שלו ואח"כ מונה של בנו אבל לא דמי לאומר שלשים אלו ושלשים אל ואח"ז צריך לגרוס אלא אפי' אשתו יושבת על המשבר (פי' כיון דמתני' סתמא תנן וא"כ כיון דאפי' אשתו יושבת על המשבר נמי תנן דמשלים את שלו ואח"כ מונה של בנו א"כ מוכח דאפי' אם אמר הריני נזיר לשלשים יום אלו ולשלשים יום אלו נמי צריך למנות ב' נזירות) (וזהו דלא כמו שכתבו התוספות בנזיר ד"ה לאחר כו' שאם נולד הבן ביום ראשון שהתחיל נזירותו שימנה ל' ועולין לשניהם ומשיטת הירושלמי משמע דאפילו נולד ביום ראשון צריך למנות ב' נזירות)

שם ר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו ועד שתהא קרבן מגלח והוא (ט"ס וצ"ל עד שיביא קרבן ויגלח) הנה הק"ע הקשה לקמן דאיתא בירושלמי (ה"י) השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' על שתיהן הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן תמן אמרין מגלח תגלחת א' על שניהן ר' יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח אלמא דמגלח תגלחת א' על שתיהן והכא אומר דר' אליעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבן ויגלח ולקמן יתבאר בזה

עוד שם וכן נזיר שנטמא (כצ"ל) (פי' דאין מתחיל נזירות עד שיביא קרבן ויגלח) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דריב"ח תמן דו אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין (פי' והכא כטמא מת שנזר דהא נזירות אחרית' הוא) וע"ז משני לא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין שאינו זקוק להביא קרבן טומאה ולא נזיר שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין וכא הואיל וזקוק להביא קרבן טומאה אין השביעי שלו עולה לו מן המנין (מחמת שזקוק להביא קרבן טומאה)

שם שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה (פי' דאסיפא דמתניתין קאי דתנן מניח אה שלו ומונה של בנו וקאמר אם נטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה דכחדא נזירות הוא) (וע' בנזיר ד' י"ד) נטמא בימי בנו ר' יוחנן אמר סותר) הפריש קרבנותיו קדשו לא חשין להדא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו לא שיקדים קרבנו לנזרו (והוא כיון דחדא נזירות אריכתא הוא ע"כ לא חשינן להדא דתני ר' חייא קרבנו לה' על נזרו ולא שיקדי' קרבנו לנזרו) וכן איתא בירושל' לקמן (פ"ג ה"ב) דקאמר ר' הונא בשם ר' פנחס תיפתר בנזירות של בנו דאלו"ה הא כתיב קרבנו לד' על נזרו שיקדים נזרו לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו והוא משום דבנזירותו ובנזירות בנו לא חשין להדא דתני ר' חייא קרבנו כו' שיקדים נזרו לקרבנו לא שיקדים קרבנו לנזרו

שם (ה"י) מתני' הריני נזי' כשיהא לי בן ונזי' מאה יום נולד לו עד שבעי' יום לא הפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחות משלשים יום ובגמ' פשיטא שסוף היום עולה לו ככולו תחילת היום מה שיעל' לו ככולו אחר שבעי' סותר שבעים לא אפי' מקצת הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו והנה הק"ע פירש פשיטא לי שאם נולד הבן באמצע היום שאותו המותר עד סוף היום נמנה לנזירות בנו ליום א' גם הפ"מ לא ביאר יפה וע"כ נראה לי לבאר והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' ט"ו) אמר רב יום שבעים עולה לכאן ולכאן תנן נולד לו עד שבעים לא הפסיד כלום ואי' ס"ד עולה לכאן ולכאן איתגורי מיתגר אלא בדין הוא דלא ליתני עד שבעים ומשום דקתני סיפא אחר שבעים סותר שבעים קתני רישא שבעים (ופי' התוס' דלא הי' לו לשנות לא הפסיד דהא איתגורי איתגר אלא משום דקתני סיפא הפסיד תנא רישא נמי לא הפסיד) וע"ז אומר בירושלמי פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו (נראה לי שהוא ט"ס) וצריך להגיה אינו עולה לו ככולו (פי' שזה ודאי שאין סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו) תחלת היום מה שיעלה ככולו (פי' שאם הי' סוף היום עולה ככולו למנות נזירות בנו ותחילת היום עולה לו ככולו לנזירותו) וכמו רב דאמר יום שבעים עולה לכאן ולכאן א"כ איתגורי איתגר) תחלת היום מה שיעלה לו ככולו (פי' לנזירותו) ולאו מתניתא היא לאחר שבעים סותר שבעים לא אפי' מקצת (וא"כ קרי הפסד מה שהפסיד מקצת היום) א"כ ביום שבעים אם לא הי' עולה לנזירותו א"כ בתוך שבעים נמי הפסיד מקצתו אלא ודאי דבתוך שבעים גופא נמי עולה לנזירותו ע"ז אמר הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו וע"כ עולה לנזירות (ועיין בתוס' רע"ק על המשניות ודו"ק) (וע' לקמן (פ"ג ה"ה) אמר ר' אבין אפי' תימר בחצי היום כו' תחילת היום עולה לו סוף היום אין עולה לו ושם יתבאר ודו"ק)

עוד שם השלים נזירותו ובא להשלים נזירות בנו (והוא ט"ס וצ"ל) השלים נזירות בנו ובא להשלי' נזירותו (ודלא כהק"ע והפ"מ) וקאי אהא דאמר בתחלה נולד ביום תשעים סותר עשרים נטמא בתוך עשרה ימים הראשונים סותר הכל (שאותן עשרה הוא צריך להשלים נזירות של עצמו של מאה) וע"ז אומר סותר הכל (כיון שהוא להשלים המנין של מאה) בתוך עשרים ימים האחרונים (פי' שהם רק מפני שאין תגלחת פחות משלשים יום) ר' בא בשם רב ורבי יוחנן תריהון אמרין סותר שלשים ר' שמואל אמר אינו סותר אלא שבע כדין תגלחת טומאה (והוא כמו דאיתא בנזיר (ד' י"ד) נטמא ביום גידול שער רב אמר אינו סותר ופירשו התוס' שם בד"ה נטמא כו' כגון בנזיר שלשים יום וכשמנה כ' מנזירות גילחוהו לסטים דהשתא לא יוכל לגלח ביום שלשים לנזירות ולהביא קרבנותיו עד אחר ל' יום מיום שגלחוהו הלסטים דאין גידול פחות משלשים יום והתחיל השלשים וכשמנה כו' ואלו העשרים יום האחרונים אינו רק לגדל שער) ולפי מה שביארתי הוא קאי על מתניתין דאם נולד ביום תשעים ונטמא בכ' האחרוני' וא"כ העשרה ימים הם לתשלום המאה אבל העשרים האחרונים אינו רק מפני גידול שער וע"ז אומר שמואל בר ווא קומי ר' יסא מסבר סבור ר' יוחנן סתירת תער כסתירה ממש למה לי למימר סותר שלשים לסתור הכל אך לא קשה כל כך דהא דאמר סתירת תער כסתירה ממש היינו אף שאינו ממנין הנזירות אך מפני סתירת תער דהיינו בעשרים ימים האחרים שהם לענין תגלחת הוי כסתירה ממש לסתור אבל אעפ"כ רק שלשים יום מפני שהם צריכים לתער משום שאין תגלחת פחות משלשי' יום] אבל לסתור הכל בודאי שאין בסתיר' תער כסתירה ממש שבימי הנזירות כיון שזה אינו רק משום תגלחת שאין תגלחת פחות משלשים יום] והא דקאמר אמר ר' אבין בר חיי' קומי ר' זעירא תיפתר כו' הוא ענין בפני עצמו ולא כמו שכתב הק"ע שהוא תירוץ על הא דמקשה תחלה ונדחק בזה וזה אינו שהוא ענין בפני עצמו כמו שאבאר

עוד שם יאמר ר' אבין בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר ד שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן כו'. [הנה הק"ע פי' דקאי אהא דמקשה תחילה וכבר כתבתי שהוא דוחק והפ"מ פי' דהא דאמר תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן ע"כ סותר הגע עצמך שנולד בלילה אם השלים נזירותו בלילה אם סותר מחמת שאינו ראוי להביא קרבן כו' וזה דחוק מאוד] וע"כ נראה לי שנתחלפו השורו' וצריך לגרוס בכאן הא שאמר אח"כ השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת א' לשניהם והנה קשה דהא איתא בירו' בפרקין (ה"ט) ר' לעזר וריב"ח תריהון אמרין השלים נזירותו לעולם